מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון
Center for Near East Policy Research.png
מכון מחקר
תאריך ייסוד 1952
מייסדים ד"ר ארנולד סולוווי
התמחות מחקר בנושא סוגיות הלבה של הסכסוך הישראלי-ערבי
בעלי תפקידים
מנכ"ל דוד בדין
שונות
מיקום בית אגרון, ירושלים ישראלישראל ישראל
https://www.cfnepr.com https://israelbehindthenews.com

המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון ע"ש נחום בדין (באנגלית: Center for Near East Policy Research), הוא מכון מחקר אשר יושב בבית אגרון בירושלים ועוסק במחקר ופרסום מידע מתועד על סוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-ערבי.

המרכז הוקם בארצות הברית בשנת 1952 על ידי ד"ר ארנוֹלד סוֹלוֹווי (Dr. Arnold M. Soloway), תחת השם 'המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון' (באנגלית). בשנת 2005 הועתקה פעילותו של המרכז לישראל לאחר שד"ר סוֹלוֹווי העביר את ניהול המרכז לידיו של העיתונאי-חוקר דוד בדין (אנ') המכהן מאז כמנכ"ל המרכז.

המרכז הוקם במטרה לפרסם תובנות לגבי המציאות המורכבת בישראל ובמזרח התיכון לשימושם של קובעי מדיניות, עיתונאים והקהל הרחב. בעזרתם של אנשי אקדמיה, חוקרים, עיתונאים ויוצרי סרטים פרסם המרכז עשרות דו"חות מחקר וסרטים דוקומנטריים בנושאים שונים ובהם: יחסי ישראל והפלסטינים; הרשות הפלסטינית ואש"ף; מערכת החינוך ברשות הפלסטינית; כלי התקשורת ברשות פלסטינית; מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית; תהליך השלום; וכן קשרי טרור ואונר"א (UNRWA).

הרקע להקמת המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-50 של המאה העשרים נוכח ד"ר ארנוֹלד מיכאל סוֹלוֹווי, פרופ' לכלכלה באוניברסיטת הרווארד ומומחה לענייני המזרח התיכון,[1] כי אקדמאים, דיפלומטים אנשי עסקים וראשי הארגונים היהודיים בארצות הברית חסרים ידע עדכני ומהימן על הנעשה במזרח התיכון בכלל ועל הנעשה במדינת ישראל הצעירה בפרט. ההיסטוריה המסועפת של השליטה באזור, המורכבות הדתית והלאומית המשפיעה על היחסים שבין יהודים וערבים וקצב האירועים המהיר באותן שנים היו כולם גורמים שהובילו לדידו של ד"ר סוֹלוֹווי לשיח חסר ולא מבוסס בקרב מקבלי ההחלטות ומובילי הדעה בארצות הברית.

לפיכך בשנת 1952 החליט ד"ר סוֹלוֹווי להקים מכון מחקר אשר יתמקד בכתיבת מחקרים השפה האנגלית שיפורסמו בכתבי עת העוסקים במזרח התיכון ובמדיניות חוץ בארצות הברית. מכון מחקר זה, שנקרא באותם הימים Center for Near East Policy Research, יזם ועודד את כתיבתם של מחקרים, ניירות עמדה, ספרי עיון וסקירות מפורטות שמטרתם הגברת המודעות והנגשת ידע למובילי דעה אמריקנים באשר לענייני המזרח התיכון.

ד"ר סוֹלוֹווי עמד בראש המרכז עד לפרישתו מכהונה כמנהל המרכז בשנת 2005 עת הגיע לגיל 84 שנים.

העתקת מקום פעולתו של המרכז לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בדצמבר 1987 הקים דוד בדין סוכנות ידיעות ומחקר בשם "מקור ישראלי" וקבע את מקום מושבה בבית אגרון בירושלים. עיקר עיסוקה של הסוכנות באותם ימים היה סיקור הנעשה בקרב ערביי ישראל במהלך האינתיפאדה הראשונה והאינתיפאדה השנייה. בשנת 2005 הציע ד"ר סוֹלוֹווי לדוד בדין לעמוד בראש ה-Center for Near East Policy Research, ומשהסכים בדין להצעה זו השתלבה פעילותה של סוכנות "מקור ישראלי" עם פעילות המרכז ועיקר העשייה המחקרית עבר לישראל.

למן שנת 2005 המשיך המרכז בפעילתו המחקרית ובתוך כך פרסם עשרות דו"חות חקירה וניירות עמדה. כמו כן לראשונה החלו מתפרסמים גם סרטים דוקומנטריים תחת שם המרכז במגוון נושאים: יחסי ישראל והפלסטינים; הרש"פ ואש"ף; חינוך ותקשורת ברש"פ; כוחות הביטחון של הרש"פ; תהליך השלום; טרור; ואונר"א (UNRWA).

בשנת 2011 נפטר נחום בדין, אחיו של מנהל המרכז דוד בדין, ובעקבות כך שונה שם המרכז לשמו הנוכחי: "מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון ע"ש נחום בדין".[2]

מחקר ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז יוזם ומנהל מחקרים במגוון של תחומים, תוך התמקדות בסוגיות הקשורות ביחסי ישראל והרשות הפלסטינית על היבטיהם השונים בכלל ועל פועלה של סוכנות אונר"א לפליטים הפלסטיניים בפרט. המכון מפרסם את מחקריו בספרים, במאמרים ובסרטים דוקומנטריים, וכן בדו"חות מיוחדים ובתזכירים – כאשר רוב הפרסומים רואים אור בשפה האנגלית והגרמנית (ובשבע שפות אירופיות אחרות), וחלקם רואים אור גם בשפה העברית.

לשם עריכת מחקרים אלו מעסיק המרכז חוקרים, עיתונאים וצלמים, חלקם עמיתי המרכז, הבוחנים ומסקרים את הנעשה בשטחי הרשות הפלסטינית וברצועת עזה בהווה ובעבר. כך לדוגמה אחד מנושאי המחקר הייחודיים למרכז הוא בחינת הנעשה במחנות הפליטים שאותם מנהלת אונר"א, וזאת על מנת לשקף את המציאות במחנות בפני המדינות התורמות לאונר"א.[3] באמצעות מחקרים אלו פועל המרכז מול גופים חברה וממשל בישראל ובעולם במטרה למצוא פתרונות הומניים למצבם הקשה ולבעיות הפליטים הנמצאים במחנות אונר"א על פי מתווה הנציב העליון באו"ם לענייני פליטים.[4] [5] [6]

את מחקריו השונים מציג המרכז, בין היתר, במסיבות עיתונאים ותדריכים שאותם הוא עורך במוקדי השפעה וכוח שונים ובהם: הקונגרס האמריקאי; הפרלמנט הקנדי; הכנסת; איגוד כתבי האו"ם בניו יורק; מועדון העיתונות הלאומי בוושינגטון ובמקומות מרכזיים נוספים. כמו כן, בשל מרכזיותם של הממשלה הגרמנית וארגוני החברה האזרחית בגרמניה במימון פעילותה של אונר"א המרכז משקיע ממאמצים רבים בפרסום מחקריו בשפה הגרמנית ובהפצתם בקרב נבחרי הציבור ומקבלי ההחלטות במדינה.[7] [8]

מפרסומי המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות המחקר במרכז כוללת מחקרים עתיים ארוכי טווח שממצאיהם מתפרסמים אחת לשנה, כמו גם מחקרים הנערכים אד הוק או לבקשת גוף שלטוני המעוניין בקבלת הצעות לקביעת מדיניות עבור מקבלי ההחלטות:

סקירת תוכן ספרי הלימוד המחולקים לילדי הפליטים בבתי הספר של אונר"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שנה פרסם המרכז מחקר מקיף שעורך ד"ר ארנון גרוס בנושא תוכנם של ספרי הלימוד שבשימוש אונר"א בבתי הספר שאותם היא מפעילה במחנות הפליטים שבסמכותה. במסגרת מחקר מתמשך זה בחן ד"ר גרוס לאורך השנים מעל לאלף ספרי לימוד במקצועות הלימוד השונים הנלמדים בבתי הספר (כאשר מרביתם של הספרים המופיעים במחקר נכתבו הלכה למעשה על ידי הרשות הפלסטינית).

מבין הפרסומים הבולטים בענף מחקרי זה ניתן למנות את המחקרים הבאים:

  • סיכום תוכני ספרי הלימוד ומדריכי המורים של הרשות הפלסטינית, העוסקים בסכסוך עם ישראל (2013 – 2020) - מחקר שפורסם ביום 8 ביוני 2020.[9]
  • ישראל, היהודים והשלום בספרי הלימוד שבשימוש אונר"א ביהודה ושומרון, מזרח ירושלים ועזה רצועת עזה - מחקר שפורסם חודש אפריל 2021.[10]
  • אנטישמיות בחינוך של אונר"א - מחקר שפורסם בחודש ספטמבר 2020.[11]
  • דלאל אל מוגרבי - טרוריסטית רצחנית כדמות מופת בספרי הלימוד של הרש"פ שבשימוש אונר"א - מחקר שפורסם בחודש דצמבר 2019.[12]

