מרחב Lp

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


באנליזה מתמטית, מרחבי Lp הם מרחבי פונקציות על מרחב מידה, המוגדרים על ידי הכללה טבעית של נורמות-p של מרחבים וקטוריים סוף-ממדיים. הם מהווים מחלקה חשובה של דוגמאות למרחבי בנך ולמרחבים וקטוריים טופולוגיים. יש להם שימושים בפיזיקה, סטטיסטיקה, כלכלה, הנדסה ובתחומים אחרים. לעתים הם קרויים מרחבי לבג, על שמו של אנרי לבג.

מרחבי lpn מממד סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנורמה האוקלידית על המרחב האוקלידי \mathbb{R}^n היא זו המושרית מן המכפלה הפנימית הסטנדרטית: האורך של וקטור x=\left(x_{1},x_{2},\dots,x_{n}\right) נתון על ידי \|x\|_2=\left(x_1^2+x_2^2+\cdots+x_n^2\right)^{1/2}.

אך זוהי בהחלט לא הדרך היחידה להגדיר 'אורך' ב-\mathbb{R}^n. אם p \ge 1 הוא מספר ממשי, נגדיר את נורמת {\ell}^p של וקטור x להיות

\|x\|_p=\left(|x_1|^p+|x_2|^p+\cdots+|x_n|^p\right)^{1/p}

(ולכן נורמת {\ell}^2_n היא הנורמה האוקלידית המוכרת, בעוד שהמרחק בנורמת {\ell}^1_n ידוע בתור מטריקת מנהטן).

ניתן גם להגדיר נורמה ל-p = \infty על ידי

\|x\|_\infty=\max \left\{|x_1|, |x_2|, \ldots, |x_n|\right\}

למעשה מתקיים \left\Vert x\right\Vert _{\infty}=\lim_{p\to\infty}\left\Vert x\right\Vert _{p} ולכן מקובל סימון זה. נורמה זו ידועה בשמות נורמת הסופרמום, נורמת המקסימום או נורמת התכנסות במידה שווה.

לכל p \ge 1 ההגדרות לעיל מקיימות את התכונות של נורמה. מפורשות:

יתרה מזאת, לכל p \ge 1,\mathbb{R}^n יחד עם נורמת {\ell}^p (או פשוט נורמת-p) מהווה מרחב בנך, כלומר הנורמה שלמה. מרחב זה מסומן לעתים על ידי \ell_{n}^{p}.

לעתים מגדירים את \ell_{n}^{p} להיות המרחב הווקטורי \mathbb{C}^{n} מעל שדה המספרים המרוכבים.ההגדרות הן כלעיל (הפעם הערך המוחלט הוא מרוכב), והתכונות הן אותן תכונות (בפרט, מתקבל מרחב בנך).

p בין 0 ל-1[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-\mathbb{R}^n כאשר n>1, הנוסחה

\|x\|_p=\left(|x_1|^p+|x_2|^p+\cdots+|x_n|^p\right)^{1/p}

מגדירה מספר ממשי אי-שלילי אם 0 < p < 1, אבל ההעתקה המתקבלת x\mapsto\left\Vert x\right\Vert _{p} איננה נורמה, מכיוון שהיא לא מקיימת את אי-שוויון המשולש. למרות זאת, הפונקציה

d_{p}\left(x,y\right)=\left\Vert x-y\right\Vert _{p}^{p}=\sum_{i=1}^{n}\left|x_{i}-y_{i}\right|^{p}

היא מטריקה. בדומה למקרה p \ge 1, נהוג לסמן את המרחב המטרי \left(\mathbb{R}^{n},d_{p}\right) ב-\ell_{n}^{p} וגם אותו ניתן להגדיר בדומה מעל המרוכבים.

