תקשורת בישראל
עיינו גם בפורטלים: | |||
---|---|---|---|
![]() |
פורטל ישראל | ||
![]() |
פורטל תקשורת |
תחום התקשורת בישראל הוא מהמפותחים במזרח התיכון, אם כי הוא לא הגדול ביותר. בישראל יש פריסה טובה של כבלים קו-אקסיאלים, סיבים אופטיים וממסור רדיו מיקרוגל[1]. מתקני שידור בישראל כפופים לתוכנית מתאר ארצית 36 למתקני שידור קטנים (תמ"א 36 א' 1) ולמתקני שידור גדולים (תמ"א 36 ב')[2]. על אף יתרונות אלו, בשוק התקשורת הישראלי ישנה ריכוזיות רבה, ומבחינה צרכנית בולט חוסר השביעות של הציבור מחברות התקשורת בישראל[3]. ארגון עיתונאים ללא גבולות דירג ב-2014 את חופש העיתונות בישראל במקום ה-96 במדינות העולם[4].

תוכן עניינים
ההיסטוריה של התקשורת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1863 - כתב העת העברי "חבצלת" יצא לאור בירושלים, כשבועון או כדו-שבועון
- 1918 - נוסד הארץ (היומון הוותיק הפועל בישראל)
- 1936 - הקמת קול ירושלים
- 1940 - הקמת תחנת רדיו מחתרתית של ההגנה בתל אביב, בשם "קול ישראל"
- 1948 - הקמת המדינה:
- הקמת קול ישראל, על בסיס תחנות "קול ירושלים" ו"קול ישראל" של ההגנה.
- דואר ישראל מחליף את הדואר המנדטורי ופועל כיחידת סמך ממשלתית במשרד הדואר, שלימים שינה את שמו למשרד התקשורת.
- 1950 - הקמת גלי צה"ל
- 1955 - שירותי הדואר הניידים הראשונים בישראל החלו לפעול בנגב.
- 1958 - הונהגו אזורי החיוג 02 לירושלים, 03 למרכז, ו-04 לחיפה[5]
- 1966 - ב-24 במרץ החלה לשדרה הטלוויזיה הלימודית (אשר לימים תקרא הטלוויזיה החינוכית).
- 1965 - חיבור העיר ערד למערכת הטלפוניה הארצית[6]
- 1968:
- נוסדה הטלוויזיה הישראלית והשידור הראשון שלה היה שידור חי של מצעד צה"ל ביום העצמאות, שנערך באותה שנה בירושלים.
- השלמת מערכת החיוג האוטומטית בטלפון, והפעלת 11 אזורי חיוג בישראל, בנוסף לשירותי מידע כגון מודיעין טלפוני[7]
- שנות ה-70 - הצעות ראשונות להקמת ערוץ טלוויזיה נוסף
שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות ה-80 הביאו עמם מהפכה בשוק התקשורת הישראלי.
- בשנת 1984 הוקמה חברת בזק על מנת לייעל את מערך הטלפוניה הארצי. זמן ההמתנה לקו טלפון חדש קוצר משמעותית בעקבות זאת.
- בשנת 1986 הוקמה רשות הדואר כגורם עצמאי (יחידת סמך) בתוך משרד התקשורת.
- אוקטובר 1986 - ערוץ 2 הניסיוני מתחיל לשדר עד לתחילת שידורי ערוץ 2 המסחרי בנובמבר 1993.
- לקראת סוף שנות השמונים חלה פריחה מסוימת בתחום הטלוויזיה בכבלים הפיראטיים.
שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]
עשור זה התאפיין בהתפתחויות רבות בתחומי התקשורת הוותיקים בארץ ובעיקר ביצירת תחומי תקשורת חדשים כמו תקשורת סלולרית, אינטרנט, טלוויזיה מסחרית וטלוויזיה רב ערוצית.
- ב-1990 החלו שידורי טלוויזיה רב ערוצית בישראל כשהוקמו חברות הטלוויזיה בכבלים. כל חברה פעלה כמונופול באזורים מסוימים בארץ (על פי זיכיון שניתן לה ממשרד התקשורת). לראשונה, הציבור בארץ נחשף לעשרות ערוצים זרים מהעולם (שדחקו את מקומם של ערוצי הטלוויזיה מירדן ומלבנון), ולערוצים מקומיים חדשים בכבלים: ערוץ הילדים, ערוץ הספורט, ערוץ המשפחה, וערוץ הסרטים. המהלך הביא לחיסול כמעט מוחלט של הטלויזה בכבלים פיראטיים.
