קינואה – הבדלי גרסאות

קינואה (לא מבושלת)
	ערך תזונתי ל-100 גרם ‏(בממוצע)
מים	13 ג'
קלוריות	368 קק"ל
חלבונים	14 ג'
פחמימות	64 ג'
שומן	6 ג'
כולסטרול	0 מ"ג
ברזל	4.6 מ"ג
סיבים תזונתיים	7 ג'
	מקור: משרד החקלאות האמריקני

קינואה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ציפורנאים
משפחה:	ירבוזיים
סוג:	כף האווז
מין:	קינואה
שם מדעי
	Chenopodium quinoa; ‏Willdenow, 1798
תחום תפוצה
	תפוצה טבעית באדום, גידול תרבותי בירוק

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־21:07, 8 באוקטובר 2020

קינואה (שם מדעי: Chenopodium quinoa, ידוע גם ככף אווז הקינואה) הוא מין של כף האווז, צמח בעל פרחים השייך למשפחת הירבוזיים (Amaranthaceae). בעבר שויכה הקינואה למשפחת הסלקיים. לרוב, מיוחסת המילה קינואה לזרעיו של הצמח, המשווקים תחת שם זה כמזון. עליו של צמח הקינואה אכילים אף הם, אך אינם משווקים באותו היקף כזרעיו.

אף על פי שהקינואה משווקת כדגן, לצד זרעי שעורה, חיטה ותירס, היא אינה דגן אמיתי, היות שאינה שייכת למשפחת הדגניים, (בלבול זה השתרש גם עם כוסמת, שאף היא משווקת כדגן ואינה נכללת במשפחת הדגניים). הקינואה כונתה דגן עוד בתקופת האינקה, ושימשה כדגן בדרום אמריקה.

למרות שרוב המאכלים מבוססי צמחים אינם מכילים את כל חומצות האמינו, קינואה מכילה חלבון מלא.

היסטוריה

מקור הקינואה באזור הרי האנדים שבדרום אמריקה, שם שימשה מקור מזון חשוב מזה כ-6,000 שנה. מקור שמה של הקינואה הוא בשפת הקצ'ואה, והשם המקובל נבע מההגייה הספרדית של השם המקורי קִינְוָּה (kinwa). הקינואה הוא צמח עמיד ביותר ומסוגל לגדול בתנאי סביבה קשים, ולכן מסוגל לגדול בקלות גם בהרי האנדים עד גובה של 4,000 מטרים מעל פני הים.

צמח הקינואה הוא קדוש לבני האינקה, והם כינו אותו "אם הדגן" (Chisaya mama), ובאופן מסורתי היה קיסר האימפריה זורע את הזרעים הראשונים כל שנה. צמח הקינואה שימש כמנחה בפולחן אלי האינקה.

לאחר כיבוש דרום אמריקה על ידי הספרדים (קונקיסטאדור), נאסר על בני האינקה לגדל את צמח הקינואה עקב מעמדו המקודש, והוא נתפס על ידי הספרדים כצמח מספוא לבהמות. כיום, המדינות המובילות בייצור קינואה הן פרו ובוליביה.

ערך תזונתי

לזרעי הקינואה ערך תזונתי גבוה. בניגוד לחיטה (אשר דלה בחומצת האמינו ליזין) הקינואה עשירה בכל חומצות האמינו החיוניות. הקינואה עשירה בסיבים תזונתיים, בזרחן, בברזל ובמגנזיום. במצבו הטבעי מכוסה זרע הקינואה בציפוי ספונינים, חומרים רעילים ובעלי טעם מר, אך הקינואה נמכרת לרוב בצורתה המעובדת שבה שכבת הספונינים מוסרת. עלי הקינואה מכילים כמות קטנה של חומר רעיל בשם חומצה אוקסלית (אשר נמצאת גם בצמחי משפחת הסלקיים כגון תרד וסלק, ובבני משפחת הירבוזיים כגון כף אווז האשפות), שעלול להיקשר לסידן ולברזל שבמזון ולמנוע את ספיגתם (ראו עוד על ספיגת סידן וברזל). הקינואה איננה מכילה גלוטן, ועל כן מהווה תחליף דגן טוב עבור חולי צליאק.

ביהדות

בקרב יהודים אורתודוקסים משמשת הקינואה כמאכל נפוץ בחג הפסח, משום שאינו חמץ. ארגוני כשרות אחדים נמנעו מלאשר קינואה כמאכל כשר לפסח, עקב הדמיון שלו לגרעינים אסורים ומחשש לתערובת שלו עם גרעינים אסורים.^[1] בדצמבר 2013 החליט ה-OU, מהגדולים והוותיקים בארגוני היהודים האורתודוקסים הפועלים בארצות הברית, להעניק לקינואה כשרות לפסח.^[2] בישראל יש המתירים אכילת קינואה בפסח רק לאוכלי קטניות, ויש המתירים זאת גם לאלה שאינם אוכלים קטניות בפסח.^[3]

ברכות הנהנין על אכילת קינואה: