מרכז פוליטי בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המרכז הפוליטי בישראל מציג חלופה פוליטית לגושי הימין והשמאל המסורתיים בפוליטיקה של ישראל ומציג השקפות ודעות המאפיינות את שני המחנות. הוא שואף לאזן בין כלכלה חופשית לסולידריות חברתית ומשלב נציות ביטחונית עם פרגמטיזם מדיני. המרכז שואף לשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל לצד סקפטיות ביכולת להגיע להסכם שלום מול הפלסטינים. בנושאים האזרחיים המרכז שואף ליצור פוליטיקה פחות "שבטית" ומקדם עמדות ליברליות ופלורליסטיות[1].

עד 1977 מפלגות המרכז אופיינו כאנשי העלייה הרביעית, לרוב אמידים ממוצא אירופאי. שאיפתם העיקרית הייתה שוק חופשי ופרגמטיות מדינית. הקמת ד"ש וחבירת יגאל ידין למנחם בגין הולידה את "המהפך". מפלגות השלטון היחידות בישראל ממחנה המרכז הן מפלגת קדימה ומפלגת יש עתיד. המפלגה זכתה לפופולריות בעקבות האכזבה בימין הרך מרעיון של ארץ ישראל השלמה ואכזבה בשמאל הרך מההיתכנות להשיג שלום.

הגדרות למרכז פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרת קנולר במחקרה על מפלגות המרכז הגדירה את מפלגות המרכז כך: סוג מפלגות שאינן נמנות עם הימין או עם השמאל הפוליטי. מרכז פוליטי בישראל מנסה להיות גורם מאזן בין הימין לבין השמאל, כאשר חלק מהמרכזים נטו ימינה וחלקם שמאלה, וחלקם אף מפולגים בין תומכי הימין לשמאל. כשאנו מגדירים ימין כמול שמאל, אנו עושים זאת על הציר של ממדים ביטחוניים מדיניים וכגורם מאזן בין עמדות אלו נמצאות מפלגות המרכז. במדינת ישראל מפלגות מרכז צומחות ונעלמות במחזוריות.

קיימים שלושה קריטריונים אובייקטיביים, על פי גורדון סמית, שמאפיינים את המרכז הפוליטי:

  1. רקע היסטורי של המפלגה.
  2. נכונות המפלגה להצטרף לקואליציה עם הימין או עם השמאל.
  3. עמדה אידאולוגית מרכזית, בין שתי הפלגות הגדולות, בנושא מרכזי העומד על סדר היום הפוליטי.

אפרת קנולר טוענת כי הקריטריון הראשון והשני הם תנאי הכרחי להגדרת מפלגה כמרכז פוליטי בישראל, ואילו הקריטריון השלישי אינו הכרחי.

לפי ינאי על מפלגת מרכז לענות על שני משתנים:

  1. מיקום בין שני כוחות מרכזיים במערכת המפלגתית.
  2. עמדת ביניים אידאולוגית או חתירה ליצירת קונצנזוס או דחיית אידאולוגיות המתנגשות זו בזו.

גוטמן מוסיף וטוען כי מרכז פוליטי הוא המקום שבו מתרכזות עמדות מתונות.

עם זאת ביימה טוען כי אין משמעות למילה מרכז שבהן מפלגות משתמשות, ומפלגות הקוראות לעצמן כך עושות זאת במטרה למשוך קהל בוחרים. בישראל ההבדלים האידאולוגיים בין הימין לשמאל מתמעטים בשל כוונת המפלגות לפנות לקהל רחב יותר, בייחוד הבוחר שבמרכז.

לעיתים אף קרה בישראל שמפלגת מרכז נחשבה ככזו בשל שילוב עמדה ימנית בנושא מרכזי אחד בסדר היום הפוליטי עם עמדה הנחשבת לשמאל בנושא מרכזי אחר בפוליטיקה של ישראל. למשל מפלגת שינוי נחשבה למפלגת מרכז כמשלבת בתוכה רעיונות ימניים של כלכלה חופשית עם רעיונות של הפרדת דת ממדינה המזוהים עם השמאל.

מפלגות מרכז בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגות כיום:

הנהגת כחול לבן, 2019
  1. כחול לבן חוסן לישראל

סיעות כיום :

  1. המחנה הממלכתי

מפלגות בעבר:

מטה קדימה ובכיריה, 2009
  1. המפלגה הפרוגרסיבית
  2. מפלגת הגמלאים
  3. מפלגת חץ
  4. קדימה
  5. מפלגת המרכז
  6. תל"ם (תנועה להתחדשות ממלכתית)
  7. ל"ע (ליברלים עצמאיים)
  8. ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי)
  9. שינוי
  10. הדרך השלישית
  11. מפלגת יחד
  12. עצמאות
  13. תל"ם – תנועה לאומית ממלכתית

המפלגות בכנסת וכוחן (2023)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סה"כ: 32 מנדטים

תנועות חוץ פרלמנטריות ועמותות קשורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוני צעירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפרת קנולר, מפלגות המרכז בישראל, בין הימין לבין השמאל, רסלינג, 2017.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]