אברהם לנדא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי אברהם לנדא
אין תמונה חופשית
חיבורו העיקרי זכותא דאברהם
תאריך לידה ה'תקמ"ד
תאריך פטירה ה' באדר א' ה'תרל"ה (בגיל 91 בערך)
מקום פטירה טשכנוב
תאריך לידה לועזי 1784
תאריך פטירה לועזי 1875
חסידות טשכנוב
מקום מגורים בעיירה טשכנוב שבפולין
מספר בשושלת 1
הבא בנו רבי יעקב לנדא מיעז'וב
תחילת כהונה ה'תרכ"ו
רבותיו רבו המובהק רבי פישל מסטריקוב
חיבוריו זכותא דאברהם, צלותא דאברהם
אב ר' רפאל דובז'ינסקי
אם ראדא, נכדת ר' זאב וולף אורבך מלינטשיץ
בת זוג יוטא
ילדים רבי זאב וולף לנדא מסטריקוב, רבי דב בריש מביאלה, רבי רפאל מורשה, רבי יעקב לנדא מיעזו'ב

רבי אברהם לנדא (ה'טשכנובר'; תקמ"ד, 1784 - ה' באדר א' תרל"ה, 1875) היה רב, פוסק ואדמו"ר במאה ה-19. היה רבה של צ'חאנוב (בכתיב אחר: טשכנוב) במשך חמישים וחמש שנה, ואבי שושלת חסידות סטריקוב.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכפר פרנצ'ב לרפאל וראדא דובז'ינסקי. אביו רפאל (נפטר: תקפ"ד 1824) היה נכדו של רבי בעריש חסיד מקוטנא, בן בנו היחיד יחיאל איכל. אמו ראדא (נפטרה: כ' באלול תר"ח) הייתה נכדתו של רבי זאב וולף אוירבך, אב"ד לונטשיץ, נכדו של רבי מנחם מנדל אוירבך, בעל "עטרת זקנים" על ה"מגן אברהם" - מצאצאי המהר"ל מפראג.

נישא לבתו של ר' דן לנדא מפלוצק, ממשפחת ליטאים והוא שלח את חתנו ר' דן לפרניצ'וב כדי שיתהה על קנקנו של הבחור, אך לבסוף ר' דן עצמו חמד אותו כחתן לבתו. מיד לאחר אירוסיו שינה את שם משפחתו מדובז'ינסקי ללנדא, כשם משפחת חותנו.

לאחר נישואיו התגורר בעיירת חותנו, פלוצק. הסתופף אצל רבי פישל מסטריקוב ונחשב תלמידו המובהק. על פי ההערכה, למד אצל רבי אריה לייב צינץ מפלוצק. כמו כן נפגש פעמיים עם רבי שמחה בונים מפשיסחה, הפעם הראשונה הייתה בעת ששהה רבי בונים בפלוצק, עיר מגוריו של רבי אברהם לנדא. רבי בונים סיפר עליו לרבו היהודי הקדוש מפשיסחא, אשר ביקש לפגוש בעצמו את רבי אברהם, אך הוא נמנע מכך בשל התנגדות חותנו ה'מתנגד'.

בשנת תק"פ התמנה כרבה של טשכנוב, וכיהן בה עד פטירתו. מיד לאחר קבלת הרבנות הקים בה ישיבה ועמד בראשה. עם תלמידי הישיבה נמנו רבים שלימים התפרסמו כגדולי תורה בפולין.

במשך שנים רבות סירב לנהוג באדמו"רות. רק בשנת תרכ"ו (1856), לאחר פטירת החידושי הרי"ם מגור, הצליח רבי אלעזר הכהן מפולטוסק לשכנעו לקבל על עצמו אדמו"רות, בטענה כי יש למלא את החלל שנוצר עם פטירת הרבי מגור. אף על פי שהחל לנהוג באדמו"רות, ערך "שולחנות" וקיבל "פתקאות" ו"פדיונות", לא שינה שתי הנהגות שהקפיד עליהן עד אז: הוא התפלל תפילת שחרית בוותיקין ובנוסח אשכנז. שתי הנהגות אלו היו יוצאות דופן בעולם החסידות.

