ורגיליוס

קובץ:Publius Vergilius Maro1.jpg

פובליוס ורגיליוס מארו (15 באוקטובר 70 לפנה"ס – 21 בספטמבר 19 לפנה"ס), המכונה ורגיליוס, היה משורר רומי. עם יצירותיו נמנות: האקלוגות, הגאורגיקה, ואינאיס. האינאיס היא פואמה אפית בשנים-עשר ספרים, שנחשבה לאפוס הלאומי הרומאי.

חיים

ורגיליוס נולד בכפר אנדס (Andes) בצפון איטליה, ליד מנטואה. הוא למד בתחילה בקרמונה ומילאנו. מניחים כי היה ממוצא קלטי. הוא נסע לרומא ללמוד רטוריקה, רפואה ואסטרונומיה, מקצועות שאותם זנח מאוחר יותר לטובת הפילוסופיה.

כתבים מוקדמים

בשנת 52 לפנה"ס, כשלמד תורה ברומא מפי הפילוסוף היווני האפיקוראי סירון, החל ורגיליוס לכתוב שירה. קבוצה של שירים קטנים המיוחסת לורגיליוס הצעיר קיימת. אחד מהם, ה"קטלפון", מורכבת מארבע עשר שירים קטנים, שחלקם אולי של ורגיליוס, ופואמה נרטיבית אחרת, ששמה "קולקס" ("היתוש"), יוחסה לורגיליוס כבר במאה ה-1 לספירה.

ב־42 לפנה"ס, לאחר ההפסד של ברוטוס וקסיוס, רוצחיו של יוליוס קיסר, חיילים יושבו על אדמות מופקעות, וגם אחוזתו של ורגיליוס ליד מנטואה הופקעה. אך ה"אקלוגה" הראשונה, שנכתבה בערך ב־42 לפנה"ס, מעידה כי אוגוסטוס השיב לו את אחוזתו, שכן הוא מספר כיצד "טיטירוס" קיבל חזרה את אדמתו בעזרת התערבותו של אוקטביאנוס, ומקובל כי טיטריוס הוא ורגיליוס עצמו. ורגיליוס נעשה לחלק מחוג המאסנים, תומכיו של אוקטביאנוס, שניסו להשיג לו תמיכה בקרב בני האצולה הרומאית, על ידי כך שהראו כי סופרים ויוצרים ידועים אחרים הם לצידו. לאחר שסיים את ה"אקלוגות", כתב ורגיליוס בשנים 37-29 לפנה"ס את ה"גאורגיקה" ("עבודת האדמה"), שנכתבה לכבודו של מאיקנאס. אך אוקטביאנוס, שניצח את מרקוס אנטוניוס בקרב אקטיום ב־31 לפנה"ס ושקיבל את התואר "אוגוסטוס" מהסנאט הרומי, לחץ על ורגיליוס לכתוב אפוס המפאר את שלטונו.

כתיבת האינאיס

ערך מורחב – איניאדה

ורגיליוס כתב יצירה זו בעשר השנים האחרונות לחייו. ששת הספרים הראשונים של האפוס מספרים כיצד הגיבור איניאס נמלט מטרויה, ומגיע לאיטליה. בדרך, סערה מביאה אותו לחופה של קרתגו, שם המלכה דידו מקבלת אותו, ואיניאס מתאהב בה. אך האל יופיטר מזכיר לאיניאס את חובתו, והוא יוצא מקרתגו בחשאי, וגורם בכך להתאבדותה של דידו, אך לא לפני שהיא נשבעת לנקום. כשהוא מגיע לקומיי באיטליה, איניאס מתייעץ בסיבילה, שמדריכה אותו בעולמות השאול ומגלה לו את הגורל המיועד לו. איניאס נולד מחדש כיוצרה של האימפריה הרומית.

ששת הספרים הראשונים משתמשים במודל של האודיסיאה של הומרוס, אך השישה האחרונים הם התשובה הרומאית לאיליאדה. איניאס התארס עם לביניה, בתו של המלך לאטינוס, אך לביניה כבר הובטחה לטורנוס, מלך הרוטוליאנים, שבא להלחם בו. האיניאדה מסתיימת בלוחמת יחיד בין איניאס וטורנוס, שבו איניאס מנצח והורג את טורנוס, ואינו מאזין לתחינות הרחמים של אויבו.

ורגיליוס נסע עם אוגוסטוס ליוון, שם חלה ומת בנמל ברונדוסיום, כשהוא מותיר את האינאיס לא גמורה. אוגוסטוס אמר לעורכיו של ורגיליוס להתעלם מהבקשה שלו להשמיד את היצירה ולא לפרסמה, והורה להם לפרסם אותה כמעט כפי שהיא. למרות שהיצירה לא הושלמה, היא נחשבה מיד כיצירת מופת. הוא הצהיר על הייעוד האימפריאלי של רומא, אך יחד עם זאת איפשר חמלה כלפי הקורבנות של רומא. דידו וטורנוס הם שניהם קרבנות של הגורל הרומאי, והן דמויות אטרקטיביות יותר מאיניאס, שהתמסרותו המוחלטת למטרה נראית כמעט דוחה לקורא המודרני. אולם הערך שורגיליוס מנסה להראות באינאיס הוא pietas, שניתן לתרגמו כאדיקות – החובה שלו כלפי האלים, משפחתו ומולדתו. איניאס נאבק בין רצונו לעשות את מה שהוא רוצה כאדם, ובין מה שהוא חייב לעשות כגיבור בעל "פיאטס". המאבקים הפנימיים של איניאס, ובמקרים רבים – חסרונותיו, עושים אותו לדמות אמיתית הרבה יותר מהגיבורים ההומריים באודיסיאה ובאיליאדה.

