מכתב 5000

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משרד התובע הכללי במוסקבה.
מיכאיל נזרוב, יוזם המכתב.

"מכתב 5000" הוא פנייה גלויה עם חתימות של 5,000 איש אל התובע הכללי של רוסיה בשנת 2005 ובו ביקורת נוקבת על התנהגותם של מספר יהודים וקהילות יהודיות, כמו גם מספר מנהיגים וארגונים יהודיים ובמיוחד כוללת הבקשה לחקור את הספר "קיצור שולחן ערוך" (כולל הן את התרגום לרוסית והן לימוד הטקסט המלא שלו בבתי ספר דתיים) בתואנה כי הספר מהווה הפרה של החוק הפלילי של הפדרציה הרוסית וכי יש לאסור את פרסומו ואת פעילות קונגרס הקהילות היהודיות הדתיות והארגונים הדתיים של רוסיה שתרגם את הספר לרוסית. המכתב גרם לתהודה רבה ודיון נרחב בעיתונות ובתקשורת.[1] בהמשך התובע הכללי של רוסיה החליט שלא להיענות לבקשת החותמים ודחה את כל טענות המכתב ולא נפתחה חקירה וכל הליכים נגד מתרגמי קיצור שולחן ערוך.[2][3]

מניעים לכתיבת מכתב ותכניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בדצמבר 2004, מיכאיל נזרוב באתר russia-talk.com פרסם את "הפנייה לתובע הכללי של הפדרציה הרוסית ו. אוסטינוב בקשר ליישום נרחב של הפרת סעיף 282 לחוק הפלילי של הפדרציה הרוסית בנושא 'הסתה לשנאה אתנית' כלפי יהודים." מנסחי המכתב ביקשו מהפרקליטות לברר מה מקורם של מה שהם מכנים "הסכסוך היהודי-רוסי" וטענו שהפטריוטים הרוסים רק מדי פעם מגנים על עצמם רגשית יתר על המידה מפני "המוסר היהודי התוקפני" שבא לידי ביטוי בשולחן ערוך. במכתב ציטטו דוגמאות כאלה מגרסה מקוצרת של "קיצור שולחן ערוך", שפורסם במוסקבה על ידי קונגרס הארגונים והארגונים היהודיים הדתיים ברוסיה (KEROOR). בערעור עלתה בקשה "לבדוק את העובדות המקוממות שצויינו לעיל, ואם יאושרו ... ינהלו הליכים על האיסור בארצנו של כל האגודות היהודיות הדתיות והלאומיות כקיצוניות".[4]

הסיבה לכתיבת הפנייה לפרקליטות הרוסית הייתה העלייה בשכיחותם של תיקים פליליים בקשר לאנטישמיות נגד יחצ"נים ואנשי ציבור המכנים עצמם פטריוטים רוסים שמתפלספים בחריפות עם נציגי היהדות.[5][6]

ב-13 בינואר 2005 הוגשה הגרסה הראשונה של הערעור - בשם "מכתב 500" (לפי מספר החותמים) לתובע הכללי על ידי 20 חברי הדומה הממלכתית שחתמו על הפנייה. עליה חתמו נציגי מפלגת המולדת[7] ב-24 בינואר, מידע על המכתב הגיע לעיתונות.[8]

ב-25 בינואר בוטלה הבקשה על ידי צירי הפרלמנט לבקשת מנהיגי הסיעות שלהם עקב תגובתה החריפה של התקשורת שהאשימה את הצירים באנטישמיות. בנושא המכתב התקיימו שני דיונים בערוצי הטלוויזיה הפדרליים.[9] חבר הפרלמנט אלכסנדר צ'וייב אמר כי חתימתו על המכתב היה הונאה וזיוף וכי אין לו קשר למכתב זה.[10]

עם זאת, התהודה בתקשורת סביב המכתב הובילה לכך שכותבו מיכאיל נזרוב החל לקבל חתימות מאנשים שעדיין רצו לשלוח הצהרה כזו לתובע הכללי מטעם קבוצה של נוצרים אורתודוקסים. כך קם "מכתב 5000" שהוקדש לחגיגת חגיגות האורתודוקסיה והוגש לתובע הכללי ב-21 במרץ 2005.[11] בערעור זה רוככה הדרישה הראשונית "...להטיל איסור על כל האגודות היהודיות הדתיות והלאומיות כקיצוניות בארצנו" כדי "להנהיג איסור על כל האגודות הדתיות והלאומיות על בסיס מוסר השולחן ערוך בארצנו בשל קיצוני[ותו]".[12] עם זאת, על פי נזרוב, מטרת ערעור זה לא הייתה לאסור על אגודות דתיות, אלא לתת טענות למי שמואשמים באנטישמיות.[13]

