ברכת בורא פרי האדמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בורא פרי האדמה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בורא פרי האדמה

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה

ועל פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה

ברכת בורא פרי האדמה היא אחת מברכות הנהנין שתיקנו חז"ל לברך על פירות הארץ ועל הירקות. בדיעבד אם בירך ברכה זו אל פירות האילן במקום ברכת בורא פרי העץ יצא ידי חובה.

המקור במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת? עַל פֵּרוֹת הָאִילָן - אֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת אוֹמֵר - הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְּרָקוֹת - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים:

המשנה קובעת כי למרות שגם פירות האילן הם פירות האדמה, יש לכתחילה לברך עליהם ברכת בורא פרי העץ, ואילו ברכת בורא פרי האדמה יש לברך רק על פירות שלא גדלו על העץ, אם כי בדיעבד ברכת בורא פרי האדמה פוטרת גם את פירות העץ.

ברכת בורא פרי האדמה היא ברכה אותה מברכין על כל פירות האדמה, גם חיטין ושעורין, (אלא אם כן נעשה מהן פת או תבשיל בגדרים מסוימים שאז מברכין המוציא לחם מן הארץ או בורא מיני מזונות).

עץ או אדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשונים נחלקו מהו הדבר הקובע בפרי אם נחשב לפרי העץ או לפרי האדמה.

יש שכתבו שהקריטריון ל"עץ" הוא האם הצמח עליו גדלים הפירות רב שנתי או חד שנתי. כך למשל, מברכים על הבננה בורא פרי האדמה.

אך לדעת אחרים מה שקובע הוא האם הפירות גדלים על ענפי העץ (או על גזעו, אם הוא "חשוב", זאת אומרת: הוא אינו מין שיח נמוך או קנה רך).

לדעת כולם פירות הגדלים מהשרשים (או מהגזע עצמו כשהוא "אינו חשוב") אינם נחשבים כ"פרי עץ" אלא כפרי אדמה.

דרך אכילתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם על קמח חיטין או שעורין מברכים לפי דעה אחת (של רב יהודה) בורא פרי האדמה, אך רב נחמן סובר שמברכים על קמח חיטים שהכול נהיה בדברו, מכיוון שמדובר במצב ביניים: לא מדובר בפרי כדרך ברייתו, כי זרעוני החיטין או השעורין נטחנו. לעומת זאת, לא ניתן לומר שמדובר ב"דרך אכילתו" של פרי זה (כמו שמן זית שעליו מברכים בורא פרי העץ למרות שהשתנה מברייתו מכיוון שכך הוא דרך אכילתו), כי דרך אכילתם של חיטין ושעורין הוא בדרך אכילת לחם[1]. יש להדגיש, כי למרות הווה אמינא שקיימת בתלמוד כי על קמח שעורים אין לברך מפני הצער הרב שהיא גורמת בתולעים שעולים בבני המעיים, יש לברך עליה מכיוון שיש הנאה בשעת האכילה. מכיוון שאנו רואים שרב יהודה אינו מודה להלכה של רב נחמן, נראה שלפי שיטתו לא קיים הכלל של "דרך אכילתו".

באופן דומה, נחלקו רב יהודה עם רבו שמואל אודות חלק מהדקל שנקרא "קורא", שהם הענפים הטריים הגדלים בשנה הנוכחית (לפני שהספיקו להתקשות), ויש האוכלים אותם, מה לברך עליהם. לפי שמואל, מכיוון שסופו להקשות והענפים מיועדים למטרה זו, מצב הביניים שבו הענפים רכים אינו מעניק להם חשיבות של פרי שכך היא דרך אכילתו. שמואל עצמו ציין כי לכאורה ישנה ראיה לרב יהודה מהברייתא הקובעת כי על תמרות הגדלים בעץ מסוים שבו גדלים "תמרות" "אביונות" - הפרי עצמו ו"קפריסין" יש לברך על התמרות בורא פרי האדמה למרות שסופן להקשות. אך למרות זאת הפירכה אינה נכונה, כי העץ ההוא ניטע במטרה לאכול את התמרות, אך הדקל לא ניטע במטרה לאכול את ענפיו הרכים כלל[2]

בורא מיני דשאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רבי יהודה על ירקות מברכים "בורא מיני דשאים". בתלמוד[3] הוסבר:

אָמַר רַבִּי זֵירָא וְאֵיתִימָא רַבִּי חֲנִינָא בָּר פָּפָּא מָאי טָעמַא דרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: "בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם"[4], וְכִי בַּיּוֹם מְבָרְכִין אוֹתוֹ וּבְלַיְלָה אֵין מְבָרְכִין אוֹתוֹ? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כָּל יוֹם וְיוֹם תֵּן לוֹ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו, הָכָא נָמִי כָּל מִין וּמִין תֵּן לוֹ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.