הטקסט של האינאיס הוא רק גרסה ראשונית, ולכן יש בו כמה חסרונות שורגיליוס התכוון לתקן לפני שהוא מפרסם אותו:

• פסוקים שאינם שורה שלמה בהקסמטר הדקטילי.
• צורות דקדוקיות לא תקינות בלטינית קלאסית.

משמעויות סודיות בוורגיליוס

בימי הביניים, נחשב ורגיליוס למבשר של הנצרות, בגלל הפסוקים באקלוגה הרביעית המתייחסים להולדתו של ילד, שחשבו כי הם מנבאים את הולדתו של ישו. השיר הזה כנראה מתייחס להריונה של אשתו של אוקטביאנוס, סקריבוניה, שבסופו של דבר ילדה בת.

בימי הביניים זוהתה דמותו של ורגיליוס עם מיסטיקה, מעשי כישוף וקסם וכתבי היד של האינאס שימשו לקריאת גורלות וקמעות שונים, שבהם בחרו שורה באופן אקראי וניסו למצוא בה משמעות מעשית עכשווית. אפילו במיתוס וולשי, תאלייסין, האלה קרידוון קוראת מ"ספרו של פרילט", הוא ורגיליוס. הפרופסור ז'אן-ייבה מלברו הציע כי ורגיליוס כתב את האינאיס בשני רבדים - הרובד הראשון והשטחי נועד לקהל הרומאי הרחב ולצורכיו של אוגוסטוס, ואילו הרובד השני והעמוק יותר, שאף אחד לא הבחין בו לפני מלברו עצמו, שיקף את דעתו האמיתית של ורגיליוס ואת מה שבאמת קרה בהיסטוריה. מלברו חושב כי אוגוסטוס רצח את ורגיליוס כאשר הוא סיים את האפוס. רעיונותיו של מלברו לא נתקבלו במחקר. יש מספר אינדיקציות כי ורגיליוס היה מיומן בקסמים, וייתכן כי השתמש בדרישה אל המתים.

דעות מאוחרות על ורגיליוס

גם כאשר העולם הרומאי התמוטט, אנשי ספרות עדיין הודו כי ורגיליוס ה"מנוצר" הוא משורר אמן, גם אם הם לא קראו אותו. גרגוריוס מטור קרא את ורגיליוס וכמה משוררים לטיניים אחרים, אך הוא מזהיר אותנו ש"אל לנו להתייחס לאגדות המשקרות שלהם, פן נדון למוות נצחי". בתקופת הרנסאנס התגלו מחדש כתביו של ורגיליוס והוא נחשב לאחד מהמשוררים הרומים הגדולים ביותר. דנטה אליגיירי נתן לורגיליוס את משימת הדרכתו בתופת (inferno) ב"קומדיה האלוהית" והנרי פרסל כתב את האופרה המפורסמת "דידו ואניאס" (1689) בהשראת הספר השישי של האינאס.

תרגומי כתביו לעברית

• פרקי איניאיס לורגיליוס - פרקים נבחרים. תרגם מלאטינית יוסף ג. ליבס בצירוף מבוא וביאורים מאת יוחנן לוי. ירושלים, הוצאת ספרי תרשיש, תש"ו. 109 עמ'.
• אינאיס. תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומפתח שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ד. 511 עמ'.
• הריסות טרויה הספר השלישי והרביעי של האיניאידה בתרגום לעברית מאת מיכה יוסף לבנזון

קישורים חיצוניים

• כתביו
  • The Works of Virgil
  • P. VERGILIVS MARO באתר "The Latin Library"
  • ורגיליוס, גאורגיקה, ספר 2, 458-460 467-474, דבר, 4 באפריל 1966, בתרגום שלמה דיקמן

• ביוגרפיה
  • "חיי ורגיליוס", מאת סואטניוס
  • "חיי ורגיליוס", מאת אאליוס דונאטוס
  • ביוגרפיה מאת טני פרנק בפרויקט גוטנברג

• פרשנות
  • ורגיליוס בעת העתיקה, בימי הביניים וברנסאנס: ביביליוגרפיה מקוונת
  • אתרו של ז'אן-ייבה מלברו הטוען כי אוגוסטוס רצח את ורגיליוס.
  • ההיסטוריה הסודית של ורגיליוס מכיל מבחר מהאגדות שסופרו על ורגיליוס בימי הביניים.