משפחת נשאשיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משפחת נשאשיבי בשנת 1929. ראע'ב נשאשיבי עומד מעל הכלה
בית הגא ראשיד נשאשיבי, הידוע היום כבית טיכו
שמו של ראע'ב נשאשיבי בין השמות על לוח הנצחה לכבוד חנוכת רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)

משפחת אל נשאשיביערבית: النشاشيبي) היא משפחה ערבית ירושלמית, שהייתה בעלת השפעה ויוקרה רבה בקרב ערביי ארץ ישראל ובקרב השלטון העות'מאני של ארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20.

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה גרה בירושלים מאז המאה ה-15, ואבותיה נזכרים בספרי ההיסטוריונים והגאוגרפים הערבים כאנשי דת ומנהל[1]. הם הפכו לחשובים בירושלים עם בואו של נאצר א-דין אל-נשאשיבי לעיר ממצרים בשנת 1469, כאשר נבחר להיות שומר שני מסגדי אל-חרם א-שריף: מסגד אל-אקצא בירושלים ומערת המכפלה ("מסגד אברהם") בחברון. לזכותו של נאצר א-דין נזקפת הולכת מים לירושלים מאזור בית לחם. ישנו שער במתחם הר הבית שנקרא על שמו. מקובל כי הפיכתה של המשפחה לכוח חשוב בחברה הערבית בארץ ישראל היה חלק מתהליך התפתחותו של מעמד חברתי גבוה בקרב האוכלוסייה המקומית בירושלים תחת שלטון העות'מאנים, תהליך שהתרחש עקב ריבוי ההקדשים המוסלמים בירושלים שחיזק את מעמד האחראים עליהם והעדר שכבה טורקית שלטת בארץ. כאחת מהמשפחות שצמחו על רקע זה, נשען כוחם של הנשאשיבים, כמו כוחן של משפחות ערביות אחרות תחת השלטון העות'מאני, על חכירת מסים, בעלות על אדמות והחזקת משרות דתיות.

בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 החזיקו בני המשפחה במשרות רבות במנגנון הציבורי של השלטון העות'מאני בארץ ישראל. באותה עת הקימו בני החמולה את 'שכונת הנשאשיבים' ובה בתי פאר ענקיים. סביב 1910, אחד ממכובדי המשפחה, רשיד נשאשיבי, היה אחד משני אנשים שייצגו את ירושלים בפרלמנט העות'מאני. למרות קשריהם הטובים עם השלטון העות'מאני, כמה מבני המשפחה לקחו חלק במאבק נגדו. הבולט מביניהם היה עלי עומאר נשאשיבי, הנזכר לעתים בכינוי "ביטאר עלי", שהיה רופא וטרינר וקצין בצבא העות'מאני, ומייסדה של אחת התנועות הלאומיות הפאן-ערביות המוקדמות ביותר, "האגודה הקחתנית" (Kahtani Society). עלי עומאר הוצא להורג ב-1917 על ידי ג'מאל פאשה בביירות ב"סאחת א-שוהדה" (Place des Martyres), על קשירת קשר והסתה פוליטית בצבא העות'מאני.

תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה המשיכו בני המשפחה להחזיק במשרות ציבוריות תחת שלטון המנדט הבריטי, והם קראו לערבים לשתף פעולה עם המוסדות הבריטים.

בקרב החברה הערבית נחשבו הנשאשיבים למשפחת "אצולה" חברתית ותרבותית. רבים מבניה היו סופרים ועיתונאים בולטים. יחד עם זאת היו הנאששיבים מנהיגי האופוזיציה למועצה המוסלמית העליונה ולמנהיגתה, משפחת חוסייני. למרות שהשליטה ברמה הארצית הייתה נתונה בידי משפחת חוסייני, הצליחו הסיעות שבראשן עמדה משפחת אל נשאשיבי להפגין את כוחן בבחירות המוניציפליות שנערכו בארץ בשנות ה-20 וה-30, והן השתלטו על רשויות רוב הערים הערביות.

בשנת 1934 הקימו בני המשפחה ותומכיהם מפלגה לאומית מתונה בשם "מפלגת ההגנה", בראשות ראע'ב נשאשיבי, שנחשב ל"ראש המשפחה". ראע'ב היה ממארגני המרד הערבי הגדול שפרץ ב-1936 וייצג את מפלגתו בועד הערבי העליון. יד ימינו של ראע'ב, פח'רי נשאשיבי, היה מן המסיתים הראשיים למהומות.[1] בקיץ 1936 עדיין נשמרה האחדות הלאומית בקרב הפלסטינים, אולם עד מהרה החלו התנקשויות במנהיגים ועסקנים ערבים. הקורבנות הראשונים מסוג זה היו ממנהיגי חוגי משפחת נשאשיבי דווקא, וזאת למרות שאלה היו מראשי "הוועדות הלאומיות" וממארגני המאורעות בשלב הראשון שלהם.[2] בסוף יוני 1937 נעשה ניסיון לרצוח את פח'רי נשאשיבי עצמו. עם הידרדרות המרד לאלימות פנימית ופגיעה בקרב מנהיגי האופוזיציה לחוסייני, עזבו בתחילת יולי ראע'ב נשאשיבי ויעקוב פראג', נציגי "מפלגת ההגנה" הנשאשיבית, את הוועד הערבי העליון.[3] הנשאשיבים החלו להקים כנופיות פרטיות על מנת להגן על עצמם. היה זה פח'רי עצמו שארגן החל מ-1938 את "כנופיות השלום", שעסקו בטרור נגדי ובביעור הכנופיות הערביות.[1] כנופיות אלו אף שיתפו פעולה באופן חלקי עם השלטונות הבריטים ועם היישוב היהודי.