סרטים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למן שנת 2004 הפיק מרכז בדין סרטים דוקמנטריים רבים המתעדים את הנעשה בבתי הספר של אונר"א. לשם הפקת סרטים דוקומנטריים אלו שולח המרכז צוותי טלוויזיה מקומיים, צלמים ועיתונאים-חוקרים המסקרים ומתעדים הבטים שונים בפעילותם של בתי הספר של אונר"א במחנות הפליטים שירושלים, יהודה ושומרון, ורצועת עזה. סרטים אלו משמשים את המרכז ככלי תיעודי בלתי אמצעי להמחשת המציאות בתוך בתי הספר של אונר"א בפני המדינות התורמות לסוכנות. נכון לעשור השני של המאה העשרים אחרת פרסם המרכז למעלה מעשרים וחמישה סרטים בשלוש שפות: עברית, אנגלית וגרמנית. [13]

מבין הפרסומים הבולטים בענף תיעודי זה ניתן למנות את הסרטים הבאים:

  • The UNRWA Child Soldier - סרט תיעודי שפורסם בשנת 2021.[14]
  • UNRWA Education to Violence - סרט תיעודי שפורסם בשנת 2021.[15]
  • Incitement to Return - סרט תיעודי שפורסם בשנת 2020.[16]
  • UNRWA in Jerusalem: Anatomy of Chaos - סרט תיעודי שפורסם בשנת 2019.[17]
  • UNRWA Road to Terror: Palestinian Classroom Incitement - סרט תיעודי שפורסם בשנת 2016.[18]
  • UNRWA Goes to War - סרט תיעודי שפורסם בשנת 2014.[19]
  • Camp Jihad - סרט תיעודי שפורסם בשנת 2013.[20]

הצעת מדיניות שחוברה לבקשת משרד ראש הממשלה ביחס לפעילות אונר"א בירושלים, יו"ש ורצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי שנת 2021 התבקש ראש המרכז, מר דוד בדין, מגורמי ייעוץ במשרד ראש הממשלה לחבר מסמך ובו הצעה לטיוב מדיניות של ממשלת ישראל (ובפרט טיוב מדיניתו של המנהל האזרחי) בנושא מחנות הפליטים של אונר"א - וזאת על סמך ניסיונו ועל סמך מחקרי המרכז בסוגיה. בחודש דצמבר 2021 הגיש המרכז את מסקנותיו באשר לשינויים אותם נדרשת הממשלה לערוך כדי לשפר את מדיניותה כלפי הסוכנות וכלפי המדינות התורמות לה. מסקנות אלו כללו, בין היתר, דרישה ישראלית לשקיפות אחר השימוש שעורכת הסוכנות בכספי התרומות המגיעות אליה מגורמים מדיניתיים ואזרחיים ובקרה על אופן ניהולם; עמידה על חובתה של אונר"א לשקם את הפליטים שבאחריותה על פי הסטנדרטים שלאורם פועלת נציבות האו"ם לפליטים (ה-UNHCR); דרישה מן הסוכנות כי תערוך רפורמה במערכת החינוך שאותה היא מנהלת, ובמסגרת זו דרישה להוצאת תכנים מסיתים ותכני ג'יהאד מספרי הלימוד ומניעת קיומם של אימונים פרא-צבאיים לילדים בשיתוף מוסדרות החינוך של הסוכנות; ודרישה מאונר"א לפטר לאלתר עובדים המוכרים כחברי ארגוני טרור. [21]

ספרי מחקר בהוצאת המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים הוציאו חוקרי המרכז ספרי מחקר בנושאי ישראל ויחסיה עם מדינות ערב במזרח התיכון. בין ספרים אלו ניתן למנות את הספרים הבאים:

  • Arnold M. Soloway; Edwin weiss; Gerald Caplan (1971). Truth and peace in the Middle East: A critical analysis of the Quaker report. New York, New YorkK, USA: FRIENDLY HOUSE PUBLISHERS. ISBN 978-0870681752.
  • Soloway, Arnold M. (1985). The Role of Arab Political Culture and History in the Conflict with Israel (Problems of Middle East Peace Making). New York, USA: Center For Near East Policy Researach. ISBN 978-0-9692070-3-0.
  • Douglas J. Feith; Olga Barrekette (1993). Siegel, Edward M. (ed.). Israel's legitimacy in law and history. New York, USA: Center For Near East Policy Researach. ISBN 9780964014503.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון (באנגלית, ברוסית, בצרפתית, בגרמנית, בספרדית ובשפות נוספות)

