מילדרד גילארס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מילדרד גילארס
Mildred Gillars
AxisSallyMugshot.jpg
לידה 29 בנובמבר 1900
פורטלנד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביוני 1988 (בגיל 87)
קולומבוס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ווסליאן באוהיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מגישת רדיו, עיתונאית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מילדרד אליזבת גילארסאנגלית: Mildred Elizabeth Gillars;‏ 29 בנובמבר 190025 ביוני 1988),[1] שכונתה "ציר סאלי" יחד עם ריטה צוקה, הייתה שדרנית אמריקאית, שהועסקה על ידי גרמניה הנאצית להפצת תעמולה במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר לכידתה בברלין לאחר המלחמה, היא הפכה לאישה הראשונה שהורשעה בבגידה נגד ארצות הברית.[2] במרץ 1949 היא נידונה למאסר של עשר עד שלושים שנה. היא שוחררה בשנת 1961.

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נולדה כמילדרד אליזבת סיסק בפורטלנד, מיין, היא לקחה את שם המשפחה גילארס בשנת 1911 לאחר שאמה נישאה בשנית.[3][4] משפחתה התגוררה בבלווי שבאוהיו שם אביה היה רופא שיניים עד שמלאו לה 16. בגיל 16 עברה להתגורר עם משפחתה בקונאוט, אוהיו. בשנת 1918 היא נרשמה ללימודי אומנויות דרמה באוניברסיטת אוהיו ווסליאן, אך עזבה מבלי להשלים את לימודיה.

לאחר מכן עברה לגריניץ' וילג', ניו יורק, שם עבדה בעבודות שונות למימון שיעורי דרמה. היא עבדה עם חברות מניות והופיעה בוודוויל אך היא לא הצליחה לבסס קריירה מוצלחת בענף. היא עבדה גם כדוגמנית אמן אצל הפסל מריו קורבל, אך לא הצליחה למצוא עבודה קבועה, ולכן בשנת 1929 עברה לצרפת וחיה בפריס במשך חצי שנה.[5]

בשנת 1933 היא עזבה את ארצות הברית שוב והתגוררה תחילה באלג'יר, שם מצאה עבודה כעוזרת לתלבושות.[6] בשנת 1934 היא עברה לדרזדן, גרמניה, ללמוד מוזיקה, ובהמשך הועסקה כמורה לאנגלית בבית הספר ברליץ בברלין.

עבודה כתעמולנית נאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 קיבלה עבודה כקריינית בתחנת הרדיו הממלכתית הגרמנית Reichs-Rundfunk-Gesellschaft (RRG).

עד שנת 1941 ייעצה מחלקת המדינה של ארצות הברית לאזרחים אמריקאים לעזוב את גרמניה ואת השטחים הנשלטים על ידי גרמניה. עם זאת, גילארס בחרה להישאר מכיוון שארוסה, פול קרלסון, אזרח גרמני, אמר כי לעולם לא יתחתן איתה אם תחזור לארצות הברית. זמן קצר לאחר מכן נשלח קרלסון לסייע למאמץ המלחמתי הגרמני בחזית המזרחית, שם נהרג.[7]

שידוריה של גילארס היו בתחילה לא פוליטיים. זה השתנה בשנת 1942 כאשר מקס אוטו קוישביץ, מנהל התוכנית באזור ארצות הברית בתחנה, ליהק את אותה במופע חדש בשם Home Sweet Home. עד מהרה היא רכשה כמה שמות בקרב קהל ה-GI שלה, כולל "כלבת ברלין",[8] מתוקת ברלין, אולגה וסאלי, אך הכינוי הנפוץ ביותר היה "ציר סאלי". השם הזה כנראה הגיע כאשר התבקשה בשידור לתאר את עצמה, וגילארס אמרה שהיא "הטיפוס האירי... סאלי אמיתית."[9]

בשנת 1943, אישה איטלקית-אמריקאית, ריטה זוקה, החלה לשדר גם לכוחות אמריקניים מרומא, תוך שימוש בשם "סאלי". השניים לעיתים קרובות בולבלו זו עם זו ואף חשבו בעיני רבים שהם אותה שדרנית למרות שגילארס שנאה את זוקה.[10]

התוכניות העיקריות של גילארס מברלין היו:

  • "Home Sweet Home Hour", מ-24 בדצמבר 1942 ועד 1945.[11] תוכנית תעמולה קבועה שמטרתה לגרום לכוחות אמריקאים באירופה לחוש געגועים. נושא רציף של השידורים הללו היה בגידה של נשות חיילים ואהובות בזמן שהמאזינים הוצבו באירופה ובצפון אפריקה. היא שאלה האם הנשים יישארו נאמנות, "במיוחד אם אתם הבנים נהייתם מושחתים ולא חוזרים בחתיכה אחת".[12] התוכנית ניסתה לנצל את פחדיהם של חיילים אמריקאים מפני העורף. השידורים נועדו לגרום לחיילים להרגיש ספק בנוגע למשימתם, למנהיגיהם ולסיכויים שלהם לאחר המלחמה.[13]
  • "Midge at the Mike",[14] שודרה ממרץ ועד סוף הסתיו 1943, בו ניגנה שירים אמריקאיים שזורים בתעמולה תבוסתנית, רטוריקה אנטישמית והתקפות על פרנקלין ד. רוזוולט.
  • "GI's Letter-box" וגם "Medical Reports"‏ (1944). הופנו לקהל הביתי בארצות הברית, בו גילארס השתמשה במידע על פצועים ושבויים אמריקאים כדי לגרום לפחד ודאגה במשפחותיהם. לאחר הפלישה לנורמנדי (6 ביוני 1944), עבדה במשך זמן משארטר ופריז למטרה זו, ביקור חולים וראיונות שבויים,[15] בטענה שקרית שהיא נציגת הצלב האדום הבינלאומי.[16] בשנת 1943 סיירה במחנות שבויים בגרמניה, ראיינה את האמריקאים שנתפסו ותיעדה את המסרים שלהם עבור משפחותיהם בארצות הברית. הראיונות נערכו אז לשידור כאילו הדוברים טופלו היטב או אוהדים את העניין הנאצי.

גילארס ערכה את השידור המפורסם ביותר שלה ב-11 במאי 1944, שבועות ספורים לפני הפלישה לנורמנדי, צרפת, במחזה רדיו שכתב קוישביץ, Vision of Invasion. היא גילמה את אוולין, אם מאוהיו, שחולמת שבנה מת מוות מחריד על ספינה בתעלה האנגלית במהלך ניסיון פלישה לאירופה הכבושה.

קוישביץ מת באוגוסט 1944 ושידוריה של גילארס הפכו לחסרים וחוזרים על עצמם ללא האנרגיה היצירתית שלו. היא נשארה בברלין עד סוף המלחמה. השידור האחרון שלה היה ב-6 במאי 1945, יומיים בלבד לפני הכניעה הנאצית.

עיכוב, משפט ומאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התובע הכללי האמריקני שלח את התובע ויקטור ס. וורהייד לברלין כדי למצוא ולעצור את גילארס. הוא והסוכן המיוחד של חיל המודיעין, הנס וינזן, היו עם יתרון מוצק אחד בלבד: ריימונד קורץ, טייס B-17 שהושמט על ידי הגרמנים, נזכר שאישה שביקרה במחנה הכלא שלו וחיפשה ראיונות היא השדרנית שכינתה את עצמה "מידג מִיקרוֹפוֹן". לדברי קורץ, האישה השתמשה בכינוי ברברה מום. וורהייד ארגן כרזות מבוקשות עם תמונתה של גילארס שיוצגו בברלין, אך פריצת הדרך הגיעה כשהודיעו לו שאישה המכנה את עצמה "ברברה מום" מוכרת את רהיטיה בשוקי יד שנייה ברחבי העיר. בעל חנות שנמצא שמוכר שולחן השייך לגילארס עוכב וב"חקירה אינטנסיבית" חשף את כתובתה של גילארס. כשעצרו אותה ב-15 במרץ 1946 ביקשה גילארס לקחת איתה תמונה של קוישביץ.[17]

לאחר מכן היא הוחזקה על ידי חיל המודיעין במחנה קינג, אוברורסל, יחד עם משתפי הפעולה הרברט ג'ון בורגמן ודונלד ס. דיי, עד ששוחררה על תנאי ממעצר ב-24 בדצמבר 1946. עם זאת, היא סירבה לעזוב את המעצר הצבאי.[18] היא נעצרה בפתאומיות מחדש ב-22 בינואר 1947[19] לבקשת משרד המשפטים, ובסופו של דבר הוטסה לאמריקה כדי להמתין למשפט באשמת סיוע לכוחות הגרמניים ב-21 באוגוסט 1948.[20]

לכן הוגש נגדה כתב אישום ב-10 בספטמבר 1948, והואשמה בעשר סעיפי בגידה, אך רק שמונה המשיכו במשפטה שהחל ב-25 בינואר 1949. התביעה הסתמכה על המספר הגדול של תוכניותיה שהוקלטה על ידי נציבות התקשורת הפדרלית, שהוצבה בסילבר היל, מרילנד, כדי להראות את השתתפותה הפעילה בפעילות תעמולה המופנית נגד ארצות הברית. כמו כן הוצג כי היא נדרה שבועת אמונים לפיהרר אדולף היטלר. ההגנה הצהירה כי שידוריה הצהירו דעות לא פופולריות, אך אינם מסתכמים בהתנהלות בגידה. כן נטען שהייתה בהשפעתו המהפנטת של קוישביץ ולכן אינה אחראית באופן מלא למעשיה עד לאחר מותו.[21] ב-10 במרץ 1949 הרשיע חבר המושבעים את גילארס בבגידה אחת,[22] בכך ששידר את חזון הפלישה. היא נידונה ל -10 עד 30 שנות מאסר[23] וקנס של 10,000 דולר. בשנת 1950, בית המשפט לערעורים האמריקני במחוז קולומביה אישר את ההרשעה.[24]

גילארס ריצתה את עונשה בבית המאסר הפדרלי לנשים באלדרסון, מערב וירג'יניה. היא קיבלה זכאות לשחרור על תנאי בשנת 1959, אך לא הגישה בקשה עד 1961. היא שוחררה ב-10 ביוני 1961.[25][26]

חיים מאוחרים יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהמירה את דתה לקתוליות בעת שהותה בכלא, עברה גילארס להתגורר במנזר גבירתנו מבית לחם בקולומבוס, אוהיו ולימדה גרמנית, צרפתית ומוזיקה באקדמיה סנט ג'וזף בקולומבוס.[27] בשנת 1973 חזרה לאוניברסיטת ווסליאן באוהיו כדי להשלים את התואר, תואר ראשון באמנויות.[28] גילארס מתה מסרטן המעי הגס במרכז הרפואי גרנט בקולומבוס ב-25 ביוני 1988.[29][17]

סיפורה עובד לסרט קולנוע בשם "American Traitor: The Trial of Axis Sally" משנת 2021, בכיכובם של אל פצ'ינו, מידו ויליאמס, סוון טמל, תומאס קרצ'מן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מילדרד גילארס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Mildred Gillars | American traitor". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2017. 
  2. ^ Ian, Crofton (2009). Traitors & Turncoats: Twenty Tales of Treason from Benedict Arnold to Ezra Pound. London: Quercus. עמ' 131. ISBN 9781848660113. OCLC 298185611.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  3. ^ "Mildred Gillars, 87, of Nazi radio, Axis Sally to an allied audience", New York Times, 2 ביולי 1988 .
  4. ^ Blundo, Joseph "Joe" (30 בינואר 2011), "Sally's axis of evil ended at convent in Columbus", Columbus Dispatch, אורכב מ-המקור ב-January 21, 2013, בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2011 .
  5. ^ Lucas, Richard (7 במאי 2013). Axis Sally: The American Voice of Nazi Germany. Casemate Publishers. עמ' 42. ISBN 9781480406605. בדיקה אחרונה ב-7 במרץ 2018. 
  6. ^ Axis Sally, Washington, DC, USA: Department of Justice .
  7. ^ Lucas, Richard (23 בנובמבר 2009). "Axis Sally: The Americans Behind That Alluring Voice". HistoryNet (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2018. 
  8. ^ Ian, Crofton (2009). Traitors & Turncoats: Twenty Tales of Treason from Benedict Arnold to Ezra Pound. London: Quercus. עמ' 131. ISBN 9781848660113. OCLC 298185611.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  9. ^ Lucas, Richard (23 בנובמבר 2009). "Axis Sally: The Americans Behind That Alluring Voice". HistoryNet (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2018. 
  10. ^ Lucas, Richard (23 בנובמבר 2009). "Axis Sally: The Americans Behind That Alluring Voice". HistoryNet (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2018. 
  11. ^ Axis Sally (part 15), FoIA record, Washington, DC: Department of Justice .
  12. ^ Andrews, Evan. "6 World War II Propaganda Broadcasters". History. 
  13. ^ Pfau, Ann Elizabeth (2010), Axis Sally, the Greatest Generation, and Generation Y .
  14. ^ Ian, Crofton (2009). Traitors & Turncoats: Twenty Tales of Treason from Benedict Arnold to Ezra Pound. London: Quercus. עמ' 131. ISBN 9781848660113. OCLC 298185611.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  15. ^ Axis Sally (part 3), FoIA record, Washington, DC: Department of Justice .
  16. ^ Richard Lucas, Axis Sally: The American Voice of Nazi Germany (2001).
  17. ^ 1 2 Lucas, Richard (23 בנובמבר 2009). "Axis Sally: The Americans Behind That Alluring Voice". HistoryNet (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2018. 
  18. ^ "'Axis Sally', 2 Other Broadcasters Released". The Deseret News. 24 בדצמבר 1946. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2018. (הקישור אינו פעיל, March 2018)
  19. ^ Axis Sally (part 1), FoIA record, Washington, DC: Department of Justice, עמ' 15 .
  20. ^ "Spinster Charged With Treason". The Canberra Times. 23 באוגוסט 1948. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2018. 
  21. ^ Dutkin, Howard L. (25 בפברואר 1949). "Love for Mystic Professor Led Her to 'Destiny,' Sally Says". The Washington Post. 
  22. ^ "Mildred Elizabeth Sisk: American-Born Axis Sally". HistoryNet (באנגלית). 12 ביוני 2006. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2018. 
  23. ^ "Axis Sally Is Given 10 to 30-Year Term On Treason Charge". Charleston Gazette. 26 במרץ 1949. 
  24. ^ Gillars v. United States, 182 F.2d 962 (D.C. Cir. 1950).
  25. ^ Jack Davis (10 ביולי 1961). "'Axis Sally' Out After 11 Years". Associated Press. 
  26. ^ Don Marsh (11 ביולי 1961). "Almost Silent 'Axis Sally' Gains Freedom". Charleston Gazette. 
  27. ^ "Women of the Third Reich: Mildred Elizabeth Gillars (1901–1988)". Jewish Virtual Library. The American-Israeli Cooperative Enterprise. אורכב מ-המקור ב-5 October 2012. בדיקה אחרונה ב-6 במאי 2012. 
  28. ^ "People, June 25, 1973". Time (Time Inc.). 25 ביוני 1973. ISSN 0040-781X. אורכב מ-המקור ב-27 October 2010. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2018. 
  29. ^ "Mildred Gillars, 87, of Nazi radio, Axis Sally to an allied audience", New York Times, 2 ביולי 1988 .