מוסטאר הלוך ושוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוסטאר הלוך ושוב
Mostar round-trip poster.jpg
כרזת הסרט "מוסטאר הלוך ושוב"
בימוי דוד פישר
הפקה דוד פישר
עבור פישר פיצ'רס בע"מ
עריכה הדס איילון
שחקנים ראשיים דוד פישר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה אמנון פישר
צילום עידן ששון, דוד פישר, האריס זוגור, גוראן קרסיץ
מדינה ישראל
הקרנת בכורה 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 73/52 דקות
שפת הסרט עברית, אנגלית, סרבו-קרואטית
כתוביות ב אנגלית.
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוסטאר הלוך ושוב (באנגלית: Mostar Round-Trip ) הוא סרט תיעודי ישראלי של חברת פישר פיצ'רס שבויים והופק על ידי דוד פישר בשנת 2011. הסרט עוסק ביחסים בין האב, במאי הסרט, לבנו יובל שלומד בתיכון בינלאומי השייך לארגון הקולג'ים UWC, בעיר מוסטאר שבבוסניה הרצגובינה. המקום שבו עומד בית הספר היה קו הגבול בין הקרואטים לבוסניאקים בזמן מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר. זהו הסרט השני בטרילוגיית המשפחה של פישר שהחלה עם הסרט רשימת אהבה (2000) והסתיימה בשישה מיליון ואחד (2011).

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמונו של טיטו במוסטאר. הסרט מציג מבנים שונים שניזוקו בזמן מלחמת האזרחים, כולל הגשר הישן, אחד מסמלי העיר, שנהרס כמעט כליל בזמן המלחמה
דוד פישר, נאוס רודטה ויובל פישר
משמאל לימין: יובל פישר וסלאם סעדי

במאי הסרט דוד פישר יוצא לבקר את בנו יובל בן ה-17, שנה לאחר שעזב את הבית ונסע ללמוד בתיכון בינלאומי. פישר מתבונן בבנו, בחבריו ובעיר המסוכסכת אליה בחר להתרחק. במהלך המסע למוסטאר וחזרה נפרשות מערכות היחסים בין יובל לאביו, בין יובל לחבריו הישראלים הנמצאים שם לצידו ובינו לבין חברתו נאוס מספרד. כל זאת על רקע מורכבות החיים בין הבוסניאקים, הקרואטים והסרבים, קבוצות אתניות שלמרות שמלחמת האזרחים הסתיימה רשמית ב-1995 הן עדיין מצויות בסכסוך, מצב המזכיר לבמאי הסרט את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

על אף המרחק מהבית, הפרידה דווקא מקרבת בין האב לבנו, בסדרה של שיחות על מה שביניהם, ועל המצב. שלושת הביקורים של דוד במוסטאר חושפים כנות, בגרות ופתיחות של הבן יובל. קטעי וידאו מהילדות של יובל מלווים תהליך של בניית מערכת יחסים בוגרת בין האב לבנו, ומעלים חיוך לצד רגעים בהם יובל אינו חוסך בביקורת: "פיתוח אינטימיות מאוד מתסכל וקשה דרך המצלמה.. למרות שאני רגיל לזה מגיל צעיר" הוא אומר לאביו הבמאי. בדרכה שלה, מסייעת לילי, אשתו של במאי הסרט ואמו של יובל, להבין את התמונה המדויקת של היחסים ונותנת לדוד בשיחת טלפון כוח להמשיך ולהעמיק במחקר הבינדורי שדוד עסוק בו בעבודתו, בסרט זה ובטרילוגיה כולה.

יובל חולק את חדרו בקולג' עם סלאם, ערבי-ישראלי מהכפר עראבה בגליל. סלאם, שופע חן, מצליח לכבוש את לבבות כולם, כולל בנות הקולג'. יובל וסלאם הם חברים טובים והם מדברים על הכל, כולל גם על ניגודי השקפת עולם ביניהם. ערב אחד המצלמה מתעדת ויכוח קשה בו יובל מעמת את סלאם עם שאלות על תחושת השייכות שלו, בעוד שסלאם מספר על חייו כאזרח סוג ב' בישראל. בבוקר למחרת הם מפויסים ומגייסים את ההומור שלהם להתמודד עם לימוד החומר למבחני הסיום המתקרבים.

סיפור האהבה של יובל עם נאוס נדון לפרידה כואבת. הם יודעים שלא יוכלו להמשיך בקשר בגלל הגיוס הקרוב של יובל לצה"ל. על רקע הלחימה בעזה (מבצע עופרת יצוקה), יובל מעלה חשש שלמדינת ישראל של היום אין מטרות שהוא יכול להזדהות איתן: "לא האמנתי בשום דבר שעשו שם בעזה. זה הכל נראה לי כמו בלוף אחד גדול, בשביל להראות כמה גדול יש לנו...".

בסופו של המסע מבין דוד שהשנתיים האינטנסיביות של יובל במוסטאר, בהן ניהל את חייו בצורה עצמאית, היו הכנה טובה לחיים בוגרים בעלי משמעות ועניין.

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט צולם בוידאו ומוקרן בפורמט Digibeta בשתי גרסאות: גרסת הבמאי להצגה בפסטיבלים באורך 73 דקות וגרסת טלוויזיה ולמוסדות חינוך באורך 52 דקות. הסרט שודר בערוץ 10 (2012) והופק עבור הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובתמיכת קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה והמועצה הישראלית לקולנוע.

אנשי צוות נוספים:
שי וינשלק - תחקירן ומפיק בפועל
אירית שימרת – מפיקה שותפה

משתתפים בסרט: יובל פישר, סלאם סעדי, נאוס אינר-גרסיה (רודטה), ניבה אלוש, ניב באהר, אמיתי בן-אבא, יולי אורבך, ורה פלומר.

אמנון פישר, אחיו של הבמאי הלחין מוזיקה מקורית לסרט וגם כתב וביצע את שיר הנושא של הסרט "אבא ובן".

קבלת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן לראשונה בפרמיירה עולמית במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011[1]. בסקירה המקדימה לקראת הפסטיבל, בתוכנית הרדיו של איריס לביא[2], המליץ מבקר הקולנוע יהודה סתיו לצפות בסרט ונימק כשכתב בעיתונו ידיעות אחרונות : "ייחודו של הסרט, שפישר מתבונן לא רק בבן המתבגר ולא רק בקשרים ההולכים ומתהדקים ביניהם, אלא גם באופן שבו הסרט התיעודי הולך ונרקם, נבנה ומתגבש, עד שהוא לובש את צורתו הסופית עם שובו של יובל ארצה כדי להתגייס לצבא. אל תחמיצו."[3]. מתן שירם כתב בגלובס: "סרט תיעודי אישי ומרתק"[4].

לקראת צאת הסרט לסבב הקרנות בסינמטקים ברחבי הארץ כתב מבקר הקולנוע מאיר שניצר במעריב: "בניגוד לסרטו הקודם "רשימת אהבה", שבו פרש פישר אל מול המצלמה את כל החוליות הגלויות והנסתרות המרכיבות את משפחתו, הפעם הוא עושה סרט אישי על אודות עצמו. נכון הוא שהמצלמה נחה דרך קבע על פניו של הבן יובל, אך מי שחשוב באמת ב"מוסטאר הלוך ושוב" הוא זה שניצב מאחורי המצלמה ולא לפניה. ברגעים ארוכים בסרט, שלא במודע, מתחלפים התפקידים המשפחתיים: הבן הוא המלווה את אביו בדרך ל"התבגרות" מפוכחת, ליציאה מהמחפורת של דמות האב אל האזור החופשי שבו הוא שווה כוחות, ונטול כל יתרון, לעומת בנו המתבגר. שיעור ראוי בהורות אקטיבית״.[5]. יאיר רווה בפנאי פלוס חלק על דעתו: "ייתכן ודווקא התבוננות ממוקדת יותר בפנימיה הבינלאומית, תוך השארת נוכחות הבמאי מאחורי הקלעים, הייתה הופכת את הסרט לחזק יותר, וגם מטעין אותו בשלל משמעויות שכרגע רק נרמזות. למשל, כל הרעיון של מלחמת אזרחים. בין הבוסנים, בין הישראלים, בין בנים ובנות, ובין הורים וילדיהם." אבל לסיכום כתב: "פישר יודע היטב למצוא את הדרמה. וכשהיא נוכחת ומצטללת בסרטו, "מוסטאר" מצליח לחשוף אנשים ועולמות שמרגש להיתקל בהם."[6].

הסרט יצא לסבב פסטיבלים בעולם שהתחיל בבכורה בינלאומית בפסטיבל הקולנוע Filmfest מונטריאול, קנדה 2011[7]. דן פיינרו כתב בScreen Internationl: "סרטו של פישר לוכד בצורה אפקטיבית את קסמו של הרומן בין יובל לחברתו מספרד ניאוס והפרידה העצובה שלהם בשדה התעופה או את מבעה של לילי, אשתו של הבמאי, בטקס הסיום. באותו הזמן, הסרט נוגע בכמה מהשאלות הרלוונטיות והמטרידות ביותר של זמננו, משום שמעבר לפער הדורי שבו הסרט מתמקד יש גם רקע מרומז לעיר מוסטאר, עיר בוסנית שעדיין נושאת את צלקות המלחמה בבלקן וחושפת משמעות חבויה לשיחות של סלאם עם חבריו הישראלים."[8]. בהמשך הוצג בפסטיבל הקולנוע לילדים ונוער אובורן, אוסטרליה 2011[9], בפסטיבל Exground בוויסבאדן, גרמניה 2011[10], בפסטיבל Crossing Europe בלינץ, אוסטריה 2012[11], בפסטיבל הקולנוע הדוקומנטארי בבלגרד, סרביה 2012[12] ובפסטיבל Doxa וונקובר, קנדה 2012[13].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] מוסטאר הלוך ושוב בפסטיבל הקולנוע ירושלים
  2. ^ [2] יהודה סתיו, רשת ב', 10/7/2011
  3. ^ יהודה סתיו, מוסטאר הלוך ושוב, ידיעות אחרונות, 11/7/2011
  4. ^ [3] מתן שירם, מחוברים הגרסה הבוסנית, גלובס, 21/8/2011
  5. ^ מאיר שניצר, אבא בחזית, מעריב, 25/7/2011
  6. ^ [4] יאיר רווה, סינמסקופ, 31/7/2011
  7. ^ [5] פסטיבל הקולנוע Filmfest במונטריאול
  8. ^ [6] דן פיינרו, מוסטאר הלוך ושוב, סקרין אינטרנשיונל, 27/7/2011
  9. ^ [7] פסטיבל הקולנוע לילדים ונוער אובורן
  10. ^ [8] מוסטאר הלוך ושוב בפסטיבל הקולנוע Exground במסגרת פוקוס על קולנוע ישראלי בוויסבאדן
  11. ^ [9] בפסטיבל הקולנוע Crossing Europe בלינץ
  12. ^ [10] מוסטאר הלוך ושוב פסטיבל הקולנוע בבלגרד
  13. ^ [11] מוסטאר הלוך ושוב בפסטיבל הקולנוע Doxa בוונקובר