בקעה (שכונה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בתי מגורים בפינת הרחובות יהודה ודרך בית לחם

בָּקְעַה היא שכונה בדרום ירושלים. שמה מגיע מערבית (بقعه) ומשמעותו: מישור. גבולותיה של השכונה הם רחוב רבקה מדרום, רחוב פייר קינג ממערב, המסילה לתחנת הרכבת ירושלים מצפון מערב ודרך חברון ממזרח. השכונות הסובבות אותה הן תלפיות בדרום, מקור חיים במערב, המושבה היוונית והמושבה הגרמנית בצפון מערב ואבו תור במזרח. לאחר מלחמת העצמאות היה ניסיון לתת לשכונה שם עברי - גאולים אבל שם זה לא נקלט, ובשלטים שהציבה העירייה נכתב "גאולים (בקעה)"[1][2]. יחד עם מקור חיים הסמוכה, מתגוררים בשכונה כ-13,000 תושבים[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת בקעה לאחר שנכבשה בידי צה"ל במלחמת העצמאות

מבני המגורים הראשונים בשכונה נבנו בסוף המאה ה-19 בסמוך לתחנת הרכבת, בעיקר עבור עובדי הרכבת. בתים פשוטים אלו נהרסו.

במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 הוקמה שכונת בקעה, כאחת מהשכונות הערביות הספורות שהוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה. מרבית התושבים הראשונים היו ערבים מוסלמים ונוצרים וכן ארמנים ויוונים אורתודוקסים. רוב התושבים היו בני משפחות אמידות. הם בנו בה בתי מידות בני קומה אחת או שתי קומות. האדריכלות של הבתים שילבה סגנונות בנייה מזרחיים ומערביים. השכונה נשאה אופי חקלאי למחצה ועד שנות החמישים חלקים נרחבים ממנה שימשו לגידולים חקלאיים.

במהלך מלחמת העצמאות נותרה השכונה מן הצד הישראלי של הקו העירוני. השכונה ננטשה על ידי תושביה הערבים, ובבתיה הריקים התיישבו פליטים מהרובע היהודי וכן עולים חדשים. לרב השכונה מונה הרב עקיבא גרוס, מלפנים רבה של גלייביץ.

בשנות ה-50 החלו בבניית שיכוני בטון גדולים בשכונה על שטחים נרחבים ששימשו לגידולים חקלאיים; וזאת, כדי לאכלס עולים חדשים מאירופה, צפון אפריקה ומארצות המזרח. כמו כן מבני ציבור ובתי ספר. כך נוצר נוף השכונה, המתאפיין במראה מעורב של בתי אבן מסוגננים בני קומה אחת או שתיים שהיו בהקמתם בבעלות ערבית, ארמנית או יוונית, לצד בנייני שיכונים ארוכים בסגנון מודרני בני שלוש וארבע קומות.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 הוקמו מיזמים אדריכליים חדשים בשכונה אשר נועדו למעמד הביניים. במיזמים אלו תוכננו הבתים מקיפים חצרות פנימיות (כדוגמת הבתים ברחוב דן ורחוב בן-עזאי).

ב-21 באוקטובר 1990, התרחש פיגוע דקירה בשכונה. המחבל בעאמר אבו סרחאן, חמוש בסכין נמלט לאחר שרצח את החיילת איריס אזולאי ואת האמן אלי אלטרץ. למקום הגיע שלום שלוש לוחם ימ"מ בחופשה, שקרא לאבו סרחאן לעצור, ומשזה לא עצר לנוכח קריאותיו, ירה בו באקדחו לעבר רגליו. בין השניים התפתח מאבק, ובמהלכו הצליח אבו סרחאן לדקור את שלוש למוות. על פועלו של שלוש הוא עוטר לאחר מותו בעיטור האומץ של משטרת ישראל.

בשנות ה-90 החלה עיריית ירושלים את "פרויקט שיקום שכונות" בשיכוני השכונה, במסגרתו שופצו והורחבו רבים משיכוני הבלוקים משנות ה-50. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 עלו מ

הביקוש לבתים ולדירות בשכונה הביא לעליית מחירי נכסי דלא ניידי בה. רבים מתושבי השכונה הוותיקים עזבו, ובמקומם נכנסו מהגרים יהודים אמידים מארצות הברית ומצרפת.

במשך שנים היוותה השכונה נקודה מרכזית בעיר בזכות תחנת הרכבת ירושלים הממוקמת בקצהָ. התחנה חיברה בין ירושלים למרכז הארץ מסוף המאה ה-19 עד שנת 1998, אז הפסיק הקו לפעול. כיום משמש מתחם תחנת הרכבת הישנה למיזמי תרבות ומסחר. לאורך פסי הרכבת בשכונה בנתה העירייה את פארק המסילה.

השכונה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה מתגוררים דתיים, מסורתיים וחילוניים זה לצד זה. בשכונה פועלים ארבעה מוסדות חינוך מרכזיים - "אורנים", "אפרתה" - בית ספר יסודי-ממלכתי דתי, "תל"י גאולים" - בית ספר יסודי-ממלכתי ופלך - תיכון דתי לבנות. כמו כן פעילים בשכונה בתי כנסת מזרמים שונים ביהדות ומספר תנועות נוער מזרמים פוליטיים מגוונים: קן תנועת השומר הצעיר, ובסמוך אליו נמצא סניף תנועת בני עקיבא וסניף תנועת הנוער עזרא.

המתנ"ס השכונתי, הממוקם בין רחוב זבולון ליששכר, מהווה גם את מרכזו של מחוז "בקעה רבתי" בעיריית ירושלים, מחוז הכולל גם את שכונת תלפיות בדרום, מקור חיים בדרום-מערב ואבו תור במזרח. רחוב דרך בית לחם הוא הרחוב המסחרי המרכזי של השכונה, לצד רחוב עמק רפאים הסמוך, שלא נמצא בתוך גבולות השכונה.

בעשור הראשון של המאה ה-21 פעל בבקעה פרויקט שיקום שכונות, שמבקש לרענן את מראה השיכונים ("בלוקים") הישנים והמוזנחים שנבנו בשכונה בשנות החמישים, ולהגדיל את הדירות. תוצאות הפרויקט נראות בעיקר ברחובות: רבקה, דרך בית לחם, ציפורה, גד והסביבה.

בשנת 2009 אושר מיזם הכולל הרחבה משמעותית של השכונה, במסגרתו ייבנו בנייני מגורים בגובה של עד 8 קומות[3]. עם זאת, החלטה זו זכתה להתנגדויות רבות, כולל מצד המנהל הקהילתי של השכונה, שטען כי התשתיות בשכונה אינן מסוגלות להכיל מספר כה גדול של תושבים[4].

שמות הרחובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות הרחובות בשכונה הם ברובם על פי שמות שבטי ישראל (כגון: ראובן, דן, נפתלי) ואישים מתקופת השופטים (ברק, אהוד, בעז), וסוף תקופת בית ראשון עד אמצע הבית השני (גדליה, אסתר המלכה, שמעיה, אבטליון, מתתיהו).

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 שכונת בקעה - מקור חיים, האתר הרשמי של עיריית ירושלים
  2. ^ ראו את תמונת השלט בסוף המאמר.
  3. ^ אורי חודי, ירושלים: דיור בר השגה לצד שימור בשכונת בקעה, באתר כלכליסט, 11 ביוני 2009
  4. ^ רנית נחום-הלוי, אושרה הקמת 210 דירות בבקעה בירושלים - ביניהן יחידות מוזלות, באתר TheMarker‏, 11 ביוני 2009