- ב-1991 הוקמה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.
- ב-4 בנובמבר 1993 החל הערוץ השני המסחרי לשדר. החל עידן הרייטינג. ימי השידור בערוץ חולקו בין 3 זכייניות כך שלמעשה לא הייתה תחרות ישירה ביניהן.
- בתחנות הרדיו הפירטיות החלה הפריחה, וזאת במקביל להקמת התחנות החוקיות של הרדיו האזורי, ולארגון מחדש של תחנות הרדיו הצבאיות ב-1993 (הקמת גלגלצ במקביל לגל"צ, במקום התחנות צה"ל 1 וצה"ל 2 שפעלו קודם לכן). למרות כל השינויים בתחום הרדיו, מדיום זה איבד אחוזי האזנה בשנות התשעים, ובסוף העשור הרדיו נחשב לכלי תקשורת שיש לו אחוזי חשיפה נמוכים בהשוואה לטלוויזיה.
- על אף שמרבית הבתים בישראל עדיין מקבלים עיתון יומי, בעשור זה נסגרו מספר עיתונים (חדשות, על המשמר, דבר).
- בינואר 1994 הוקמה חברת נטוויז'ן, שהייתה הראשונה בישראל לספק לציבור הרחב שירותי אינטרנט כולל דוא"ל. החיבור לאינטרנט נעשה באמצעות חיבור Dial-up והיה איטי.
- בסוף שנת 1994 הצטרפה חברת סלקום לשוק התקשורת הסלולרית בישראל, ובשל המחירים הנמוכים שהיא הציעה, הצטרפו אלפים רבים לרשת שלה. בתחילת דרכה חוותה החברה בעיות עם המכשירים אותם סיפקה, כאשר המשתמשים חוו ניתוקים רבים וקטיעות במהלך השיחה.
- בשנת 1996 החלו מהלכים להקמת רשות לאומית לתקשורת בישראל, מתוך מטרה להקים גוף מקצועי ורגולטיבי שיאחד את הרשויות העוסקות בענייני תקשורת בישראל. נחיצות הקמתה של רשות לתקשורת נקבעה בידי מספר ועדות מקצועיות, אושרה חמש פעמים בהחלטות ממשלה ואף הבשילה לכדי טיוטת הצעת חוק. עד סוף שנת 2009 עדיין לא הוקם בישראל גוף כזה, באף אחת מהמתכונות שהוצעו.
- בשנת 1999 הצטרפה חברת סלולר שלישית, פרטנר לשוק התקשורת הסלולרית בישראל, עם המותג אורנג'. פרטנר הייתה החברה הראשונה שפרסה בארץ רשת בטכנולוגיית GSM.
- בשנת 1998 הפסיקה חברת בזק להיות מונופול בשוק השיחות הבינלאומיות לאחר ששוק השיחות הבינלאומיות נפתח לתחרות, ולתחום נכנסו שתי החברות - קווי זהב, וברק. פעילותה של בזק בתחום זה עברה לחברת הבת "בזק בינלאומי" וקיבלה את הקידומת 014.
העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-2000 הדגש היה על דיגיטיזציה ומעבר לטכנולוגיות ניידות, כאשר האדם מקושר לעולם סביבו 24 שעות ביממה.
- בשנת 2000 החלה לפעול חברת yes הטלוויזיה בלוויין, המספקת שירותי טלוויזיה באמצעות לווין. באותו הזמן עדיין פעלו 3 חברות כבלים: תבל, מת"ב וערוצי זהב. התחרות עם חברת yes גרמה לאובדן מנויים אצל חברות הכבלים ובעקבות כך עלה רצונן להתאחד. על מנת לחזק את yes הצעירה, הרגולטור עיכב את אישורו למיזוג חברות הכבלים. בשנת 2003 חברות הכבלים החלו לפעול תחת המותג HOT. בתחילת שנת 2007 התמזגו החברות סופית. בעשור זה חברת הוט וחברת yes הכניסו לשימוש את הממירים הדיגיטליים. באמצעותם ניתן לקלוט שידורים דיגיטליים (שיפור באיכות הקליטה של ערוצי הטלוויזיה), ובנוסף מתאפשרים ערוצי משחקים, וידאו על פי דרישה (VOD) ואפילו קיימים ממירים מיוחדים שניתן באמצעותם להקליט (HOT Magic, yes Max). מבחינת התכנים, HOT חרתה על דגלה את עידוד הפקת סרטים תוצרת הארץ, ומימשה זאת באמצעות פרויקט בשם "סרטים מכאן". yes, לעומתה, שמה יותר דגש על סדרות וסרטים תוצרת חוץ. המאבק בין השתיים נמצא בעיצומו.