מסוף שנות ה-30 החלה הדרדרות בכוחה של המשפחה והיא איבדה הרבה מההשפעה הפוליטית שהייתה לה על החברה הפלסטינית. סכסוכים פנימיים התגלו בין חברי המשפחה, ומנהיגיה התייאשו מתוצאות המרד הערבי ומההנהגה של משפחת חוסייני. הנשאשיבים גם התאכזבו מיחס השלטונות הבריטים אליהם, ואיבדו את הלהט הפוליטי האקטיבי שלהם. לאחר רצח פח'רי נשאשיבי בבגדאד ב-1941, משפחת נשאשיבי כמעט ולא הייתה פעילה יותר בעניינים פוליטיים.[1]

בתחילת שנות ה-40, ג'וואד נשאשיבי, אחיינו של פח'רי נשאשיבי, נישא לאסתר וינר, בת אחותו של ש"י עגנון.[4]

לאחר 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשאשיבים קיימו יחסים הדוקים עם עבדאללה שליט עבר הירדן, והם היו תומכים נלהבים של סיפוח עבר הירדן המערבי לממלכת ירדן לאחר 1948. מנהיגיה עזרו לתהליך הסיפוח, וראע'ב נשאשיבי אף קיבל תואר כבוד של מושל הגדה. בני המשפחה קיבלו מעמד פוליטי כלשהו בירדן, ואחדים מקרבה אף כיהנו בממשלותיה השונות. בני משפחה אחרים, כגון מוחמד זוהדי נשאשיבי הפכו לפעילים באש"ף ובארגונים פלסטינים אחרים.

אישים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עות'מאן נשאשיבי
  • ראע'ב נשאשיבי - ראש המשפחה, מהנדס במקצועו, ציר בפרלמנט הטורקי, קצין טורקי במלחמת העולם הראשונה, פעיל בתנועה הערבית הלאומית, ראש עיריית ירושלים (1934-1920), החל מ-1934 מייסדה ונשיאה של "מפלגת ההגנה". חבר הוועד הערבי העליון ב-1936 ושוב ב-1945.
  • פח'רי נשאשיבי - קצין משטרה ושלישו של הנציב העליון הרברט סמואל, סגנו ומזכירו של ראע'ב בהיותו ראש עיריית ירושלים, ב-1936 היה מן המסיתים הראשיים למהומות, ב-1938 ארגן את "כנופיות השלום" שעסקו בביעור כנופיות הטרור. ב-1941 נרצח בבגדאד.
  • אסעאף נשאשיבי - סופר, בלשן ערבי וחכם אסלאמי. הסופר הפלסטיני היחיד כמעט (עד סוף שנות ה-40) שהיה מפורסם בעולם הספרות הערבית מחוץ לתחומי ארץ ישראל. לשון כתיבתו הייתה כה נמלצת, שהיה מצרף למאמריו ביאורי מילים ופירושים.
  • אנור נשאשיבי - עורך דין שעבד ב-1945 במשרד התעמולה הערבי בלונדון.
  • פואד נשאשיבי - עורך דין.
  • נאסר א-דין נשאשיבי (1920 - 2013) - עיתונאי והיסטוריון.[5][6] עבד בעיתון "פלסטין", ומ-1945 במשרד התעמולה בירושלים.
  • פוזי נשאשיבי - מראשי ארגוני הצופים הערביים.
  • מופיד נשאשיבי - מראשי הקומוניסטים הערביים בירושלים.
  • שכיב נשאשיבי - מנכבדי ירושלים ופעיל ציבורי מוסלמי.
  • עזמי נשאשיבי - היה קצין מחוז, עבד במחלקת העיתונות של הממשלה. ב-1944 נתמנה לראש שירות-השידור הערבי.
  • אסחאק נשאשיבי - קצין מחוז.
  • נג'אתי נשאשיבי - סגן מנהל מחלקת העלייה.
  • השאם נשאשיבי - עיתונאי, עד 1946 עבד ברדיו ירושלים.
  • זוהדי נשאשיבי
  • דראר נשאשיבי - איש "העולם התחתון" ומנהיג "שבאב" בירושלים.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב שמעוני, לקסיקון פוליטי של העולם הערבי, הוצאת כתר, ירושלים, 1988 [דרושה הבהרה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, פרק 11: המשפחות החשובות, עמ' 214-213.
  2. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, פרק 14: התנועה הערבית הלאומית בארץ ישראל, עמ' 304-303.
  3. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, פרק 14: התנועה הערבית הלאומית בארץ ישראל, עמ' 309.
  4. ^ שירי לב-ארי, אבא ג'וואד וסבא מוריץ, באתר הארץ, 6 ביולי 2006
  5. ^ Celebrated Palestinian historian, journalist dies at 93, באתר סוכנות הידיעות הירדנית מען, 17 במאי 2013
  6. ^ הלך לעולמו העיתונאי וההיסטוריון הפלסטיני נאסר א-דין נשאשיבי, באתר ynet, 17 במאי 2013