משה בן-שחר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה בן-שחר
משה בן-שחר.jpg
לידה 1931
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה ספטמבר 2014 (בגיל 83 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עורך עיתון, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה אהרן בן-שחר (יוטשנקו) (24 בנובמבר[1] 1931ספטמבר 2014) היה עיתונאי ואיש ציבור; מחלוצי היישוב, לוחם באצ"ל ועורך העיתון "הירדן" בשנים 1995–2010. יקיר קופ"ח כללית, ההסתדרות הכללית, העיר גבעתיים ותנועת הליכוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה בן -שחר נולד בשנת 1931 בפתח תקווה. אביו שמואל עלה ארצה כ"חלוץ" מפולין והיה פרדסן ובעל מפעל לתיבות עץ לפרי הדר.

בן-שחר כיהן כמזכיר בית"ר הצעירה בפתח תקווה, ובהמשך הצטרף לשורות הארגון הצבאי הלאומי כנער בן 15. את דרכו בשורות הארגון המחתרתי החל בתליית כרוזי תעמולה נגד המנדט הבריטי. במלחמת השחרור היה אחד הקשרים הראשונים של האצ"ל, והשתתף בשורת קרבות בכיבוש יהודייה (יהוד), וילהלמה (בני-עטרות), ראס אל-עין (ראש העין) וכשנפרצה דרך בורמה לירושלים היה אחד מהעוברים הראשונים בה כאלחוטאי של מפקד מחוז האצ"ל בירושלים. מאוחר יותר לחם בגדודים 145 ו-32, ואחר-כך כאלחוטאי בגדוד 61 (מוריה) של חטיבת עציוני.

לאחר שהשתחרר מהשרות הצבאי, נסע לקרובי משפחתו בקנדה, השתלם שם בלימודים אקדמיים, ובשנת 1953 חזר ארצה. באותה שנה פתח בקריירה עיתונאית, וב-1960 התמנה לסופר העיתון "חרות" ליד מוסדות האו"ם בניו-יורק. בין היתר, היה עורך חדשות בעיתונים הכלכליים "מבט" ו"ישראל אקונומיסט", וייצג בישראל את העיתון היהודי "מונטריאול ג'ואיש פוסט", והיה חבר מערכות העיתונים "ארץ ישראל", "היום" ו"הירדן". כעיתונאי בעיתון "חרות" היה מסקרו הלאומי של מנחם בגין ואף היה העיתונאי הראשון מהמחנה הלאומי אשר ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, הסכים להתראיין אצלו.

במזכירות בית"ר בסניף ת"א הכיר את רות מנהרדט – לוחמת ומפקדת בארגון הצבאי הלאומי שנודעה בשם המחתרתי רות רפאלי וראש קבוצת "אורית". רות הייתה חברת האצ"ל בת"א והקימה בביתה את תחנת השידור "קול ציון הלוחמת" הבלתי לגאלית, ללא ידיעת משפחתה. רות, ביחד עם משה, היו למייסדי תנועת החרות וגלגוליה הפוליטיים. לימים הפכה רות למנכ"לית ארגון נשי חירות בישראל.

בשנות ה-60 שימש משה כמזכירו האישי של חה"כ אריה בן-אליעזר ובשלהי העשור היה ממייסדי סיעת "תכלת לבן" בהסתדרות הכללית וכיהן כמזכירה הכללי הראשון, צעד אשר קירב את המחנה הלאומי לשלטון בשנת 1977. כמו כן, כיהן כמזכ"ל גח"ל בהסתדרות לצידו של שמואל רכטמן.

בין תפקידיו הציבוריים: היה ממייסדי "ברית חיילי האצ"ל", כיהן כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית וכחבר הדירקטוריון של קופת חולים כללית ובמשך שנים היה חבר מועצת עיריית גבעתיים כנציג הליכוד, יו"ר ועדת הביקורת המרכזית של שירותי בריאות כללית ויו"ר דירקטוריון רשת הדיור המוגן "משען". בעקבות אהבתו למוזיקה קלאסית נמנה עם מייסדיו של הקונסרבטוריון העירוני של גבעתיים ולימים הפך ליו"ר הדירקטוריון שלו.

בשנת 2012 הוציא לאור את ספרו "פרקים אוטוביוגרפיים לאור דרכם של אבות הציונות הלאומית" שבו סקר את מהלך חייו העיתונאיים והציבוריים, סיפורים וראיונות כפי ששמע מפיהם של מנהיגים לאורך יותר מיובל שנים של כתיבה בעיתונות הלאומית. ראיונות וסיפורים אלו קשורים לנושאים בחייהם המדיניים והפוליטיים של כמה ממנהיגי הציונות: בתנועת העבודה, מבן-גוריון, ברל כצנלסון ומשה שרת ועד משה דיין, שמעון פרס ופנחס לבון. מהמחנה הלאומי: מזאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין ואריה בן אליעזר ועד אורי צבי גרינברג, אייזיק רמבה ועוד עשרות רבות ממנהיגי וראשי המחתרות.

לרות ומשה נולדו שתי בנות.

משה בן-שחר נפטר בספטמבר 2014 והובא למנוחות לצד אשתו, רות, בחלקת לוחמי האצ"ל בבית העלמין סגולה בפתח-תקווה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה בן-שחר, פרקים אוטוביוגרפיים לאור דרכם של אבות הציונות הלאומית (שני כרכים), הוצאת "הירדן", 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי אתר לוחמי האצ"ל