תקשורת בישראל

תחום התקשורת בישראל הוא מהמפותחים במזרח התיכון, אם כי הוא לא הגדול ביותר. בישראל יש פריסה טובה של כבלים קו-אקסיאלים, סיבים אופטיים וממסור רדיו מיקרוגל‏. מתקני שידור בישראל כפופים לתוכנית מתאר ארצית 36 למתקני שידור קטנים (תמ"א 36 א' 1) ולמתקני שידור גדולים (תמ"א 36 ב')‏. על אף יתרונות אלו, בשוק התקשורת הישראלי ישנה ריכוזיות רבה, ומבחינה צרכנית בולט חוסר השביעות של הציבור מחברות התקשורת בישראל‏. ארגון עיתונאים ללא גבולות דירג ב-2014 את חופש העיתונות בישראל במקום ה-96 במדינות העולם‏.

בניין הדואר ומרכזית הטלפונים הר הכרמל 1953

מחלק עיתונים של ישראל היום

ההיסטוריה של התקשורת בישראל

מפעל טלרד לטלפונים ורדיו בלוד

• 1863 - כתב העת העברי "חבצלת" יצא לאור בירושלים, כשבועון או כדו-שבועון
• 1918 - נוסד הארץ (היומון הוותיק הפועל בישראל)
• 1936 - הקמת קול ירושלים
• 1940 - הקמת תחנת רדיו מחתרתית של ההגנה בתל אביב, בשם "קול ישראל"
• 1948 - הקמת המדינה:
  • הקמת קול ישראל, על בסיס תחנות "קול ירושלים" ו"קול ישראל" של ההגנה.
  • דואר ישראל מחליף את הדואר המנדטורי ופועל כיחידת סמך ממשלתית במשרד הדואר, שלימים שינה את שמו למשרד התקשורת.
• 1950 - הקמת גלי צה"ל
• 1955 - שירותי הדואר הניידים הראשונים בישראל החלו לפעול בנגב.
• 1966 - ב-24 במרץ החלה לשדרה הטלוויזיה הלימודית (אשר לימים תקרא הטלוויזיה החינוכית).
• 1968 - נוסדה הטלוויזיה הישראלית והשידור הראשון שלה היה שידור חי של מצעד צה"ל ביום העצמאות, שנערך באותה שנה בירושלים.
• שנות ה-70 - הצעות ראשונות להקמת ערוץ טלוויזיה נוסף

שנות ה-80

בית העיתונאים על שם סוקולוב בתל אביב

שנות ה-80 הביאו עמם מהפכה בשוק התקשורת הישראלי.

• בשנת 1984 הוקמה חברת בזק על מנת לייעל את מערך הטלפוניה הארצי. זמן ההמתנה לקו טלפון חדש קוצר משמעותית בעקבות זאת.

• בשנת 1986 הוקמה רשות הדואר כגורם עצמאי (יחידת סמך) בתוך משרד התקשורת.

• בשנת 1986 הוקמה החברה הסלולרית הראשונה בישראל, חברת פלאפון על ידי מוטורולה ותדיראן בע"מ.

• אוקטובר 1986 - הערוץ השני מתחיל לשדר את שידוריו הניסיוניים - תקופה אשר תמשך שבע שנות שידור ניסוניות רצופות נוספות אשר בסיומן הוחלט לקיים מכרז בערוץ.

• לקראת סוף שנות השמונים חלה פריחה מסוימת בתחום הטלוויזיה בכבלים הפיראטיים.

שנות ה-90

עשור זה התאפיין בהתפתחויות רבות בתחומי התקשורת הוותיקים בארץ ובעיקר ביצירת תחומי תקשורת חדשים כמו תקשורת סלולרית, אינטרנט, טלוויזיה מסחרית וטלוויזיה רב ערוצית.

• הוקמה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הערוץ השני המסחרי החל לשדר ב-4 בנובמבר 1993. החל עידן הרייטינג. ימי השידור בערוץ חולקו בין 3 זכייניות כך שלמעשה לא הייתה תחרות ישירה ביניהן.