- בשנת 2001 הושלמה פריסתו של כבל התקשורת התת-ימי מד נאוטילוס שמחבר בין ישראל לאירופה, דבר שאיפשר את התחלת הפריסה של אינטרנט מהיר בישראל, הגדלת חבילות הגלישה והוזלת מחיריהן, וכן פריסת טלפוניה מבוססת אינטרנט לחו"ל, דבר שתרם להרחבת והוזלת התקשורת הבינלאומית בין ישראל לעולם.
- תחת פיקוח הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ב-28 בינואר 2002 עלה לשידור ערוץ מסחרי נוסף, בשם ערוץ 10. ערוץ 10 הצטרף לערוץ 1 וערוץ 2. החלה תחרות בין ערוצי הטלוויזיה המסחרית כשוק חופשי. ערוץ 10 רכש לעצמו מגישים, מנחים ושחקנים משני הערוצים. למרות פעולות הרכש הערוץ עדיין נחשב כערוץ פחות נצפה משני הערוצים האחרים.
- הרדיו הצליח להתאושש מבעיות הרייטינג, ונפתחו עוד תחנות רדיו אזוריות.
- בתחום הסלולר החלו להיפרס מערכות דיגיטליות מהדור השלישי.
- האינטרנט המהיר חדר לכל בית בישראל. חברת בזק מפסיקה להיות מונופול בתחום התקשורת הקווית, כאשר חברת הוט מציעה שירותי טלפוניה על גבי תשתית הכבלים.
- בשנת 2004 חברת החדשות של ערוץ 2 זכתה במכרז להפעלת ערוץ הכנסת.
- בשנת 2004 נכנסו שלוש חברות נוספות לשוק השיחות הבינלאומיות - אינטרנט זהב בקידומת 015, נטוויז'ן בקידומת 017, אקספון בקידומת 018, והתגברה התחרות בתחום זה. לאחרונה התחום עובר קונסולידציה נרחבת. בדצמבר 2011 נכנסה לשוק הלו בקידומת 015, לאחר שאינטרנט זהב נבלעה לתוך סמייל 012.
- באמצע העשור שונו כל מספרי הטלפון הניידים בישראל משש לשבע ספרות כולל קידומות חדשות בשל הכמות הגדולה של המשתמשים.
- באמצע העשור הודות לפופולריות הרבה שצברו האינטרנט המהיר וטכנולוגיית ה-VoIP בקרב הישראלים, לראשונה ישראלים יכולים לנהל שיחות מקומיות ובינלאומיות בחינם דרך האינטרנט או בעלויות נמוכות הודות לקישוריות בין רשתות VoIP כגון סקייפ ו-Vonage לרשתות הטלפון המסורתיות בישראל ובחו"ל.
- בשנת 2005, נערך מכרז נוסף בערוץ השני בו "קשת" ו"רשת" נבחרו להוביל את שידורי הערוץ לעשור העוקב, כאשר משנת 2008 הן מחליפות ביניהן את ימי השידור, כך שאחת תשדר ארבעה ימים והשנייה שלושה ימים בלבד. תוצאות המכרז נכנסו לתוקף בנובמבר 2005.
- ב-1 במרץ 2006 הפכה רשות הדואר לחברה ממשלתית בשם "דואר ישראל בע"מ", כצעד מקדים לפתיחת שוק הדואר לתחרות.
- ב-30 ביולי 2007 החל להופיע היומון ישראל היום שחולק בחינם. תחילה הופיע העיתון רק בימי חול, אך בהמשך פורסם גם בימי שישי. בשנת 2011 נעשה לעיתון בעל שיעורי החשיפה הגבוהים בישראל.