אף על פי שכדור היחידה במטריקה d_p, המסומן B_n^p, הוא "קעור" (קרי, לא קמור), הטופולוגיה המושרית על \mathbb{R}^n על ידה היא הטופולוגיה הסטנדרטית על \mathbb{R}^n ולכן \ell_{n}^{p} הוא מרחב וקטורי טופולוגי קמור מקומית. מעבר לטענה איכותית זו, דרך כמותית למדוד את חוסר הקמירות של \ell_{n}^{p} היא להתבונן ב-C_{p}\left(n\right), הקבוע הקטן ביותר C שעבורו הניפוח C\cdot B_{n}^{p} של כדור היחידה בנורמת-p מכיל את הקמור של B_n^p (שהוא למעשה B_n^1 לכל 0<p<1). מסתבר שמתקיים C_{p}\left(n\right)=n^{-1+1/p} לכל n טבעי. העובדה שערך זה שואף לאינסוף כאשר n \to \infty (עבור 0<p<1 קבוע) משקפת את העובדה שמרחב הסדרות האינסוף-ממדי \ell^{p} (המוגדר למטה) הוא כבר לא קמור מקומית.

p=0[עריכת קוד מקור | עריכה]

במתמטיקה בדידה, נורמת-p מוגדרת גם עבור p=0 לפי

\left\Vert x\right\Vert _{0}=\lim_{p\searrow0}\left(\left|x_{1}\right|^{p}+\left|x_{2}\right|^{p}+\cdots+\left|x_{n}\right|^{p}\right)

שהוא פשוט מספר הרכיבים השונים מאפס בוקטור x. אם נגדיר 0^0 = 0, אז נורמת האפס של x שווה ל-\left|x_{1}\right|^{0}+\cdots+\left|x_{n}\right|^{0}. זוהי אינה נורמה במובן הרגיל של המילה, אך היא יכולה לשמש למדידת דלילות, למשל בתחום של Compressed sensing.

מרחבי lp מממד בן מניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהכללה של הממד הסופי, מגדירים את המרחב \ell^p להיות אוסף הסדרות \{x_n\}_{n \in \mathbb{N}} כך ש-\sum_{n=1}^{\infty} {|x_n|^p}< \infty, ומגדירים את נורמת-p להיות ||x_{ n }||_{ p }=\sqrt [ p ]{ \sum _{ n=1 }^{ \infty  }{ |x_{ n }|^{ p } }  } .

כאשר p=\infty מגדירים, כמו במקרה הסופי, ||\{x_n\}||_\infty = sup \{x_n\}, וגם כאן מתקיים \left\Vert x\right\Vert _{\infty}=\lim_{p\to\infty}\left\Vert x\right\Vert _{p} .

המרחבים שמתקבלים בבנייה זו גם הם מרחבי בנך. ניתן להוכיח זאת ישירות, אך החלק הבא מסביר זאת בצורה טובה מאוד.

מרחבי Lp ממד כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לשים לב שבמקרים הקודמים התחלנו מקבוצות סופיות, עברנו לבנות מנייה, וכעת נרצה לעבור לעוצמה כללית - מסדרות סופיות, לסדרות בנות מנייה, נעבור לפונקציות, ובמקום סכימה נבצע אינטגרציה.

פורמלית, עבור 1 \le p< \infty מגדירים את \mathcal{L}^p(\mathbb{K},X,S,\mu) עבור מרחב מידה (X,S,\mu) ושדה \mathbb{K} \in \{\mathbb{R}, \mathbb{C}\} להיות-

\mathcal{L}^p(\mathbb{K},X,S,\mu)=\{f:X \to \mathbb{K} : \int_{X}{|f|^p d \mu} < \infty\}

כאשר האינטגרל הוא אינטגרל לבג. מגדירים את נורמת-p להיות ||f||_p=\sqrt [ p ]{ \int_{X}{|f|^p}d \mu } . מיפוי זה איננו נורמה, מפני שפונקציות ששוות במעט בכל מקום לאפס, עדיין יחזירו אינטגרל אפס. כדי להתגבר על בעיה זו, מגדירים את המרחב L_\mathbb{K}^p(X,S,\mu) שאיבריו הוא אוסף מחלקות השקילות עד כדי שוויון כמעט בכל מקום. כעת, || \cdot ||_p היא אכן נורמה - היא חיובית והומוגנית חיובית, ומקיימת את אי שוויון המשולש - זהו אי-שוויון מינקובסקי. המרחבים גם שלמים - ניתן להוכיח זאת בשימוש משפטי התכנסות מתורת המידה (למשל, משפט ההתכנסות הנשלטת של לבג).

מרחבי L^p הם הדוגמה הקלאסית למרחב בנך באנליזה ובטופולוגיה.

במקרה p=2[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרה p=2 הוא מקרה מיוחד, מפני שבמקרה זה המרחב L^2 הוא אף מרחב הילברט - מרחב מכפלה פנימית שלם מעל השדה, כאשר המכפלה הפנימית היא <f,g>=\int_{X}{f\cdot \overline{g} d \mu}. זוהי דוגמה קלאסית למרחב הילברט, ולמעשה ידוע יותר מכך - כל מרחב הילברט איזומורפי למרחב L^2(A,P(A),\#), כאשר A קבוצה כלשהי.

המקרה ∞=p[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה p=\infty אי אפשר להגדיר, כמו במקרה הסופי, את L^\infty להיות אוסף הפונקציות החסומות, משום שפונקציה יכולה לקבל את הערך אינסוף על קבוצה ממידה אפס. כדי להתגבר על הבעיה, מגדירים essential supremum של פונקציה:

\operatorname{esssup}f=\inf\{a \in \mathbb{R} : \mu(f^{-1}(a,\infty) )=0\}

והמרחב L^\infty הוא אוסף הפונקציות עבורן \operatorname{esssup}|f|<\infty, הנקראות גם פונקציות חסומות בעיקר (essentially bounded functions). המרחב שמתקבל אף הוא מרחב בנך, ומתקיים ||f||_\infty = \lim_{p \rightarrow \infty} {||f||_p}. מרחב זה חשוב במיוחד בתורת המרחבים המטריים והשלמות, ראו מרחב מטרי שלם.

ביחס למקרים הקודמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרה הסוף-ממדי \ell^p _n מתקבל כמקרה פרטי של L^p, עבור X=\{1,...,n\} ו-\mu=\# מידת הספירה (הסופרת כמה איברים יש בקבוצה).

המקרה הבן-מנייה מתקבל עבור X=\mathbb{N} ומידת הספירה. בפרט אפשר להסיק ש-\ell^p מרחב בנך בלי להוכיח זאת בנפרד. נובע גם ש-\ell^2 הוא מרחב הילברט, ומפורשות ניתן לאמר ש-\ell^2 \cong L^2(\mathbb{N},P(\mathbb{N}),\#).

תכונות מרחבי Lp[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכנסות בנורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שהמרחב L^p הוא מרחב נורמי, מתאימה עבורו התכנסות בנורמה - נאמר שסדרת פונקציות \{f_n\} מתכנסת בנורמה-p לפונקציה f אם ||f_n-f||_p \to 0 כאשר n \to \infty. המשפט הבסיסי והחשוב בנושא הוא:

משפט: תהי \{f_n\} \subseteq L_\mathbb{K}^p(X,S,\mu) כך ש- f_n \to f נקודתית כמעט בכל מקום, וכן נניח שיש g \in L_\mathbb{K}^p(X,S,\mu) כך ש-|f_n| \le g (כלומר f_n נשלטת על ידי g), אז ההתכנסות היא גם בנורמה-p, כלומר \lim_{n \rightarrow \infty}{||f_n-f||_p}=0.

בכיוון ההפוך יש טענה מעט חלשה יותר-

משפט - תהי f \in L_\mathbb{K}^p(X,S,\mu) ונניח שיש סדרה \{f_n\} כך ש-\lim_{n \rightarrow \infty}{||f_n-f||_p}=0. אזי ל-\{f_n\} יש תת-סדרה המתכנסת נקודתית ל-f כמעט בכל מקום.

במקרה של התכנסות במידה שווה, הטיעון 'חלק' יותר:

משפט: במרחב ממידה סופית, אם f_n \to f במידה שווה, אז ההתכנסות היא גם בנורמה-p.

תכונה טופולוגית נוספת של המרחב, היא שאוסף הפונקציות הפשוטות היא קבוצה צפופה ב-L^p. ניתן לראות זאת בקלות לפי המשפטים לעיל - ידוע שלכל פונקציה אינטגרבילית יש סדרה מונוטונית של פונקציות פשוטות \phi_n שמתכנסת אליה, ומפני שמתקיים |f- \phi_n|^p \le 2^{p-1}| (f|^p+|\phi_n|^p) \to 2^p|f|^p, נקבל שיש התכנסות גם בנורמת-p. למעשה, המרחב L_\mathbb{K}^p(X,S,\mu) הוא ההשלמה של מרחב הפונקציות הפושטות שיושב בו.

שיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרחבים ממידה סופית, יש שיכונים בין מרחבי L^p, ביחס הפוך לסדר.

משפט - יהי (X,M,\mu) מרחב מידה סופי, כלומר \mu (X) < \infty. אזי:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]