מחלת פיירוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תצלום של פין אצל חולה במחלת פיירוני
קישור=קובץ:Peyronie%27s_disease.jpg

מחלת פיירוני (Peyronie) היא מחלה שבה נוצרת הצטלקות של הפין הגורמת לדרגות משתנות של עקמת פין.

המחלה תוארה לראשונה על ידי המנתח הצרפתי פרנסואה דה לה פיירוני ב-1743. מחלת פיירוני אינה נדירה, ומופיעה בכאחוז אחד מאוכלוסיית הגברים.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות למחלת פיירוני אינן ברורות לחלוטין. כתוצאה מהפרעה ביצירת רקמת חיבור בפין נוצר רובד סיבי קשה אשר אינו מאפשר לפין להתיישר.

מופע קליני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט בכל פין ישנה זווית מסוימת הנחשבת נורמלית, בפרט בבסיס הפין. במחלת פיירוני הזווית בפין יכולה להיות בינונית עד גדולה. הרובד הסיבי בפין יכול להסב כאב, בפרט בעת זקפה, ואף מקשה על הפין להתיישר בעת זקפה, אז גם הזווית היא בולטת ביותר.

ב-80% מהמקרים איבר המין פונה כלפי מעלה, ב-10% לצד ימין או לצד שמאל, ובשאר המקרים כלפי מטה. בשליש מהמקרים הצלקת נמצאת קרוב לשורש איבר המין, בשליש נוסף באמצע איבר המין, ובשליש הנותר ישנן מספר צלקות או נוכחות של צלקת בחלק המרוחק של איבר המין. ב-13% מהמקרים הממצא נעלם ספונטנית, ב-48% נותרת הצלקת קבועה, ובשאר 41% מהמקרים הצלקת מחמירה ומתייצבת לגודל ממוצע של 2 עד 12 ס"מ כחודש מרגע הופעתה.

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות הממצא גבוהה יותר בקרב:

הממצא יכול להופיע יחד עם צלקת בכף היד - כוויצת דופיטרן. לאחרונה הופעה של העקמת לאחר ניתוחים רדיקליים עקב ממאירות ערמונית.

סיבות לעקמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות לתופעה אינן ברורות וכוללות בעיקר מיקרוטראומה בעקבות יחסי מין בתדירות גבוהה, בהם נוקשות לא שלמה של איבר המין. סיבות נוספות הן אוטואמוניות, גנטיות, והפרעה באספקת דם לאיבר המין, זיהום לא בקטריאלי או שיבוש כרומוזומלי. הפרעה בנוקשות איבר המין על רקע פסיכוגני היא חרדת ביצוע עקב שינוי בצורת איבר המין ותדמית גוף שלילית. בגיל מבוגר סיבות נוספות הן אורגניות: כמו סוכרת, יתר לחץ דם ושומנים בדם הגורמים לעקמת לאיבר מין רך ללא יכולת חדירה.

אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה מאובחנת אצל אורולוג. במקרים קלים אשר אינם מפריעים למטופל אין צורך בטיפול ובמקרים מסוימים אף ייתכן שיפור ללא טיפול. יש להבדילה ממחלת מונדור. הטיפול יכול להתבצע בכמה מישורים:

  • טיפול תרופתי: הכולל ויטמין E, קולכיצין, טמוקסיפן, מישחות כמו POTABA,הצלחה מועטה דווחה בעקבות טיפול תרופתי של פנטוקסיפילון.
  • הזרקת חומר מפרק רקמת חיבור (קולגן) ישירות לתוך הרובד. טיפולים חודרניים כוללים הזרקות של תמיסות מרככות צלקת, כמו, VERAPAMIL שתים עשר פעמים כל שבועיים עם הצלחה של כ %70 בשיפור כאבים, ריכוך צלקת ושנוי זווית הכיפוף. תרופה חדשה בשם Xiapex יעילה יותר ומאושרת במשרד הבריאות לטיפול בישראל.
  • טיפול כירורגי: תיקון בניתוח באמצעות שחרור הרובד הסיבי. במידה והצלקת נמצאת כ-12 חודש והיא כרונית או יציבה למשך 3-6 חודשים, קיימת הוראה להתערבות ניתוחית. במידה וצלקת פחות מ-60 מעלות, ניתן לשנות את זווית העקמת על ידי תיקון פלסטי-חתך אורכי של עטיפות אבר המין ללא קיצור איבר המין. כאשר צלקת היא מעל 60 מעלות מבצעים חיתוך צלקת והשתלת שתל ביולוגי.
  • טיפול בגליי הלם. גלי קול וטיפול ביוניזציה הם ללא ביסוס מדעי וללא הצלחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחלת פיירוני בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי