צ'רלי שלוש – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הכרמלית (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 29: שורה 29:
בחקירתו אמר המחבל כי ביקש לנקום את מותם של 17 ערבים ב[[מהומות הר הבית (1990)|מהומות הר הבית שבועיים קודם]]{{הערה|{{חדשות|[[אורן כהן (עיתונאי)|אורן כהן]], כתב "חדשות", [[עתי"ם]]|הרוצח: רציתי נקמה על מה שקרה בהו הבית ועל המכות שקיבלתי|19901022|14}}}}.
בחקירתו אמר המחבל כי ביקש לנקום את מותם של 17 ערבים ב[[מהומות הר הבית (1990)|מהומות הר הבית שבועיים קודם]]{{הערה|{{חדשות|[[אורן כהן (עיתונאי)|אורן כהן]], כתב "חדשות", [[עתי"ם]]|הרוצח: רציתי נקמה על מה שקרה בהו הבית ועל המכות שקיבלתי|19901022|14}}}}.


מותו של שלוש עורר דיון מתמשך בסוגיה של [[הוראות פתיחה באש בישראל|הוראות פתיחה באש]]{{הערה|{{מעריב|יהודה גולן|צ'רלי שלוש. לוחם הימ"מ: פתח באש לפי ההוראות|19901022|30}}}}{{הערה|[[אמנון סטרשנוב]], "צדק תחת אש - המערכת המשפטית באינתיפאדה", [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 1994, עמ' 170-169}}{{הערה|{{mako|שי לוי|זאת הסיבה שסיפור הגבורה מהאינתיפאדה הראשונה חזר לכותרות|108a7366eb06051006|pzm-magazine|13 באוקטובר 2015}}}}. הפיגוע נלמד ב[[צה"ל]] וב[[משטרת ישראל]] כדוגמה לכך שיש מקרים בהם יש לירות על מנת להרוג, כאשר יש אמצעי ומטרה על מנת לפגוע.
מותו של שלוש עורר דיון מתמשך בסוגיה של [[הוראות פתיחה באש בישראל|הוראות פתיחה באש]]{{הערה|{{מעריב|יהודה גולן|צ'רלי שלוש. לוחם הימ"מ: פתח באש לפי ההוראות|19901022|30}}}}{{הערה|[[אמנון סטרשנוב]], "צדק תחת אש - המערכת המשפטית באינתיפאדה", [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 1994, עמ' 170-169}}{{הערה|{{mako|שי לוי|זאת הסיבה שסיפור הגבורה מהאינתיפאדה הראשונה חזר לכותרות|108a7366eb06051006|pzm-magazine|13 באוקטובר 2015}}}}. הפיגוע נלמד ב[[צה"ל]] וב[[משטרת ישראל]] כדוגמה לכך שיש מקרים בהם יש לירות על מנת להרוג ולנטרל מחבל, כאשר יש אמצעי וכוונה על מנת לפגוע.


כחודשיים לאחר הפיגוע ירה אחיו של שלוש, אריה, על מכונית פלסטינית ב[[צומת גוש עציון]] ופצע שלושה מנוסעיה{{הערה|{{מעריב|חנן שלאין|3 ערבים נפצעו בירי בגוש עציון|19901228|1}}{{ש}}{{מעריב|מאיר הראובני|המכה השלישית של חנה שלוש|19910102|132}}}}. הוא נידון לשבע שנות מאסר{{הערה|{{חדשות|שוקי לבנון, אדי גל|אחיו של צ׳רלי שלוש נידון ל־7 שנות מאסר|19910430|74}}}}, ושוחרר לאחר שנתיים וחצי{{הערה|{{וואלה!|שבתי בנדט|היסטוריה של טרור יהודי: מג'ק טייטל עד גולדשטיין|2761909|07 ביולי 2014}}}}.
כחודשיים לאחר הפיגוע ירה אחיו של שלוש, אריה, על מכונית פלסטינית ב[[צומת גוש עציון]] ופצע שלושה מנוסעיה{{הערה|{{מעריב|חנן שלאין|3 ערבים נפצעו בירי בגוש עציון|19901228|1}}{{ש}}{{מעריב|מאיר הראובני|המכה השלישית של חנה שלוש|19910102|132}}}}. הוא נידון לשבע שנות מאסר{{הערה|{{חדשות|שוקי לבנון, אדי גל|אחיו של צ׳רלי שלוש נידון ל־7 שנות מאסר|19910430|74}}}}, ושוחרר לאחר שנתיים וחצי{{הערה|{{וואלה!|שבתי בנדט|היסטוריה של טרור יהודי: מג'ק טייטל עד גולדשטיין|2761909|07 ביולי 2014}}}}.


סמוך למקום הירצחו בשכונת בקעה, ברחוב גדעון פינת רחוב אפרים, הוקם גלעד לזכרו.
סמוך למקום הירצחו בשכונת בקעה, ברחוב גדעון פינת רחוב אפרים, הוקם גלעד לזכרו.


== חיים אישיים ==
== חיים אישיים ==

גרסה מ־12:09, 13 במאי 2024

צ'רלי שלוש
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 26 באפריל 1964
חוסן
נהרג 21 באוקטובר 1990 (בגיל 26)
ירושלים
מדינה ישראלישראל ישראל
השתייכות משטרת ישראל
משמר הגבול
תקופת הפעילות 1986–1990 (כ־4 שנים)
דרגה רב-סמל ראשון (משטרת ישראל) רב-סמל ראשון
תפקידים בשירות
לוחם בימ"מ
עיטורים
עיטור האומץ עיטור האומץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שלום צ'רלי שלוש (26 באפריל 196421 באוקטובר 1990) היה שוטר ישראלי ששירת כלוחם בימ"מ ונהרג בפיגוע בשכונת בקעה. על פועלו עוטר בעיטור האומץ של משטרת ישראל.

ביוגרפיה

שלוש נולד במושב חוסן שבגליל המערבי בנם של אנט ויצחק. הוא למד בחטיבת הביניים "יד נתן", הסמוכה לעכו ובישיבה תיכונית "מגדל אור" שבמגדל העמק. ב-1982 התגייס לצה"ל במסלול בני המושבים ושירת בגדוד הנח"ל המוצנח של חטיבת הצנחנים בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. לאחר מכן הדריך טירונים במחנה 80, ושירת כמ"כ בגדוד, את שירותו הצבאי סיים כרב-סמל פלוגתי של פלס"ר נח"ל, והשתחרר בדרגת סמל ראשון[1].

לאחר שחרורו התגייס ביולי 1986 למשטרת ישראל והוכשר כלוחם וכחבלן בימ"מ. הוא השתתף בפעולת ההשתלטות של היחידה על אוטובוס האמהות במרץ 1988. ב-1990 יצא לקורס קצינים. ב-21 באוקטובר 1990, במהלך היותו בהשלמה של הקורס, התעורר לשמע זעקות בשכונת בקעה בירושלים. הוא יצא לרחוב ונתקל בעומר סלאח אבו סירחאן, מחבל ערבי חמוש בסכין שנמלט לאחר שרצח באותו הפיגוע בשכונת בקעה את החיילת איריס אזולאי ואת אלי אלטרץ. שלוש קרא לאבו סרחאן לעצור, ומשזה לא עצר לנוכח קריאותיו, ירה בו באקדחו לעבר רגליו. בין השניים התפתח מאבק, ובמהלכו הצליח אבו סרחאן לדקור את שלוש למוות[2]. על פועלו של שלוש הוא עוטר לאחר מותו בעיטור האומץ של משטרת ישראל.

בחקירתו אמר המחבל כי ביקש לנקום את מותם של 17 ערבים במהומות הר הבית שבועיים קודם[3].

מותו של שלוש עורר דיון מתמשך בסוגיה של הוראות פתיחה באש[4][5][6]. הפיגוע נלמד בצה"ל ובמשטרת ישראל כדוגמה לכך שיש מקרים בהם יש לירות על מנת להרוג ולנטרל מחבל, כאשר יש אמצעי וכוונה על מנת לפגוע.

כחודשיים לאחר הפיגוע ירה אחיו של שלוש, אריה, על מכונית פלסטינית בצומת גוש עציון ופצע שלושה מנוסעיה[7]. הוא נידון לשבע שנות מאסר[8], ושוחרר לאחר שנתיים וחצי[9].

סמוך למקום הירצחו בשכונת בקעה, ברחוב גדעון פינת רחוב אפרים, הוקם גלעד לזכרו.

חיים אישיים

שלוש הותיר אחריו אישה, ובת שנולדה שבועיים לאחר הירצחו[1].

אנדרטה לזכר הרוגי הפיגוע (ובהם שלום צ'רלי שלוש), בשכונת בקעה ב-21 באוקטובר 1990 (רחוב אפרים פינת רחוב גדעון)

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים