מפעיל רשת סלולרית וירטואלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מפעיל רשת סלולרית וירטואליתאנגלית: Mobile Virtual Network Operator‏ - MVNO) הוא מפעיל של חברת טלפונים ניידים המספק שירותים ישירות ללקוחות, אם כי אינו מחזיק בנכסי רשת סלולרית, תדרי רדיו ותשתיות טכנולוגיות, אלא חוכר אותם ממפעיל רשת סלולרית (MNO) באזורו, ומשווק אותם ללקוחותיו. מפעילים אלו דומים בשיטת עבודתם למפיצים, למשווקים ולספקים אחרים, אלא שיש להם גם מרכזת טלפונים (או אזור חיוג) בשוק קווי הטלפון המסורתיים.

המפעיל הווירטואלי עובד באופן עצמאי ממפעיל הרשת הסלולרית, קובע בעצמו את התעריפים ואת תוכניות התקשורת ללקוחותיו, ומשלם עבורם בקמעונות למפעיל המארח לפי שימוש לקוחותיו. המפעיל הווירטואלי בדרך כלל גם מחזיק ברישומי הלקוחות, מערך מספור מספרי הטלפון (MSISDN) ולעתים שירותים תומכי עסק (BSS), כמו שירות לקוחות וגבייה, לעתים עם הסכמים עם חברות אחרות, שקופות למשתמש ולצרכן.

מפעיל הרשת הסלולרית הווירטואלית הראשון בעולם היה Tele2 בדנמרק, ובאנגליה הייתה זאת Virgin Mobile UK (נוסדה ב-1999). במאי 2011 היו 645 מפעילי רשת סלולרית וירטואליים בעולם, המופעלים על ידי 515 חברות (לעתים חברה אחת מחזיקה יותר מזיכיון בודד למפעיל וירטואלי במדינה נתונה), ו-120 מפעילים וירטואליים בעולם מציעים גם שירותי פס רחב סלולריים.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

11 חברות בישראל קיבלו רישיון של מפעיל רשת סלולרית וירטואלית (MVNO), אבל רק 5 מתוכן הפכו לפעילות[1]:

חברות סלולר שמתארחות באופן מלא על גבי תשתית של מפעיל רשת סלולרית אחר, אך אינן פועלות תחת רישיון של מפעיל רשת סלולרית וירטואלית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Telecom-icon.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.