מפלגת הרפורמה (המנדט הבריטי)
| מדינה | פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מייסד | דוקטור חוסיין אל-ח'אלידי |
| תקופת הפעילות |
22 ביוני 1935 – 1 באוקטובר 1937 (שנתיים ו־14 שבועות)  |
  | |
.jpg)
מפלגת הרפורמה (בערבית: حزب الإصلاح العربي, חיזב אל-אצלאח) הייתה מפלגה ערבית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, שנוסדה ב-22 ביוני 1935 על ידי ד"ר חוסיין אל-ח'אלידי, ראש עיריית ירושלים, והייתה מפלגתם של משפחת ח'אלידי ותומכיה.[1][2] המפלגה הוקמה מתוך רצון מייסדיה שלא להצטרף לאחד משני המחנות היריבים, החוסייני והנשאשיבי, אלא לשמור על עצמאות וליצור לעצמם ולמשפחותיהם הזדמנות למנהיגות פוליטית.[3] בין מייסדי המפלגה היו מחמוד אבו ח'דרא (יפו), שבלי אל-ג'מל (ירושלים, נוצרי), וראשי העיריות פהמי אל-חוסייני (עזה), חוסני ח'ליפה (עכו), דוקטור סעדאללה קסיס (רמאללה) ועיסא בנדכ (בית לחם).[1][2]
במרוצת 1932 חל פילוג בין משפחת נשאשיבי למשפחת ח'אלידי, שהיו בעלות ברית באופוזיציה לחוסיינים. ירידת מעמדה של האופוזיציה, כמו גם הפגיעה ביוקרתו של ראע'ב נשאשיבי (שעמד בראש המחנה הנשאשיבי והאופוזיציה) עקב התנגדותו לקיום ההפגנות במאורעות אוקטובר 1933, הביאו את מחנה משפחת ח'אלידי לנתק את קשריו עם מחנה משפחת נשאשיבי ולהקים מסגרת פוליטית נפרדת משלהם. בקיץ 1934 הם כוננו חזית אחת עם המחנה החוסייני, כשהציגו את חוסיין אל-ח'אלידי כמועמדם בבחירות לראשות עיריית ירושלים, נגד ראע'ב נשאשיבי, ראש העירייה המכהן. בבחירות בספטמבר 1934 ניצח ח'אלידי את נשאשיבי, בין היתר הודות לתמיכת הבוחרים היהודים, ובינואר 1935 הוא מונה על ידי ממשלת המנדט לראש העירייה. עקב כישלון המחנה הנשאשיבי בבחירות, באוקטובר 1934 הוחלט באופוזיציה לכונן מפלגה מאוחדת בשם "מפלגת ההגנה הלאומית" ולהרחיק את חוסיין אל-ח'אלידי משורות האופוזיציה באופן רשמי.[4] הופעת "מפלגת ההגנה הלאומית" של מחנה הנשאשיבים דחפה את מחנה החוסיינים לייסד מפלגה משלהם, "המפלגה הערבית הפלסטינית", שהוקמה במרץ 1935.[5] מאחר שמחנה הח'אלידים ניתק את קשריו עם מחנה הנשאשיבים, וגם לא היה מעוניין להיות שותף זוטר במפלגה של החוסיינים (שכן משפחת חוסייני הייתה בעיני משפחת ח'אלידי בעלת יוקרה חברתית פחותה משלה), נותרו הח'אלידים ללא מסגרת ארגונית משלהם ולכן הקימו את מפלגתם, "מפלגת הרפורמה".[2]
לאחר שמשפחת נשאשיבי איבדה בבחירות את ראשות עיריית ירושלים לח'אלידי, העבירו כמה ראשי עיריות את נאמנותם מהמחנה הנשאשיבי למפלגה החדשה של ראש העירייה החדש, וכך ירשה מפלגת הרפורמה חלקית את תפקידה המסורתי של האופוזיציה הנשאשיבית כמסגרת של ראשי העיריות הערביות בארץ ישראל.[2] אולם המפלגה לא הצליחה להשיג את תמיכתן של משפחות נכבדים חשובות (בסיס הכוח העיקרי של האופוזיציה הנשאשיבית) וגם לא את תמיכת הדור הצעיר והמשכיל.[2] למפלגה לא היה קהל תומכים גדול מחוץ לירושלים.
כשנכנס חוסיין אל-ח'אלידי לתפקידו בראשות עיריית ירושלים, הביע את כוונתו לפעול בשיתוף עם כל אזרחי העיר, ללא הבדל גזע או דת, ובשלבים המוקדמים של ארגון מפלגתו הבטיח לחוגים שונים כי מפלגתו תפעל למציאת פתרון של פשרה בשאלת ארץ ישראל. אולם בניגוד להבטחותיו, אימצה מפלגת הרפורמה בוועידת היסוד שלה מצע אנטי-ציוני, שקרא ל"עצמאות פלסטין במסגרת אחדות ערבית", ראיית בעיית פלסטין כחלק מן העניין הערבי הכללי, מלחמה בבית הלאומי היהודי בכל האמצעים, והגברת הקשרים המדיניים בין פלסטין ובין ארצות ערב.[6][7] כמו כן, המצע שלה קרא לרווחה לחקלאים ולפועלים, ולעידוד חינוך.
זמן מה לאחר כינונה, פרסמה המפלגה גילוי דעת שבו הבטיחו מנהיגיה "לפעול על פי העיקרון שלעצמאות יש שלבים טבעיים, שיש לעבור דרכם בדרך אליה". גישה זו פירושה היה שהמפלגה קיבלה את רעיון המועצה המחוקקת, כפי שגם אמרו חברי המפלגה שלא בפומבי. בשאלה זו היה דמיון בין עמדות מפלגת הרפורמה ל"מפלגת ההגנה הלאומית" של הנשאשיבים, והן היו שותפות גם ביחס החיובי שלהן לאמיר עבדאללה ובתמיכתן ברעיון איחוד ארץ ישראל ועבר הירדן תחת שלטונו. דעותיו של ח'אלידי היו מתונות יותר ממצע מפלגתו ופרסומיה גם לגבי הבית הלאומי היהודי ושאלות הגירת היהודים ורכישות הקרקע שלהם, אלא שדעותיו אלו לא פורסמו מעולם בפומבי ובאופן רשמי, ולכן גם לא הייתה להן חשיבות פוליטית. כאשר הקימו המפלגות הערביות חזית קואליציונית בסתיו 1935 והציגו רשימת תביעות לפני הממשלה, מפלגת הרפורמה הצטרפה אליהן.[8] בדצמבר 1935 הפך רעיון המועצה המחוקקת להצעה קונקרטית מצד ממשלת המנדט,[9] וב-3 בינואר 1936 החליטה מפלגת הרפורמה לקבל את ההצעה, בליווי הערות ביקורתיות רבות.[10]
ב-25 באפריל 1936 הוקם הוועד הערבי העליון, שהיה מורכב מראשי חמש המפלגות הערביות הגדולות, וחוסיין אל-ח'אלידי מונה לחבר בוועד כראש מפלגת הרפורמה.[11] במסגרת זו השתתף בארגון המהומות במרד הערבי הגדול. ב-1 באוקטובר 1937 פוזר הוועד הערבי העליון על ידי השלטונות הבריטיים, ח'אלידי פוטר מתפקיד ראש עיריית ירושלים והוגלה לאיי סיישל. ב-1939 חזר מגלותו, אך נותר לשבת מחוץ לארץ ישראל, וחזר אליה רק בשנת 1942. הוא חזר לעסוק בפוליטיקה ושמר על עמדה עצמאית, והמשיך להציג עצמו כ"ראש מפלגת הרפורמה", אף שהמפלגה כבר חדלה להתקיים.[12]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, "מכורה" – הוצאת עם עובד, תל אביב, תש"ז.
- יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, ספריה אוניברסיטאית, עם עובד, 1978.