מקהלה הונגרית

מקהלה הונגרית
מידע כללי
מאת	יגאל שוורץ
צילומים	35 צילומים מהאלבום המשפחתי
שפת המקור	עברית
סוגה	אוטוביוגרפיה
הוצאה
הוצאה	דביר
תאריך הוצאה	2014
מספר עמודים	284
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	003705035

מקהלה הונגרית הוא ספר אוטוביוגרפי מאת חוקר הספרות פרופ' יגאל שוורץ, שיצא לאור בהוצאת דביר בשנת 2014.

בעקבות שיחותיו עם הסופרת רות אלמוג על זכרונות הילדות שלו כתבה אלמוג את הסיפור הקצר "גמדים על הפיז'מה", שנכלל בקובץ סיפוריה "תיקון אמנותי" משנת 1993. כעבור עשרים שנה כתב שוורץ את "מקהלה הונגרית", שתחילה מובא בו סיפורה של אלמוג, ולאחריו מופיעה התייחסותו הנרחבת של שוורץ לכל משפט בסיפור זה. דבריו של שוורץ כוללים ניתוח ספרותי של סיפורה של אלמוג, יחד עם השלמות ביוגרפיות שבאו לקשור את הסיפור האמיתי (שגם בו משולב בידיון) של ילדותו עם סיפורה הבדיוני של אלמוג.

גמדים על הפיז'מה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גמדים על הפיז'מה" הוא סיפור קצר מאת רות אלמוג, שנכלל בקובץ סיפוריה "תיקון אמנותי" משנת 1993. את הסיפור כתבה אלמוג בעקבות זכרונות ילדות שסיפר לה יגאל שוורץ. שוורץ לא רק סיפק את חומר הגלם שבעקבותיו נכתב הסיפור, אלא היה גם העורך שלו לקראת הוצאתו לאור. הסיפור עוסק במשפחה שבה אם ניצולת השואה ילידת הונגריה, לוצי דויטש, אב שפגש אותה במחנה ריכוז בעת שבא מארץ ישראל, איזידור, בת בכורה בשם מאיה ואחיה הצעיר ממנה בשנים אחדות, גיורא. המשפחה מתגוררת בבית מבודד השוכן בפרדס שאותו מנהל האב. דמויות עיקריות נוספות בסיפור הן הדודה מגדה והשכנים חזקל ורובן.

איזידור מתעלל רגשית באשתו לוצי כאשר הוא משמיע באוזניה, לכאורה בתמימות, את המילה "רעכטס" (ביידיש: ימינה), המזכירה לה את המילים "לינקס! רשטס!" (בגרמנית: שמאלה, ימינה), שאותן שמעה בעת הסלקציה במחנה ההשמדה אושוויץ או בצעדת המוות של יהודי הונגריה. מילה זו מוציאה אותה מדעתה לזמן קצר, ולאחר מכן היא מענישה את איזידור בהסתלקותה מהבית, תחילה לימים אחדים, ואחר כך לשנים אחדות. בעת היעדרה מגיעה אחותה, הדודה מגדה, לסייע בעבודות הבית.

איזידור נוהג ביד קשה בילדיו, ובין השאר מעניש אותם בלינה באורווה. בהתפרצות כעס הוא יורה לעבר גיורא, שנמלט מהבית ומוצא מקלט זמני אצל רובן, העגלון שמסיע אותו ואת אחותו לבית הספר מדי בוקר.

אף שזהו סיפור קצר, הוא מתאר תקופה של יותר מעשר שנים, מילדותו של יגאל ועד ראשית בגרותו. במהלך תקופה זו מאיה נוסעת לאמריקה, במימון הדוד אישטוון, כדי ללמוד פיתוח קול, נפטר חזקל, שהיה אילם כתוצאה ממעשיו של ד"ר מנגלה, ובהמשך נפטר גם איזידור.

העברית שבפיה של לוצי הייתה עילגת, והיא שילבה בדיבורה מילים בהונגרית, כגון "קיש הרצג" ("נסיך קטן") ו"טֶרְפֶּה" - מילה שהפנתה כלפי האב ופירושה לא היה מובן לילדים, עד שדודה מגדה הסבירה להם שפירושה "גמד". האב דיבר עברית שוטפת, אך לעיתים שילב בדיבורו מילים ומשפטים ביידיש.

מקהלה הונגרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מקהלה הונגרית" אינו ספר אוטוביוגרפי שגרתי. הוא כתוב כניתוח ספרותי מדוקדק של סיפורה של אלמוג, מעין מהדורה מוערת שלו, יחד עם הרחבות ביוגרפיות ותיקונים עובדתיים שבאים לקשור את סיפורה הבדיוני של אלמוג עם הסיפור האמיתי של ילדותו של שוורץ. כדברי שוורץ בפתח הספר, לפיהם הספר הוא "הגרסה שלי לגרסה של אלמוג לסיפור שלי".^[1] חוקר הספרות אברהם בלבן תיאר זאת: "לפנינו טקסט שהוא ספק ממואר, ספק מחקר פרשני על סיפור קצר ועל היחסים בין מציאות לטקסט ספרותי".^[2]

בניתוח הספרותי בוחן שוורץ לא רק את עבודתה של אלמוג, אלא גם את עבודתו שלו, בהיותו עורך הספר "תיקון אמנותי" שבו נכלל הסיפור. שוורץ מציג זאת: "בקטע הזה, רות, אני חושב ש'נרדמת' קצת, ויחד איתך גם העורך שלך, אני".^[3]

גם בהשלמות הביוגרפיות משולב בידיון, בפרט בהערותיהם של בני משפחתו המתים של המספר. הערות רבות תורמת אחותו, גם לאם מנה נכבדה של הערות, ואילו האב משמיע קולות לעיתים נדירות. תלמה אדמון תיארה זאת: "כמו דיבוקים מצטרפות לגרסתו גם גרסות אמו, אביו ואחותו, עד שהטקסט באמת נראה כפרטיטורה של מקהלה מסויטת, רבת סולנים".^[4]

המספר מציג את שמותיהם האמיתיים של בני משפחתו: אמו קטרינה, בקיצור קטי ובשם חיבה קטיצה, ואביו בלה. בישראל עוברתו שמות הוריו לברכה ובן-ציון. בנם, המספר, הוא יגאל, ואחותו היא נעמי. בניגוד לסיפור הבדיוני, שבו רק האם היא ניצולת השואה, בסיפור האמיתי שני ההורים הם ניצולי השואה. גם לדמויות נוספות בעולם הבדיוני יש מקבילות (בשמות אחרים) בסיפור האמיתי. דודה מגדה קיימת רק בסיפור הבדיוני, ואין לה מקבילה במציאות. המשפחה התגוררה בבית בן שני חדרים (חדר הורים וחדר ילדים) ו"הול", ששכן בלב פרדס גדול במזרחה של רמת גן, משני צדי כביש גהה. בספרו מדלג שוורץ בין התייחסות לשמות המופיעים בסיפור הבדיוני (לוצי, איזידור, נעמי, גיורא) ובין השמות האמיתיים.

בסיפור משולבים ציטוטים, בעיקר מהספרות הקלאסית אך גם ממילון אבן שושן וממכלל - אנציקלופדיה לנוער, הנקשרים אסוציאטיבית לדבריו של המספר (רשימת המקורות לציטוטים אלה ניתנת בסוף הספר).

כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הספר מספר יגאל שוורץ על תהליך כתיבתו:

הסיפור הזה התבשל בי אט אט, עד שבקיץ האחרון החלטתי לעשות מעשה. נסעתי לבודפשט, עיר ילדותה ונעוריה המוקדמים של אמי, ושם, במשך חודשיים, ואחר כך במשך חודשיים נוספים בארץ, כתבתי, בשטף מטורף, לפעמים עשר ואפילו שתים עשרה שעות ביום, את הגרסה שלי לגרסתה של אלמוג לסיפור שלי.^[1]

בריאיון לנרי ליבנה הוסיף שוורץ פרטים:

נסעתי לחצי שבתון בבודפשט. בכלל לא ידעתי שאני אכתוב שם את הספר. זה הפתיע אותי. זה היה דבר שבמובן מסוים היה הכי קל לי לכתוב בחיים, אבל באיזשהו שלב נכנסתי לאמוק. נכנסתי למוד שיכולתי להמשיך לכתוב כל הזמן. לא היו לי בעיות מבנה, לא הייתי צריך לערוך את זה, זה פשוט שטף. באופן כללי זה נכתב בשטף אחד ואחרי זה המשכתי בארץ.^[5]

אופי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק בזכרונות ילדות של שוורץ, אך עושה זאת בטכניקה שאינה אופיינית לספרי זכרונות. על משמעותה של טכניקה זו עמד אברהם בלבן:

הפואטיקה של “מקהלה הונגרית” היא פואטיקה של הדחקה והרחקה. פואטיקת ההרחקה נוצרת בעצם הבחירה לא לספר על הילדות בצורה ישירה, אלא דרך פרשנות סיפורה של אלמוג. כך חוצצת שכבה עבה של פרשנות ספרותית בין סיפורו האישי הדרמטי של שוורץ לבין הקורא. שוורץ עבר כאן מתפקיד העורך לתפקיד הסופר, אבל החליט לעשות זאת על מגרשו של חוקר הספרות, ויצר טקסט שנע כל העת בין ניתוח ספרותי לבין תיאור של ילדות סיוטית.^[2]

על הניתוח האקדמי המשולב בספר מעיד המספר עצמו: "אני מנסה להתמקד בסצנה הקשה, אבל קשה לי. עובדה: אני בורח לסוגיות אקדמיות."^[6]

בספר נעשה שימוש בשבעה גופנים שונים, לשם זיהוי הדוברים השונים: גופן אחד (פרנק-ריהל) למספר, שני (אהרוני) לאחותו, שלישי (הדסה) לאמם, רביעי לאביהם, חמישי (דוד) לסיפור של רות אלמוג, שישי למשפטים המצוטטים ממנו, ושביעי (חיים) למובאות מיצירות ספרותיות אחרות.