הרון 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרון 1 בטיסה

הרון 1 (ידוע גם כ"מחץ 1" או "שובל") הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) שפותח על ידי חטיבת מלט של התעשייה האווירית לישראל. הוא מוגדר ככטב"ם MALE-Medium Altitude Long Endurance (ר"ת רום בינוני, שהיה ממושכת). במהלך ניסויי הטיסה בוצעה טיסה רצופה של 52 שעות, אך זמן השהייה באוויר בתצורה מבצעית נמוך יותר בשל משקל המטען.

ההרון 1 נרכש על ידי חיל האוויר הישראלי וכינויו שם הוא "שובל". הוא נכנס לשירות מבצעי ב-2005[1]. מלבד ישראל, מפעילות את ההרון 1 גם הודו ואוסטרליה. צרפת מפעילה נגזרת של ההרון 1 המכונה הרפנג. גרסה מוגדלת של ההרון 1 היא ההרון TP.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"הרון 1" פותח בתעשייה האווירית על בסיס הסקאוט והRQ-2 פיוניר וככלי גדול ומתקדם יותר מהRQ-5 האנטר. ה"הרון" פותח ללא לקוח. סיפר צביקה ארזי, שעסק בפיתוח ה"הרון": " "היינו חופשיים מאילוצים או דרישות, והחלטנו לשחק עם רעיונות, ליהנות מהעבודה. החלטנו שה"האנטר" וה"פיוניר" כבר לא מספיק טובים היום, כשהטכנולוגיה מאפשרת להשיג יותר. רצינו להכניס ב"הרון" את הטכנולוגיות הטובות ביותר במסגרת תקציבי המחקר והפיתוח שעמדו לרשותנו. התחלנו בהחלפת המנוע, שהיה נקודת התורפה של ה"האנטר". מצאנו מנוע שנתן הספק כפול מזה של ה"האנטר" והפך את הפלטפורמה לסבל מעופף, כזה שיוכל לסחוב כמה מטעדים בו זמנית.

"הכנסנו למל"ט דלק בכנפיים, דבר שמעולם לא נעשה בתחום המזל"טים. כך הרווחנו עוד 200 ק"ג דלק בכנפיים, ופינינו נפח בגוף המל"ט לנשיאת מטען. כל מה שידענו מפרויקטים קודמים בתעשייה: 'הלביא', הערבה והגלקסי, - הכנסנו ב'הרון'. הרכבנו לו כני-נסע מתקפלים, ולא קבועים כמו במזל"טים מהדור הקודם. אף אחד לא הפריע לנו בפיתוח, אף לקוח לא לחץ התוצאה הסופית הייתה מרשימה: אם ה"האנטר" יכול היה לשאת 50 ק"ג - ה"הרון" יכול היה לעלות לאוויר עם מטען של עד 300 ק"ג"."[2]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים של הרון 1

ההרון 1 יכול לשאת מגוון מטענים ייעודיים: חיישן אלקטרו-אופטי, מכ"ם מִפְתָּח סינתטי (SAR), מכ"ם סיור ימי (MPR), ציוד לאיסוף מודיעין אותות, ציוד לממסר ואחרים. הוא מסוגל להפעיל ארבעה חיישנים בו זמנית. ניתן לשלוט בו באמצעות תקשורת בקו-ראייה, ממסר קרקעי או מוטס, וכן על ידי תקשורת לווינית.

ההרון 1 הוא בעל כן נסע מתקפל והוא מסוגל להמריא ולנחות אוטומטית.

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורך: 8.50 מטר
  • מוטת כנפיים: 16.60 מטר
  • משקל המראה מרבי: 1,150 ק"ג
  • משקל מטען מרבי: 250 ק"ג

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שהות מרבית באוויר: 45 שעות
  • טווח מרבי: 350 ק"מ (בתקשורת בקו ראיה; גדול יותר עם ממסר)
  • סייג רום: 30,000 רגל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליה שנל, ‏ארץ קטנה עם כטב"ם, באתר חיל האוויר הישראלי
  2. ^ "קשר עין", אייל בירנברג, ביטאון חיל האוויר