ברתולד פייבל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:19, 30 ביוני 2011

ד"ר ברוך ברתולד פַיְיבֶל (בכתיב לועזי: Berthold Feiwel;‏ 15 באוגוסט 1875, מוראביה – 28 בדצמבר 1937, ירושלים) היה סופר, משורר, מתרגם, עורך, פובליציסט ועסקן ציוני, מראשוני הציונים. משפטן בהכשרתו, מילא שורה של תפקידי ניהול בכירים במוסדות הציוניים, בהם מנהל קרן היסוד ואוצר התיישבות היהודים.

ביוגרפיה

ברתולד ("טולדי") פייבל נולד בשנת 1875 בעיירה פוגוז'ליצה (פורליץ; בצ'כית: Pohořelice) שבמוראביה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, במשפחה יהודית מתבוללת. החל ללמוד בעיר ברנו, ובהּ ייסד את "אגודת הסטודנטים הציוניים". בשנת 1893 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת וינה, שם התקרב לתאודור הרצל, והיה מעוזריו הקרובים. ב-1894 ייסד בברנו אגודת סטודנטים ציוניים בשם "וריטאס" (לטינית: אמת). בעקבותיו הוקם בעירו ובערים אחרות במוראביה סניף של ההסתדרות הציונית. ב-1896 שירת בצבא האוסטרי-הונגרי, וגם שם ניהל תעמולה ציונית. בשנת 1897 סייע בארגון הקונגרס הציוני הראשון, שבו אף נכח כציר מברנו. עם תום הקונגרס שב לעירו, ושם ייסד עם רוברט שטריקר ומקס היקל את ה-Jüdische Volksstimme ("יידישע פאָלקסשטימע") – מן העיתונים הראשונים שדיברו בשם הציונות המדינית – והיה עורכו הראשי.

בין השנים 1900–1901 עבר לווינה ושם הוביל את הביטאון המרכזי של התנועה הציונית, "די ולט", ואולם בקונגרס הציוני החמישי (1901) היה ממייסדי וממנהיגי הפרקציה הדמוקרטית – סיעת האופוזיציה הצעירה אשר הציגה אלטרנטיבה להרצל. כחלק מפעילות הפרקציה הדמוקרטית ייסד פייבל בברלין בשיתוף עם אפרים משה ליליין ומרטין בובר את הוצאה הספרים Jüdischer Verlag ("יודישער פערלאג"), שאותהּ ניהל בין השנים 1902–1907.

בהמשך להרמן שפירא, שהציע בקונגרס הציוני הראשון להקים מוסד יהודי לחינוך גבוה, פרסמו בשנת 1902 ברתולד פייבל, חיים ויצמן ומרטין בובר את החוברת "בית-ספר-גבוה יהודי", שבה תיארו את אופיו של האקדמיה היהודית המתוכנת, והגדירו את תפקידיה.

עם פטירתו של הרצל בשנת 1904 עבר פייבל עם מערכת ה"די ולט" לקלן. בשנת 1905 נישא לד"ר אסתר בת שכנא שניאורסון מלובביץ, שאותה הכיר באוניברסיטת ברלין.

בנוסף לפועלו כעורך וכמוציא לאור, תרגם מיצירתו של מוריס רוזנפלד מיידיש לגרמנית.

בשנת 1909 פרש מפעילות הפוליטית, עבר לשטרסבורג ונכנס לעסקי הבנקאות אצל יוליוס סימון. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 עבר עם משפחתו לציריך, ושם שהה עם משפחתו לאורך המלחמה. עם הצהרת בלפור בסוף שנת 1917 עזב את עסקיו וחזר לשורות המערכה למען הבית הלאומי בארץ ישראל.

בשנת 1920 עבר ללונדון, שבה נוסדה אז קרן היסוד, והוא התמנה למנהלהּ הראשון.^[1] כיהן בתפקיד זה במשך שנים רבות. בלונדון נמנה עם חוגו של חיים ויצמן.

משנת 1920 ועד 1933 היה חבר הוועד הפועל הגדול, ולמשך תקופה מסוימת גם חבר ההנהלה הציונית. בין השנים 1926–1933 ניהל את חברת האחזקות‎ הבנקאית "אוצר התיישבות היהודים‎". משנת 1929 היה חבר הוועד המנהל של הסוכנות היהודית.

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. בשנת 1936 חלה במחלה קשה, ונאלץ לעזוב את עבודתו ולעבור לטבריה. משם אושפז בבית החולים "שערי צדק" בירושלים, וב-1937 נפטר, בגיל 62. נטמן בבית-העלמין הישן בהר הזיתים.

בניו: רפאל, סופר ועתונאי, ומיכאל, רופא צבאי באנגליה.

על שמו נקרא רחוב בתל אביב.

ספריו

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קובץ:בית-ספר-גבוה יהודי.jpg

החוברת "בית-ספר-גבוה יהודי", בגרסתה העברית

מרטין בובר, ברטולד פייבל, חיים ויצמן, בית-ספר-גבוה יהודי (מגרמנית: שאול אש; מקור גרמני מול תרגום בעברית; הקדמה: ש"ה ברגמן), ירושלים: מאגנס, 1958.

Martin Buber, Berthold Feiwel & Chaim Weizmann, Eine jüdische Hochschule, Berlin: Jüdischer Verlag, [1902].

Junge Harfen eine Sammlung jungjüdischer Gedichte herausgegeben von Berthold Feiwel.

Told {שם עטו של פייבל), mit einem Weiheblatt von E.M. Lilien, Die Judenmassacres in Kischinew, Berlin: Judischer Verlag, [1903?].

בתרגומו

Morris Rosenfeld, Lieder des Ghetto (Übertragung aus dem Judischen von Berthold Feiwel ;mit Zeichnungen von E.M. Lilien), Berlin: B. Herz, 1920?.

בעריכתו

Berthold Feiwel & Ephraim Moses Lilien (eds.), Jüdischer Almanach 5663, Berlin: Jüdischer Verlag, 1902.
Feiwel Berthold (ed.), Junge Harfen: eine Sammlung jungjuedischer Gedichte, Berlin: Judischer Verlag, 1903.

לקריאה נוספת

ברתולד פייבל, האיש ופעלו, ירושלים: הספרייה הציונית, 1959 – מאמרים ומסות על פייבל.

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "ברתולד (ברוך) פייבל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 584
נ. מ. גלבר, על דרכו, דבר, 11 בספטמבר 1935
ברתולד פייבל, דבר, 28 בדצמבר 1937 (על פטירתו)
ז.ר., ד"ר ברתולד פייבל, דבר, 29 בדצמבר 1937 (נקרולוג)
תמונתם של כמה מחברי הנהגת "הפרקציה הדמוקרטית", ובהם פייבל, באתר אבות המייסדים
ברתולד פייבל: ביוגרפיה, באתר haGalil (בגרמנית)

פרי עטו:

ספריו של ברתולד פייבל ב-Open Library

Berthold Feiwel, Stroemungen im Zionismus, in: Ost und West, Jg 2 (1902) Nr 10, pp. 687–694, באתר haGalil (בגרמנית)

הערות שוליים

^ Keren Hayesod History (באנגלית).

[1] Keren Hayesod History (באנגלית).

[1]

@@ שורה 17: / שורה 17: @@
 עם [[הצהרת בלפור]] בסוף שנת [[1917]] עזב את עסקיו וחזר לשורות המערכה למען ה[[בית לאומי לעם היהודי|בית הלאומי בארץ ישראל]].
-בשנת [[1920]] עבר ל[[לונדון]], שבה נוסדה אז [[קרן היסוד]], והתמנה למנהלהּ הראשון.{{הערה|[http://www.kh-uia.org.il/EN/AboutUs/History/Pages/WelcomePageHistory.aspx Keren Hayesod History] {{אנגלית}}.}} כיהן בתפקיד זה במשך שנים רבות. בלונדון נמנה עם חוגו של [[חיים ויצמן]].
+בשנת [[1920]] עבר ל[[לונדון]], שבה נוסדה אז [[קרן היסוד]], והוא התמנה למנהלהּ הראשון.{{הערה|[http://www.kh-uia.org.il/EN/AboutUs/History/Pages/WelcomePageHistory.aspx Keren Hayesod History] {{אנגלית}}.}} כיהן בתפקיד זה במשך שנים רבות. בלונדון נמנה עם חוגו של [[חיים ויצמן]].
 משנת 1920 ועד [[1933]] היה חבר [[הוועד הפועל הציוני|הוועד הפועל הגדול]], ולמשך תקופה מסוימת גם חבר [[ההנהלה הציונית]]. בין השנים [[1926]]–[[1933]] ניהל את [[חברת אחזקות|חברת האחזקות‎]] ה[[בנק]]אית "[[אוצר התיישבות היהודים‎]]". משנת [[1929]] היה חבר הוועד המנהל של [[הסוכנות היהודית]].
 בשנת [[1933]] [[העלייה החמישית|עלה לארץ ישראל]] והשתקע ב[[ירושלים]].
-בשנת [[1936]] חלה במחלה קשה, ונאלץ לעזוב את עבודתו ולעבור ל[[טבריה]]. משם אושפז בבית החולים "[[שערי צדק]]" בירושלים, וב-[[1937]] נפטר, בגיל 62. נטמן ב[[בית הקברות בהר הזיתים|בית-העלמין הישן בהר הזיתים]].
+בשנת [[1936]] חלה במחלה קשה, ונאלץ לעזוב את עבודתו ולעבור ל[[טבריה]]. משם אושפז ב[[המרכז הרפואי שערי צדק|בית החולים "שערי צדק"]] בירושלים, וב-[[1937]] נפטר, בגיל 62. נטמן ב[[בית הקברות בהר הזיתים|בית-העלמין הישן בהר הזיתים]].
 בניו: רפאל, סופר ועתונאי, ומיכאל, רופא צבאי באנגליה.