פיקסיז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיקסיז
Pixies in Kansas City, October 1, 2004.jpg
מידע כללי
מקור בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
שנות פעילות 19851993
2004—היום
סוגה רוק אלטרנטיבי
חברת תקליטים Artemis
Spin Art
4AD
Elektra
אתר אינטרנט אתר רשמי
חברים
פרנק בלאק
קים דיל
דייוויד לאברינג
ג'ואי סנטיאגו

פיקסיזאנגלית: Pixies) היא להקת רוק אלטרנטיבי אמריקנית. על אף התקופה הקצרה שבה פעלה והעובדה שהוציאה רק ארבעה אלבומים באורך מלא, הפכה לאחת מלהקות הרוק המשפיעות ביותר של שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים. פיקסיז הייתה אחת הלהקות שהצליחה להכניס את הרוק האלטרנטיבי, אשר לפניה היה נחלתם של אוהדים מועטים בלבד, אל תודעת הציבור.

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקסיז הוקמה בבוסטון, מסצ'וסטס ב-1986 וכללה במשך כל שנות פעילותה ארבעה חברים קבועים:

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס תומפסון נפגש לראשונה עם ג'ואי סנטיאגו במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת מסצ'וסטס (UMass) באמהרסט והם החלו לנגן יחד בזמנם החופשי. בהמשך לימודיו נסע במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים לפוארטו ריקו, אך התקשה בלימודי ספרדית ומאס במגורים בדירה עם שותף שאותו תיאר כ"עליז, מוזר ומשוגע", וחזר לבוסטון. הוא החליט לפרוש מלימודיו באוניברסיטה ולהקים עם סנטיאגו להקה.

בינואר 1985 הוא פרסם מודעה בה הזמין מתופף ובסיסט שאהבו את פיטר, פול ומרי והוסקר דו (Hüsker Dü); בכך הייתה הבעה של טעמו המוזיקלי - פולק ופאנק רוק. היחידה שנענתה למודעה הייתה קים דיל. למרות שלא ניגנה בס לפני כן, תומפסון החליט שהיא תתאים ללהקה. דיל ניסתה לצרף את אחותה התאומה קלי דיל המתופפת, אך זה לא צלח. בעלה של דיל, ג'ון מרפי, המליץ על המתופף דייוויד לאברינג ובכך הושלם הרכב הלהקה. שם הלהקה נבחר באקראי ממילון. ההגדרה של המילה פיקסי, נראתה מתאימה - "אלפים קטנים ועושי צרות".

הקלטות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1986 הופיעה הלהקה לראשונה במועדון הראתסקלר (The Rathskeller) בבוסטון. על ההופעה הזו נאמר שהיא הייתה "אולי ההופעה הגרועה ביותר בתולדות הרוק", אבל הלהקה המשיכה להופיע. בהופעה משותפת עם להקת ת'רואינג מיוזז (Throwing Muses) הם משכו את תשומת לבו של המפיק גארי סמית' מאולפני פורט אפאצ'י (Fort Apache Studios). באולפנים האלה הפיקסיז הקליטו לראשונה באופן מקצועי מספר שירים שהופצו במה שכונה "הקלטת הסגולה" (The Purple Tape). כבר בקלטת הזו נקבע הסגנון שיאפיין את רוב שירי הלהקה: שירים קצרים - רובם פחות מ-2 דקות, גיטרות צורמות, ושירה חזקה עם צרחות רבות.

ב-1988 שחררו הפיקסיז את המיני-אלבום Come On Pilgrim; שמו היה מבוסס על אמרה של זמר הרוק הנוצרי לארי נורמן - "Come on, pilgrim, you know he loves you" - "בוא, צליין, אתה יודע שהוא (ישו) אוהב אותך". בלאק פרנסיס גדל במשפחה נוצרית פנטקוסטלית ורבים משיריו עוסקים בנושאים נוצריים - דמויות מקראיות, מטיפים נוצריים וכיוצא בזה. גם שירתו של פרנסיס שכללה צרחות אקסטטיות, הושוותה לסגנון של מטיפים פנטקוסטליים. שני שירים בתקליט הושפעו מחשיפתו של פרנסיס לתרבות היספנית בפוארטו ריקו.

Surfer Rosa[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987 פיקסיז הוציאו את האלבום הראשון באורך מלא, Surfer Rosa. את האלבום הפיק סטיב אלביני. לראשונה הופיעו בו שני שירים ששרה קים דיל Tony's Theme, ו-Gigantic שהיה לאחד הלהיטים המוכרים של פיקסיז. שירים בולטים אחרים באלבום הם Where is My Mind (שהופיע לאחר מכן בפסקול הסרט מועדון קרב). האלבום קיבל ביקורות חיוביות. כתבי העת הבריטיים מלודי מייקר (Melody Maker) וסאונדז (Sounds) בחרו בו כאלבום השנה והלהקה זכתה לחוזה הפצה עם חברת אלקטרה רקורדס.

בעקבות הצלחת התקליט הלהקה יצא לסיבוב הופעות בארצות הברית, הממלכה המאוחדת והולנד.

Doolittle[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום השני של פיקסיז, Doolittle, יצא בשנת 1989. הפיק אותו גיל נורטון, אשר נתן לו צליל נקי יותר מקודמיו, אך הוא עדיין כלל שירי רוק רועשים שעסקו בנושאים דומים - דת, מיניות ואלימות, אך עם הומור רב. באלבום היה שיר אחד שנכתב ובוצע על ידי קים דיל, Silver, ושיר אחד שבוצע על ידי דייוויד לאברינג, La La Love You. השירים Debaser‏, Here Comes Your Man‏, Hey‏ ו-Wave of Mutilation זכו להשמעות רבות ברדיו במדינות רבות.

מוזיקאים רבים, בהם פי ג'יי הארווי, קורט קוביין (נירוונה) וג'יימס איהא (הסמאשינג פאמפקינס) הודו שהאלבום השפיע עליהם מאד.

במהלך סיבוב ההופעות של Doolittle התגבר המתח בין פרנסיס לבין דיל, שרצתה לשלב יותר שירים פרי עטה בהופעות. לאחר כמה ריבים הלהקה יצאה לחופשה של כמה חודשים. דיל הקימה עם אחותה קלי את להקת הברידרז, שהוציאה אלבום הבכורה שלה, Pod בהמשך השנה.

Bossanova[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום השלישי של הלהקה, Bossanova יצא בשנת 1990. באלבום זה הסתמן שינוי כיוון משמעותי עבור הפיקסיז: לראשונה כל השירים באלבום נכתבו על ידי פרנסיס (למעט שיר הפתיחה Cecilia Ann, שהיה גירסת כיסוי לשיר של להקת The Surftones) ולא היה בו שום שיר שכתבה דיל. גם שירתה של דיל הוגבלה רק לקולות רקע בשירים מעטים. בנוסף, חלק משירי האלבום עסקו בטיסה בחלל ומדע בדיוני, תחביבים של פרנסיס שלא באו לידי ביטוי באלבומים הראשונים. רוב השירים היו יותר מופנמים ומלודיים וארוכים יחסים לאלבומים קודמים.

במהלך סיבוב ההופעות של Bossanova קים דיל כמעט פרשה מהלהקה, אך החליטה להישאר בעקבות הופעות מוצלחות ותגובות אוהדות מהמעריצים.

Trompe le monde ופירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 יצא אלבום האולפן האחרון של הלהקה, Trompe le monde (צרפתית - "לרמות את העולם"). לאלבום היה צליל רוקיסטי כבד יותר, וקולה של דיל כמעט לא נשמע בו. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות מצליח, במהלכו חיממה את להקת U2.

הלהקה התפרקה ב-1993 עקב מתחים וחילוקי דעות, בעיקר בין פרנסיס ודיל; האחרונה שאפה לשלב משיריה באלבומי הלהקה, דבר שזכה להתנגדות מצד פרנסיס. הלה הודיע באופן ספונטני בראיון טלוויזיוני על פירוק הלהקה מבלי ששאר חבריה ידעו על כך; באותו היום שלח לחברי הלהקה את הודעת הפירוק בפקס.

לאחר הפירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל חברי הלהקה המשיכו לעסוק במוזיקה בפרויקטים עצמאיים. המצליחה ביותר הייתה קים דיל, אשר להקתה, הברידרז, (The Breeders), אותה הקימה עוד כשפעלה בלהקת הפיקסיז, זכתה להצלחה מפתיעה עם האלבום "Last Splash", ממנו מוכר במיוחד הלהיט "Cannonball". האלבום הפך לאלבום זהב בארצות הברית.

בלאק פרנסיס הפך את שמו לפרנק בלאק והוציא מספר אלבומי סולו אשר זכו לביקורות מעורבות ולהצלחה מועטה בהשוואה לפיקסיז. דייוויד לאברינג וג'ואי סנטיאגו הקימו יחדיו את הלהקה The Martinis, אשר הוציאה אלבום בודד.

האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 התאחדו הפיקסיז לסיבוב הופעות אשר זכה להצלחה רבה ונמשך מעל שנתיים. אחר כך המשיכו בקריירות המוזיקה הנפרדות שלהם, וב-2009 הודיעו על איחוד נוסף להופעה אחת בפסטיבל שיתקיים בבריטניה בקיץ של אותה שנה.‏‏‏[1]

בשנת 2008 בסיסטית הלהקה קים דיל הופיעה בארץ בתל אביב במועדון הזאפה. שנתיים מאוחר יותר, בתחילת 2010, יצאה הלהקה למסע הופעות חדש שבמסגרתו אמורה הייתה להופיע בין היתר בישראל‏[2]. שלושה ימים לפני המועד בו ההופעה בישראל הייתה אמורה להתקיים, הודיעה הנהלת הלהקה על ביטולה בשל "אירועים שמעבר לשליטת הלהקה", אולם לפי הערכת המעורבים בהפקת המופע הביטול היה כרוך בפרשת המשט לעזה[3].

ביוני 2013 הודיעה קים דיל שהיא עוזבת את הלהקה. באותו החודש הוציאה הלהקה שיר חדש אחרי עשור הנקרא "Bagboy". בעקבותיו הודיעה הלהקה על אלבום חדש בשם Indie Cindy העתיד לצאת במהלך מאי 2014.

ב-2013 הודיעו הפיקסיז שהם יופיעו בישראל ב-17 ביוני בשנת 2014.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Come On Pilgrim" ב-1987. זהו קצר-נגן (EP) אשר כלל שמונה שירים קצרים.
  • "Surfer Rosa" ב-1988.
  • "Doolittle" ב-1989. זהו האלבום המצליח ביותר של הלהקה.
  • "Bossanova" ב-1990.
  • "Trompe Le Monde" ב-1991.
  • "Death to the Pixies" ב-1997. אלבום אוסף.
  • "Pixies at the BBC" ב-1998. אלבום הקלטות חיות.
  • "Complete 'B' Sides" ב-2001. אוסף של בי סיידים.
  • "Wave of Mutilation: Best of Pixies" ב-2004. אלבום אוסף.
  • EP1 ב-2013 מכיל ארבעה שירים חדשים
  • EP2 ב-2014 מכיל ארבעה שירים חדשים
  • EP3 ב-2014 מכיל ארבעה שירים חדשים
  • "Indie Cindy" אלבום אולפן הכולל את שלושת ה-EPs אשר קדמו לו ועתיד לצאת במהלך חודש מאי 2014

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Frank, Josh; Ganz, Caryn. Fool the World: The Oral History of a Band Called Pixies. ISBN 0-312-34007-9
  • Sisario, Ben. Doolittle. Continuum, 2006 (33⅓ series). ISBN 0-8264-1774-4.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפיקסיז יתאחדו להופעה בבריטניה, 13 במרץ 2009, ynet‏
  2. ^ אור ברנע, היסטוריה: הפיקסיז יופיעו בישראל, באתר ynet‏, 24 בדצמבר 2009
  3. ^ אילת יגיל, הפיקסיז מבטלים את הגעתם לישראל, באתר ynet‏, 6 ביוני 2010