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון בו מתפרסמים מחקרי המכון על אודות ארגון אונר"א

2021 Facebook icon.svg מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון, ברשת החברתית פייסבוק

2021 Facebook icon.svg Center for Near East Policy Research, ברשת החברתית פייסבוק

YouTube play button icon (2013–2017).svg סרטונים של חטיבת UNRWA Monitor בערוץ של מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון, באתר יוטיוב

YouTube play button icon (2013–2017).svg סרטונים בשפה הגרמנית של חטיבת UNRWA Monitor בערוץ של מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון, באתר יוטיוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הודעת פטירה, באתר Economics in the Rear-View Mirror, ‏6 באפריל 2019.
  2. ^ המרכז מאוגד בארצות הברית כתאגיד ללא מטרות רווח | לחצו כאן כדי לעיין במסמך ההתאגדות העדכני של המרכז במדינת דלוואר, ארצות הברית.
  3. ^ נדב שרגאי, לא נולדו אתמול, ישראל היום, ‏27 בנובמבר 2015.
  4. ^ דוד בדין, כינוס בבריסל של מדינות התורמות לאונרא, מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון, ‏15 בנובמבר 2021.
  5. ^ דוד בדין, אונר"א נמצאת בנקודת רתיחה. זה הזמן להרכיב את המוסד החולה מחדש, מעריב אונליין, ‏13 באוקטובר 2021.
  6. ^ ה-UN High Commissioner for Refugees, באתר נציבות האו"ם לפליטים.
  7. ^ UNRWA Conference 2021: Germany again pledges substantial funds for Palestine refugees, מאמר באתר משרד החוץ הגרמני שבו נטען כי גרמניה היא התורמת השניה בגודלה לאונר"א, ‏16 בנובמבר 2021.
  8. ^ מקורות נוספים בעניין: . Toi Staff, Germany to boost funding to UNRWA as US pulls back, The Times of Israel, 31 Aguste 2018 ; הודיה כריש חזוני, יותר מ-50 מיליון דולר בשנה: התורמים המפתיעים של אונר"א, מקור ראשון, 23 בספטמבר 2020 ; רויטרס, בתגובה לטראמפ: גרמניה "תגדיל משמעותית" את המימון לאונר"א, ידיעות אחרונות, 31 באוגוסט 2018.
  9. ^ ממצאי המחקר פורסמו לעיון הציבור ברשת - סיכום תכני ספרי הלימוד ומדריכי המורים של הרשות הפלסטינית, העוסקים בסכסוך עם ישראל (2013 – 2020).
  10. ^ ממצאי המחקר פורסמו לעיון הציבור ברשת - ישראל, היהודים והשלום בספרי הלימוד שבשימוש אונר"א ביהודה ושומרון, מזרח ירושלים ועזה רצועת עזה.
  11. ^ ממצאי המחקר פורסמו לעיון הציבור ברשת - אנטישמיות בחינוך של אורנ"א.
  12. ^ ממצאי המחקר פורסמו לעיון הציבור ברשת - דלאל אל מוגרבי - טרוריסטית רצחנית כדמות מופת בספרי הלימוד של הרש"פ שבשימוש אונר"א.
  13. ^ רשימת הסרטים הדוקומנטריים המלאה שהפיק מרכז בדין מופיעה באתר המרכז בכתובת זו.
  14. ^ הסרט זמין לצפייה באתר Vimeo המאכסן סרטי הווידאו לצפייה חופשית - The UNRWA Child Soldier.
  15. ^ הסרט זמין לצפייה באתר Vimeo המאכסן סרטי הווידאו לצפייה חופשית - UNRWA Education to Violence.
  16. ^ הסרט זמין לצפייה באתר מרכז בדין - Incitement to Return.
  17. ^ הסרט זמין לצפייה באתר Vimeo המאכסן סרטי הווידאו לצפייה חופשית - UNRWA in Jerusalem: Anatomy of Chaos.
  18. ^ הסרט זמין לצפייה באתר Vimeo המאכסן סרטי הווידאו לצפייה חופשית - UNRWA Road to Terror: Palestinian Classroom Incitement.
  19. ^ הסרט זמין לצפייה באתר Vimeo המאכסן סרטי הווידאו לצפייה חופשית - UNRWA Goes to War.
  20. ^ הסרט זמין לצפייה באתר Vimeo המאכסן סרטי הווידאו לצפייה חופשית - Camp Jihad.
  21. ^ תקציר המנהלים של מסמך המדיניות שחובר על ידי המרכז עבור משרד רה"מ בדצמבר 2021 פורסם בכתובת זו.