מרים המצרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרים המצרית
זוסימוס מעניק למרים את הגלימה. ציור מהמאה ה-15
זוסימוס מעניק למרים את הגלימה. ציור מהמאה ה-15
לידה 344
אלכסנדריה, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 421 (בגיל 77 בערך)
ארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
חג 1 באפריל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרים המצרית מתפללת ליד הירדן (עם שלוש ככרות לחם). ציור מאת קוינטן מסייס, 1520 לערך.

מרים המצריתיוונית: Μαρία ἡ Αἰγυπτία בלטינית: Maria Aegyptiaca‏; 344421 לערך) היא קדושה בכנסייה הקתולית וההאורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות. פטרונית החוזרים בתשובה. לפי המסורת מרים הייתה אישה חוטאת שהגיעה לירושלים מאלכסנדריה באנייה. כשניסתה להיכנס לכנסיית הקבר, דחפה אותה הרוח החוצה והדלתות נסגרו עליה. משהבינה כי איננה יכולה להיכנס למקום הקדוש בשל חטאיה, חזרה בתשובה, גידלה את שיערה פרא והפכה למודל של אישה סגפנית.

הסיפור המסורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה של מרים המצרית הובא לראשונה בהגיוגרפיה (סיפור-חיי-קדושים) שחיבר סופרוניוס, פטריארך ירושלים בראשית המאה השביעית. לפי המסורת היא נולדה באלכסנדריה שבמצרים. מגיל צעיר עסקה בזנות, כאשר חטאה הגדול ביותר הייתה שלא עשתה זאת על מנת להתפרנס בלית-ברירה, אלא מתוך תשוקה ותאווה. היא עסקה בכך במהלך 17 שנה, עד שהחליטה להצטרף לעולי רגל שיצאו בספינה לירושלים לרגל חגיגות הצלב האמיתי, במטרה לזנות עם הצליינים הרבים. על המסע הספינה שילמה על ידי כך ששכבה עם המלחים. עם הגיעה לרחבת כנסיית הקבר, ביקשה להיכנס, אך נהדפה לאחור ודלתות הכנסייה נסגרו בפניה. כאשר הסתובבה ללכת משם, נתקלה באיקונה של הבתולה והכירה בכך שחטאיה מנעו את כניסתה. בו ברגע התפללה, קיבלה על עצמה לחזור בתשובה ולפנות לחיי סיגוף. כאשר פנתה לשוב ולהיכנס אל הכנסייה, נפתחו הדלתות בפניה. בתוך הכנסייה, לצד הצלב האמיתי, נגלה לה חזון לפיו עליה לעבור את הירדן ולחיות חיי נזירות במדבר.

מיד יצאה מרים מירושלים וקיבלה את האוכריסטיה במנזר על גדות הירדן שיוחס ליוחנן המטביל (מזוהה כדיר חג'לה) לפני שעברה אל המדבר למחרת היום, כשהיא נושאת שלושה ככרות לחם כצידה לדרך. במדבר חיה בתנאי פרישות וסיגוף, האריכה את שיערה פרא, על מנת שיכסה את גופה לאחר שבגדיה התבלו וניזונה מתמרים וגרגרים. כעבור מספר שנים פגש אותה נזיר בשם זוסימוס, אשר בתחילה כלל לא זיהה אותה כבת-אנוש. תחילה העניק לה גלימה ולאחר מכן שמע את סיפורה והתחייב להדריכה בדרכי הנצרות. אך כאשר שב לבקרה ביום החמישי של השבוע הקדוש (שחל להיות באותה שנה ב-1 באפריל) מצא אותה מתה ואריה ניצב ושומר על גופתה מפני עופות דורסים וצבועים. זוסימוס קבר אותה במדבר. זוסימוס סיפר את סיפורה וזה עבר בעל-פה עד שהועלה על הכתב על ידי סופרוניוס.

סיפור חייה נכלל ב"מקראת הזהב".

איקונוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים המצרית מתוארת באיקונוגרפיה כבעלת שיער סבוך המכסה את כל גופה או לובשת בלויי-סחבות. לעיתים מוצגת יחד עם שלוש ככרות לחם או לצד אריה או לצד זוסימוס המעניק לה את הגלימה. לעיתים היא מוצגת כגלגול של מריה מגדלנה ולצידה או לצד מרים, אם ישו.

פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הקדוש שלה מצוין בכנסייה הקתולית ב-1 באפריל ובחלק מהכנסיות האורתודוקסיות ביום ראשון החמישי של התענית הגדולה (הלנט), אז מברך כהן הדת על פירות יבשים במהלך המיסה וקורא את "חיי מרים המצרית" מאת סופריניוס.

בכנסיית הקבר בירושלים ממוקמת קפלה לשמה מתחת לקפלת הפרנקים, ממזרח לשערי הכניסה. הקפלה סגורה לציבור ומשמשת כמשרדי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים בכנסיית הקבר.

כנסיות לשמה נמצאות ברחבי העולם הנוצרי, בהן:

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בפאוסט מאת גתה, מרים המצרית היא אחת משלוש הקדושות החוזרות בתשובה המתפללות למריה לרחמים על נפשו של פאוסט
  • מרים המצרית היא גיבורת שתי אופרות. בשנת 1932 חיבר אוטורינו רספיגי את האופרה Maria egiziaca. ג'ון טאוונר חיבר ב-1992 את האופרה Mary of Egypt[3]
  • בסיפורו של אונורה דה בלזק, "יצירת המופת הבלתי נודעת" (1831) מופיע תיאור ארוך של מרים המצרית "מתפשטת על מנת לשלם על המסע בספינה לירושלים"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרים המצרית בוויקישיתוף

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]