מועדון קרב (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מועדון קרב
Fight Club poster.jpg
כרזת הסרט
שם מקורי Fight Club
במאי דייוויד פינצ'ר
מפיק ארנון מילצ'ן
ארט לינסון
רוס גרייסון בל
Ceán Chaffin
תסריטאי ג'ים יולס
עורך ג'יימס הייגוד
שחקנים ראשיים אדוארד נורטון
בראד פיט
הלנה בונהם קרטר
מיטלוף
ג'ארד לטו
מוזיקה Dust Brothers
צלם ג'ף קרוננוות'
מפיץ פוקס המאה ה-20
מדינה ארצות הברית
הקרנת בכורה 15 באוקטובר 1999
משך הקרנה 139 דקות
שפת הסרט אנגלית
תקציב 63,000,000 דולר[1]
הכנסות 100,853,753 דולר[1]
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מועדון קרבאנגלית: Fight Club) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת דרמת מתח קומית משנת 1999 המבוסס על הרומן של צ'אק פלאניוק משנת 1996 בעל אותו השם.

הסרט בוים על ידי דייוויד פינצ'ר ומככבים בו אדוארד נורטון, בראד פיט, הלנה בונהם קרטר ומיטלוף. אחד האמצעים החזותיים המפורסמים שבהם השתמש פינצ'ר בסרט, הוא החדרת תמונות בודדות במקומות שונים בסרט, בהבזקים בני שברירי שנייה, בהן קשה להבחין ללא מידע מוקדם, אך נטען כי למרות זאת הן משפיעות על הצופה באופן לא מודע.

הסרט זכה להצלחה יחסית מעטה כאשר יצא לראשונה לקולנוע אולם הוא צבר פופולריות רבה לאחר שיצא לשוק על גבי DVD וזכה למעמד של סרט פולחן במשך השנים ונחשב כיום בעיני רבים לאחד הסרטים החשובים של שנות ה-90.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתמקדת בקורותיו של גבר צעיר וחסר שם, המשמש כדמות המספר בסרט (מגולם על ידי אדוארד נורטון). הוא עובד כסוכן בחברת רכב, חי לבדו, ללא משפחה או חיי חברה, וסובל מנדודי שינה חריפים. הרופא שלו מסרב לרשום לו כדורי שינה וממליץ לו להתעמל ולנסות רפואה משלימה. כאשר הוא טוען שהוא סובל, הרופא יועץ לו ללכת לקבוצת תמיכה של קורבנות סרטן האשכים על מנת שיראה אנשים שבאמת סובלים. יגונם של האנשים והאנונימיות משפיעה עליו ועוזרת לו להיפתח אליהם. עקב כך הוא מתחיל לבכות במפגשים והשחרור של הבכי בקבוצת התמיכה מאפשר לו לישון בלילה. בעקבות כך הוא מחליט להצטרף לקבוצות תמיכה אחרות. לאחר שהוא מבחין במתחזה נוספת במפגשים הללו בשם מרלה סינגר (מגולמת על ידי הלנה בונהם קרטר) הוא מרגיש כמו מתחזה, לא מצליח לבכות ובעקבות כך חוזרים אליו נדודי השינה.

באחת מטיסותיו מטעם העבודה הוא פוגש באופן מקרי באדם בשם טיילר דרדן (מגולם על ידי בראד פיט), אנרכיסט מסתורי אשר מייצר ומוכר סבונים למחייתו. לאחר שדירתו של המספר מתפוצצת באופן מפתיע הוא יוצר קשר עם טיילר ופוגש אותו במסבאה. טיילר מסכים לאפשר למספר לעבור להתגורר בביתו, בתנאי שהוא יכה אותו. המספר נענה לבקשתו של טיילר והשניים נלחמים זה בזה מחוץ למסבאה. לאחר מכן, המספר עובר לביתו המוזנח והרעוע של טיילר. בהמשך, השניים חוזרים למסבאה ונלחמים זה בזה בחניון המסבאה. השניים מצליחים לעורר עניין רב בקרב קהל גדול אשר מתאסף בחניון ובהמשך השניים מקימים 'מועדון קרב' - מועדון חברים סגור שחבריו נפגשים מדי לילה כדי לערוך קרבות אגרוף.

לאחר שמרלה לוקחת מנת יתר של קסאנקס היא ניצלת על ידי טיילר ובעקבות כך מתפתחת בין השניים מערכת יחסים מינית. טיילר מבקש מהמספר שלא ידבר לעולם עם מרלה עליו. תחת הדרכתו של טיילר, מועדון הקרב הופך ל"פרויקט חורבן" (Project Mayhem), אשר מתמסר לביצוע פעולות ונדליזם אנטי-קפיטליסטיות הרסניות ברחבי העיר. מועדוני הקרב הופכים לרשת עבור "פרויקט חורבן", ואילו המספר נותר מחוץ לפעילות הפרויקט. לאחר ויכוח, טיילר נעלם מחייו של המספר ולאחר שבוב (מגולם על ידי מיטלוף) - חבר ב"פרויקט חורבן" נהרג בעת ביצוע משימה, המספר מנסה לעצור את פעילות הפרויקט. בהמשך המספר מגלה כי מועדון הקרב גדל ונוספו לו סניפים רבים בכל ערי ארצות הברית, בהם החברים מזהים אותו כטיילר דרדן. בעקבות שיחת טלפון למרלה הוא מבין כי טיילר דרדן הוא למעשה האלטר אגו שלו עצמו אשר נוצר כתוצאה מפיצול האישיות ממנו הוא סובל. טיילר מופיע בפניו ומסביר לו כי הוא שולט בגופו בזמנים מסוימים בחייו - כשהוא ישן, וכשהוא מדמיין שהוא נמצא עם טיילר, אך בעצם עושה את מה שטיילר עושה.

המספר מתעלף וכאשר הוא מתעורר הוא מגלה כי טיילר ביצע מספר שיחות טלפון בזמן שהוא היה מחוסר הכרה ומגלה כי דרדן מתכנן לפגוע בבינייני המשרדים הראשיים של מספר חברות אשראי הממוקמות במרכז העסקים הראשי של העיר, אותם טיילר מתכנן להשמיד במטרה לשבש את הרשתות הפיננסיות. המספר מנסה לנטרל את חומר הנפץ במרתף אחד הבניינים בעצמו. הוא מתעמת שם עם טיילר, וכתוצאה ממכה חזקה הוא מאבד את ההכרה ונלקח לקומה העליונה של בניין אחר על מנת שהוא יוכל לצפות ממנו בחורבן הממשמש ובא. המספר, אשר מוחזק על ידי טיילר באיומי אקדח, מבין פתאום כי הוא למעשה חולק את אותו הגוף עם טיילר ושהוא זה שמחזיק באקדח. בעקבות כך הוא יורה לתוך פיו והכדור עובר דרך הלחי שלו מבלי שהוא הורג את עצמו. אף על פי כן, נוצרת האשליה שדמותו של טיילר היא שנהרגת. לאחר זמן קצר, חברי "פרויקט חורבן" מובילים את מרלה אותה הם חטפו, אל המספר ומשאירים אותם לבד עומדים מול החלון הגדול ויחד השניים צופים, יד ביד, בהתפוצצות מרכז העסקים של העיר כשברקע מתנגן השיר "Where is My Mind" מאת להקת פיקסיז ובזה מסתיים הסרט.

דמויות ושחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן דמות הערות
אדוארד נורטון המספר הגיבור והמספר של הסרט ,סוכן מתבודד של חברת רכב מצליחה
בראד פיט טיילר דרדן הנבל הראשי של הסרט. האלטר אגו האלטרנטיבי של המספר ,סוחר סבונים די מצליח ,גבוה ,שרירי וחתיך

המנהל והמייסד של "מועדון קרב" ושל "פרויקט חורבן" והוא עצמו שואף להביא את החברה הכללית לכאוס ואנרכיה טוטאלית באמצעות השמדת מבנים כלכליים.

הלנה בונהם קרטר מרלה סינגר אישה מתבודדת שמתיידדת עם המספר
מיטלוף רוברט פולסון מפתח-גוף ושומר ראש לשעבר שהפך להיות אדם שמן מאוד ,חלה בסרטן סופני וזנח את בריאותו וחבר בקבוצת התמיכה שבה המספר משתתף
ג'ארד לטו פני מלאך אחד מבין החברים הבכירים ביותר של "פרויקט חורבן" ו"לוחם" במועדון הקרב של טיילר והמספר

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "מועדון קרב" מאת צ'אק פלאנויק פורסם לאור בשנת 1996. לפני יציאתו לאור, בשנת 1995, פלוגת הספרים של חברת פוקס המאה ה-20 שלחה גלריית תמונות של הספר עבור הסמנכ"ל קווין מקורמיק. מקורמיק הצהיר בפני מומחה הספרים של פוקס המאה ה-20 לסקור את גלריית התמונות כדי לעשות מהספר סרט קולנוע. מקורמיק אז הציג את הגלריה בפני מפיקי הסרטים לורנס בנדר וארט לינסון שדחו את הרעיון של הסרט. מפיקי הסרטים ג'וש דונן ורוס בל ראו ברעיון של הסרט כפוטנציאל אפשרי והביעו עניין. הם הכינו סרייה של סרטונים חסרי תקציב עם שחקנים לא מוכרים כדי להציג את אורך התסריט וכדי להציג את אורך הספר על גבי הסרייה הזו; 6 שעות. בל שלח את סריית הסרטונים ללורה זיסקין ,שכיהנה כראש אגף פוקס 2000 דאז אשר האזינה לסריית הסרטונים ורכשה את הזכויות של "מועדון קרב" מפי פלאנויק ב-10,000 דולר[2].

זיסקין חשבה על לשכור את באק הנרי לכתוב את הסרט ומצאה את "מועדון קרב" בדומה לסרט המוכר משנת 1967; "הבוגר", שאת תסריט הסרט הזה הנרי כתב. כשתסריטאי חדש בשם ג'ים יולס, הגיע לפרויקט והוציא את בל ודונן מתוך העבודה של הפרויקט והמפיקים בחרו והעדיפו את יולס מאשר בל ודונן. לאחר מכן, למרות שבל יצא לחלוטין מן הפרויקט ,הוא יצר קשר עם ארבעה במאי קולנוע אפשריים כדי לביים את הסרט; הוא חשב על פיטר ג'קסון כבחירה הטובה ביותר אך ג'קסון דחה את האפשרות בשל מעורבותו בצילומי לסרטו "עיר הרפאים" בניו זילנד. בריאן סינגר קיבל את הספר ,אך הן לא טרח לקרוא אותו והן לא רצה לביים את הסרט בשל מעורבותו בסרט גיבורי-העל של מארוול "אקס מן". לאחר מכן ,דני בויל נפגש עם בל וקרא את הספר, אך הוא סירב לביים בשל מעורבותו בסרט אחר. לבסוף, דיוויד פינצ'ר ,אשר קרא את הספר ואף ניסה לקנות את הזכויות של הסרט בעצמו, דיבר עם זיסקין לגבי העניין שהוא יביים את הסרט של מועדון קרב. הוא היסס להסכים לחוזה עם פוקס המאה ה-20, בשל הסיבה שהייתה לו חוויה מאוד לא נעימה בעקבות "הנוסע השמיני 3"[3] [4]. על מנת ליישר את ההדורים עם מערכת יחסיו ביחד עם פוקס המאה ה-20, פינצ'ר נפגש עם זיסקין וראש האולפנים ביל מקאניק. באוגוסט 1997, חברת פוקס המאה ה-20 הכריזו באופן רשמי כי פינצ'ר אכן יביים את הסרט "מועדון קרב".

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוס בל נפגש עם ראסל קרואו ודיבר אתו לגבי גילום דמותו של טיילר דרדן בסרט, אך קרואו דחה את התפקיד. המפיק ארט לינסון שהצטרף מאוחר יותר לפרויקט, נפגש עם בראד פיט ודיבר עמו לגבי אותו התפקיד. לינסון היה המפיק של השניים וראה בפיט כבחירה טובה יותר לגלם את דמותו של טיילר דרדן יותר מאשר ראסל קרואו. פיט הסכים לתפקיד אחרי שהוא חיפש אחר סרט חדש מאז הכישלון של הסרט בכיכובו; "לפגוש את ג'ו בלאק" שיצא לאקרנים ב-1998. לכן פוקס המאה ה-20 החליטו ש"מועדון קרב" יהיה בעיניהם הצלחה קופתית בשל כיכוב של כוכב מפורסם בסרט זה. האולפנים אז החתימו את פיט על חוזה השתתפותו בסרט כדרדן והעניקו לו שכר בגובה 17.5 מיליון דולר.

עבור תפקידו של המספר חסר השם ,האולפנים חיפשו אחר שחקן "בעל שם סקסי" כמו מאט דיימון כדי להגביר את התצורה של הסרט, אך דיימון דחה את התפקיד. בעקבות זאת, האולפנים חשבו על שון פן. דיוויד פינצ'ר החליט לקחת את אדוארד נורטון עבור התפקיד, בשל הופעתו בסרט "האנשים נגד לארי פלינט", נורטון אז היה בניהול מגעים לסרט "משחק המושבעים", אך ההפקה של סרט זה מעולם לא הגיעה לשום עניין עם נורטון. פוקס המאה ה-20 הציעו לנורטון שכר של 2.5 מיליון דולר עבור התפקיד של המספר, אך נורטון לא יכל להסכים לסכום שכר כזה בשל הסיבה שהוא היה עדיין חייב סרט עבור אולפני פרמאונט. נורטון הגיע לבסוף לפשרה עם פרמאונט אחרי שחתם על הסכם לככב בסרט "הג'וב האיטלקי" בתור הנבל בסרט זה.

בחודש ינואר של 1998, פוקס המאה ה-20 הכריזו כי פיט ונורטון לוהקו רשמית לסרט. אחר כך ,השניים התכוננו רבות עבור תפקידיהם השונים באמצעות לקיחת שיעורים בג'יו ג'יטסו, אגרוף, טאיקוונדו ופיט אף התכונן לתפקידו באמצעות לקיחת שיעורים ביצירת סבונים.

בחירתו הראשונית של פינצ'ר לגילום דמותה של מרלה סינגר הייתה ג'נין גרפולו, אך היא סירבה בשל התוכן המיני בסרט. יוצרי הסרט אז חשבו על קורטני לאב וגם וינונה ריידר כאופציות נוספות לגילום דמותה של מרלה אך גם הן סירבו. לאחר מכן, האולפנים רצו את ריס וית'רספון, אך פינצ'ר דחה אותה בשל היותה יותר מדי צעירה. לבסוף, פינצ'ר בחר בהלנה בונהם קרטר אחרי שראה את הופעתה בסרט "The Wings of the Dove".

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולס החל בכתיבת התסריט שלו בפברואר 1998, ובחר לעשות וויס-אובר בשל הסיבה שהסרט דרש זאת כשהמספר סיפר כמעט את כל העלילה[5].

צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולפנים העניקו לזיסקין ומקאניק תקציב של 63 מיליון דולר, והצילומים החלו באופן רשמי במרץ 1998 בלוס אנג'לס ו-וילמינגטון בקליפורניה ונמשכו 138 ימים[6].

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינצ'ר בחר בצמד המוזיקלי The Dust Brothers להלחין ולכתוב את פסקול הסרט באפריל של 1998. להקת פיקסיז הכריזו כי שירם "Where is My Mind" יושמע בסרט ואף נכתב במיוחד עבור כתוביות הסיום.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא לאקרנים ב-15 באוקטובר, 1999.

לקראת סוף שנת 1998, החל קמפיין שיווק ברחבי העולם לקידום הסרט, ואף פורסמו מספר פרסומות. באפריל 1999, הוכרז כי הסרט ייצא לאקרנים ביולי של אותה השנה, אך לבסוף, הסרט נדחה לאוקטובר.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבכורה העולמית של הסרט נערכה בפסטיבל ה-56 של סרטי ונציה ב-10 בספטמבר, 1999 ועם זאת, הסרט קיבל ויכוחים ביקורתיים לוהטים רבים. כתב חדשות דיווח: "הרבה אנשים אהבו ושנאו את הסרט הזה בו זמנית". עם יציאתו הרשמית של הסרט לאקרנים, הסרט קיבל ביקורות משבחות מצד מבקרי קולנוע, ששיבחו בעיקר את המשחק, התסריט והעלילה של הסרט, אך היו כאלה שטענו שהסרט מתעלם מעלילת הספר. אתר הביקורות "עגבניות רקובות" העניק לסרט ציון מדורג של 79% בהתבסס על 162 ביקורות ,וציון משוקלל של 7.3/10. בסקירה הביקורתית הקצרה של האתר צוין: "עם משחק סולידי ,בימוי מדהים ועיצוב הפקה מטורף ומושקע, הסרט "מועדון קרב" הוא בהחלט הרפתקה פראית." אתר הביקורות Metacritic העניק לסרט ציון משוקלל של 66 מתוך 100, בהתבסס על 35 ביקורות. האתר הצהיר כי "מועדון קרב" קיבל ביקורות אהובות בידי מבקרים.

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יציאתו לאקרנים, הסרט גרף אחריו בסופ"ש הראשון להקרנתו סכום טוטאלי של 11,035,485 מיליון דולר ב-16 באוקטובר, 1999 ברחבי ארה"ב. בסופ"ש השני של הקרנתו, "מועדון קרב" גרף אחריו 6,335,870 מיליון דולר. בקנדה, הסרט הרוויח 15 מיליון דולר ובמדינות אחרות, הסרט גרף 37 מיליון דולר ולבסוף הגיע להכנסה טוטאלית כוללת של כ-100,853,753 מיליון דולר לעומת תקציב הפקה של 63 מיליון דולר בלבד.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצלחתו המסחררת ברחבי העולם, הסרט היה מועמד לשני פרסי אוסקר בקטגוריות האפקטים המיוחדים הטובים ביותר ועריכת הסאונד הטובה ביותר.

משחק וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הצלחת הסרט, הסרט זכה למשחק וידאו המבוסס באופן רופף מאוד על הסרט. המשחק שנקרא גם "מועדון קרב" אפשר לשחקנים לשחק את דמותו של המספר. המשחק יצא אך ורק לקונסולות הפלייסטיישן, וקיבל תגובה ביקורתית שלילית מאוד על כך שהגרפיקה במשחק ירודה.

תרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנים, הסרט נחשב לאחד מבין הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים בידי מכון הסרטים האמריקני, ואף נרשם ברשימת 100 הציטוטים של מכון הסרטים האמריקני. הציטוט שהכי מזוהה עם הסרט, היה - "The first rule of "Fight Club" that is you do not talk about Fight Club" - ציטוט זה נאמר בידי טיילר דרדן במהלך הסרט כאשר הוא והמספר הקימו את "מועדון קרב".

בנוסף לסרט, ב-2004, היה מופע תיאטרון המבוסס על הסרט שביצע מספר הופעות בסיאטל וקנדה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הוצאות והכנסות הסרט מועדון קרב באתר Box Office Mojo
  2. ^ Waxman 2005, pp. 137–151
  3. ^
  4. ^ Fleming, Michael (19 באוגוסט 1997). "Thornton holds reins of 'Horses'". Variety. בדיקה אחרונה ב-23 במרץ 2007. 
  5. ^ Waxman 2005, pp. 175–184
  6. ^ Waxman 2005, pp. 199–202