דב בריש אשכנזי
הרב דב בר (בעריש[1]) אשכנזי (~ה'תקס"ב, ~1800 - י"ד באדר ה'תרי"ב, מרץ 1852 ) היה רב הקהילות היהודיות בסלונים ובלובלין, פוסק הלכה ומפרשני התלמוד הירולשמי.
תולדות חייו
נולד בלוצק שבווהלין לאביו ר' משה, בנו של הרב אברהם אריה אשכנזי (רבה של לוצק), בנו של ר' דוד מירוטשוב, בנו של רבי צבי הירש אשכנזי, "החכם צבי"[2]. מצד אחר היה נינו של רבי פרץ אויערבאך, בעל "פאר הלכה". כבר מגיל צעיר ניכר בכשרונותיו, וכבר בגיל צעיר, עוד בטרם התמנה לרב, היה משיב לשאלות הלכתיות, ואף בענייני עגונות[3]. בשנת ה'תקצ"ה, בגיל 33 בערך, החל לכהן כרב וראש ישיבה בסלונים, ועל אף היותו "מתנגד", היה בקשרים טובים הקהילה החסידית הגדולה שישבה בעיר. בשל העוני הכבד ששרר בקהילה היהודית, הורה להקים חנויות בחזית בית הכנסת הגדול, שכל רווחיהן ילכו לקרנות הצדקה. בסלונים סבל ממריבות עם קבוצת יהודים תקיפים, אשר באו לידי ביטוי בהלנת שכרו וקיצוצו ופגיעות שונות במעמדו וסמכותו. בעקבות כך, הכריז בשנת ה'ת"ר על התפטרות לאלתר מן התפקיד, צעד שעורר סערה ואבל בקהילה. מיד למחרת בבוקר עזב עם משפחתו את סלונים, אולם לאחר שהתרחק מעט מן העיר הפצירו בו מלוויו (שחלקם נמנו על התקיפים שפגעו בו) שיחזור לעיר, ושלחו את העגלון שהסיעו חזרה לעיר לבשר על שובו. ואכן, שב הרב אשכנזי לעיר למשך ארבע שנים נוספות [4]. בשנת ה'תקצ"ו, שימש כבורר מטעם מדפיסי דפוס סלאוויטא החסידי במחלוקת עם דפוס ראם מוילנה על הדפסת הש"ס.
בשנת ה'תר"ד, בהיותו כבן 42, החל לכהן כרבה של לובלין, במקום קרוב משפחתו הרב משולם זלמן אשכנזי שנפטר[5]. קיים קשרי הלכה עם גדולי הרבנים בדורו, בהם הרב חיים דוידזון[6]. נפטר ממחלה קשה בי"ד באדר, פורים ה'תרי"ב, בהיותו כבן חמישים, ונקבר בלובלין. את מקומו ירש קרוב משפחתו הרב יהושע העשיל אשכנזי (בנו של הרב משולם זלמן). לא העמיד צאצאים משום שבתו היחידה, שהיתה נשואה לבן משפחתו של ר' עקיבא איגר, נפטרה בעודו בחיים, ושתי בנותיה היחידות מעט לאחריה.
חיבוריו
ר' דב בעריש הכין את חיבוריו לדפוס וכתב הקדמות לחלקם, אך לא הספיק להדפיסם. משפר שנים לאחר פטירתו הודפסו ספריו ע"י אחיו ר' אברהם אריה אשכנזי בורשה:
- נודע בשערים – שו"ת, חידושים על מסכת גיטין ועל הלכות גיטין, כללי רובא וחזקה וחידושים על התורה. ה'תרי"ט.
- נודע בשערים מהדורה תנינא – שו"ת, חידושים על מסכת יבמות ודרשות. ה'תרכ"ד.
- שערי ירושלמי – חידושים על התלמוד הירושלמי והגהות על התלמוד הבבלי והלכות הרי"ף. ה'תרכ"ו.
- הגיה והכין לדפוס את שו"ת ר' עקיבא איגר, יחד עם בנו הרב שלמה איגר.
לקריאה נוספת
- יהודה לייב ביאלר, רבי דוב בעריש אשכנזי, בתוך: נחמן בלומנטל ומאיר קוז'ן (עורכים), אנציקלופדיה של גלויות כרך ה': לובלין, תל אביב ה'תשי"ז, עמ' 157-162.
- קלמן ליכטנשטיין ויחזקאל רבינוביץ' (עורכים), פנקס סלונים, כרך א', תל אביב ה'תשכ"ב, פרק יט, עמ' נ-נג.
- שלמה ברוך ניסנבוים, לקורות היהודים בלובלין, ה'תר"ס, עמ' 126-127.
- ישראל אברהם גרינבוים, חכמי פולין, ירושלים ה'תשס"ט, עמ' קגב-קכג.
- נחמן שמן, לובלין עמ' 83-85, טורונטו, 1951 (ביידיש).
הערות שוליים
- ^ וגם "בערוש" ו"דוברוש"
- ^ צאצא אחר של ר' דוד מירוטשוב היה הרב חיים הלברשטאם.
- ^ למשל, בנודע בשערים אה"ע סג הוא כותב: "אם אמנם צעיר אנכי לימים ולא הגעתי לכלל בינה לדון ולהורות בענין ערוה החמורה... אכן מה אעשה כי האשה הגיע עלי ולבי הומה על תקנות בנות ישראל..." ובהמשך התשובה אף חולק לקולא על דוד אביו, רבי יעקב עמדין: "ודודי ז"ל... והחמיר מאד בזה. ואם כי מה כוחי להכריע בזה ולומר זכיתי לבי ובכליותיו ישתונן ומזקנים יתבונן לומר להם ח"ו טועים אתם, אך מכל מקום לפי קט שכלי הפריז בזה הגאון מ' יעב"ץ על המדה, וכמו שאבא בעזרת ה'..."
- ^ ליכטנשטיין ורבינוביץ', עמ' נב-נג
- ^ לאחר פטירת הרב משולם זלמן, התעוררה מחלוקת בין החסידים למתנגדים בלובלין אודות היורש, כאשר החסידים פעלו למינויו של האדמו"ר רבי אברהם לנדא מטשכנוב והמתנגדים תמכו במועמדותו של ר' דב בעריש, שנבחר לבסוף. עם זאת, ר' דב בעריש היה בקשרים טובים גם עם הקהילות החסידיות בעיר, והאדמו"רים ר' מרדכי יוסף ליינר ור' צדוק הכהן מלובלין היו מבאי ביתו (בלומנטל וקוז'ן, עמ' 158).
- ^ נודע בשערים אה"ע מו