דייוויד פינצ'ר

דייוויד פינצ'ר
David Fincher
לידה	28 באוגוסט 1962 (בן 61); דנוור, ארצות הברית
שם לידה	David Andrew Leo Fincher
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1980
מקום לימודים	תיכון אשלנד
פרסים והוקרה	פרס סזאר של כבוד (2023); פרס אמי לבימוי הטוב ביותר בסדרת דרמה (2013); פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר (2011); Dallas-Fort Worth Film Critics Association Award for Best Director (2010); פרס מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית לסרט הטוב ביותר ;
	פרופיל ב-IMDb

דייוויד אנדרו לִיאו פינצ'ר (באנגלית: David Andrew Leo Fincher; נולד ב-28 באוגוסט 1962), הוא במאי קולנוע אמריקאי, זוכה פרס גלובוס הזהב. סרטיו, זכו ל-40 מועמדויות סך הכל בטקס פרסי האוסקר, כולל 3 עבורו לבמאי הטוב ביותר, עבור הסרטים "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", "הרשת החברתית" ו"מאנק". עוד מסרטיו הבולטים: "שבעה חטאים", "המשחק", "מועדון קרב", "זודיאק", "הרשת החברתית" ו"נערה עם קעקוע דרקון".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינצ'ר נולד בדנוור, קולורדו שבארצות הברית. הוא גדל במחוז מארין בקליפורניה ובנעוריו התגורר גם באשלנד שבאורגון וסיים בה את לימודיו. בגיל שמונה, החל לצלם סרטים בהשפעת הסרט "קיד וקסידי" במסרטת 8 מ"מ שהייתה לו. כילד הוא אהב לצייר, לפסל, לצלם ולהקליט.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינצ'ר לא למד בבית ספר לקולנוע ופנה מיד לעבוד בתעשיית הסרטים. הוא השיג עבודה בהעמסת מצלמות ובעזרה בסטים של סרטיו של ג'ון קורטי. הוא קיבל השראה מעבודתו של ג'ורג' לוקאס וב-1980 הצטרף ל-Industrial Light & Magic, חברת האפקטים המיוחדים של לוקאס. הוא עבד בהפקות של הסרטים "מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי" ו"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור". ב-1984 הוא עזב את Industrial Light & Magic כדי לביים סרטון פרסומת לחברה האמריקנית לסרטן. הפרסומת, שנודעה בשם "Smoking Fetus" ועוררה סערה זוטא בעקבות תוכנה (שהציג דגם ריאליסטי של עובר המחזיק סיגריה בידו וכוון נגד עישון בהריון) משכה את תשומת לבם של המפיקים בלוס אנג'לס אשר נתנו לו ב-1985 לצלם את הסרט התיעודי "The Beat of the Live Drum" בכיכובו של ריק ספרינגפילד.

פינצ'ר המשיך לביים פרסומות לחברות גדולות כגון נייקי, רבלון, פפסי, סוני ולוי'ס. עד מהרה גילה שהוא נהנה יותר לביים קליפים מוזיקליים לאמנים. משהחליט להתמקד בבימוי, הצטרף לחברת הפקת הקליפים "Propaganda Films" והחל לצלם קליפים ופרסומות.

פינצ'ר צילם קליפים עתירי תקציב לזמרים מפורסמים כמו מדונה ("Express Yourself", "Vogue", "Oh Father" ו"Bad Girl"), בילי איידול ("Cradle of Love"), ג'ורג' מייקל, מייקל ג'קסון, אירוסמית', הרולינג סטונז ואמנים ידועים נוספים. אולם, בדומה לבמאי קליפים אחרים, הוא עבר לביים סרטים.

כבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1992 יצא סרטו הראשון של פינצ'ר, "הנוסע השמיני 3". פינצ'ר לא הסתדר עם צוות העובדים בפוקס המאה ה-20 שבנו את התפאורה לפני שהתסריט היה גמור, מה שהעמיק קשיים בפני השלמת ההפקה. אף על פי שהסרט זכה למועמדות לפרס אוסקר על אפקטים מיוחדים, הוא ספג ביקורת שלילית ממבקרים ומהקהל.