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובה התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב התקשורת הרוסית והזרה, הגשת הערעור על מכתב 5000 מוצגת כפעולה אנטישמית. עם זאת, אף אמצעי תקשורת לא פרסם את טקסט המכתב עצמו. גרסאות שונות למקור המכתב הועלו כ"פרובוקציות" של ה-CIA או ה-FSB,"שהופנו נגד הנשיא פוטין." אתר הוצאת "הרעיון הרוסי", שעורכו הראשי הוא מיכאיל נזרוב, יוזם המכתב, אסף מבחר מהדעות המגוונות ביותר לגבי מכתב זה.[14]

עיתון איזבסטיה, בהעירו על החלטת משרד התובע בסנקט פטרבורג בתביעות הקשורות למכתב זה, כתב: "המכתב השערורייתי לפרקליטות הרוסית הקורא לאסור על פעילויות של ארגונים יהודיים אינו יכול להיחשב אנטישמי. למסקנה זו הגיע משרד התובע של סנקט פטרבורג." הנוסח של מסמכי משרד התובע אינו מופיע בחומר של איזווסטיה. איזווסטיה הצליחה לגלות שמשרד התובע כלל מומחים ליחסים בין-אתניים בעבודה בנושא זה. אחת מהן, ולנטינה אוזונובה, חוקרת בכירה במוזיאון לאתנוגרפיה ואנתרופולוגיה של האקדמיה הרוסית למדעים, אישרה בפני איזווסטיה כי היא רואה סימנים של הסתה לשנאה אתנית בפרסומי העיתונים הרוסים האורתודוקסיים ועיתוני רוסיה. ולנטינה אוזונובה לא הצליחה למסור פרטים מכיוון שלדבריה, "התיק עדיין לא הסתיים" ואין לה שום זכות למסור מידע עליו. לטענת אוזונובה, משרד התובע ראה בפרסומים סימנים לפשע תחת סעיף 282 לחוק הפלילי.[15]

מספר מקורות, ובמיוחד מרכז המידע האזורי הסיבירי Babr.ru, "נובאיה גאזטה" ומתאמת סיעת המפלגה הקומוניסטית בדומה,[16][17][18] ליודמילה אלכסייבה הודו כי החלטת התובע הכללי דווקא מוכיחה כי המכתב כשלעצמו אינו מהווה אנטישמיות כפי שטענה התקשורת.[19] עם זאת, החלטת משרד התובע אינה אומרת דבר על נוכחות או היעדר אנטישמיות במכתב.

בעיתון "הארץ" כתבו כי "אין ספק שהחוקים היהודיים, במיוחד אלה שבתלמוד, מבחינים בין יהודים ללא יהודים. בעוצמה מיוחדת, ניגודיות זו באה לידי ביטוי ב"משנה תורה". יצירות קבליות מכילות אמירות רדיקליות עוד יותר על ההבדלים בין היהודים ל'גויים'." באשר לשולחן ערוך, העיתון כותב, "ההערכה היא שאין כמעט תגובות והצהרות מסוג זה." בציטוט הערכתו של פרופסור ישראל יעקב יובל, לפיה החלטת התובע לחקור את 'קיצור שולחן ערוך' מחזירה אותנו למאה ה-13, מהתקופה ש"מתורגמנים יהודים ניסו להחליק את גבול הנורמות המשפטיות היהודיות כלפי לא-יהודים", העיתון סיכם כי "בתוך בכל מקרה, יש להשאיר את היהודים עצמם לדיון בהלכה היהודית, ולמשרד התובע הרוסי אין שום קשר לזה."[20]

המהדורה הגרמנית של Netzeitung ציטטה את חבר הכנסת מהמפלגה השמאלנית-ליברלית, הבחירה הדמוקרטית רומן ברונפמן, לפיה חקירה זו היא תגובה להתחזקותה המהירה מאוד של הקהילה היהודית ברוסיה, כמו גם להשפעה הרבה של הרב הראשי ברל לזר ופעילותה של תנועת חב"ד. ברונפמן מאמין ש"רוסים רבים ככל הנראה לא יכולים לקבל את הפלורליזם שהוקם לאחרונה." לדבריו, כמו נוצרים או מוסלמים, גם טקסטים דתיים יהודיים מכילים כמה מושגים גזעניים, אך תאולוגים, ולא אוכפי החוק צריכים לעסוק בהם. ניתן להעריך את כל זה יחד, להערכתו, כחזרה לרוסיה של האנטישמיות. אך עם זאת, "למרות החקירה המדאיגה שהחלה, האנטישמיות הכללית ברוסיה אינה הולכת וגוברת, כפי שמדווחים חלק מהתקשורת." בפרסום עצמו רואים באירועים אלה דמיון ל"תקופה הסטליניסטית", כתב עיתון שהשווה את המכתב עם הזיוף האנטישמי הידוע, הפרוטוקולים של זקני ציון.[21]

במספר פרסומים מוזכרת חקירת משרד התובע, אך לא נכתב נוסח ההחלטה של משרד התובע.[22][23]

במערכת "The New York Sun" נמתחה ביקורת קשה על התובע הכללי הרוסי ולדימיר אוסטינוב וחמש מאות חתימות על המכתב, וכן העלו טענות כלפי ממשלת רוסיה, "שלא נקטה צעדים דחופים להורדת אוסטינוב מתפקידו".[24] ב"בולטימור סאן" כתבו על אנטישמיות גוברת ברוסיה ובפוליטיקה הרוסית.[22]

ביקורת כלפי המכתב נמתחה גם על ידי מספר פרסומים בבריטניה. מגזין "האקונומיסט" השווה את טקסט המכתב עם "מודל התעמולה האנטישמית" - הפרוטוקולים של זקני ציון.[25] ה-BBC והדיילי טלגרף מקשרים את המכתב עם מדיניות האנטישמיות הממלכתית ברוסיה, לטענתם.[23][26]

תגובת אנשי ציבור וארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהטקסט של המכתב עולה כי עמדת מחבריו הייתה משותפת לסופר השוודי ישראל שמיר, הידוע בכך שהוא התבטא בעמדות אנטי-ציוניות והוכר על ידי בית המשפט בצרפת כאנטישמי.[27] שמיר עצמו גינה את ביקורתם של "מנהיגים יהודיים" זרים על התייחסות למכתב זה כהתערבות בסכסוך רוסי פנימי, אך הוא מצא שלא ראוי לחלוטין לאסור על קהילות יהודיות דתיות, מכיוון שניתן לטעון סוגיות דתיות אך לא לאוסרן.[5]

מספר ארגונים אורתודוקסים, מנהיגים דתיים, פוליטיקאים מימין ושמאל ראו את המכתב כאנטישמי, או פרובוקטיבי, או לפחות לא הולם ומשחק בידיהם של מי שרוצים לפצל את התנועה הפטריוטית. בפרט, דמיטרי רוגוזין, גנאדי זיוגאנוב והיידאר ג'מאל גינו בחריפות את המכתב.

מספר ארגונים ציבוריים מחוץ לרוסיה הביעו את מורת רוחם מהמכתב: "עצם הבדיקה אחר סימנים לגזענות והצהרות אנטי-רוסיות בקוד החוקים ההלכתיים שנערכו במאה ה-16 בישראל היא כשירה כמעודדת נטיות אנטישמיות ברמת המדינה".[28] הליגה נגד השמצה שלחה גם לנשיא הפדרציה הרוסית דרישה "להתערב מייד ולשים קץ לחקירת משרד התובע במוסקבה".[29] דרישה דומה במכתב לנשיא הפדרציה הרוסית הועלתה על ידי ועידת רבני אירופה (CEP).[30]

באופן דומה, ארגוני זכויות אדם רוסיים הביעו את התנגדותם למכתב. בפרט, כתב ראש מרכז סובה, אלכסנדר ורחובסקי, כי "מיכאיל נזרוב שילב את הפרשנות האנטישמית של 'קיצור שולחן ערוך' עם המיתוסים הקלאסיים של הקונספירציה היהודית וקיבל תאוריה שלפיה כל הארגונים היהודיים מונחים על ידי רעיונות 'שנאה' בנוגע לגויים, ולכן, יש לאסור על הכל."[31]

תגובה רשמית ובינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שדיווח Gazeta.ru, "ועדת הדומה לארגונים דתיים וציבוריים הביעה רשמית את גינויה למכתב. על פי "הארץ", ההחלטה להפסיק את הבדיקה ולסרב לנקוט בהליכים פליליים נגד קונגרס הארגונים והארגונים הדתיים היהודיים ברוסיה (KEROOR) התקבלה בעקבות פגישה של סגן ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, שהיה בביקור רשמי במוסקבה ושוחח עם ראש ממשלת רוסיה מיכאיל פרדקוב.[32]

המכתב עורר דאגה בממשלת ישראל ובישיבת ממשלה ביולי 2005 שר החוץ שר ציין כי תופעת האנטישמיות ברוסיה צוברת תאוצה ובכלל והתייחס בייחוד לפרשה זו.[33]

העיתון קומרסנט סיכם ב-29 ביוני 2005: "ישראל פתרה את השאלה היהודית ברוסיה ... סוגיית האנטישמיות ברוסיה הפכה באופן בלתי צפוי לעיקרית בשיחות בין סגן ראש הממשלה ומר פרדקוב. לפי מקור של קומרסנט במשלחת הישראלית, מיכאיל פרדקוב ענה לביקורת בביטויים כלליים. הוא אמר כי מנהיגי רוסיה, כולל הנשיא ולדימיר פוטין, גינו שוב ושוב את האנטישמיות ונזכר בהכרזה המשותפת שאומצה במהלך ביקורו האחרון של נשיא רוסיה בישראל. תשובה זו לא סיפקה את סגן ראש הממשלה הישראלי, שאמר כי ישראל מצפה לצעדים קונקרטיים מרוסיה והערכה ברורה של מעשיה של הפרקליטות במוסקבה. התשובה הגיעה מייד. אתמול הודיע משרד התובע במוסקבה כי לא יוגשו תיקים פליליים נגד הספר "שולחן ערוך", כמו גם מחברי הערעור למשרד התובע הכללי".[34]

כאשר הדיון במכתב 5000 קיבל מימד בינלאומי, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נאלץ לדבר על המכתב בראיון לערוץ הראשון לטלוויזיה הישראלית ב-20 באפריל 2005. הוא נשאל על ידי עיתונאי ישראלי על המכתב, בו, על פי העיתונאית, "נקרא להוציא את היהדות מהמערכת המשפטית, הפוליטית." הנשיא השיב: "הם לא קראו להוצאת היהדות מהמערכת הפוליטית. לא, היו הודעות אחרות עם קישורים למקורות ביהדות. אני יכול לומר לכם שהיהדות, יחד עם האסלאם, עם הנצרות, מתייחס לדתות המכונות דתות רוסיות מסורתיות, שמעמדם מעוגן בחוק כדתות רוסיות מסורתיות, וככאלה מוגנות על ידי החוק. לגבי המכתב שציינת, בעצם כבר עניתי על זה. אני רוצה לומר שאתה תמיד צריך להגיב לגילויים מסוג זה בצורה נאותה, בצורה עדינה מאוד, באופן מתוזמן, אך, אתה יודע, 'אל תזיק' על פי העיקרון הרפואי הידוע. אם עקבת אחר האירועים בחיים הציבוריים ברוסיה לאחר מכתב זה, לא יכולת שלא לשים לב כי הייתה תגובה ציבורית לכך".

תגובת התובע הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט המחוזי בסמנאיה במוסקבה.

באתר Gzeta.ru תוארה ההיסטוריה של הגשת המכתב למשרד התובע ונכתב כי "פעילי זכויות אדם ביקשו גם ממשרד התובע לערוך בדיקה לגבי נוכחות אנטישמית במכתבים אלה, ואם יימצאו, לפתוח תיק פלילי על הסתה לשנאה אתנית".[18]

במקביל ל"מכתב 5000", קיבל משרד התובע הכללי של הפדרציה הרוסית הצהרה מהתנועה "למען זכויות אדם" ברוסיה בדרישה לפתוח בתיק פלילי כהפרת סעיף 282 לחוק הפלילי של הפדרציה הרוסית ("מסית לשנאה אתנית") כנגד הכותב ואלה שחתמו על המכתב. משרד התובע הכללי הגיש את שתי ההצהרות למשרד התובע הבינלאומי של מחוז בסמאנאיה במוסקבה לצורך אימות. לאחר הבדיקה סירבה הפרקליטות להגיש הליכים פליליים נגד כותבי הערעור,[1] במקביל דחתה הפרקליטות את הדרישות שנקבעו ב"מכתב 5000". סירובו של התובע לנקוט בהליכים פליליים נגד מחברי "מכתב 5000" הביא להגשת מספר תביעות מטעם ארגון זכויות האדם נגד משרד התובע בבסמנאיה,[35][36] תביעות שלא צלחו ולא הבשילו לכדי נקיטה בהליכים משפטיים.[37]

ב-26 בינואר 2006 שאלה הסנטורית ליודמילה נרוסובה את התובע הכללי של רוסיה ולדימיר אוסטינוב מדוע הוא לא הגיב לפנייה זו, אם כי "בין החותמים ישנם עבריינים כמו אלברט מקאשוב". נרוסובה כינתה את המכתב כתחיית האנטישמיות. אוסטינוב השיב כי הנושא אפילו לא נחקר. בהתייחס למצב, אמר: "אין להוציא את "אנטישמיות המטבח" ברוסיה. העיקר שהוא לא יחרוג מהמטבח." לדעתו, אין לדון בנושא זה כדי לא למשוך אליו תשומת לב מוגזמת.[38] כוונתו הייתה לכך שהאנטישמיות ברוסיה מוגבלת לדיונים אישיים במטבחים ואינה נחשבת לכזו בעלת קנה מידה נרחב. במשרד התובע טענו כי התבטאויותיו של נזרוב הן ביטוי לתפיסה הדתית והפילוסופית האורתודוקסית של ההיסטוריה העולמית, ולא ביטוי לאנטישמיות ופשיזם.[39]

בתורו, מיכאיל נזרוב ראה בהתבטאויותיהם של נציגי כמה ארגונים כפוגעים, כינה אותם נאצים ואנטישמים, כהשמצות מעליבות והגיש תביעה. ב-11 באפריל 2006 בית משפט מחוזי במוסקבה סירב לחקור את טענותיו של נזרוב.[40]

לאחר הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת נזרוב, סירובו של התובע להמשיך לבדוק את "קיצור שולחן ערוך" עורר גל חדש של חתימות על מכתב 5000, והפך אותו למכתב 15,000 בדרישה לאימות נוסף.[41] אולם משרד התובע לא הגיב, וניסיונות להביא לאימות באמצעות בית המשפט לא צלחו. לא מרוצים מתוצאה זו, יוזמי המכתב האשימו את התובע ב"פחד יהודי" והודיעו על הקמת התנועה "לחיות ללא חשש מהיהדות!"[42] («Жить без страха иудейска!») כדרך חיים של אדם אורתודוקסי. התנועה נודעה בראשי תיבות ЖБСИ (באנגלית: ZhBSI!).

באותה שנה, 2005, הוכרה התנועה "ZhBSI!" כחלק בלתי נפרד מפעילותה של איחוד העם הרוסי, שפעילותה שוקמה בנובמבר 2005 תחת הנהגתו של הפסל ויאצ'סלב קליקוב. אמנם קבוצת היוזמה "ZHBSI!" מאז כמעט לא מראה פעילות (למעט הדפסת המהדורה הרגילה של העלון "חדשות ZHBSI!"[43]), מכתבי תביעה לחקירת השולחן ערוך ובהן חתימות של בין 500 ל-15,000 איש ממשיכים לזרום ולהתפרסם באינטרנט והמספר הגיע בסוף שנת 2008, ל-25,000 חתימות.

פרשת הפנייה למשרד התובע - הצהרות הצדדים, בתי המשפט, מסמכי משרד התובע, כמו גם טענות המפלגות ופרסום העיתון קומסומולסקאיה פראבדה - מתוארים בפירוט על ידי נזרוב בספרו "לחיות ללא פחד מהיהדות!".[44]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Басманная прокуратура не нашла антисемитизма в «письме 5000». Лента.ру, 10.06.2005.
  2. ^ רוסיה- החלטת הפרקליטות הרוסית בעניין "מכתב 500", הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות
  3. ^ נסגר התיק נגד "שולחן ערוך", מעריב
  4. ^ Назаров обращение. russia-talk.com.
  5. ^ 5.0 5.1 Стеклянная крыша. israelshamir.net.
  6. ^ Противодействие антисемитизму: удачи и промахи. Центр Сова.
  7. ^ 13.01.2005 — В Генпрокуратуру РФ от имени 20 депутатов Госдумы было подано «Письмо 500» по вопросу еврейского экстремизма. rusidea.org.
  8. ^ 20 депутатов Госдумы призывают Генпрокуратуру запретить иудаизм в России. Newsru.com, 24.01.2005
  9. ^ «Времена» с Владимиром Познером (стенограмма). Первый канал, 6.2.2005.
  10. ^ Руднева Е. «Ну не мог я такого подписать!» Газета.ру, 25.01.2005.
  11. ^ Подача «Письма-5000» в Генеральную прокуратуру Российской Федерации 21 марта 2005 г. rusidea.org.
  12. ^ Обращение к Генеральному прокурору РФ В. В. Устинову в связи с усилившимся применением к русским патриотам ст. 282 УК РФ о «возбуждении национальной розни» по отношению к евреям. rusidea.org.
  13. ^ «После резкого увеличения числа таких „антисемитских дел“ (дело Миронова и др.) я счёл необходимым применить те же аргументы в общероссийском масштабе, чтобы дать оборонное оружие всем обвиняемым. Так в начале декабря 2004 года начался сбор подписей под Обращением.». rusidea.org.
  14. ^ Полемика о Письме 500-5000
  15. ^ Известия. Ру: В «письме 5000» прокуратура не нашла антисемитизма
  16. ^ Басманная прокуратура расписалась в антисемитизме
  17. ^ "Антисемитизм в Госдуме". NEWSru. 18 апреля 2005. אורכב מ-המקור ב-2012-06-01. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2010.  Check date values in: |date= (עזרה)
  18. ^ 18.0 18.1 Басманный антисемитизм — Газета. Ru
  19. ^ ООД «ЗА ПРАВА ЧЕЛОВЕКА» — Басманный суд узаконил антисемитизм
  20. ^ "Напоминание о мрачных временах средневековья". ИноСМИ.ру. 28 июня 2005. אורכב מ-המקור ב-2012-06-01. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2010.  Check date values in: |date= (עזרה)
  21. ^ "Новая Россия, старый антисемитизм". ИноСМИ.ру. 1 июля 2005. אורכב מ-המקור ב-2012-06-01. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2010.  Check date values in: |date= (עזרה)
  22. ^ 22.0 22.1 Russian Jews say nationalists rekindle anti-Semitism — Baltimore Sun
  23. ^ 23.0 23.1 Outrage in Russia as Spassky puts name to rabidly anti-Semitic petition — Telegraph
  24. ^ "Новая война против евреев". ИноСМИ.ру. 28 июня 2005. אורכב מ-המקור ב-2012-06-01. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2010.  Check date values in: |date= (עזרה)
  25. ^ "Атавистическое отношение к евреям в России вызывает более серьёзную озабоченность, чем в остальной Европе". ИноСМИ.ру. 28 января 2005. אורכב מ-המקור ב-2012-06-01. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2010.  Check date values in: |date= (עזרה)
  26. ^ BBC NEWS. Europe. Anti-Semitism alarms Russian Jews
  27. ^ Bloodcurdling Libel By Israel Shamir
  28. ^ Протесты в Израиле против государственного антисемитизма в РФ
  29. ^ Дело о «Кицур Шульхан Арух»: Израиль и диаспора требуют прекратить искать врагов в глубине веков
  30. ^ «Интерфакс», 26.06.05
  31. ^ А. Верховский. "Антисемитизм в России. 2005 год. Основные события и новые тенденции". sova-center.ru. אורכב מ-המקור ב-2012-06-01. בדיקה אחרונה ב-14 בינואר 2012.  Check date values in: |accessdate= (עזרה)
  32. ^ Russia ends probe into claims of incitement in Jewish text.
  33. ^ הודעת מזכיר הממשלה, עו"ד ישראל מימון בתום ישיבת הממשלה מיום 3 ביולי 2005, אתר השירותים והמידע הממשלתי
  34. ^ Израиль решил еврейский вопрос в России
  35. ^ Рассмотрение в суде дела об «антисемитских» письмах вновь перенесено
  36. ^ Постановление Басманной межрайонной прокуратуры г. Москвы от 24.06.2005
  37. ^ Басманный суд подтвердил: «письмо 500» о запрете еврейских организаций — не антисемитское
  38. ^ «Кухонный антисемитизм в России неискореним»: В.Устинов ответил на вопросы сенаторов
  39. ^ דיווח על תגובת התובע
  40. ^ "Верит ли прокурор в кровавый навет?". אורכב מ-המקור ב-2012-11-27. בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2009. 
  41. ^ Письмо 15 000. Заявление М. В. Назарова от 17.07.2005 в Басманный районный от имени 15000 человек с требованием продолжить проверку по всем пунктам Обращения 5000.
  42. ^ Становление и задачи движения «Жить без страха иудейска!»
  43. ^ Новости движения «Жить без страха иудейска!»
  44. ^ М. Назаров. «Жить без страха иудейска!»