מנורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מנורגיה היא דימום ותי מוגבר באופן חריג או שנמשך תקופה ממושכת מהרגיל. הדימום הווסתי המוגבר אינו נגרם בהכרח עקב בעיה רפואית נקודתית. מנורגיה יכולה להיות תוצאה של קרישת דם לא תקינה, שיבוש בוויסות ההורמונאלי של המחזור החודשי או הפרעות ברירית הרחם. ייתכן דימום ווסתי מוגבר ללא כל תופעות נוספות או בשילוב עם סימפטומים אחרים כגון כאב מחזור חמור (דיסמנוריאה). במידה שהדימום הווסתי פוגע בשגרת החיים או אם חל שינוי בנפח הדם והוא הופך מוגבר ומשמעותי יותר יש לפנות לבדיקת רופא. דימום מוגבר מחייב החלפה תכופה יותר של טמפונים או תחבושות ולעתים אף ייזל דרך התחתון והבגדים. דימום שמחייב שימוש בו זמנית הן בטמפון והן בתחבושת כדי למנוע זליגה הוא לרוב דימום וסת מוגבר. דימום וסת מוגבר אינו נגרם בהכרח עקב בעיה רפואית אם כי הוא עלול לפגוע במצבה הנפשי, החברתי והפיזי של האישה ולעתים אף ישבש את שגרת חייה [1].

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור חודשי תקין נמשך בין 25-35 ימים והדימום עצמו נמשך בממוצע 5 ימים, בכמות דם של בין 25 ל-80 מ"ל. אובדן דם של יותר מ-80 מ"ל או מחזור שנמשך מעל 7 ימים הם מנורגיה (שנקראת גם יתר וסת). ישנם מחברים שהמושג מנורגיה משמש אותם רק לתיאור של כמות מוגברת ויתר דימום וסתי לתקופת זמן ממושכת מהרגיל (אך מרביתם משתמשים בשני המושגים לחלופין בהקשר הקליני). בפועל, המטופלת או הרופאים אינם מודדים את כמות הדם. מנורגיה יכולה להתרחש גם בפרקי זמן סדירים וצפויים (בדרך כלל 28 יום), ונבדלת ממנומטרורגיה המתרחשת בפרקי זמן לא סדירים ותכופים יותר. אפשר להעריך את כמות הדימום על פי כמות הטמפונים או התחבושות המשמשים את האישה במהלך המחזור החודשי. ככלל, טמפון רגיל ספוג היטב מכיל 5 מ"ל דם. כאשר נפח הדם נמוך אך המחזור עצמו נמשך מעל שבעה ימים מדובר במנורגיה. יש לפנות לייעוץ גניקולוגי או מיילדותי בכל מקרה.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

•בדיקה פיזית של האגן ופי הטבעת
•משטח צוואר הרחם
•סריקת אולטראסאונד של האגן היא כלי אבחוני קו ראשון לזיהוי אבנורמליות מבנית.
•ביופסיה של רירית הרחם כדי לשלול סרטן או היפרפלזיה לא טיפוסית
•היסטרוסקופיה

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מזהים סיבת רקע, אפשר לכוון את הטיפול אליה. ברור שמחזורי וסת עם דימום מוגבר עם הופעת הווסת ובגיל המעבר יוסדרו ספונטנית (הופעת מחזור הווסת הראשון היא תחילת התקופה וגיל המעבר הוא סיומה). אם דרגת הדימום קלה, יכולה האישה לוודא שאין סיבת רקע שמסכנת את בריאותה. אם היא אנמית יש לתת לה תוסף ברזל להחזרת רמות ההמוגלובין לנורמה. תכופות מטפלים במצב זה באמצעות הורמונים, במיוחד משום שדימום רחמי לקוי מתרחש לעתים קרובות בשנים המוקדמות והמאוחרות של המחזור החודשי כאשר השימוש באמצעי מניעה רווח. בדרך כלל ירשמו למטופלת גלולות נגד היריון או כדורי פרוגסטרון לתקופה של כמה חודשים, אך בטיפולים ארוכי טווח ייתכן שימוש במערכת תוך-רחמית לשחרור פרוגסטרון (IUS) מסוג כזה או אחר. שרירנים עשויים להגיב לטיפול הורמונלי, ואם לא, אולי יהיה צורך להסירם בניתוח. ייתכן שימוש בתרופות נוגדות דלקת כמו תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs), אך בדרך כלל הן מורידות את עוצמת הדימום ב-30% בלבד. טיפול יעיל במנורגיה הוא ביצוע היסטרקטומיה (כריתת רחם). סיכוני ההליך צומצמו באמצעי הפחתת פקקת ורידים עמוקים לאחר הניתוח, והמעבר מגישה בטנית לגישה נרתיקית ממעיט את אי הנוחות ומקצר את זמן ההחלמה; אך שרירנים בהיקף נרחב יגדילו את הרחם במידה שלא תאפשר הסרה בגישה נרתיקית. שרירנים קטנים ניתן להסיר מקומית (מיומקטומיה).

טיפולים רשומים למנורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירנה (Mirena) היא התקן תוך רחמי המכיל את ההורמון לבונוגסטרל. התקן מירנה מאושר בישראל בשלוש התוויות: למניעת הריון, לטיפול בדימום וסת מוגבר (מנורגיה), ולהגנה על רירית הרחם בזמן טיפול הורמונלי לגיל המעבר אצל נשים[2][3]. מירנה כלולה בסל התרופות לנשים שמלאו להן 45 וסובלות ממנורגיה (דימום וסת מוגבר)[4]. מירנה שייכת לקבוצת אמצעי המניעה לטווח ארוך, אשר פעילותם הפיכה: ניתן להפסיק את השימוש במירנה בכל עת (מידע על מירנה - משרד הבריאות האתר הרשמי).

קלייר היא גלולה למניעת הריון - היחידה בעלת התוויה לטיפול בדימום וסתי כבד וממושך (מנורגיה) שמקורו אינו בפתולוגיה אורגנית. התוויה זו אושרה על ידי משרד הבריאות הישראלי, ה-FDA ורשות הבריאות האירופאית EMA.במחקרים קליניים הוכחה הפחתה משמעותית ומתמשכת של 88% בכמות הדימום הווסתי הכבד לאחר 6 חודשי טיפול בהשוואה לנתוני הבסיס. (מידע על קלייר - משרד הבריאות האתר הרשמי).

תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מירנה - התקן תוך רחמי למניעת הריון המאושר וכלול בסל התרופות לנשים שמלאו להן 45 וסובלות מדימום וסת מוגבר (מנורגיה)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מירנה
  • גלולה למניעת היריון קלייר היחידה בעלת התוויה לטיפול בדימום וסתי כבד וממושך (מנורגיה) - ראו מידע על קלייר - משרד הבריאות האתר הרשמי.
  • חומצה טרנאקסמית חומר מעכב פיברינוליזה (פירוק פיברין על ידי אינזימים)
  • תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs)
  • גלולות פרוגסטוגן למניעת שגשוג של רירית הרחם
  • פרוגסטוגן בהזרקה (דוגמת דפו-פרוברה)
  • אגוניסטים להורמון משחרר גונדוטרופיני (GnRH) (דוגמת גוסרלין)

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל הטיפול מכוון לתסמינים ולא למנגנון פעולה מסוים שקשור לדימום המוגבר. שגשוג יתר של רירית הרחם: אצל חלק מן הנשים מחזורי הווסת שמגיעים בעקבות הופעת המחזור לראשונה ומעט לפני גיל המעבר עשויים להיות מוגברים במיוחד. הפרעות הורמונאליות המערבות את ההיפותלמוס-היפופיזה-שחלה ("הציר האנדוקריני השחלתי") מסבירות מקרים רבים ואפשר להשיג וויסות יעיל באמצעות טיפולים מבוססי הורמונים. ככל שנשים מתקרבות לגיל המעבר מתאחר הביוץ ומתפתחת בזקיקים שנותרו בשחלות עמידות ל- GnRH (הורמון משחרר גונדוטרופינים) שמפרישה בלוטת ההיפותלמוס במוח. במקרים אחרים, לא בוקעת מהזקיק ביצית ולכן הפרוגסטרון אינו מיוצר. ללא פרוגסטרון, אין פעולת-נגד לאסטרוגן והרירית מתעבה יותר ויותר. רירית הרחם שנושרת בדרך כלל בזמן המחזור אינה מקבלת איתות להפסיק להתעבות. היא מתעבה ונושרת בצורה לא סדירה. בגלל העיבוי המוגבר הדימום כבד במיוחד. נדיר יותר בקבוצת גיל זו שמיעוט אסטרוגן גורם לדימום בלתי סדיר. במרבית המקרים הדימומים הם תוצאה של שינויים הורמונאליים טבעיים שקודמים לגיל המעבר. גירוי: גירוי של רירית הרחם עלול לגרום לזרימת דם מוגברת, לדוגמה כתוצאה מזיהום (מחלה דלקתית חריפה או כרונית של האגן) או מהתקן תוך-רחמי (להבדיל ממירנה המשמשת לטיפול במצב זה). שרירנים: שרירנים על דופן הרחם גורמים לפעמים לאובדן וסתי מוגבר אם הם חודרים לחלל המרכזי ובכך מגדילים את פני שטח הרחם. אנדומטריוזיס: מצבים חריגים של רירית הרחם כמו אדנומיוזיס כאשר ישנה התפשטות לתוך דופן הרחם היוצרת רחם מוגדל ורגיש. חשוב להבחין: אנדומטריוזיס גורם לכאבים אך בדרך כלל לא גורם לשינויים באובדן דם בזמן המחזור החודשי. קרצינומה: קרצינומה רחמית (סרטן רירית הרחם) גורמת בדרך כלל לדימום לא סדיר, בשונה מהדפוס המחזורי של מנורגיה. יש לחשוד תמיד בדימום המתרחש בין מחזור וסת (דימום בין מחזורי וסת) או דימום לאחר גיל המעבר.

מאפייני המחזור החודשי של האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

•דימום מוגבר אך המחזור סדיר
•ללא כאבים:
- שרירנים (ליומיומה)
- הפרעה אנדוקרינית של השחלה (דימום רחמי לקוי,הסיבה השכיחה ביותר)
- בעיות קרישה (נדיר)
- סרטן הרחם
- פוליפ רחמי
•עם כאבים:
- מחלה דלקתית של האגן
- אנדומטריוזיס
- אדנומיוזיס
•מחזור חודשי קצר (פחות מ-21 יום) עם דימום רגיל (אפימנוריאה או פולימנוריאה). יהיו תמיד מחזורי וסת ללא ביוץ בגלל הפרעות הורמונאליות.
•מחזור חודשי קצר ודימום מוגבר מאוד (אפימנורגיה) בגלל תפקוד לקוי של השחלה ועשוי להיות משני לחסימת כלי דם על ידי גידולים.
•דימום מוגבר מאוד בפרקי זמן מרוחקים.
•הפרעת שחלות ללא ביציות בגלל ייצור ממושך מדי של אסטרוגן.
עלול לקרות לאחר נטילה רציפה (ללא הפסקות) של גלולה נגד הריון (לדוגמה נטילה של כמה חבילות ללא הפסקה במטרה לדחות את המחזור החודשי).

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

•סיבוכי היריון:
- הריון מחוץ לרחם
- הפלה בלתי שלמה
- הפלה
- היריון מאוים
•דימום שאינו רחמי
- אקטרופיון/כרסום צווארי
- ניאופלזיה/פוליפ צווארי
- טראומה צווארית או נרתיקית
- קונדילומה
- דלקת נרתיקית אטרופית
- גופים זרים
•מחלה דלקתית של האגן (PID)
- אנדומטריוזיס
- שחפת
- תת-פעילות של בלוטת התריס

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

•השמנת יתר
•העדר ביוץ
•מתן אסטרוגן (ללא פרוגסטוגנים)
•טיפול קודם בחומרים פרוגסטרונים לאחר הביוץ, או גלולות נגד הריון מגבירים את הסיכון לאטרופיה (ניוון) של הרחם, אך מקטינים את הסיכון להיפרפלזיה (שגשוג תאים) או ניאופלזיה (גידולים).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]