מדוכא, פינצ'ר חזר לעולם הפרסומות והקליפים וב-1994 זכה בפרס אמי על הקליפ של הרולינג סטונז "Love is strong" . כשיצאה ב-2003 ההוצאה המיוחדת של כל סרטי הנוסע השמיני פינצ'ר היה הבמאי היחיד שלא הסכים להשתתף באסופת הסרטים. הוא גם השמיט את הסרט מהפילמוגרפיה שלו ב-DVD של "מועדון קרב" ושל "החדר".

פינצ'ר זכה להצלחתו הראשונה בשנת 1995, בזכות הסרט "שבעה חטאים" מאת התסריטאי אנדרו קווין ווקר. זהו סרט בילוש אפל המספר את סיפורם של שני בלשים (שגולמו בידי בראד פיט ומורגן פרימן) שמחפשים רוצח סדרתי שרוצח את קורבנותיו על פי שבעת החטאים הנוצריים. הסרט גרף יותר מ-100 מיליון דולר בארצות הברית בלבד (יותר מ-300 מיליון דולר בכל העולם) והפך את פינצ'ר לבמאי מבוקש. במקור, ארנולד קופלסון, יושב ראש "ניו ליין סינמה", סירב להכניס את סצנת הסיום הקשה לסרט, אבל לאחר שפינצ'ר שכנע אותו בכך שאמר שזאת סצנה מרכזית בסרט ושבעוד 30 שנה אנשים יזפזפו בטלוויזיה בלילה ויראו את הסצנה הזאת ואחר כך הם יגידו לחברים שלהם שראו את הסרט עם הראש בקופסה, הוא הגיע למסקנה שזאת הסצנה שתיזכר ביותר אצל האנשים. ביחד עם בראד פיט שקבע שהוא לא יצטלם לסוף אחר, הסצנה צולמה ונהייתה אגדית.

בשנת 1997 יצא הסרט "המשחק", הרפתקה אפלה בסגנון אזור הדמדומים שהציג אף הוא סוף מחניק ובלתי גמור כמו ב"שבעה חטאים". הסרט מספר על איש עסקים מסוגר (מייקל דאגלס) שמקבל ליום הולדתו מתנה יוצאת דופן מאחיו (שון פן), אשר בעקבותיה הוא הופך לשחקן המרכזי במשחק שמשתלט על חייו. הסרט קיבל ביקורות טובות אך לא זכה הצלחה גדולה בקופות. בתקופה האחרונה הסרט נהיה סרט קאלט.^[^{דרוש מקור]}

ב-1999 יצא הסרט "מועדון קרב" שהוא עיבוד לספרו של צ'אק פלאניוק באותו שם. הסרט מספר על פקיד שחולה באינסומניה שמקים עם חבר שהכיר מועדון שמגיעים אליו גברים כדי ללכת מכות. בסרט מככבים אדוארד נורטון, הלנה בונהם קרטר ובראד פיט ששיחק גם ב"שבעה חטאים". הסרט היה אחד הסרטים המצופים של אותה שנה, אך הוא היה לאכזבה קופתית והביקורות אודותיו היו מעורבות. לאחר זמן, מבקרים רבים שינו את דעתם לגבי הסרט, שזכה גם לאהדת הקהל. השבועון אנטרטיינמנט ויקלי העניק לסרט ציון "נכשל" אולם לאחר מכן דירג אותו כמספר אחד ברשימת ה-DVD הראויים לקנייה. מכירות הסרט ב-DVD אפשרו לא רק לכסות את עלות הפקת הסרט, אלא הביאו לרווח גדול. הסרט נכנס לרשימת ה-250 סרטים הטובים של כל הזמנים באתר IMDb במקום 10.

