חומצה גלוטמית – הבדלי גרסאות
מ בוט משנה: zh-min-nan:Glutamine sng |
Luckas-bot (שיחה | תרומות) מ בוט מוסיף: sr:Glutaminska kiselina |
||
שורה 73: | שורה 73: | ||
[[sk:Kyselina glutámová]] |
[[sk:Kyselina glutámová]] |
||
[[sl:Glutaminska kislina]] |
[[sl:Glutaminska kislina]] |
||
[[sr:Glutaminska kiselina]] |
|||
[[sv:Glutaminsyra]] |
[[sv:Glutaminsyra]] |
||
[[ta:குளூட்டாமிக் காடி]] |
[[ta:குளூட்டாமிக் காடி]] |
גרסה מ־11:14, 1 במאי 2010
שגיאות פרמטריות בתבנית:חומצת אמינו
פרמטרים [ סימון_ארוך, נוסחה_כימית, משקל_מולקולרי, סימון_קצר, שם_לועזי, איזו, שכיחות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
נוסחה כימית | C₅H₉NO₄ | ||
---|---|---|---|
pKa קרבוקסיל | 2.2 | ||
pKa אמין | 9.67 | ||
pKa שייר | 4.25 | ||
| |||
מספר CAS | 617-65-2 | ||
חומצה גלוטמית (Glutamic acid) (מכונה גם גלוטמט [1]) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע.
מבנה
חומצה גלוטמית דומה בהרכבה לחומצה אספרטית, חומצת אמינו אחרת, אלא שבשייר שלה קיימות שתי קבוצות מתילן (CH2) ולא אחת. השייר של חומצה גלוטמית מורכב, אם כן, משתי קבוצות מתילן ומקבוצת קרבוקסיל (COOH). חומצה גלוטמית ואספרטית הן חומצות האמינו היחידות בעלות שייר חומצי. קבוצת הקרבוקסיל נוטה לאבד את אטום המימן שלה, ומכאן חומציותה. כשהדבר מתרחש, נותר השייר בצורת יון קרבוקסילט (-COO), ואז נהוג לקרוא לתרכובת "גלוטמט" (Glutamate).
ב-pH נייטרלי (7) נוטה החומצה הגלוטמית לאבד את אטום המימן ולהופיע בצורת גלוטמט. המטען החשמלי של גלוטמט הוא 1-, עקב יון הקרבוקסילט השלילי.
חומצת האמינו גלוטמין היא נגזרת של חומצה גלוטמית. במקום קבוצת קרבוקסיל היא מכילה קבוצת אמיד (CONH); היא נוצרת כשחומצה גלוטמית מגיבה עם אמוניה. עקב הקרבה בין שתי החומצות קיים סימול ארוך המציין גלוטמין או חומצה חומצה גלוטמית - Glu - וכן סימול קצר - E.
היסטוריה ושימושים
הראשון שבודד לראשונה חומצה גלוטמית היה הכימאי הגרמני קרל ריטהאוזן (Karl Ritthausen) בשנת 1866, מחלבון גלוטן שבחיטה, ומכאן שמה. היא סונתזה לראשונה במעבדה בשנת 1890.
כשגלוטמט מתרכב עם יון נתרן מתקבל מונוסודיום גלוטמט (Monosodium Glutamate, בראשי תיבות: MSG), תרכובת המקנה למזונות טעם נוסף על ארבעת הטעמים הבסיסיים. הכימאי היפני איקוני קיקאדה מאוניברסיטת טוקיו גילה את מונוסודיום גלוטמט בשנת 1906 וכינה אותו "אוּמאמי" (בתרגום חופשי מיפנית: "טעים"). מונוסודיום גלוטמט הוא תוסף המזון והאלרגן הנפוץ ביותר בעולם.
פיזיולוגיה
חומצה גלוטמית אינה "חומצת אמינו חיונית", שכן תאי גוף האדם מסוגלים לייצר חומצה זו בעצמם מחומצת אמינו אחרת.
בנוסף לתפקיד המבני של חומצה גלוטמית כמרכיב בחלבון, משמשת החומצה גם כמוליך עצבי במוח וכחומר מוצא ליצירת GABA, מוליך עצבי נוסף. חומצה גלוטמית מפעילה הן קולטנים יונוטרופיים (NMDA, AMPA ו- Kainate) והן קולטנים מטבוטרופיים. חומצה גלוטמית אינה יכולה לעבור בקלות מהמוח אל זרם הדם, ולכן תאי המוח הופכים אותה לגלוטמין ומנצלים אותה ליצירת אנרגיה.
מחקרים רבים קשרו את החומצה הגלוטמית לפעילות מוחית מוגדרת. חלקם הראו את הקשר שלה לפעילויות קוגניטיביות כגון למידה וזיכרון, אך מחקרים הראו גם שכמויות עודפות של חומצה גלוטמית מביאות לפגיעות מוחיות שונות, כולל מחלת אלצהיימר.
בתאי צמחים וחיידקים פוטוסינתטיים מהווה חומצה גלוטמית חומר מוצא לסנתוז הפיגמנט כלורופיל.
הערות שוליים
עשרים חומצות האמינו הסטנדרטיות הנפוצות בטבע | ||
---|---|---|
|