- ב-17 בדצמבר 2007 אישרה הכנסת את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת) המאפשר גם למשטרת ישראל ולגורמי אכיפת חוק אחרים לשלוף נתוני תקשורת ללא פיקוח שיפוטי.
- ב-4 ביוני 2008 פרסם משרד התקשורת מכרז לזיכיון על הפעלת מערכת שתאפשר הפצת שידורי רדיו דיגיטלי בישראל. במסגרת שידורי הרדיו הדיגיטלי יוכלו לפעול מעל 50 תחנות ארציות.
- בשנת 2008 הצטרפו פרטנר ואקספון לשוק ספקי האינטרנט המהיר. זאת לאחר קונסולידציה רבה בשוק שהותירה רק שלוש מתחרות.
העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2011 - הופסקו שידורי הטלוויזיה האנלוגיים בישראל, שהוחלפו בשידור דיגיטלי חינמי של חמישה ערוצים: הערוץ הראשון, ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 33 וערוץ הכנסת. שם המיזם הוא עידן+ ומפקחת עליו הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. המיזם מאפשר צפייה בשידורי טלוויזיה ללא תשלום וללא חיבור לחברות יס או הוט.
- 2012 - כניסת מפעילים חדשים לתחום הסלולר והוזלה משמעותית בעלויות השימוש.
- ב-14 במאי 2017 נסגרה רשות השידור ותאגיד השידור הישראלי החל את פעילותו.
- ב-1 בנובמבר 2017 הסתיימה פעילותו של ערוץ 2 לאחר 24 שנים. הערוץ התפצל ל-2 ערוצים חדשים, לפי הזכייניות לשעבר: קשת 12 ורשת 13. כחלק מהמהלך הזה גם ערוץ 10 עבר לאפיק אחר: אפיק 14.
- ב-15 בינואר 2019 נסגר ערוץ עשר ומוזג לתוך ערוץ רשת 13. המיזוג גרם לכך שישנם כיום שלושה ערוצי ברודקאסט מרכזיים בישראל – כפי שהיה גם לפני פיצול ערוץ 2.
ענפי תקשורת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עיתונות בישראל
בישראל ישנם עיתונים מקומיים או מגזריים רבים. בתחום הארצי ישנם שני עיתונים גדולים: ידיעות אחרונות וישראל היום, כאשר השני בחינם והוא הנפוץ ביותר. שניהם יומיים. בנוסף יש שני עיתונים הנחשבים איכותיים יותר וכוללים הרבה דברי פרשנות והגות ומחזיקים במוסף איכותי. הראשון הוא הארץ היומי והשני הוא מקור ראשון השבועי.
דואר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ענף הדואר בישראל צועד לקראת תחרות. רשות הדואר נהפכה לחברת דואר ישראל (עדיין בבעלות ממשלתית). כאשר בהדרגה יאפשרו לשחקנים נוספים להיכנס לשוק מסירת פרטי הדואר במשקל של עד חצי ק"ג, על מנת שיתחרו בחברת דואר ישראל ובתקווה יוזילו מחירים.
רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שידור רדיו בישראל
בישראל שני גופים המשדרים בפריסה ארצית: קול ישראל של רשות השידור, הכוללים שמונה תחנות שידור, וכן שידורי רדיו צבאיים של התחנות גלי צה"ל וגלגלצ. לצידם מתקיים שידור של תחנות רדיו אזורי, המפוקחות על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. כמו כן מתקיימים שידורי רדיו באינטרנט. לצד כל אלה ישנם שידורים של רדיו פיראטי בישראל.
טלפוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים ארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל פועלות בתחום הטלפוניה הקווית שבע חברות בעלות רישיון מפ"א (מפעיל פנים ארצי) המציעות שירותים ללקוח הביתי: בזק, הוט, 012 סמייל, נטוויז'ן, סלקום, פרטנר ואקספון. חברת בזק היא הוותיקה מכולן. חברת הוט משתמשת בתשתית הכבלים שלה, שעליה היא מספקת את שירות הטלפוניה. הפרישה של התשתית בכל המדינה לא מלאה ולכן לא כל בית בישראל יכול להיות מנוי של הוט, לעומת זאת לבזק יש תשתית בכל ישוב וישוב בארץ. החברות סלקום ואורנג' משתמשות בתשתית הסלולרית שברשותן, ואילו 012 סמייל ו-נטוויז'ן משתמשות בתשתיות של שאר החברות על ידי טלפוניה מבוססת אינטרנט.
בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל פועלות שש חברות בתחום הטלפוניה הבינלאומית: בזק בינלאומי (קידומת 014), 012 סמייל, נטוויז'ן (קידומת 013), 017 הוט מוביל (קידומת 017) ו אקספון (קידומת 018), הלו 015 בקידומת 015. כל החברות מציעות שירות מנויים המוזיל את מחיר השיחה, למעט, הלו המציעה תעריפים זהים למנויים ולמזדמנים, ולמעשה ביטלה את הצורך להפוך למנוי. מנוי משויך המחייג למספר טלפון בחו"ל מוסיף את הקידומת 00 ולא את הקידומת הספציפית של החברה (כפי שהיה בעבר, כאשר בזק הייתה מונופול בתחום). בעקבות העובדה שיש לחברות אלה תשתית נרחבת של קישוריות לעולם, רובן גם מציעות שירותי חיבור לאינטרנט.
תקשורת סלולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תקשורת סלולרית בישראל
בתחום התקשורת הסלולרית פועלות בישראל מספר חברות המפעילות תשתית סלולרית מלאה או פועלות כמפעיל וירטואלי (במודל חלקי או מלא). השירותים הסלולריים בישראל כוללים שיחות קוליות (פנים ארציות, בינ"ל, משיבון סלולרי ועוד), הודעות SMS ו-MMS, שיחות ווידאו, גלישה מהירה באינטרנט (ובעזרתם גם אפליקציות נוספות כגון ניווט GPS, טלוויזיה ומוזיקה בהתאמה אישית ועוד). בנוסף, קיימות אין-ספור חנויות עצמאיות לממכר טלפונים סלולריים ואביזרים נלווים. משרד התקשורת מקיים תהליך להגברת התחרותיות בתחום הסלולר, על ידי הפחתת חסמי הכניסה באמצעות: הכנסת ניידות מספרים, הגדלת מספר המפעילים (הן המלאים והן הווירטואליים), והגמשת תנאי הרישוי בייבוא מכשירים סלולריים לישראל.
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלוויזיה רב ערוצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טלוויזיה רב ערוצית בישראל
בשוק הטלוויזיה הרב ערוצית פועלות שתי חברות. חברת "הוט" המספקת שירותי טלוויזיה על גבי תשתית של כבלים תת-קרקעיים וחברת "יס" המשתמשת בלוויין. לחברת הכבלים יש יתרון על פני חברת הלוויין מבחינת הרישיון שניתן לה ממשרד התקשורת, המאפשר לה תקשורת דו-כיוונית מלאה (למשל שירות וידאו על פי דרישה - VOD).
טלוויזיה מסחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל, שוק הפרסום בטלוויזיה הוא למעשה דואופול. העוגה מתחלקת בין ערוץ 2 (על זכייניותיו קשת ורשת, ובעבר גם טלעד) וערוץ 10. ערוצי נישה נוספים שהכנסותיהם באים מפרסומות הם ישראל פלוס וערוץ 24. בנוסף, הערוץ הראשון של רשות השידור, יכול לממן עצמו חלקית בעזרת "חסויות", אם כי רוב תקציבו מגיע מתשלום האגרה של כל בית בישראל בו קיימת טלוויזיה.
אינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אינטרנט בישראל
חיבור לאינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]
שוק החיבור לאינטרנט בישראל מחולק לשניים: ספקי תשתית וספקי אינטרנט. ספקי התשתית הקווית הם חברת בזק וחברת הוט. ספקי האינטרנט הגדולים הם בזק בינלאומי, נטוויז'ן, 012 סמייל וכן כ-35 חברות וגופים נוספים. מהירות הגלישה הגבוהה ביותר לגולש הביתי עומדת כיום על 100Mbps והעלאה בקצב 3Mbps.
אינטרנט נייד[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום שלוש החברות הסלולריות הגדולות מספקות אינטרנט נייד. החיבור נעשה באמצעות מודם סלולרי המתחבר למחשב או מורכב כחלק אינטגרלי ממחשב נייד או מחשב לוח, המהירות המקסימלית המשווקת כיום (2013) עומדת על 25mbps.
האזנות סתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האזנת סתר
החוק בישראל מתיר לבצע האזנות סתר למטרת ביטחון המדינה על ידי השב"כ או על ידי אגף המודיעין בצה"ל באישור של הדרג המדיני, או במקרים דחופים באישור ראש רשות הביטחון הרלוונטית התקף ל-48 שעות בלבד. האזנה למטרת גילוי ומניעת עבירות, מבוצעת על ידי המשטרה או על ידי גופי חקירה אחרים בהיתר של שופט בביהמ"ש המחוזי, או במקרים דחופים באישור המפקח הכללי של המשטרה התקף ל-48 שעות בלבד. החוק בישראל אף מתיר לבצע האזנות סתר מסוימות, ללא צורך בהיתר כלשהו, למשל האזנה לתדרים אלחוטיים של חובבי רדיו או של שידורים לציבור. גם האזנה באקראי ובתום לב לשיחה המתקיימת ברשות הרבים - היא מותרת. כמו כן, החוק בישראל מאפשר להאזין לשיחות בינלאומיות ללא צורך בהיתר, וזאת למטרת צנזורה צבאית.
איסוף נתוני תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזיכיון החברות הסלולריות ישנם שני נספחים סודיים האסורים לפרסום המאפשרים לגורמי ביטחון כמו צה"ל והשב"כ, להתחבר אל המערכות הממוחשבות שלהן, לשלוף מידע על השיחות הנכנסות והיוצאות ולגלות את מיקומו של הטלפון הסלולרי השייך למנוי בדיוק של עשרות מטרים, וכל זאת ללא צורך בצו בית משפט. ישראל הודתה בקיומם של נספחים אלו בנובמבר 2007, בעקבות עתירה שהגישה התנועה לחופש המידע לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים[8]. ב-17 בדצמבר 2007 אישרה הכנסת את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת) המאפשר גם למשטרת ישראל ולגורמי אכיפת חוק אחרים לשלוף נתוני תקשורת ללא פיקוח שיפוטי.
סטטיסטיקה ונתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קידומות וסיומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיומת אינטרנט - il.
- קידומת טלפון בינלאומית - 972
- קידומת טלפון בישראל מחולקות לארבעה אזורים גאוגרפיים, ולמספר קידומות סלולריות וקידומות לשירותים שונים
נתונים כמותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתונים אלו מובאים מספר העובדות העולמי של סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית[1]
- טלפוניה:
- 3.6 מיליון קוי טלפון (מקום 44 בעולם)
- 9.2 מיליון מכשירי טלפון סלולרי (מקום 65 בעולם)
- ממשקים לעולם:
- 3 כבלים תת-מימיים
- 3 תחנות קרקע לוויניות של Intelsat
- תחנות שידור:
- אינטרנט:
- 4.5 מיליון משתמשים באינטרנט
סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על-פי נתוני משרד התקשורת[9], ההכנסות בשוק התקשורת בישראל בשנת 2008 עמדו על 29.1 מיליארד ש"ח, מתוכם:
- תקשורת סלולרית בישראל - 56.7%
- טלפוניה - 14%
- טלוויזיה רב ערוצית בישראל - 13%
- אינטרנט בישראל (תשתיות וספקים) - 10%
על-פי דו"ח ועדת גרונאו[10] בשנת 2007 היו בישראל:
- כ-1.5 מיליון מתחברים לשירותי הפס הרחב, מתוכם כ-61% ל-ADSL של בזק, והשאר ל-HOT
- כ-1.4 מיליון מנויים לטלוויזיה רב ערוצית בישראל, מתוכם כ-63% ל-HOT והשאר ל-YES.
- בישראל בוצעו כמעט 3 מיליארד דקות שיחה בינלאומיות ב-2007
וכמו כן, על-פי אותו דו"ח ההשקעות בענף התקשורת בשנת 2006 היו כ-2.3 מיליארד ש"ח.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברות תקשורת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קטגוריה:חברות תקשורת ישראליות
- בזק - חברת התקשורת הישראלית הוותיקה מכולן. נוסדה בשנת 1984 כחברה ממשלתית. בעזרת חברות הבת שלה, פלאפון תקשורת, יס, ובזק בינלאומי, בזק היא שחקן מרכזי בכל תחומי התקשורת בישראל, טלפוניה קווית, סלולרית ובינלאומית, תשתית וחיבור לאינטרנט מהיר וטלוויזיה רב-ערוצית.
- הוט - לחברה תשתית כבלים נרחבת בכל רחבי הארץ, המשמשת לשידורי טלוויזיה רב ערוצית, אינטרנט מהיר ושיחות טלפון מקומיות ,ושיחות בינלאומיות דרך הוט מוביל, קידומת 017.
- סלקום - חברת תקשורת סלולרית וקווית מקבוצת אי.די.בי..
- פרטנר - חברת תקשורת סלולרית וקווית בעלת המותג אורנג' בישראל.
- מירס - חברת תקשורת סלולרית בבעלות מוטורולה ישראל .
- 012 סמייל - מספקת תקשורת בינלאומית, אינטרנט מהיר וטלפוניה מקומית על גבי האינטרנט, בבעלות חברת פרטנר.
- נטוויז'ן - מספקת תקשורת בינלאומית, אינטרנט מהיר וטלפוניה מקומית על גבי האינטרנט, חלק מקבוצת התקשורת סלקום.
- Hallo 015 - חברה פרטית המספקת שרותי תקשורת בינלאומית
- יורוקום תקשורת - הבעלים של חברת בזק. פעילויות נוספות: שיווק והפצה של מוצרי טלפוניה ובידור, בייחוד יש לציין את הטלפונים של חברת נוקיה.
- דואר ישראל - חברה ממשלתית המתמחה באספקת שרותי דואר ובנקאות.
גופים נוספים בנוף התקשורת הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשות השידור - מפעילת קול ישראל, הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 33, ערוץ המזרח התיכון
- הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו - אחראית על ערוץ 2, ערוץ 10 והרדיו האזורי
- חברת החדשות של ערוץ 2 וחדשות 10
- הטלוויזיה החינוכית הישראלית
- פורום החברות הסלולריות בישראל
- ועדת העורכים
- הצנזורה הצבאית
- דובר צה"ל
- חיל התקשוב
- חלל תקשורת
כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון לעיתונות ותקשורת בישראל, באתר "העין השביעית"
- רבקי גולדפינגר, תיק תשקורת, באתר בשבע - ערוץ 7, 30 בדצמבר 2010
- נתי טוקר, תקשורת שבויה | את מי משרתת התקשורת בישראל, באתר TheMarker, 31 ביולי 2016
- מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית, באתר העין השביעית, 31 ביולי 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1.0 1.1 "The World Factbook". CIA.(באנגלית)
- ^ תוכניות מתאר ארציות חדשות בתחום התקשורת, באתר משרד הפנים
- ^ מירב קריסטל, עיקר התלונות למועצה לצרכנות: על חברות התקשורת, באתר ynet, 30 באפריל 2014
- ^ World press freedom index 2014, באתר עיתונאים ללא גבולות (באנגלית)
- ^ הופעל קשר טלפוני בחיוג ישיר בין ירושלים, השפלה, והדרום, חרות, 17 ביוני 1958
- ^ ערד חוברה לרשת הטלפון הארצית, דבר, 11 במאי 1965
- ^ אינג' מ. א. ברמן, מערכת החיוג האוטומטית - מנוף למשק בישראל, דבר, 21 בפברואר 1968
- ^ נגה ניר נאמן, השב"כ עוקב אחריכם, חדשות 10 באתר נענע
- ^ סיכום הכנסות שוק התקשורת 2008, באתר משרד התקשורת
- ^ דו"ח ועדת גרונאו, באתר משרד התקשורת
עיתונים יומיים בישראל | ||
---|---|---|
עיתונים כלליים בתשלום | הארץ • ידיעות אחרונות • מעריב השבוע | |
עיתונים כלליים בחינם | ידיעות אחרונות (גרסה מקוצרת) • ישראל היום • מעריב הבוקר | |
כלכלה ועסקים | גלובס • כלכליסט • TheMarker | |
המגזר הדתי והחרדי | המבשר • המודיע • הפלס • יתד נאמן | |
יומונים ושבועונים ברוסית | וסטי • נאשה סטראנה • נובוסטי נדלי | |
עיתונים בשפות נוספות | אל-איתיחאד (בערבית) • ג'רוזלם פוסט (באנגלית) • ניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית) | |
יומונים שהפכו לתקופונים | מקור ראשון | |
עיתונים שנסגרו | 24 דקות • דבר • הבקר • היום • הצופה • זמנים • חדשות • חרות • טלגרף • יום חדש • ישראלי • למרחב • מעריב • על המשמר • קול העם • שערים • חדשות ישראל (בגרמנית) • לעצטע נייעס (ביידיש) • רוסקי איזראילטיאנין (ברוסית) |
שבועונים בישראל | ||
---|---|---|
אקטואליה | במחנה • אפוק טיימס • מעריב סופהשבוע • זו הדרך | |
בידור ופנאי | לאשה • פנאי פלוס | |
המגזר החרדי | משפחה • בקהילה • שעה טובה • יום ליום • הדרך • העדה • כפר חב"ד • בית משיח • המחנה החרדי • החומה | |
המגזר הדתי-לאומי | בשבע • מקור ראשון (מוצש) | |
ילדים ונוער | מעריב לנוער • מעריב לילדים • ראש1 • אותיות • זרקור | |
רשתות מקומונים | רשת שוקן • ידיעות תקשורת • קו עיתונות (דתי-חרדי) • הרשת המקומית | |
מקומונים | כל העיר (ירושלים ומודיעין) • Time Out תל אביב • כלבו – חיפה והצפון • ערב ערב באילת • השבוע באשדוד • צומת השרון | |
בערבית | כל אל-ערב • א-סנארה • אלמיתאק • אח'באר א-נקב • פנורמה • חדית' א-נאס | |
בשפות אחרות | נובוסטי נדלי (רוסית) • אוי קלט (הונגרית) | |
שבועונים מהעבר | הארץ שלנו • דבר השבוע • דבר לילדים • העולם הזה • הפועל הצעיר • כולנו • משמר לילדים • עיתון מיוחד • פנים אל פנים • קונטרס • רימון • שישי • עולמו של דיסני • רייטינג • עולם הילדים |
![]() | ||
---|---|---|
טלפוניה קווית | בזק • סלקום • ברשות הפלסטינית: פלטל | |
מפעילי טלפוניית IP | 012 סמייל (פרטנר) • נטוויז'ן (סלקום) • HOT • בזק בינלאומי | |
סלולר | פלאפון (כולל: YouPhone, וואלה! mobile) • סלקום • פרטנר (כולל: 012 מובייל) •גולן טלקום • We4G • HOT mobile • ברשות הפלסטינית: ג'וואל • וטנייה | |
מפעילי סלולר וירטואליים | רמי לוי תקשורת • הום סלולר (סלקום) • 019 מובייל • Cellact | |
תקשורת בינלאומית | 012 סמייל (פרטנר) • נטוויז'ן (סלקום) • 014 בזק בינלאומי • Hallo 015 • גולן טלקום • HOT 017 • 018 אקספון • טלזר 019 |
![]() | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
שידור ציבורי |
| ||||||
טלוויזיה מסחרית |
| ||||||
טלוויזיה רב-ערוצית |
|
![]() | ||
---|---|---|
תאגיד השידור הישראלי (קול ישראל) |
כאן תרבות • כאן ב' • כאן גימל • כאן מכאן • VoisFarsi • כאן רק"ע • כאן 88 • כאן קול המוסיקה • כאן מורשת • הרדיו החינוכי | |
צה"ל | גלי צה"ל • גלגלצ | |
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (רדיו אזורי) |
אקו 99 FM • רדיו א-שמס • רדיו אמצע הדרך • רדיו דרום • רדיו חיפה • רדיו ירושלים • רדיו לב המדינה • רדיו ללא הפסקה • רדיו קול ברמה • רדיו קול הים האדום • רדיו קול חי • רדיו קול רגע • רדיו תל אביב • רדיוס 100FM • תדרי הפיצול: 99.5 חמ-אש • הדיבור החם בדרום • פרוויה רדיו • קול חי מיוזיק גלי ישראל (מפוקחת על ידי "הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – איו"ש") | |
שידורי רדיו באינטרנט | הקצה | |
תחנות רדיו שנסגרו | ||
רשות השידור (קול ישראל) |
רשת א' • רשת ב' • רשת ג' • רשת ד' (קול ישראל בערבית) • רשת ה' (קול ישראל בפרסית) • רק"ע • 88FM • קול המוסיקה • רשת מורשת • הרדיו החינוכי • קול ציון לגולה | |
רדיו פיראטי | ערוץ 7 • קול השלום • רדיו כל האמת |