מסטיף (כטב"ם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסטיף
מזל"ט סורק-3 בתצוגת מוזיאון חיל האוויר בחצרים
מזל"ט סורק-3 בתצוגת מוזיאון חיל האוויר בחצרים
מאפיינים כלליים
סוג כלי טיס בלתי מאויש
ארץ ייצור ישראלישראל ישראל
יצרן תדיראן מערכות
משתמש ראשי יחידת נחשון
ממדים 
מוטת כנפיים 4.25 מטר
משקל ריק 72 ק"ג
משקל המראה מרבי 138 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות מרבית 100 קשר
שהות באוויר 7.5 שעות
סייג רום 14,700 רגל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חימוש 
משקל מטע"ד 37 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
מנוע חשמלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מסטיף (Mastiff) הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) טקטי לסיור ואיסוף מודיעין מתוצרת תדיראן מערכות (כיום בבעלות אלישרא חלק מקבוצת אלביט מערכות). כטב"מים מסוג "מסטיף" הופעלו על ידי צה"ל וזכו שם לכינוי "סורק" [1].

ה"מסטיף" הוא כטב"ם בתצורת מנור כפול (אנ') המונע על ידי מנוע יחיד בעל מדחף דוחף. הוא נושא מצלמה טלוויזיונית מיוצבת תחת גוף המטוס ויכול לשדר את המידע הנקלט על ידו בזמן אמת לתחנה קרקעית. מסטיף בעל כני נסע לא מתקפלים. היו גרסאות של מזל"ט-מטרה ומזל"ט-הטיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת יום הכיפורים הוחלט בצה"ל להקנות למפקדי השטח את היכולת להסתכל "מעבר לגבעה". הדרישות המבצעיות כללו כלי טיס בלתי מאויש שיוכל לשאת מטע"ד 10 ק"ג לטווחים של 30-50 ק"מ.

באותה תקופה ארבעה אנשי תעופה: מהנדס התעשייה האווירית אל אליס, טייסי חיל האוויר סא"ל (מיל') יהודה מנור, שלמה ברק ועזרא דותן הקימו חברה בשם "אירמקו" ("Airmeco") על מנת לפתח מזל"ט בעל שני מנועים עם יכולת נשיאת מטע"ד במשקל 12 קילוגרם. המזל"ט התרסק בטיסתו הראשונה בשל תקלה במנוע. בסיוע מומחה נוסף, מתכנן טיסנים ניק זירולי פותח ונבנה דגם אחר, מוצלח הפעם, הנקרא Owl. אחרי שהתעשייה האווירית לא הביעה עניין להשתתף בפיתוח, רכשה חברת תדיראן מערכות זכויות לפיתוח דגם משופר בשנת 1974[2].

תדיראן פיתחה את המזל"ט "מסטיף" (באנגלית: Mastiff Mini RPV - Remotely Piloted Vehicle). הטיסה הראשונה שלו הייתה ב-1975. ב-1978 הכטב"ם נכנס לשירות בצה"ל תחת שם סורק-1. בשנת 1977 פותח מסטיף 2, שנכנס לשירות מבצעי ב-1979 תחת שם סורק-2. הדגם האחרון שפותח היה מסטיף 3 (סורק-3), שהוצג ב-1983[2].

בשנת 1983 רכש חיל הנחתים של ארצות הברית מערכת "מסטיף" לצורכי בדיקה[3][4].

עקב תחרות מול התעשייה האווירית[5], שפיתחה במקביל את הכטב"ם סקאוט[6], הוחלט על הקמת חברת שיווק בשם "מזל"ט בע"מ" המשותפת לתדיראן והתעשייה האווירית, והיא החלה לפעול ב-1985[7].

ב-1987 פורסם בתקשורת הזרה שתדיראן מכרה את ה"מסטיף" למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, שהשתמש בו במאבקים וסכסוכי גבולות נגד מוזמביק ואנגולה[8].

ב-1989 חברת תדיראן עברה משבר שבעקבותיו היא נטשה את תחום הכטב"מים ומכרה את חלקה לתעשייה האווירית, שהקימה על בסיס זה מפעלה "מל"ט"[9].

כל הדגמים של מסטיפים הופעלו על ידי יחידת נחשון, יחידת המזל"טים של חיל המודיעין וביצעו משימות מבצעיות רבות. המשימה הידועה ביותר היא השתתפות במבצע ערצב 19 במהלך מלחמת לבנון הראשונה, כאשר הושמד בתקיפה אחת כל מערך טילי הקרקע-אוויר הגדול והמודרני של צבא סוריה בבקעת הלבנון. הסורק יצא מהשירות בתחילת שנות התשעים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוטת כנפיים: 4.25 מטר
  • אורך: 3.3 מטר
  • גובה: 0.89 מטר
  • משקל המראה מרבי: 138 ק"ג
  • משקל מטען מרבי: 37 ק"ג
  • משקל ריק: 72 ק"ג

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שהות באוויר: 7.5 שעות
  • סייג רום: 14,700 רגל
  • מהירות: 100 קשר

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mastiff - סורק 1
  • Mastiff II - סורק 2, משנת 1979
  • Mastiff III - סורק 3, משנת 1983. בגרסה הזאת שופרו מהירות, זמן שהות באוויר ומשקל מטען מרבי, ותצורתו שונתה למדחף אחורי ומנור כפול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מסטיף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]