ב-2002 המשיך פינצ'ר עם המותחן "החדר", שהיה חדשני בכך שהשתמש בגרפיקת מחשב. אף על פי שהסרט הכניס יותר מ-92 מיליון דולר בקופות בארצות הברית, הוא לא הצליח להתחבב על המבקרים כמו קודמיו. הסרט מספר על אם חד הורית (ג'ודי פוסטר) שביחד עם בתה (קריסטן סטיוארט) מסתתרת מפושעים (פורסט ויטאקר, דווייט יוקאם וג'ארד לטו ששיחק גם ב"מועדון קרב") בחדר הביטחון בבית החדש שלה.

ב-2007 יצא הסרט "זודיאק", שהוא עיבוד לספריו של רוברט גרייסמית' על המצוד אחרי הרוצח הסדרתי שזכה לכינוי רוצח הזודיאק. בסרט כיכבו: ג'ייק ג'ילנהול, מארק רופאלו ורוברט דאוני ג'וניור. הסרט לא זכה להצלחה גדולה בקופות אבל קיבל ביקורות טובות.

בשנת 2008 יצא סרטו "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", בכיכובם של בראד פיט וקייט בלאנשט, העוסק באדם שנולד זקן והופך לצעיר עם חלוף השנים. פינצ'ר היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר על בימוי הסרט.

ב-2010 זכה פינצ'ר בפרס גלובוס הזהב ובפרס באפט"א לבמאי הטוב ביותר על בימוי סרטו "הרשת החברתית", אשר עוסק בהקמה של אתר האינטרנט והרשת החברתית פייסבוק. בנוסף היה פינצ'ר מועמד לאוסקר על בימוי הסרט.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינצ'ר היה נשוי לדוגמנית/צלמת דוניה פלורנטינו בין השנים 1990 ל-1995, ויש לו בת מנישואים אלה.

מאז 1996 הוא נשוי למפיקה סיאן צ'פין.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקלפים (2018-2013 - מפיק / ביים 2 פרקים
מיינד האנטר (2019-2017) - מפיק / ביים 7 פרקים
אהבה, מוות ורובוטים (2019-הווה) - מפיק

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד פינצ'ר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דייוויד פינצ'ר, באתר AllMovie (באנגלית)
דייוויד פינצ'ר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
דייוויד פינצ'ר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
דייוויד פינצ'ר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דייוויד פינצ'ר, באתר AllMusic (באנגלית)
דייוויד פינצ'ר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דייוויד פינצ'ר, באתר Discogs (באנגלית)
אבנר שביט‏, אני והחבר'ה: פרופיל של הבמאי דיוויד פינצ'ר, באתר וואלה!‏, 24 באוקטובר 2010
ישי קיצ'לס, רק לא להיות נחמד, באתר ישראל היום, 8 באוקטובר 2014
אורי קליין, דייוויד פינצ'ר, הבמאי שאף פעם לא משאיר אתכם אדישים, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2014
דייוויד פינצ'ר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

פרס גלובוס הזהב לבימוי הטוב ביותר
1943‏-1960	הנרי קינג (1943) • לאו מקארי (1944) • בילי ויילדר (1945) • פרנק קפרה (1946) • איליה קאזאן (1947) • ג'ון יוסטון (1948) • רוברט רוסן (1949) • בילי ויילדר (1950) • לאסלו בנדק (1951) • ססיל ב. דה-מיל (1952) • פרד זינמן (1953) • איליה קאזאן (1954) • ג'ושוע לוגאן (1955) • איליה קאזאן (1956) • דייוויד לין (1957) • וינסנט מינלי (1958) • ויליאם ויילר (1959) • ג'ק קרדיף (1960)
1961‏-1980	סטנלי קריימר (1961) • דייוויד לין (1962) • איליה קאזאן (1963) • ג'ורג' קיוקור (1964) • דייוויד לין (1965) • פרד זינמן (1966) • מייק ניקולס (1967) • פול ניומן (1968) • צ'ארלס ג'ארוט (1969) • ארתור הילר (1970) • ויליאם פרידקין (1971) • פרנסיס פורד קופולה (1972) • ויליאם פרידקין (1973) • רומן פולנסקי (1974) • מילוש פורמן (1975) • סידני לומט (1976) • הרברט רוס (1977) • מייקל צ'ימינו (1978) • פרנסיס פורד קופולה (1979) • רוברט רדפורד (1980)
1981‏-2000	וורן בייטי (1981) • ריצ'רד אטנבורו (1982) • ברברה סטרייסנד (1983) • מילוש פורמן (1984) • ג'ון יוסטון (1985) • אוליבר סטון (1986) • ברנרדו ברטולוצ'י (1987) • קלינט איסטווד (1988) • אוליבר סטון (1989) • קווין קוסטנר (1990) • אוליבר סטון (1991) • קלינט איסטווד (1992) • סטיבן ספילברג (1993) • רוברט זמקיס (1994) • מל גיבסון (1995) • מילוש פורמן (1996) • ג'יימס קמרון (1997) • סטיבן ספילברג (1998) • סם מנדס (1999) • אנג לי (2000)
2001-היום	רוברט אלטמן (2001) • מרטין סקורסזה (2002) • פיטר ג'קסון (2003) • קלינט איסטווד (2004) • אנג לי (2005) מרטין סקורסזה (2006) • ג'וליאן שנאבל (2007) • דני בויל (2008) • ג'יימס קמרון (2009) • דייוויד פינצ'ר (2010) • מרטין סקורסזה (2011) • בן אפלק (2012) • אלפונסו קוארון (2013) • ריצ'רד לינקלייטר (2014) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2015) • דמיאן שאזל (2016) • גיירמו דל טורו (2017) • אלפונסו קוארון (2018) • סם מנדס (2019) • קלואי ז'או (2020) • ג'יין קמפיון (2021) • סטיבן ספילברג (2022) • כריסטופר נולאן (2023)

פרס הווידאו קליפים של MTV לבימוי הטוב ביותר
1984–2009	טים ניומן (1984) ‏•‏‏ ז'אן-בטיסט מונדינו (1985) ‏•‏‏ סטיב בארון (1986) ‏•‏‏ סטיבן ר. ג'ונסון (1987) ‏•‏‏ אנדי מוראהן וג'ורג' מייקל (1988) ‏•‏‏ דייוויד פינצ'ר (1989) ‏•‏‏ דייוויד פינצ'ר (1990) ‏•‏‏ טרסם (1991) ‏•‏‏ מארק פנסקה (1992) ‏•‏‏ מארק פלינגטון (1993) ‏•‏‏ ג'ייק סקוט (1994) ‏•‏‏ ספייק ג'ונז (1995) ‏•‏‏ ג'ונתן דייטון וואלרי פאריס (1996) ‏•‏‏ בק (1997) ‏•‏‏ יונאס אקרלונד (1998) ‏•‏‏ טורנס קומיוניטי דאנס דרופ (1999) ‏•‏‏ ג'ונתן דייטון וואלרי פאריס (2000) ‏•‏‏ ספייק ג'ונז (2001) ‏•‏‏ ג'וזף קאהן (2002) ‏•‏‏ ג'יימי תרבס (2003) ‏•‏‏ מארק רומנק (2004) ‏•‏‏ סמואל באייר (2005) ‏•‏‏ רוברט היילס (2006) ‏•‏‏ סמואל באייר (2007) ‏•‏‏ אריקה באדו ומיסטר רובוטו (2008) ‏•‏‏ מארק וב (2009)
2010–הווה	פרנסס לורנס (2010) ‏•‏‏ אדם יאוך (2011) ‏•‏‏ רומיין גברס (2012) ‏•‏‏ דייוויד פינצ'ר (2013) ‏•‏‏ דניאל קוואן ודניאל שיינרט (2014) ‏•‏‏ קולין טילי ודה ליטל הומיס (2015) ‏•‏‏ מלינה מצוקס (2016) ‏•‏‏ דייב מאיירס ודה ליטל הומיס (2017) ‏•‏‏ הירו מוראי (2018) ‏•‏‏ קאלמאטיק (2019) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2020) ‏•‏‏ ליל נאז X וטאנו מוינו (2021) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2022) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2023)

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: צורך בהגהה, ניסוחים לא אנציקלופדים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: צורך בהגהה, ניסוחים לא אנציקלופדים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דייוויד פינצ'ר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דייוויד פינצ'ר