בין הבאים לטשכנוב להסתופף בחצרו של הרבי מטשכנוב היו רבי אברהם בורנשטיין, רבי יחיאל מאיר מגוסטינין ורבי אלעזר הכהן מפולטוסק. בשבע השנים האחרונות לחייו העביר את משרת הרבנות בטשכנוב לידי בנו רבי יעקב לנדא.

רבי אברהם מטשכנוב נפטר בה' באדר א' תרל"ה. הוא נקבר בבית הקברות היהודי הישן בטשכנוב ששכן במרכז העיר. גדולי הרבנים הספידוהו, וחלק מההספדים הודפסו כספרים.[1] מלבד הרבי מטשכנוב נפטרו באותה שנה עוד שניים מהרבנים המפורסמים באותו דור, רבי אליהו גוטמכר ורבי יעקב אריה מראדזימין, וחלק מהמספידים קישרו בדבריהם בין השלושה.

לאחר פטירתו הוסב שמה של הישיבה המקומית בטשכנוב ל"בית אברהם" על שמו של רבי אברהם מטשכנוב. מדי שנה, ביום השנה לפטירתו, נהגו תושבי העיר לפקוד את האוהל שלו בבית הקברות המקומי. מנהגם היה להקיש שלוש פעמים עם מפתח על דלת האוהל ורק לאחר מכן להיכנס פנימה.

בקיץ תש"א (1941), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נודע שהנאצים מתכוננים לחרוש את שטח בית הקברות הישן של טשכנוב שבמרכז העיר כדי להכשיר את המקום לבניית מבנים לשימושם. האדמו"ר מאלכסנדר, ששהה אז בגטו ורשה, הורה על העתקת קברו של הרבי מטשכנוב ממקומו. קבוצת יהודים פתחה את קברו כדי להעביר את גופתו לבית הקברות החדש ולעיניהם התגלתה גופתו כשהיא שלמה.[2] למרות הסכנה שהייתה כרוכה בכך, ליוו רבים מיהודי העיר את הרבי מטשכנוב בהלוויה מאולתרת לקברו החדש.

לאחר המלחמה שבו שרידי היהודים לעיר והקימו גלעד על קברו של הרבי מטשכנוב משברי מצבות שעקרו הנאצים מקברים סמוכים. אך כעבור כמה שנים עקרו תושבי המקום את הגלעד ומאז לא נודע מקום קברו המדויק. גם בית מדרשו ובית מגוריו הסמוך, ששרדו עד לשואה, נחרבו עד היסוד.

לזכרו של רבי אברהם מטשכנוב הוקמו מוסדות טשכנוב בשכונת רמות בירושלים.

מעמדו התורני והרבני בדורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם מטשכנוב נחשב מגאוני התורה ומחשובי הרבנים בדורו, ולדעתו ההלכתית היה משקל רב. לפתחו הגיעו הנושאים המרכזיים של אותו דור ואשר עוררו פולמוס בקרב גדולי הרבנים, ובהם: מצת מכונה, קופת רבי מאיר בעל הנס לעניי ארץ ישראל, גזירת הלבוש וגילוח הזקן והפיאות, גיטין והתרת עגונות.

ידידו בעל חידושי הרי"ם, לאחר שפסק בעניין התרת עגונות, כתב:

"איני רוצה לסמוך עלי לבד, ובקשתי מאוד לשאול את כבוד הרב הגאון הצדיק אבדק"ק טשעכנוב נ"י. והגם ששמעתי שאינו רוצה לכתוב שו"ת, עם כל זה די שיסכים לי בעל פה."[3]

רבי עקיבא איגר העיד עליו שהוא "אריה דבי עילאי",[4] ומרוב הוקרתו אותו היה קם ממקומו כל פעם שהזכיר אותו בדיבורו.[5]

תלמידו של רבי אברהם לנדא, רבי יוסף קרא, מעיד עליו:

"כי מודעת זאת, שהיה בקי בכל חדרי תורה כאחד מגאוני קדמאי. אחת היא אשר נפשי יודעת, כי מיום שנפטר רשכבה"ג (רבן של כל בני הגולה) רבנו עקיבא איגר לא נמצא בכל גדולי ארצנו אשר יורו עליו כל ישראל כי קדוש הוא. ועד שלא שקעה שמשו של רבנו עקיבא כבר זרחה שמשו של צדיק זה." ("יורה ומלקוש")

רבי אליהו גוטמכר כתב במכתבו לרבי מטשכנוב:

"להמבורך בפי ישראל מקצה אל קצה, הלא הוא האיש אלוקי, מיחידי הדור שלנו, גאון הגאונים."

הרבי מקוצק אמר:

""הרב מטשכנוב ורבי יצחק מאיר מגור הם שני שרי התורה בדורנו."[6]

רבי אברהם בורנשטיין, בעל "אבני נזר", כתב בהסכמתו לספרו של הרבי מטשכנוב "זכותא דאברהם":

""דברי איש אלוקים הגאון הקדוש מטשעכנוב אין צריכים שום הסכמה משום אדם."

שושלת טשכנוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מצאצאיו של רבי אברהם מטשכנוב שימשו באדמו"רות. מבנו רבי דב בעריש השתלשלה חסידות סטריקוב.

  • בנו הגדול רבי זאב וולף לנדא (נפטר: י"א באלול תרנ"א) - שימש כאדמו"ר בסטריקוב. היה חסיד של רבי מנחם מנדל מקוצק, ונחשב לחכם שבחבורה. לאחר פטירת רבי מנדל נסע לתלמידו רבי יצחק מאיר, ה"חידושי הרי"ם". לאחר פטירת אביו רבי אברהם, החל לשמש באדמו"רות לאלפי חסידים. היה מפורסם בדיבורו בלשון הקודש בשפה צחה ומדוקדקת. דברי תורתו נדפסו בספרים 'זר זהב-כתר תורה' ו'אמרות טהורות'. לאחר פטירתו החל אחיו רבי יעקב לשמש באדמו"רות. בניו של רבי זאב וולף אף הם שימשו באדמו"רות. בנו רבי מרדכי מאטל (נפטר: י' באייר תרע"ז) אף הוא נסע לקוצק ולגור. לאחר פטירת אביו החל לשמש כאדמו"ר בסטריקוב ולאחר מכן בטשכנוב. היה מפורסם כסופר מוכשר וחריף. ספרו 'דורש טוב' נדפס כנספח לספרו של אביו 'זר זהב-כתר תורה'. בנו השני רבי מנחם מנדל (תרי"ב - תרצ"ו) שימש כאדמו"ר בגומבין לחסידים רבים.
  • בנו השני רבי דב בעריש לנדא (נפטר: כ"ה בסיוון תרל"ו) - שימש כאדמו"ר לחסידי וורקא בביאלה. היה חסיד של רבי יצחק מוורקא ושל בנו רבי מנדל. לאחר פטירתו עברו חסידיו לאדמו"רי אלכסנדר, ובהמשך חלקם חזרו אל בניו, רבי אהרן צבי ואחריו אחיו רבי אלימלך מנחם מנדל ממנו יצאה שושלת סטריקוב. בנו של רבי אהרן צבי, רבי מנחם מנדל כיהן אף הוא באדמו"רות בפולין ובארצות הברית. חיבר ספר בשם "שמש ומגן".
  • בנו השלישי רבי יעקב לנדא (נפטר: י"ט בטבת תרנ"ו) - שימש כאדמו"ר ביעזוב. היה חסידם של רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי יצחק מאיר אלתר מגור, אביו רבי אברהם ואחיו רבי זאב וולף. מילא את מקום אביו ברבנות טשכנוב שבע שנים. לאחר שעזב את הרבנות עלה לארץ ישראל במטרה להתיישב אך מחמת העניות חזר לפולין והתגורר בוורשה. לאחר פטירת אחיו רבי זאב וולף החל לשמש באדמו"רות. בנו רבי מנחם מנדל חיים לנדא (ה' בכסלו תרכ"ב - ז' באדר תרצ"ח) מילא את מקום אביו וכיהן בזאווירצה. עסק במסחר ולאחר מכן ברבנות בוידובה, פינטקי, פשרוב, נאווידוואהר וזווירצה. היה סופר פורה, עסקן ומחנך.[7] חיבר ספר בשם "ויעש אברהם" על מנהגי סבו.
  • בנו רבי רפאל לנדא מז'דונסקה-וואלע - סירב לקבל על עצמו רבנות או אדמו"רות, אך פתח בית מדרש עצמאי בוורשה.
  • בתו מרים - אשת רבי בועז זונאבנד. בנם רבי רפאל משה זונאבנד היה תלמידו וחניכו של סבו רבי אברהם מטשכנוב. בסוף ימיו שימש רבי רפאל משה כאדמו"ר בטשכנוב. נפטר בי' באייר תרס"ה.
  • בתו אסתר - אשת רבי יוסף מלבסקי.
  • בתו בריינדל - לאחר פטירת אחותה אסתר נישאה לבעלה יוסף מלבסקי. לאחר פטירתו נישאה לרבי שמואל שינעווער, מחבר הספר "רמתיים צופים" (שבו כתב דברי תורה וסיפורים מרבותיו רבי שמחה בונים מפשיסחא, רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי יצחק מאיר אלתר מגור, רבי יצחק מנישכיז ורבי שלמה לייב מלענטשנע).

מתלמידיו וחסידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נכדו רבי מנחם מנדל חיים מזאווירצא, התמסר לכתיבת דברי תורתו ועריכתם לדפוס.
  • רבי שלמה דוד מרגליות, בעל "חידושי מהרשד"ם".
  • רבי יוסף קרא מוולאצלאוועק, מחבר הספר "יורה ומלקוש".
  • רבי אלעזר הכהן מפולטוסק, מחבר הספר "חידושי מהרא"ך".
  • רבי יחיאל מאיר מגוסטינין.
  • רבי אבא מטשכנוב, מחסידי הרבי מקוצק שהיה משמשו האישי של הרבי מטשכנוב.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארבעים שנותיו האחרונות נמנע רבי אברהם לנדא מטשכנוב מלהעלות חידושי תורה על הכתב, ובעשרים שנותיו האחרונות נמנע מלהעלות את תשובותיו על הכתב. לכן, נשאר יבול מועט יחסית מתורתו. עיקר תורתו נשתמרה בזכות נכדו ותלמידו רבי מנחם מנדל חיים מזאווירצא שהתמסר להנציח את תורת סבו. הוא החל ללמוד אצלו בהיותו ילד בן חמש וכשנפטר סבו היה רבי מנחם מנדל חיים בן שלוש עשרה בלבד. למרות זאת הוא נחשב גדול מנציחי הרבי מטשכנוב וזכה שאף דודיו, בני הרבי, סמכו על אמינות דבריו. בדורות שלאחר מכן, מאז שנות ה-30 של המאה ה-20, התמסרו כמה מצאצאיו להוצאת תורת הרבי מטשכנוב, ובראשם זאב וולף יחיאל לנדא ויעקב ורדיגר (אביו של אברהם ורדיגר).

  • אהבת חסד - חידושי הלכות בסדר נשים וסדר טהרות. יצא לאור על ידי נכדו ותלמידו רבי מנחם מנדל חיים מזאווירצא, תרנ"ז. מהדורה חדשה יצאה בשנת תשכ"ו על ידי יעקב ורדיגר.
  • בית אברהם - חידושי הלכות בתלמוד וברמב"ם. יצא לאור בשנת תרנ"ט על ידי נכדיו, בני רבי רפאל לנדא. מהדורה שנייה: על ידי צאצאו זאב וולף יחיאל לנדא, תשי"ט. מהדורה שלישית: על ידי צאצאו אברהם שמואל פולק, תשמ"א.
  • הגדה של פסח - ברכת אברהם - נכתב על ידי נכדו רבי מנחם מנדל חיים מזאווירצא. יצא לאור על ידי יעקב ורדיגר בתרצ"ט ובתש"י. מהדורה שלישית: על ידי אברהם ורדיגר, תשס"א.
  • ויוסף אברהם - חידושי תורה על התלמוד, בתוך הספר צדקת אברהם. נלקט ונערך מכל ספריו וספרי בני דורו, על ידי צאצאו בצלאל יהודה גרייפמן, קריית ויז'ניץ, בני ברק, תשס"ג.
  • ויעש אברהם - נוסח התפילה ומנהגים של הרב מטשכנוב. ערך וסידר נכדו רבי מנחם מנדל חיים מזאווירצא ויצא לאור על ידי יעקב ורדיגר, תרצ"ו.
  • זכותא דאברהם - דרשות וחידושים על הש"ס. יצא לאור בשנת תרנ"ט על ידי נכדיו, בני רבי רפאל לנדא. מהדורה שנייה: על ידי צאצאו זאב וולף יחיאל לנדא, תשכ"ה. מהדורה שלישית ורביעית: על ידי צאצאו אברהם שמואל פולק, תשמ"ג ותשס"ב (בהתאמה).
  • זכותא דאברהם - תולדות, הליכות, מנהגים. יצא לאור על ידי יעקב ורדיגר, תש"ט.
  • חדושי ש"י - תשובות ובירורי הלכה מאת רבי שמואל יצחק לנדא, אב"ד סוכטשוב וטשכנוב, ובו מקצת חידושים מכתב יד של רבי אברהם לנדא מטשכנוב. יצא לאור על ידי בנו זאב וולף יחיאל לנדא, תשט"ז.
  • צדקת אברהם - על סדר התורה והנ"ך ומועדי השנה. נלקט ונערך מכל ספריו וספרי בני דורו, על ידי צאצאו בצלאל יהודה גרייפמן, קריית ויז'ניץ, בני ברק, תשס"ג.
  • צלותא דאברהם - סידור על פי נוסח הרבי מטשכנוב, נערך על ידי נכדו ותלמידו רבי מנחם מנדל חיים מזאווירצא. נקרא "שומע תפילה", ונחלק לשני חלקים: "עמק ברכה" ו"ויעש אברהם". אליו נלווה "שירותא דצלותא" - הערות והארות, מאת יעקב ורדיגר, אשר הוציא שני חלקים ראשונים - חלק א': תשט"ז, חלק ב': תשכ"ג. שלושה חלקים נוספים הוציא בנו אברהם ורדיגר: חלק ג' וחלק ד': תשנ"א, חלק ה': תשנ"ג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנחס זעליג גליקסמן, רבי זאב ליפשיץ - תולדותיו ותולדות רבי אברהם מטשכנוב, לודז', תרצ"ד
  • יעקב ורדיגר (עורך), זכותא דאברהם תולדות, הליכות, מנהגים, תש"ט-1949.
  • תולדות אברהם, הקדמה לספר "צדקת אברהם", בני ברק, תשס"ג-2003.
  • יצחק אלפסי, החסידות, תל אביב: הוצאת מעריב, 1977, עמ' 202–204.
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק א, בני ברק, תשמ"ו, עמ' קטו-קמא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחל בכי מאת רבי אלעזר הכהן מפולטוסק, קול ברמה נשמע מאת רבי ישראל מרדכי טונקלנג מוורשה, תולדות אברהם מאת רבי בנימין דוד רבינוביץ מוורשה.
  2. ^ עדות בן העיר נחמן סגל, לימים גבאי בית הכנסת הגדול בבני ברק, שהיה עד ראייה למעשה.
  3. ^ בעשרים שנותיו האחרונות נמנע רבי אברהם לנדא מלהעלות את תשובותיו על הכתב.
  4. ^ כינוי שבח נמלץ לתיאור אדם גדול, מקורו ממסכת חולין נט, ב. שם הוא משמש ככינוי לטיגריס.
  5. ^ עדות רבי אברהם בורנשטיין, בעל "אבני נזר", ששמע זאת מרבי משה מקוטנא, תלמיד רבי עקיבא איגר.
  6. ^ עדות רבי אלעזר מפולטוסק.
  7. ^ ראו:
תקופת חייו של הרב אברהם לנדא על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן