פרנץ ברנטנו – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
עריכה קלה; כבר לא קצרמר
שורה 10: שורה 10:
|מושפעים=[[הוסרל]], [[היידגר]], [[מיינונג]], [[פרויד]]
|מושפעים=[[הוסרל]], [[היידגר]], [[מיינונג]], [[פרויד]]
}}
}}
'''פרנץ ברנטנו''' ([[גרמנית]]: '''Franz Brentano'''){{כ}} ([[16 בינואר]] [[1838]] – [[17 במרץ]] [[1917]]), היה [[פסיכולוג]] ו[[פילוסוף]] [[אוסטרי]].
'''פרנץ ברנטנו''' ([[גרמנית]]: '''Franz Brentano''';{{כ}} [[16 בינואר]] [[1838]] – [[17 במרץ]] [[1917]]), היה [[פסיכולוג]] ו[[פילוסוף]] [[אוסטרי]]. ברנטנו פעל ב[[וינה|ווינה]] ועסק, בין היתר, בחקר ה[[תורת ההכרה|הכרה]].


==ביוגרפיה==
ברנטנו פעל בו[[וינה]] ועסק, בין היתר, בחקר ה[[תורת ההכרה|הכרה]].
נולד ב[[גרמניה]] למשפחת אינטלקטואלים גרמנים–איטלקים, למד [[מתמטיקה]], [[שירה]], פילוסופיה ולימודי דת באוניברסיטאות: ברלין, מינכן ווירצבורג. הוא הפך ל[[כומר]], אך המשיך בעיסוקיו האקדמיים, בתחום הפילוסופיה בעיקר, עד שפרש מחיי הדת מעט אחרי [[1873]]. באותה תקופה פרסם מספר כתבים מדעיים בנושאי פסיכולוגיה, ועבר לשמש כמרצה בווינה בשנת [[1894]].
ברנטנו נולד ב[[גרמניה]] למשפחת אינטלקטואלים גרמנים–[[איטליה|איטלקים]]. למד [[מתמטיקה]], [[שירה]], [[פילוסופיה]] ולימודי [[דת]] ב[[אוניברסיטת ברלין]], [[אוניברסיטת מינכן|מינכן]] ווירצבורג. הוא הפך ל[[כומר]], אך המשיך בעיסוקיו האקדמיים, בתחום הפילוסופיה בעיקר, עד שפרש מחיי הדת מעט אחרי [[1873]]. באותה תקופה פרסם מספר כתבים מדעיים בנושאי [[פסיכולוגיה]], ועבר לשמש כמרצה בווינה בשנת [[1894]].


לשם נישואיו הראשונים, נאלץ לוותר על משרתו ואזרחותו ב[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אימפריה האוסטרו-הונגרית]] וכששב לוינה נדחה בקבלת משרת המרצה בחזרה. לאחר מות אשתו הראשונה בשנת [[1896]] עבר ל[[פירנצה]], [[איטליה]] ונישא שם שוב.
לשם נישואיו הראשונים, נאלץ לוותר על משרתו ואזרחותו ב[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אימפריה האוסטרו-הונגרית]], וכששב לווינה נדחה בקבלת משרת המרצה בחזרה. לאחר מות אשתו הראשונה בשנת [[1896]] עבר ל[[פירנצה]], [[איטליה]] ונישא שם שוב.


ב[[מלחמת העולם הראשונה]] עבר לשווייץ (ציריך) הנייטרלית ושם נפטר במרץ, 1917.
ב[[מלחמת העולם הראשונה]] עבר ל[[ציריך]] שב[[שווייץ]] הנייטרלית ושם נפטר במרץ, 1917.


==הגותו ומחקריו==
ברנטנו נחשב מרצה מחונן וכריזמטי ורבים מתלמידיו הפכו לחוקרים ומרצים מפורסמים ברחבי אירופה, ביניהם גם [[זיגמונד פרויד]], ממציא ה[[פסיכואנליזה]].
ברנטנו נחשב מרצה מחונן וכריזמטי ורבים מתלמידיו הפכו לחוקרים ומרצים מפורסמים ברחבי אירופה, ביניהם גם [[זיגמונד פרויד]], אבי ה[[פסיכואנליזה]].


בניגוד ל[[וילהלם וונדט]], בן תקופתו, ממציא ה[[סטרוקטורליזם#סטרוקטורליזם בפסיכולוגיה|סטרוקטורליזם]] (גישה בסיסית בפסיכולוגיה הטוענת כי חקירת ההכרה צריכה להתבצע תוך פירוק החוויה ההכרתית למרכיביה), טען כי הפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי ולא לפרק את החוויה ההכרתית למרכיבים ותגובות, על כך הוא נחשב מחלוצי ה[[פנומנולוגיה]] בפסיכולוגיה.
בניגוד ל[[וילהלם וונדט]], בן תקופתו, ממציא ה[[סטרוקטורליזם#סטרוקטורליזם בפסיכולוגיה|סטרוקטורליזם]] (גישה בסיסית בפסיכולוגיה הטוענת כי חקירת ההכרה צריכה להתבצע תוך פירוק החוויה ההכרתית למרכיביה), טען ברנטנו כי הפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי ולא לפרק את החוויה ההכרתית למרכיבים ותגובות, על כך הוא נחשב מחלוצי ה[[פנומנולוגיה]] בפסיכולוגיה. למשל, על פי ברנטנו, החוויה הפסיכולוגית היא תמיד אחידה, גם כאשר אנו רואים נוף מסוים ובה בעת מאזינים לשריקת הרוח ומריחים את ניחוח העלים היבשים אנו חווים את החוויה, כחוויה אחידה אחת. בכך נבדלת החוויה ההכרתית מהחוויה הפיזיולוגית. ברנטנו עסק גם ב[[מודעות]] ותפישת ה[[זמן]] של האדם וכן במושג ה"התכוונות".


מבחינת תפיסת הפילוסופיה ניתן לזהות אצל ברנטנו השפעה חזקה של [[אמפיריציזם]] על שני פניו: [[אמפיריציזם בריטי]] ופילוסופיה [[אריסטו|אריסטוטלית]]. את תפיסת הפילוסופיה שלו הוא ניסח בעבודת הפוסטדוקטורט (Die 25 Habilitationsthesen). בתזה מספר 4 ברנטנו טוען: "שיטתה האמיתית של הפילוסופיה איננה אלא שיטת מדעי הטבע". משמעות התזה היא שפילוסופיה מתחילה מניתוח הניסיון הנתון
החוויה הפסיכולוגית היא תמיד אחידה, גם כאשר אנו רואים נוף מסוים ובה בעת מאזינים לשריקת הרוח ומריחים את ניחוח העלים היבשים אנו חווים את החוויה, על פי ברנטנו, כחוויה אחידה אחת. בכך נבדלת החוויה ההכרתית מהחוויה הפיזיולוגית.
ברנטנו עסק עוד במודעות/תפישת הזמן של האדם וכן במושג ה"התכוונות".

מבחינת תפיסת הפילוסופיה ניתן לזהות אצל ברנטנו השפעה חזקה של [[אמפיריציזם]] על שני פניו: [[אמפיריציזם בריטי]] ופילוסופיה [[אריסטו|אריסטוטלית]].
את תפיסת הפילוסופיה שלו הוא ניסח בעבודת הפוסטדוקטורט (Die 25 Habilitationsthesen). בתזה מספר 4 ברנטנו טוען: "שיטתה האמיתית של הפילוסופיה איננה אלא שיטת מדעי הטבע". משמעות התזה היא שפילוסופיה מתחילה מניתוח הניסיון הנתון
לסובייקט בגישה מיידית. ניסיון זה הוא מקור התפיסה הוודאית (Evidenz) והוא זה אשר מבטיח את מעמדה של פילוסופיה כמדע חמור (שלא מבוסס על שיקולים הסתברותיים).
לסובייקט בגישה מיידית. ניסיון זה הוא מקור התפיסה הוודאית (Evidenz) והוא זה אשר מבטיח את מעמדה של פילוסופיה כמדע חמור (שלא מבוסס על שיקולים הסתברותיים).


תפיסה זו של הפילוסופיה באה לידי ביטוי מובהק בשיטתו הפסיכולוגית ובתורת הנפש. הפסיכולוגיה של ברנטנו הינה מדע תיאורי, פסיכולוגיה תיאורית או ''פסיכוגנוזיה'' למינוחו של ברנטנו. היא מבוססת על נתוני התפיסה הפנימית. לפי ברנטנו הפסיכולוגיה מובחנת באופן חד ממדעים ניסויים: פסיכולוגיה חוקרת תופעות מנטאליות המוגדרות כתופעות התכוונותיות ([[אינטנציונאליות]]). ''[[התכוונות]]'' היא תכונת האקט המנטאלי שתמיד על אודות משהו- האובייקט האינטנציונאלי או התוך-התכוונותי. למשל, נפילת אבן היא אירוע פיזיקאלי ואיננה על אודות משהו. לעומת זאת המחשבה על נפילת האבן מניחה אקט מנטאלי כלשהו שהינו על אודות או מכוון לאובייקט מסוים (האבן הנופלת). מושג ההתכוונותיות לקוח על ידי ברנטנו מפילוסופיה אריסטוטלית ו[[פילוסופיית ימי הביניים]], אך מקבל פשר חדש ומהפכני הסולל דרך ל[[פילוסופיה של הנפש|פילוסופיית הנפש]] (mind) המודרנית. ברנטנו אחז בתפיסה הלא-ורידית של אינטנציונאליות, משמעות הדבר הוא שאובייקט אינטנציונאלי איננו אובייקט חיצוני לנפש.
תפיסה זו של הפילוסופיה באה לידי ביטוי מובהק בשיטתו הפסיכולוגית ובתורת הנפש. הפסיכולוגיה של ברנטנו הינה מדע תיאורי, פסיכולוגיה תיאורית או "פסיכוגנוזיה" למינוחו של ברנטנו. היא מבוססת על נתוני התפיסה הפנימית. לפי ברנטנו הפסיכולוגיה מובחנת באופן חד ממדעים ניסויים: פסיכולוגיה חוקרת תופעות מנטאליות המוגדרות כתופעות התכוונותיות ([[אינטנציונאליות]]). "[[התכוונות]]" היא תכונת האקט המנטאלי שתמיד על משהו - האובייקט האינטנציונאלי או התוך-התכוונותי. למשל, נפילת אבן היא אירוע פיזיקאלי ואיננה על אודות משהו. לעומת זאת המחשבה על נפילת האבן מניחה אקט מנטאלי כלשהו שהינו על אודות או מכוון לאובייקט מסוים (האבן הנופלת). מושג ההתכוונותיות לקוח על ידי ברנטנו מפילוסופיה אריסטוטלית ו[[פילוסופיית ימי הביניים]], אך מקבל פשר חדש ומהפכני הסולל דרך ל[[פילוסופיה של הנפש|פילוסופיית הנפש]] (mind) המודרנית. ברנטנו אחז בתפיסה הלא-ורידית של אינטנציונאליות, משמעות הדבר הוא שאובייקט אינטנציונאלי איננו אובייקט חיצוני לנפש.



{{מיון רגיל:ברנטנו, פרנץ}}
{{מיון רגיל:ברנטנו, פרנץ}}
שורה 41: שורה 37:
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת וינה]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת וינה]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת וירצבורג]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת וירצבורג]]

{{קצרמר|פסיכולוגיה}}


[[en:Franz Brentano]]
[[en:Franz Brentano]]

גרסה מ־22:26, 2 במרץ 2010

פרנץ ברנטנו
Franz Brentano
לידה 16 בינואר 1838
בופרד, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 1917 (בגיל 79)
ציריך, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Franz Clemens Honoratus Hermann Brentano עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Altstadtfriedhof Aschaffenburg עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית הכנסייה הקתולית, חוסר דת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טיבינגן, אוניברסיטת וירצבורג, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת מינסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט פרנץ יאקוב קלמנס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
זרם אסכולת ברנטנו
תחומי עניין תורת ההכרה, פסיכולוגיה
עיסוק פילוסוף, פסיכולוג, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ אריסטו, הסכולסטים
השפיע על הוסרל, היידגר, מיינונג, פרויד
מדינה ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Psychology from an Empirical Standpoint עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Ida Brentano
  • Emilie Brentano עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנץ ברנטנו (גרמנית: Franz Brentano;‏ 16 בינואר 183817 במרץ 1917), היה פסיכולוג ופילוסוף אוסטרי. ברנטנו פעל בווינה ועסק, בין היתר, בחקר ההכרה.

ביוגרפיה

ברנטנו נולד בגרמניה למשפחת אינטלקטואלים גרמנים–איטלקים. למד מתמטיקה, שירה, פילוסופיה ולימודי דת באוניברסיטת ברלין, מינכן ווירצבורג. הוא הפך לכומר, אך המשיך בעיסוקיו האקדמיים, בתחום הפילוסופיה בעיקר, עד שפרש מחיי הדת מעט אחרי 1873. באותה תקופה פרסם מספר כתבים מדעיים בנושאי פסיכולוגיה, ועבר לשמש כמרצה בווינה בשנת 1894.

לשם נישואיו הראשונים, נאלץ לוותר על משרתו ואזרחותו באימפריה האוסטרו-הונגרית, וכששב לווינה נדחה בקבלת משרת המרצה בחזרה. לאחר מות אשתו הראשונה בשנת 1896 עבר לפירנצה, איטליה ונישא שם שוב.

במלחמת העולם הראשונה עבר לציריך שבשווייץ הנייטרלית ושם נפטר במרץ, 1917.

הגותו ומחקריו

ברנטנו נחשב מרצה מחונן וכריזמטי ורבים מתלמידיו הפכו לחוקרים ומרצים מפורסמים ברחבי אירופה, ביניהם גם זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה.

בניגוד לוילהלם וונדט, בן תקופתו, ממציא הסטרוקטורליזם (גישה בסיסית בפסיכולוגיה הטוענת כי חקירת ההכרה צריכה להתבצע תוך פירוק החוויה ההכרתית למרכיביה), טען ברנטנו כי הפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי ולא לפרק את החוויה ההכרתית למרכיבים ותגובות, על כך הוא נחשב מחלוצי הפנומנולוגיה בפסיכולוגיה. למשל, על פי ברנטנו, החוויה הפסיכולוגית היא תמיד אחידה, גם כאשר אנו רואים נוף מסוים ובה בעת מאזינים לשריקת הרוח ומריחים את ניחוח העלים היבשים אנו חווים את החוויה, כחוויה אחידה אחת. בכך נבדלת החוויה ההכרתית מהחוויה הפיזיולוגית. ברנטנו עסק גם במודעות ותפישת הזמן של האדם וכן במושג ה"התכוונות".

מבחינת תפיסת הפילוסופיה ניתן לזהות אצל ברנטנו השפעה חזקה של אמפיריציזם על שני פניו: אמפיריציזם בריטי ופילוסופיה אריסטוטלית. את תפיסת הפילוסופיה שלו הוא ניסח בעבודת הפוסטדוקטורט (Die 25 Habilitationsthesen). בתזה מספר 4 ברנטנו טוען: "שיטתה האמיתית של הפילוסופיה איננה אלא שיטת מדעי הטבע". משמעות התזה היא שפילוסופיה מתחילה מניתוח הניסיון הנתון לסובייקט בגישה מיידית. ניסיון זה הוא מקור התפיסה הוודאית (Evidenz) והוא זה אשר מבטיח את מעמדה של פילוסופיה כמדע חמור (שלא מבוסס על שיקולים הסתברותיים).

תפיסה זו של הפילוסופיה באה לידי ביטוי מובהק בשיטתו הפסיכולוגית ובתורת הנפש. הפסיכולוגיה של ברנטנו הינה מדע תיאורי, פסיכולוגיה תיאורית או "פסיכוגנוזיה" למינוחו של ברנטנו. היא מבוססת על נתוני התפיסה הפנימית. לפי ברנטנו הפסיכולוגיה מובחנת באופן חד ממדעים ניסויים: פסיכולוגיה חוקרת תופעות מנטאליות המוגדרות כתופעות התכוונותיות (אינטנציונאליות). "התכוונות" היא תכונת האקט המנטאלי שתמיד על משהו - האובייקט האינטנציונאלי או התוך-התכוונותי. למשל, נפילת אבן היא אירוע פיזיקאלי ואיננה על אודות משהו. לעומת זאת המחשבה על נפילת האבן מניחה אקט מנטאלי כלשהו שהינו על אודות או מכוון לאובייקט מסוים (האבן הנופלת). מושג ההתכוונותיות לקוח על ידי ברנטנו מפילוסופיה אריסטוטלית ופילוסופיית ימי הביניים, אך מקבל פשר חדש ומהפכני הסולל דרך לפילוסופיית הנפש (mind) המודרנית. ברנטנו אחז בתפיסה הלא-ורידית של אינטנציונאליות, משמעות הדבר הוא שאובייקט אינטנציונאלי איננו אובייקט חיצוני לנפש.