• טלוויזיה רב ערוצית בישראל החלה כשהוקמו חברות הטלוויזיה בכבלים. כל חברה פעלה כמונופול באזורים מסוימים בארץ (על פי זיכיון שניתן לה ממשרד התקשורת). לראשונה, הציבור בארץ נחשף לעשרות ערוצים זרים מהעולם (שדחקו את מקומם של ערוצי הטלוויזיה מירדן ומלבנון), ולערוצים מקומיים חדשים בכבלים: ערוץ הילדים, ערוץ הספורט, ערוץ המשפחה, וערוץ הסרטים. המהלך הביא לחיסול כמעט מוחלט של הטלויזה בכבלים פיראטיים.

• בתחנות הרדיו הפירטיות החלה הפריחה, וזאת במקביל להקמת התחנות החוקיות של הרדיו האזורי, ולארגון מחדש של תחנות הרדיו הצבאיות ב-1993 (הקמת גלגלצ במקביל לגל"צ, במקום התחנות צה"ל 1 וצה"ל 2 שפעלו קודם לכן). למרות כל השינויים בתחום הרדיו, מדיום זה איבד אחוזי האזנה בשנות התשעים, ובסוף העשור, הרדיו נחשב לכלי תקשורת שיחסית לטלוויזיה יש לו מעט מאזינים.

• על אף שמרבית הבתים בישראל עדיין מקבלים עיתון יומי, בעשור זה נסגרו מספר עיתונים (חדשות, על המשמר, דבר).

• בשנת 1994 הצטרפה חברת סלקום לשוק התקשורת הסלולרית בישראל. בתחילת דרכה חוותה החברה בעיות עם המכשירים אותם סיפקה, כאשר המשתמשים חוו ניתוקים רבים וקטיעות במהלך השיחה.

• בשנת 1996 החלו מהלכים להקמת רשות לאומית לתקשורת בישראל, מתוך מטרה להקים גוף מקצועי ורגולטיבי שיאחד את הרשויות העוסקות בענייני תקשורת בישראל. נחיצות הקמתה של רשות לתקשורת נקבעה בידי מספר ועדות מקצועיות, אושרה חמש פעמים בהחלטות ממשלה ואף הבשילה לכדי טיוטת הצעת חוק. עד סוף שנת 2009 עדיין לא הוקם בישראל גוף כזה, באף אחת מהמתכונות שהוצעו.

• בשנת 1999 הצטרפה חברת פרטנר לשוק התקשורת הסלולרית בישראל עם המותג אורנג'. פרטנר הייתה החברה הראשונה שפרסה בארץ רשת בטכנולוגיית GSM.

• באמצע שנות התשעים הצטרף האינטרנט והדוא"ל אל נוף התקשורת בישראל. החיבור לאינטרנט נעשה באמצעות חיבור Dial-up לספקיות אינטרנט כמו נטוויז'ן ואינטרנט זהב.

• בשנת 1998 חברת בזק הפסיקה להיות מונופול בשוק השיחות הבינלאומיות לאחר ששוק השיחות הבינלאומיות נפתח לתחרות, ולתחום נכנסו שתי החברות - קווי זהב, וברק. פעילותה של בזק בתחום זה עברה לחברת הבת "בזק בינלאומי".

העשור הראשון של המאה ה-21

בשנות ה-2000 הדגש היה על דיגיטיזציה ומעבר לטכנולוגיות ניידות, כאשר האדם מקושר לעולם סביבו 24 שעות ביממה.

• בשנת 2000 החלה לפעול חברת Yes הטלוויזיה בלוויין, המספקת שירותי טלוויזיה באמצעות לווין. באותו הזמן עדיין פעלו 3 חברות כבלים: תבל, מתב וערוצי זהב. התחרות עם חברת Yes גרמה לאובדן מנויים אצל חברות הכבלים ובעקבות כך עלה רצונן להתאחד. על מנת לחזק את Yes הצעירה, הרגולטור עיקב את אישורו למיזוג חברות הכבלים. בשנת 2003 חברות הכבלים החלו לפעול תחת המותג הוט. בתחילת שנת 2007 התמזגו החברות סופית. בעשור זה חברת הוט וחברת YES הכניסו לשימוש את הממירים הדיגטליים. באמצעותם ניתן לקלוט שידורים דיגיטליים (שיפור באיכות הקליטה של ערוצי הטלוויזיה), ובנוסף מתאפשרים ערוצי משחקים, וידאו על פי דרישה ( V.O.D) ואפילו קיימים ממירים מיוחדים שניתן באמצעותם להקליט (HOT MAGIC, YES MAX). מבחינת התכנים, HOT חרתה על דגלה את עידוד הפקת סרטים תוצרת הארץ, ומימשה זאת באמצעות פרויקט בשם "סרטים מכאן". YES, לעומתה, שמה יותר דגש על סדרות וסרטים תוצרת חוץ. המאבק בין השתיים נמצא בעיצומו.

• בשנת 2001 הושלמה פריסתו של כבל התקשורת התת ימי מד נאוטילוס שמחבר בין ישראל לאירופה, דבר שאיפשר את התחלת הפריסה של אינטרנט מהיר בישראל, הגדלת חבילות הגלישה והוזלת מחיריהן, וכן פריסת טלפוניה מבוססת אינטרנט לחו"ל, דבר שתרם להרחבת והוזלת התקשורת הבינלאומית בין ישראל לעולם.

• תחת פיקוח הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ב-28 בינואר 2002 עלה לשידור ערוץ מסחרי נוסף, בשם ערוץ 10. ערוץ 10 הצטרף לערוץ 1 וערוץ 2. החלה תחרות בין ערוצי הטלוויזיה המסחרית כשוק חופשי. ערוץ 10 רכש לעצמו מגישים, מנחים ושחקנים משני הערוצים. למרות פעולות הרכש הערוץ עדיין נחשב כערוץ פחות נצפה משני הערוצים האחרים.

• הרדיו הצליח להתאושש מבעיות הרייטינג, ונפתחו עוד תחנות רדיו אזוריות.

• בתחום הסלולר החלו להיפרס מערכות דיגיטליות מהדור השלישי

• האינטרנט המהיר חדר לכל בית בישראל. חברת בזק מפסיקה להיות מונופול בתחום התקשורת הקוית, כאשר חברת הוט מציעה שירותי טלפוניה על גבי תשתית הכבלים.

• ערוץ 2 זכה במכרז להפעלת ערוץ 99 - ערוץ הכנסת.

• בשנת 2004 נכנסו שלוש חברות נוספות לשוק השיחות הבינלאומיות - אינטרנט זהב בקידומת 015, נטוויז'ן בקידומת 017, אקספון בקידומת 018, והתגברה התחרות בתחום זה. לאחרונה התחום עובר קונסולידציה נרחבת.בדצמבר 2011 נכנסה לשוק "הלו" בקידומת 015, לאחר שאינטרנט זהב נבלעה לתוך סמייל 012.

• באמצע העשור שונו כל מספרי הטלפון הניידים בישראל משש לשבע ספרות כולל קידומות חדשות בשל הכמות הגדולה של המשתמשים.

• באמצע העשור הודות לפופולריות הרבה שצברו האינטרנט המהיר וטכנלוגיית ה-VoIP בקרב הישראלים, לראשונה ישראלים יכולים לנהל שיחות מקומיות ובינלאומיות בחינם דרך האינטרנט או בעלויות נמוכות הודות לקישוריות בין רשתות VoIP כגון סקייפ ו-Vonage לרשתות הטלפון המסורתיות בישראל ובחו"ל.

• בשנת 2005, נערך מכרז נוסף בערוץ השני בו "קשת" ו"רשת" נבחרו להוביל את שידורי הערוץ לעשור העוקב, כאשר משנת 2008 הן מחליפות ביניהן את ימי השידור, כך שאחת תשדר ארבעה ימים והשנייה שלושה ימים בלבד. תוצאות המכרז נכנסו לתוקף בנובמבר 2005.

• ב-1 במרץ 2006 הפכה רשות הדואר לחברה ממשלתית בשם "דואר ישראל בע"מ", כצעד מקדים לפתיחת שוק הדואר לתחרות.

• ב-30 ביולי 2007 החל להופיע היומון ישראל היום שחולק בחינם. תחילה הופיע העיתון רק בימי חול, אך בהמשך פורסם גם בימי שישי. בשנת 2011 נעשה לעיתון בעל שיעורי החשיפה הגבוהים בישראל.

• ב-17 בדצמבר 2007 אישרה הכנסת את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת) המאפשר גם למשטרת ישראל ולגורמי אכיפת חוק אחרים לשלוף נתוני תקשורת ללא פיקוח שיפוטי.

• ב-4 ביוני 2008 פרסם משרד התקשורת מכרז לזיכיון על הפעלת מערכת שתאפשר הפצת שידורי רדיו דיגיטלי בישראל. במסגרת שידורי הרדיו הדיגיטלי יוכלו לפעול מעל 50 תחנות ארציות.

• בשנת 2008 הצטרפו פרטנר ואקספון לשוק ספקי האינטרנט המהיר. זאת לאחר קונסולידציה רבה בשוק שהותירה רק שלוש מתחרות.

• בשנת 2009 בוצעו בעידן+ השידורים הראשונים בטכנולוגיית ה-DTT בישראל

העשור השני של המאה ה-21

• 2011 - הופסקו שידורי הטלוויזיה האנלוגיים בישראל, ובמקומם הוחל בשידור דיגיטלי חינמי של חמישה ערוצים: הערוץ הראשון, ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 33 וערוץ הכנסת. שם המיזם הוא עידן+ ומפקחת עליו הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. המיזם מאפשר צפייה בשידורי טלוויזיה ללא תשלום וללא חיבור לחברות יס או הוט.
• 2012 - כניסת מפעילים חדשים לתחום הסלולר והוזלה משמעותית בעלויות השימוש.

ענפי תקשורת בישראל

עיתונות

ערך מורחב – עיתונות בישראל

בישראל ישנם כשלושה עיתונים ארציים יומיים גדולים: ידיעות אחרונות, מעריב והארץ. בנוסף יוצאים לאור גם החינמונים "ישראל היום" וישראל פוסט. בעבר ולמשך תקופה קצרה הופיע עיתון נוסף בבעלות ידיעות אחרונות, שחולק בחינם, "24 דקות", אך בכותרתו צוין שמחירו 2 ש"ח.

דואר

ענף הדואר בישראל צועד לקראת תחרות. רשות הדואר נהפכה לחברת דואר ישראל (עדיין בבעלות ממשלתית). כאשר בהדרגה יאפשרו לשחקנים נוספים להיכנס לשוק מסירת פרטי הדואר במשקל של עד חצי ק"ג, על מנת שיתחרו בחברת דואר ישראל ובתקווה יוזילו מחירים.

רדיו

אלימלך רם באולפן שידור

ערך מורחב – שידור רדיו בישראל

בישראל שני גופים המשדרים בפריסה ארצית: קול ישראל של רשות השידור, הכוללים שמונה תחנות שידור, וכן שידורי רדיו צבאיים של התחנות גלי צה"ל וגלגלצ. לצידם מתקיים שידור של תחנות רדיו אזורי, המפוקחות על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. כמו כן מתקיימים שידורי רדיו באינטרנט. לצד כל אלה ישנם שידורים של רדיו פיראטי בישראל.

טלפוניה

טלפון ציבורי בחיפה

פנים ארצית

בישראל פועלים בתחום הטלפוניה הקוית שבע חברות בעלות רישיון מפ"א (מפעיל פנים ארצי) המציעות שירותים ללקוח הביתי: בזק, הוט, 012 סמייל, 013 נטוויז'ן, סלקום, אורנג' ואקספון. חברת בזק היא הוותיקה מכולן. חברת הוט משתמשת בתשתית הכבלים שלה, שעליה היא מספקת את שירות הטלפוניה. הפרישה של התשתית בכל המדינה לא מלאה ולכן לא כל בית בישראל יכול להיות מנוי של הוט, לעומת זאת לבזק יש תשתית בכל ישוב וישוב בארץ. החברות סלקום ואורנג' משתמשות בתשתית הסלולרית שברשותן, ואילו 012 סמייל ו-013 נטוויז'ן משתמשות בתשתיות של שאר החברות על ידי טלפוניה מבוססת אינטרנט.

בינלאומית

בישראל פועלות שש חברות בתחום הטלפוניה הבינלאומית: בזק בינלאומי (קידומת 014), 012 סמייל, 013 נטוויז'ן, ואקספון (קידומת 018), הלו 015 בקידומת 015. כל החברות מציעות שירות מנויים המוזיל את מחיר השיחה, למעט, הלו המציעה תעריפים זהים למנויים ולמזדמנים, ולמעשה ביטלה את הצורך להפוך למנוי. מנוי משויך המחייג למספר טלפון בחו"ל מוסיף את הקידומת 00 ולא את הקידומת הספציפית של החברה (כפי שהיה בעבר, כאשר בזק הייתה מונופול בתחום). בעקבות העובדה שיש לחברות אלה תשתית נרחבת של קישוריות לעולם, רובן גם מציעות שירותי חיבור לאינטרנט.

תקשורת סלולרית

ערך מורחב – תקשורת סלולרית בישראל

בתחום התקשורת הסלולרית פועלות בישראל מספר חברות המפעילות תשתית סלולרית מלאה או פועלות כמפעיל וירטואלי (במודל חלקי או מלא). השירותים הסלולריים בישראל כוללים שיחות קוליות (פנים ארציות, בינ"ל, משיבון סלולרי ועוד), הודעות SMS ו-MMS, שיחות ווידאו, גלישה מהירה באינטרנט (ובעזרתם גם אפליקציות נוספות כגון ניווט GPS, טלוויזיה ומוזיקה בהתאמה אישית ועוד). בנוסף, קיימות אין-ספור חנויות עצמאיות לממכר טלפונים סלולריים ואביזרים נלווים. משרד התקשורת מקיים תהליך להגברת התחרותיות בתחום הסלולר, על ידי הפחתת חסמי הכניסה באמצעות: הכנסת ניידות מספרים, הגדלת מספר המפעילים (הן המלאים והן הווירטואליים), והגמשת תנאי הרישוי בייבוא מכשירים סלולריים לישראל.

טלוויזיה

ילדים ממתינים לצפות בתוכנית טלוויזיה במכשיר הטלוויזיה היחיד בכפר מימון (סוף שנות ה-60)

טלוויזיה רב ערוצית

ערך מורחב – טלוויזיה רב ערוצית בישראל

בשוק הטלוויזיה הרב ערוצית פועלות שתי חברות. חברת "הוט" המספקת שירותי טלוויזיה על גבי תשתית של כבלים תת-קרקעיים וחברת "יס" המשתמשת בלוויין. לחברת הכבלים יש יתרון על פני חברת הלוויין מבחינת הרישיון שניתן לה ממשרד התקשורת, המאפשר לה תקשורת דו-כיוונית מלאה (למשל שירות וידאו על פי דרישה - VOD).

טלוויזיה מסחרית

בישראל, שוק הפרסום בטלוויזיה הוא למעשה דואופול. העוגה מתחלקת בין ערוץ 2 (על זכייניותיו קשת ורשת, ובעבר גם טלעד) וערוץ 10. ערוצי נישה נוספים שהכנסותיהם באים מפרסומות הם ישראל פלוס וערוץ 24. בנוסף, הערוץ הראשון של רשות השידור, יכול לממן עצמו חלקית בעזרת "חסויות", אם כי רוב תקציבו מגיע מתשלום האגרה של כל בית בישראל בו קיימת טלוויזיה.

אינטרנט

ערך מורחב – אינטרנט בישראל

חיבור לאינטרנט

שוק החיבור לאינטרנט בישראל מחולק לשניים: ספקי תשתית וספקי אינטרנט. ספקי התשתית הקווית הינם חברת בזק וחברת הוט. ספקי האינטרנט הגדולים הינם בזק בינלאומי, 013 נטוויז'ן, 012 סמייל וכן כ-35 חברות וגופים נוספים. מהירות הגלישה הגבוהה ביותר לגולש הביתי עומדת כיום על 100Mbps והעלאה בקצב 3Mbps.

אינטרנט נייד

כיום שלוש החברות הסלולריות הגדולות מספקות אינטרנט נייד. החיבור נעשה באמצעות מודם סלולרי המתחבר למחשב או מורכב כחלק אינטגרלי ממחשב נייד או מחשב לוח, המהירות המקסימלית המשווקת כיום (2013) עומדת על 25mbps.

האזנות סתר

ערך מורחב – האזנת סתר

החוק בישראל מתיר לבצע האזנות סתר למטרת ביטחון המדינה על ידי השב"כ או על ידי אגף המודיעין בצה"ל באישור של הדרג המדיני, או במקרים דחופים באישור ראש רשות הביטחון הרלוונטית התקף ל-48 שעות בלבד. האזנה למטרת גילוי ומניעת עבירות, מבוצעת על ידי המשטרה או על ידי גופי חקירה אחרים בהיתר של שופט בביהמ"ש המחוזי, או במקרים דחופים באישור המפקח הכללי של המשטרה התקף ל-48 שעות בלבד. החוק בישראל אף מתיר לבצע האזנות סתר מסוימות, ללא צורך בהיתר כלשהו, למשל האזנה לתדרים אלחוטיים של חובבי רדיו או של שידורים לציבור. גם האזנה באקראי ובתום לב לשיחה המתקיימת ברשות הרבים - היא מותרת. כמו כן, החוק בישראל מאפשר להאזין לשיחות בינלאומיות ללא צורך בהיתר, וזאת למטרת צנזורה צבאית.

איסוף נתוני תקשורת

בזיכיון החברות הסלולריות ישנם שני נספחים סודיים האסורים לפרסום המאפשרים לגורמי ביטחון כמו צה"ל והשב"כ, להתחבר אל המערכות הממוחשבות שלהן, לשלוף מידע על השיחות הנכנסות והיוצאות ולגלות את מיקומו של הטלפון הסלולרי השייך למנוי בדיוק של עשרות מטרים, וכל זאת ללא צורך בצו בית משפט. ישראל הודתה בקיומם של נספחים אלו בנובמבר 2007, בעקבות עתירה שהגישה התנועה לחופש המידע לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים‏. ב-17 בדצמבר 2007 אישרה הכנסת את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת) המאפשר גם למשטרת ישראל ולגורמי אכיפת חוק אחרים לשלוף נתוני תקשורת ללא פיקוח שיפוטי.

סטטיסטיקה ונתונים

פשקווילים בירושלים

קידומות וסיומות

• סיומת אינטרנט - il.
• קידומת טלפון בינלאומית - 972
• קידומת טלפון בישראל מחולקות לארבעה אזורים גאוגרפיים, ולמספר קידומות סלולריות וקידומות לשירותים שונים

נתונים כמותיים

נתונים אלו מובאים מספר העובדות העולמי של סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית‏

• טלפוניה:
  • 3.6 מיליון קוי טלפון (מקום 44 בעולם)
  • 9.2 מיליון מכשירי טלפון סלולרי (מקום 65 בעולם)
• ממשקים לעולם:
  • 3 כבלים תת-מימיים
  • 3 תחנות קרקע לוויניות של Intelsat
• תחנות שידור:
  • 23 תחנות רדיו AM
  • 15 תחנות רדיו FM
  • 17 תחנות שידור טלוויזיה
• אינטרנט:
  • 4.5 מיליון משתמשים באינטרנט

סטטיסטיקה

על-פי נתוני משרד התקשורת‏‏‏, ההכנסות בשוק התקשורת בישראל בשנת 2008 עמדו על 29.1 מיליארד ש"ח, מתוכם:

• תקשורת סלולרית בישראל - 56.7%
• טלפוניה - 14%
• טלוויזיה רב ערוצית בישראל - 13%
• אינטרנט בישראל (תשתיות וספקים) - 10%

על-פי דו"ח ועדת גרונאו ‏‏‏ בשנת 2007 היו בישראל:

• כ-1.5 מיליון מתחברים לשירותי הפס הרחב, מתוכם כ-61% ל-ADSL של בזק, והשאר ל-HOT
• כ-1.4 מיליון מנויים לטלוויזיה רב ערוצית בישראל, מתוכם כ-63% ל-HOT והשאר ל-YES.
• בישראל בוצעו כמעט 3 מיליארד דקות שיחה בינלאומיות ב-2007

וכמו כן, על-פי אותו דו"ח ההשקעות בענף התקשורת בשנת 2006 היו כ-2.3 מיליארד ש"ח.

ראו גם

חברות תקשורת בישראל

ערך מורחב – קטגוריה:חברות תקשורת ישראליות

• בזק - חברת התקשורת הישראלית הוותיקה מכולן. נוסדה בשנת 1984 כחברה ממשלתית. בעזרת חברות הבת שלה, פלאפון תקשורת, יס, ובזק בינלאומי, בזק הינה שחקן מרכזי בכל תחומי התקשורת בישראל, טלפוניה קוית, סלולרית ובינלאומית, תשתית וחיבור לאינטרנט מהיר וטלוויזיה רב-ערוצית.
• הוט - לחברה תשתית כבלים נרחבת בכל רחבי הארץ, המשמשת לשידורי טלוויזיה רב ערוצית, אינטרנט מהיר ושיחות טלפון מקומיות.
• סלקום - חברת תקשורת סלולרית וקווית מקבוצת אי.די.בי..
• פרטנר - חברת תקשורת סלולרית וקווית בעלת המותג אורנג' בישראל.
• מירס - חברת תקשורת סלולרית בבעלות מוטורולה ישראל .
• 012 סמייל - מספקת תקשורת בינלאומית, אינטרנט מהיר וטלפוניה מקומית על גבי האינטרנט, בבעלות חברת פרטנר.
• 013 נטוויז'ן - מספקת תקשורת בינלאומית, אינטרנט מהיר וטלפוניה מקומית על גבי האינטרנט, חלק מקבוצת התקשורת סלקום.
• הלו 015 - חברה פרטית המספקת שרותי תקשורת בינלאומית
• יורוקום תקשורת - הבעלים של חברת בזק. פעילויות נוספות: שיווק והפצה של מוצרי טלפוניה ובידור, בייחוד יש לציין את הטלפונים של חברת נוקיה.
• דואר ישראל - חברה ממשלתית המתמחה באספקת שרותי דואר ובנקאות.

גופים נוספים בנוף התקשורת הישראלית

• רשות השידור - מפעילת קול ישראל, הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 33, ערוץ המזרח התיכון
• הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו - אחראית על ערוץ 2, ערוץ 10 והרדיו האזורי
• חברת החדשות של ערוץ 2 וחדשות 10
• הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• פורום החברות הסלולריות בישראל
• ועדת העורכים
• הצנזורה הצבאית
• דובר צה"ל
• חיל התקשוב
• חלל תקשורת

כללי

• ריכוזיות תקשורתית בישראל
• טלוויזיה בישראל
• תקשורת הספורט בישראל

קישורים חיצוניים

• לקסיקון לעיתונות ותקשורת בישראל, באתר "העין השביעית"
• רבקי גולדפינגר, ‏תיק תשקורת, באתר בשבע - ערוץ 7, 30 בדצמבר 2010
• איתמר ב"ז, מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית, באתר העין השביעית, 2 בדצמבר 2014