לדלג לתוכן

אינאיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איניאדה)
אינאיס
AENEIS
איניאס וטורנוס, לוקה ג'ורדאנו, 1680
מידע כללי
מאת ורגיליוס
שפת המקור לטינית
סוגה פואמה
נושא בריחת אינאיס מטרויה והתיישבות הטרויאנים באיטליה
מקום התרחשות אגן הים התיכון
הוצאה
תאריך הוצאה המאה הראשון לפני הספריה
הוצאה בעברית
הוצאה מוסד ביאליק
מהדורות נוספות
מקורות לכתיבת הספר האיליאדה, האודיסיאה
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 990038535180205171
איניאס ומשפחתו נמלטים מטרויה הבוערת, ציור מאת הנרי גיבס
פדריקו ברוצ'י, אינאיס נמלט מטרויה הבוערת, 1598, גלריה בורגזה, רומא

אַינֵאִיס (בלטינית: Aeneis, באנגלית: Aeneid) מאת ורגיליוס היא פואמה אפית רומית שנכתבה בשנים 29–19 לפנה"ס. הפואמה הכוללת 12 ספרים שנכתבו בהקסמטר דקטילי ומתארת את הרפתקאותיו ומסעותיו של איניאס, מגיבורי מלחמת טרויה, שעבר לאיטליה והיה לאבי הרומאים. ששת הספרים הראשונים של הפואמה כוללים את סיפור מסעו של איניאס מטרויה לאיטליה, בעוד חציו השני כולל את תיאור ניצחונות הטרויאנים על הלאטינים.

הפואמה נכתבה בימיו של אוגוסטוס, שליטה של קיסרות רומא לאחר הכאוס שהשתרר בה עם רצח יוליוס קיסר. שלטונו של אוגוסטוס שם קץ למלחמת האזרחים, החזיר את היציבות והשכין את ה"פאקס אוגוסטה" (שלום אוגוסטוס) שנמשך קרוב ליובל. בוורגיליוס ובבני דורו עורר הסדר החדש התלהבות. האיניאידה נכתבה כדי לרומם את הקיסרות באמצעות יצירת גיבור לאומי. ביצירה זו יוצא מייסד הגזע הרומי, שנועד להחזיק בכל העולם תחת שלטונו, הלא הוא איניאס, ששמו כבר נודע כדמות ב"איליאדה", להגשים את גורלו ככובש איטליה.

לפי האגדה כתב ורגיליוס רק שלוש שורות ביום בעת כתיבת היצירה המורכבת הזו. למרות אורכה של היצירה, המשתווה לזו של כתיבתו של הומרוס, לא נסתיימה כתיבתן של כמה שורות. יש הסוברים כי זו הייתה כוונתו של המשורר. עם מותו, השאיר ורגיליוס הוראה כי יש לשרוף את היצירה כיוון שלא היה מרוצה מחלקים מן היצירה (למשל מספר VIII, בו מתקיימים יחסי מין בין ונוס ווולקן), אולם אוגוסטוס הורה כי לא ישרפו אותה, והיא פורסמה עם שינויים מועטים.

במאה ה-15 היו שני ניסיונות ליצור המשך ליצירה. אחד מניסיונות אלו, שנעשה על ידי מפאו וג'ו (Maffeo Vegio, בלטינית: מפאוס וגיוס), אף נכלל בהדפסות של היצירה שנעשו במאות ה-15 וה-16.

התרגום השלם של ה"אינאיס" לעברית נעשה בידי שלמה דיקמן בשנות השישים (הוצאת כרמל ומוסד ביאליק) תוך שמירה על המשקל השירי שבו נכתבה במקור הלטיני. תרגום חלקי לעברית נעשה על ידי יוסף ליבס מן המקור הלטיני ועל ידי מיכה יוסף לבנזון שתרגם את הספר השני וקטע מהרביעי לעברית מן התרגום הגרמני של שילר.

תיאור מסעו של איניאס

הספר הראשון מתחיל במבוא קצר, בו המשורר מצהיר על נושא האפוס (”נֶשֶׁק אָשִׁיר וְגִבּוֹר”) ופונה למוזות בבקשה לעזרה ברישום סיפורו. המבוא מסתיים בתיאור הסיבה להתרחשויות שתתאורנה בהמשך, שנאתה של יונו לאנשי טרויה. בתום המבוא הקורא נחשף לסיפור באמצעו.

הצי הטרויאני, בפיקודו של איניאס, שט במימי הים התיכון בדרכו לאיטליה, שם הוא עתיד להקים עם אציל ואמיץ, שיהיה ידוע בכל העולם. יונו זועמת על שאיניאס עתיד להחריב את עירה קרתגו, ופונה לאיולוס, מלך הרוחות, בבקשה להשיב רוחות חזקות שתטבענה את ספינותיהם. יונו מציעה בתמורה את דיופאה, נימפת הים היפה ביותר. איולוס מסכים והרוחות מטלטלות את הצי הטרויאני. נפטון, בהיותו אל הים, כועס על התערבותה של יונו בממלכתו ומרגיע את הים. הצי מגיע לחופי לוב.

בהיותם בלוב, איניאס פוגש את אמו ונוס המתחפשת לציידת. ונוס מרוממת את רוחו של איניאס ומעודדת אותו להיכנס בשערי קרתגו. במקדש לאלה יונו מוצא איניאס את דידו, מלכת קרתגו, אשר ייסדה אך לאחרונה את העיר לאחר שברחה מצור בעקבות מלחמות ירושה ורצח בעלה. דידו מקבלת את איניאס והטרויאנים בברכה ומתקינה להם סעודה. בינתיים, פונה ונוס לבנה קופידון, אחיו למחצה של איניאס, ומבקשת ממנו להתחפש לאסקניוס, בנו של איניאס, אשר הוזמן לסעודה. ונוס מבקשת שתחת מסווה זה יגרום קופידון לדידו להתאהב באיניאס, מתוך התקווה שהתאהבותה תגרום לה להגן עליו. המזימה צולחת.

הספר השני רובו ככולו מתמקד בדברי איניאס לדידו, בהם הוא מגולל את ההתרחשויות מיד לאחר מלחמת טרויה. כדי לחדור את חומות טרויה, יוליסס היווני הגה את תוכנית הסוס הטרויאני: הלוחמים היוונים התחבאו בסוס עץ גדול, שהוענק לשליטי טרויה כמתנה כוזבת. הטרויאנים תהו האם לקבל את המתנה או לא; לאוקואון טבע את הביטוי המפורסם Timeo Danaos et dona ferentes (”פַּחַד דָּנָאִים עָלַי, וְלוּ גַם מַתָּנוֹת לִי יַגִּישׁוּ”[1]). לבסוף הטרויאנים קיבלו את המתנה והוטעו על ידי הבריחה המדומה של אוניות הצי היווני. עם רדת החשכה היוונים יצאו מסוס העץ, פתחו את שערי העיר טרויה ואפשרו לצבא היווני להיכנס לעיר ולשחוט את תושביה.

איניאס רואה בחלומו את הקטור, הנסיך הטרויאני, אשר מפציר בו לברוח עם משפחתו. איניאס מתעורר ומגלה לתדהמתו את ממדי החורבן. הוא מנסה תחילה להילחם באויב היווני אך במהרה חברו לנשק נופלים והוא נותר לבדו. ונוס אמו מתגלה לו ומוליכה אותו חזרה לביתו. איניאס לוקח את בנו אסקאניוס, אשתו קריאוזה ואביו אנכיסס, והם בורחים מטרויה. בשערי העיר איניאס מגלה שהוא איבד את אשתו קריאוזה, וחוזר לתור אותה. הוא מוצא רק את רוחה, המתנבאת על עתידו להקים ממלכה בהספרייה, דהיינו באיטליה.

הספר השלישי ממשיך את הספר השני בתיאור מסעות איניאס והטרויאנים לאחר חורבן עירם. הצי נודד בסביבת טרויה, ותחילה מגיע לתראקיה, שם הוא מגלה את גופתו של הגיבור הטרויאני פולידורוס בדמות צמח ההדס[2]. איניאס מביא את פולידורוס לקבורה ראויה וממשיך לדלוס ומשם לכרתים, שם הם מקימים את העיר (הבדיונית) פֶּרְגָּם. פרגם ננטשת לאחר התפרצות מגפת הדבר בעיר, ואיניאס מתנבא בחלומו שעליהם לעבור לאיטליה.

איניאס והטרויאנים מגיעים לבוטרינט (כיום בשטח אלבניה), שם הוא פוגש את אנדרומכי אלמנת הקטור ואת הלנוס בן פריאמוס, שמתנבא על העתיד המזהיר הצפוי לטרויאנים באיטליה. איניאס עוזב את בוטרינט ומקיף את אזור דרום איטליה, עד הגיעו לסיציליה, לארצם של הקיקלופים. איניאס פוגש שם את אחמנידס, חייל בצבא היווני, שהושאר מאחור במנוסת היוונים מפני הקיקלופ פוליפמוס; איניאס מגן עליו ולוקח איתו בספינתו. איניאס ממשיך להקיף את סיציליה, ובמהלך המסע אביו אנחיזס מת מסיבה לא ידועה. כאן מסיים איניאס את דבריו לדידו מלכת קרתגו, כיוון שההמשך (הסערה שהובילה אותם לקרתגו) תואר בספר הראשון.

מותה של דידו, קלוד-אוגוסטין קאיו (צרפ'), 1711, מוזיאון הלובר

הספר הרביעי מתמקד בגורלה של דידו מלכת קרתגו. מזימתו מהספר הראשון של קופידון צולחת והיא מתאהבת באיניאס. יונו, המעוניינת להסיט את איניאס ממשימתו לאכלס את איטליה ולהקים את רומא, מגיעה להסכמות עם ונוס שיש לחתן בין השניים, ואכן במהלך מסע ציד של איניאס תוקפת אותו סערה, המכריחה אותו לתפוס מחסה במערה. במערה מחכה דידו. הם מתנים אהבה ודידו רואה בכך סימן לנישואיהם.

יופיטר שולח את בנו מרקוריוס להזכיר לאיניאס את גורלו הצפוי, הלה נכנע לתכתיבי הגורל ומתכנן את בריחתו מקרתגו לעבר איטליה. דידו מגלה את בריחתו הצפויה ומנסה למנוע אותה בכל כוחה; משהיא כושלת בנסיונותיה, היא מתאבדת. לפני מותה היא מתנבאת שזרע קרתגו וזרעו של איניאס עתידים להילחם זה בזה, אולי כרמז למלחמות הפוניות.

בשורות הראשונות של הספר איניאס מביט אחורה מספינתו ורואה את קרתגו עולה באש. על אף שאף אחד מהטרויאנים שעל הספינה לא יודע לומר מה מקור השריפה, הרי שהעשן העולה מן העיר מבשר להם רעות. העלילה מתמזגת עם התיאור שבספר הראשון – הטרויאנים שטים בסביבת איטליה בעקבות הנבואה לאיניאס. הספינה עוגנת בסיציליה, תחת חסותו של המלך אֲקֶסְטֶס. איניאס מכריז על תחרויות ספורט חגיגיות לזכר אביו, והמשך הספר מתאר באריכות את התחרויות השונות בהם התחרו הטרויאנים: חתירה (ש' 113–285), ריצה (ש' 293–361), היאבקות (ש' 363–468) ותחרות קליעה בחץ וקשת (ש' 485–521).

בזמן שהגברים מתחרים בתחרויות הספורט, משתמשת יונו בשליחתה איריס ומשכנעת את הנשים להצית את הצי הטרויאני על מנת למנוע את הגעתם לאיטליה היבשתית. מזימתה נכשלת כאשר היא מתגלה על ידי איניאס ובנו אשר מתפללים ליופיטר שיכבה את השרפה. אביו של איניאס מתגלה לו שוב ואומר לו לרדת שאולה על מנת לקבל נבואה באשר לעתיד רומא. על מנת להבטיח את מעברם הבטוח של הטרויאנים בים הסיציליאני, האלים דורשים קורבן אדם ופלינורוס נבחר כקורבן.

הטרויאנים מגיעים לקימה בקמפניה. איניאס שומע נבואה מפי הסיבילה של קימה ברוח דומה לנבואות ששמע בעבר. על פי המיתולוגיה הרומאית באגם אורנום שבקרבת קימה יש שער לעולם המתים (השאול), ולכן הוא מבקש ממנה ללוותו שם כדי לראות את פני אביו. הסיבילה מסכימה והמשך הספר מתאר את מסעותיהם בעולם המתים, תיאור שלבטח דנטה אליגיירי שאב ממנו השראה בכתיבת התופת. הם רואים את נשמות המתים על גדת נהר אכרון, מובלים על ידי כארון לגדה השנייה, פוגשים בקרברוס ואף בדידו מלכת קרתגו, בפניה אינאיס מתנצל על הסבל שגרם לה ושהוביל להתאבדותה, אך היא אינה סולחת לו.

לבסוף, לאחר חציית נהר הלתה מגיעים איניאס וחבורתו לשדות אליסיום, מקום מנוחתם של הצדיקים וההגונים, שם מתאחד איניאס עם אביו ושומע נבואה נוספת על אודות עתיד רומא בהנהגתו.

עם שובו לעולם החיים, איניאס מוביל את הטרויאנים להתיישב בלטיום. שם קיבל המלך לטינוס נבואות החוזות הגעת זרים לארצו, ומייעצות לו להשיא את בתו, לוויניה, לזרים, ולא לטורנוס, שליט הרוטולי, אליו הייתה אמורה להינשא. יונו, שאינה מרוצה ממצבם הנוח של הטרויאנים, מזמנת את אלקטו, אחת מאלות הנקם, כדי לעורר מלחמה בין הטרויאנים למקומיים. אלקטו מסיתה את אמטה, מלכת לטיום ואשתו של לטינוס, לדרוש שבתם תינשא לטורנוס האציל. היא מדרבנת את הנשים לשכנע את גבריהן לצאת למלחמה נגד הטרויאנים. יונו גם גורמת ליולוס, בנו של איניאס, לפצוע צבי שהיה מקודש ללטינים במהלך ציד. לפיכך, למרות שאיניאס מעוניין להימנע ממלחמה, פורצת איבה. הספר מסתיים בקטלוג של לוחמים איטלקים.

לנוכח המלחמה הקרבה, האל טיברינוס מתגלה אל איניאס בחלומו ומעודד אותו לבקש עזרה מהטוסקנים, אויבי הרוטולי. איניאס עושה כדבריו, ובמקום בו תהיה רומא, הוא כורת ברית עם המלך אוונדר מארקדיה. אוונדר שולח את בנו פאלאס להצטרף לאיניאס ולהוביל חיילים נגד הרוטולי. ונוס דוחקת בבעלה וולקן ליצור כלי נשק עבור בנה, אותם היא מעניקה לאיניאס כמתנה. על המגן מתוארת ההיסטוריה העתידית של רומא.

בינתיים, יונו מדרבנת את טורנוס לתקוף את המחנה הטרויאני, בכך שמודיעה לו שאיניאס רחוק ממנו. למחרת, טורנוס מצליח לפרוץ את השערים של מחנה הטרויאנים ולוחם שם קרב קשה נגד הטרויאנים. באישון לילה החיילים הטרויאנים ניסוס ואוריאלוס בורחים מהמחנה כדי להזעיק את איניאס לקראת הקרב. בדרך הם נתקלים במחנה הרוטולים הישנים ומנצלים זאת כדי לטבוח בחיילים רבים בשנתם. אוריאלוס לוקח כשלל קסדה מבריקה, וחובש אותה לראשו. כאשר מגיעה יחידת פרשים רוטולית, הם מבחינים באור הירח המשתקף על קסדתו של אוריאלוס והורגים את השניים. למחרת, הלוחמים הטרויאנים מתעשתים וסוגרים על הרוטולים את השערים. לאחר זמן מה של קרב חסר סיכוי, מורה טורנוס על קפיצה לתוך נהר הטיבר ומצליח לברוח משם.

בעת קיומה של מועצת אלים, ונוס ויונו מתלוננות בפני יופיטר, ואיניאס חוזר למחנה הטרויאני הנצור, מלווה בבעלי בריתו החדשים - הארקדים והטוסקנים. בקרב שמתלקח נהרגים רבים. ביניהם פאלאס, בנו של אוונדר, אשר נהרג בידי טורנוס. זאת למרות שאיניאס הבטיח לאוונדר שישמור על חיי בנו.

מזנטיוס, מקורבו של טורנוס, מאפשר לבנו לאוסוס להיהרג על ידי אניאס, בעוד שהוא עצמו נמלט. לאחר מכן הוא מתחרט על המעשה, נוזף בעצמו ומתעמת עם אניאס בדו-קרב - מאמץ מכובד אך חסר סיכוי, המוביל למותו של מזנטיוס.

ספר אחד-עשר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסקה קצרה, בה מתקיים טקס ההלוויה של פאלאס, המלחמה נמשכת. את הלחימה הלטינית מובילה בספר זה קמילה, דמות אמזונית ובתולה המסורה לדיאנה. היא זורעת הרס רב בקרב הכוחות הטרויאנים, אך בשנייה של חוסר ריכוז היא מוסחת על ידי שלל מבריק של לוחם טרויאני. ארונס, לוחם טרויאני, מנצל את הרגע ושולח חץ הפוגע בה ומוביל למותה. מיד לאחר מכן, שולחת האלה דיאנה את הנימפה אופיס כדי להרוג את ארונס, שהרג את בת חסותה. מותה של קמילה מותיר את הלטינים בהלם, והם נסוגים בבהלה להגן על גבולותיהם.

ונוס מרפאת את איניאס, מרי ז'וזף בלונדל, 1820, מכון האמנות של שיקגו.

ספר שנים-עשר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו באיליאדה, כך גם כאן, כולם מחכים לדו-קרב הגדול בין שני הגיבורים - איניאס וטורנוס. הם נפגשים, אולם איניאס חזק מטורנוס באופן כה ברור, עד שיונו, באמצעות שליחתה, יוטורנה, (אחותו האלה של טורנוס), גורמת לשבטו של טורנוס להפר את הפסקת האש. במהלך הקרבות איניאס נפצע מחץ, אך נרפא במהרה בעזרת אמו, ונוס, וחוזר לקרב. איניאס מבצע מתקפה נועזת על העיר לטיום (שגורמת למלכת לטיום לתלות את עצמה מרוב ייאוש), ומאלץ את טורנוס להילחם נגדו בדו-קרב בשנית. כולם צופים במאורע המכריע. האל יופיטר מצווה על האלים לא להתערב, אך יונו לא ששה לתת לאיניאס לנצח בקלות ועוזרת, באמצעות שליחתה, לאיניאס. בדו-הקרב, כוחותיו של טורנוס נוטשים אותו כשהוא מנסה להשליך סלע, והוא מפספס את איניאס. איניאס גם הוא מפספס, ותוקע את חניתו בגזע עץ, אך לא מצליח לשחררה. כאשר רואה ונוס כי יונו מתערבת בנעשה, היא יורדת ומוציאה את חניתו של איניאס, בנה. או אז משליך איניאס את החנית בדיוק רב וטורנוס נופל. האפוס מסתיים כאשר טורנוס שוכב ומתחנן לאיניאס שיחוס על חייו. תחילה, איניאס רחוק כצעד אחד מלהתפתות לתחנוני טורנוס, אך אז הוא מבחין שטורנוס עונד את חגורתו של פאלאס, עליו הבטיח לשמור, ומבין כי טורנוס הוא זה שהרג אותו. איניאס הורג את טורנוס בזעם ונוקם את מותו של פאלאס.

תרגומים לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אינאיס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ ספר שני, ש' 49, תרגומו של שלמה דיקמן. ורגיליוס משתמש במילה "דנאים" כדי לתאר את היוונים.
  2. ↑ מסיפור זה, ככל הנראה, שאב דנטה השראתו לעונש בו מתענים המתאבדים בקומדיה האלוהית.