מוריס וייל
.jpg) | |
| מוריס וייל | |
| לידה |
29 בנובמבר 1845 פריז, ממלכת הצרפתים  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1924 (בגיל 78) טפליצה, צ'כוסלובקיה  |
| מדינה |
צרפת  |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| תקופת הפעילות | 1868–1893 (כ־25 שנים) |
| דרגה | קומנדנט |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת צרפת–פרוסיה | |
| עיטורים | |
|
אביר בלגיון הכבוד | |
| תפקידים אזרחיים | |
| היסטוריון | |
  | |
מוריס-אנרי וייל (בצרפתית: Maurice-Henri Weil; 29 בנובמבר 1845 – 13 ביולי 1924) היה איש צבא והיסטוריון צרפתי ממוצא יהודי אשר שמו נקשר במספר פרשיות ריגול בסוף המאה ה-19.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייל נולד בפריז ב-29 בנובמבר 1845 כבנו של איגנץ וייל - סוחר פריזאי ממוצא גרמני. אמו, פאולין באואר, הייתה בת למשפחה יהודית. אביה שימש כרב בפשט, אולם מאוחר יותר היגרו בניו לצרפת והתנצרו. אחותה של פאולין, הרמין, הייתה אמו של העיתונאי ארמאנד רוזנטל אשר נודע בשם העט ז'אק סן-סיר. אחיה, ברנרד באואר היה לאיש דת קתולי בכיר, ושימש בין היתר ככומר המוודה של הקיסרית אז'ני.
ב-1868 התגייס מוריס לצבא צרפת שם נהנה מפרוטקציות תודות לקשריו של דודו עם הקיסר נפוליאון השלישי. הוא הוצב בגדוד ה-8 של המשמר הלאומי, וב-1869 הועלה לדרגת לוטננט משנה. ב-1870 הוא לחם במלחמת צרפת-פרוסיה, ושנה לאחר מכן השתתף בדיכוי הקומונה הפריזאית. בהמשך הוא הוצב כעוזרו של הגנרל ז'אן-אוגוסט ברטאו. ב-16 בינואר 1873 הוא עוטר בלגיון הכבוד. בהמשך הועלה לדרגת קפטן והוצב ברגימנט הדרגונים ה-3. ב-1875 הוא נכנס לשירות במטה הכללי, שם הידע הרב שלו בשפות זרות, ובמיוחד בגרמנית גרם לכך שהוא שובץ במחלקה הסטטיסטית, אשר היוותה למעשה משרד הריגול הנגדי. בתפקידו זה הוא יצא לשליחות מיוחדת לברלין, והכיר את אובר-ז'וזף אנרי ואת פרדיננד אסטרהאזי אשר נכנסו למשרד כמה שנים אחריו. עם זה האחרון, קשר וייל ידידות אמיצה. ב-21 באוקטובר 1877, נישא וייל להנרייט לנדאואר, בתו של הבנקאי הווינאי אדולף לנדאואר ושל אלן הנרייט וורמס, נינתו של מאיר אנשל רוטשילד. נישואים אלו העניקו לו קשרים אצל משפחת רוטשילד.
באפריל 1880 הועבר וייל לגדוד הפרשים ה-9. באותה תקופה הקדיש חלק ניכר מזמנו לכתיבת ספרי היסטוריה, אך גם החל לעבוד כמתווך הימורים במרוצי סוסים. באוגוסט של אותה שנה העיד וייל לטובת אחד מידידיו, קצין בשם יונג אשר נחשד בריגול. באוקטובר 1881 נחשפו מעילות שביצע במהלך עסקי הסוסים שלו, והוא ספג נזיפה חמורה מהממונים עליו ונקרא לחקירה. חודש לאחר מכן הוא פרש מהצבא ועקר למלאגה שבספרד בתואנה שהדבר נחוץ לבריאות אשתו. במשך מספר שנים הוא התפרסם מכתיבת ספרי היסטוריה, לפני שבינואר 1890 הוחזר לצבא תודות למאמציו של המושל הצבאי של פריז פליקס גוסטב סוסייה, אשר ניהל רומן עם אשתו של וייל. וייל הפך לאחד מעוזריו של סוסייה. פחות משנה לאחר מכן, ב-29 בדצמבר, מונה וייל למפקד אסקדרון פרשים. באותה תקופה החלו לחשוד בו כי הוא עוסק בריגול לטובת הקיסרות הגרמנית במסווה של מחקר היסטורי, והחל ממאי 1892, הוא היווה יעד למתקפות אנטישמיות של המרקיז דה מורס, שתיאר אותו בלה ליבר פארול כ"יהודי רב עוצמה" העוסק בריגול. ב-1893 נפתחה נגדו חקירה, אשר הסתיימה ללא ראיות נגדו, אולם הוא החליט לעזוב את הצבא בשנית.
פרשת דרייפוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרשת דרייפוס
חרף עזיבתו את הצבא, שמר וייל על החברויות והקשרים שקשר בתקופת שירותו הצבאי. במיוחד עם פרדיננד אסטרהאזי. אסטרהאזי פנה אל אדואר דרימון והצליח לשכנע אותו להפסיק את המתקפות נגד וייל בלה ליבר פארול. בתמורה, וייל פנה אל הברון נתנאל דה רוטשילד ועשירים יהודיים אחרים והצליח להשיג הלוואות עבור אסטרהאזי שנמצא במצב כלכלי קשה. כמו כן הוא ניסה לסייע לאסטרהאזי להשיג עבודה במטה הכללי. אסטרהאזי עצמו עסק בריגול, אולם לא ברור עם וייל ידע על כך. על כל פנים, עסקי הריגול של אסטרהאזי נתגלו בסופו של דבר למודיעין הצרפתי, אולם החשד נפל על קצין יהודי בשם אלפרד דרייפוס, והוביל לפתיחתה של פרשת דרייפוס. דרייפוס נמצא אשם ונשלח לגלות עולם באי השדים. עם זאת, מפקד המחלקה הסטטיסטית ז'ורז' פיקאר, גילה את האמת ואף גילה שאסטרהאזי הוא האשם האמיתי. מפקדי הצבא החליטו לטייח את הפרשה ושלחו את פיקאר לתפקיד נידח בתוניסיה.
עם זאת, פיקאר הצליח להעביר את הידוע לו הלאה, ונפתחה חקירה כנגד אסטרהאזי. שמו של וייל הועלה מספר פעמים במהלך החקירה כשותף לפשע של אסטרהאזי, אולם לא נמצאו ראיות לכך. וייל העיד לטובת אסטרהאזי במשפט שנערך לו במהלך ינואר 1898, אולם במהלך המשפט הציג מתייה דרייפוס מכתב שאסטרהאזי כתב ב-1894 לווייל, אשר בו הצהיר כי צרותיו הכלכליות ידחפו אותו למעשה פשע. למעשה, וייל העביר בזמנו את המכתב לרב הראשי של צרפת הרב צדוק כהן, כדי לנסות להשיג כסף מעשירים יהודיים עבור אסטרהאזי. הרב כהן העביר את המכתב למתייה. וייל עצמו מיהר להסביר את המכתב ולטעון שהוא אינו מוכיח דבר, אולם אסטרהאזי סבר שווייל בגד בו וקירר עמו את הקשר. בהמשך הוא אף ניסה להפליל אותו ולטעון שהוא קרוב משפחה של הנספח הצבאי האיטלקי אלסנדרו פניצארדי.
וייל לא הופיע במהלך משפט רן כיוון שהיה חולה, אולם עדותו הוקראה והוא נזכר פעמים רבות. במחנה הדרייפוסרים היו נבוכים לגבי וייל. פיקאר ואדגר דמאנז' טענו בפומבי כי וייל עסק בריגול יחד עם אסטרהאזי. לעומתם ז'וזף ריינאך היה סבור כי וייל חף מפשע. הוא נחקר שוב ב-1904 בידי בית הדין המיוחד שחנן את דרייפוס. החוקרים העלו את החשד שגם וייל היה מרגל, אולם לא הצליחו להוכיח דבר. חלקו של וייל בפרשה נותר מסתורי, מעורפל ושנוי במחלוקת עד ימינו. לדעת מוריס פאליאולוג הוא היה מרגל פשוט, בעוד שאנרי גילמין סבור שחלקו בפרשה היה רב יותר ממה שידוע. גילמין מצביע על העובדה שאשתו של וייל ניהלה רומן עם הגנרל סוסייה, וסבור שווייל ידע על הרומן הזה והשתמש באשתו כדי לגנוב מסמכים חשובים מסוסייה ולהעבירם לגרמנים. לדעתו של גילמין, זו הייתה הסיבה לעקשנותם של קציני הצבא הבכירים להמשיך ולהאשים את דרייפוס ולהתכחש להאשמתו של אסטרהאזי. הדבר נבע מתוך רצון להשתיק את המחדל הגדול של סוסייה. ההיסטוריון ז'אן דניס ברדן מציין כי התאוריה שווייל היה מרגל פופולרית במיוחד בקרב היסטוריונים אנטישמיים, אשר מצאו יהודי אחר להאשים לאחר שדרייפוס התברר כחף מפשע.
פרט לעיסוקו הצבאי, וייל היה היסטוריון אשר כתב מספר רב של מאמרים וספרים על היסטוריה צבאית צרפתית ואירופית. וייל נפטר בטפליצה, צ'כוסלובקיה ב-13 ביולי 1924.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'אן דניס ברדן, פרשת דרייפוס, עם עובד, 2003.
- מאיר קוטיק, פרשת דרייפוס, מלא, 1982.
