משה גרדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

משה גרדון (קרי: גורדון; (1892 או 189417 בספטמבר 1974) היה מחנך עברי בפולין בין מלחמות העולם, מראשי רשת החינוך העברי "תרבות" (19191932), ומנהל מוסד ביאליק מ-1935 ועד 1969. משפטן בהכשרתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה גרדון נולד ב-1892 ביפו, בנם הבכור של זוג יהודים ליטאים שעלו ארצה. אביו היה המחנך, המשורר ופרשן המקרא שמואל לייב גורדון (של"ג). אמו, מלכה לבית בלומגארטן, הייתה אחותו של המשורר ומתרגם התנ"ך ליידיש יהואש, ואחותה של אשתו של הסופר העורך והמו"ל בן אביגדור (אברהם ליב שַלקוביץ). בילדותו שבה משפחתו לרוסיה, והתיישבה בעיר ורשה שבפולין הרוסית. למד משפטים באוניברסיטת ורשה ובבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים, והוסמך כעורך דין. בעת לימודיו בוורשה היה פעיל ציוני וחבר אגודת הסטודנטים הציונים "ירדניה". שם הכיר את אשתו לעתיד, עֵדי סְמוּש, ילידת ורשה, אף היא תלמידת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ורשה וחברת "ירדניה". אשתו סיימה את לימודיה שם, וכן סיימה לימודי נגינה בפסנתר, ולימדה היסטוריה וצרפתית בבתי ספר תיכונים בוורשה ובלודז'. לאחר המלחמה היה ממייסדי רשת בתי הספר היהודיים העל-יסודיים העבריים בפולין "תרבות", והיה חבר הוועד המנהל שלה. משנת 1919 כיהן כמנהל בית הספר התיכון של תרבות בלודז', שהיה בית הספר התיכון העברי הראשון בפולין (ולבסוף נסגר על ידי השלטונות). בשנות ה-20 נמנה, לצד יהודה אייגס ואברהם לוינסון, עם מנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעירצעירי ציון" בפולין, והיה חבר הוועד המרכזי שלה (השלושה היו גם ממנהיגי מרכז "תרבות"[1]). חיבר ספרי לימוד, בעיקר בגאוגרפיה.

ב-1928 שב לוורשה, וכיהן כמנהל מרכז הסתדרות "תרבות" עד עלייתו לארץ ישראל ב-1932. בשנים אלה כיהנה אשתו כחברת הנהלת ויצו בוורשה, בשנים 1931–32 הייתה עורכת המדור לנשים בעיתון היהודי-פולני Nowe Słowo. (בארץ ישראל שבה לפעול בארגון החל בשנת 1946, כיהנה כיו"ר הראשונה של המחלקה המשפטית שלו בשנים 19551968 וכיו"ר סניף ירושלים.)
ב-1934 עברה המשפחה לירושלים, ושם התמנה כמנהל מוסד ביאליק, בית ההוצאה לאור שייסדו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית במלאת שנה לפטירתו של המשורר חיים נחמן ביאליק. גרדון כיהן כמנהל המוסד במשך יותר משלושה עשורים, עד פרישתו לגמלאות ב-1969. שם דגש ניכר על עיצוב הספרים שראו אור בהוצאה. במסגרת תפקידו היה חבר הנהלת מפעל הביבליוגרפיה העברית. כן היה חבר החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, החברה הארץ־ישראלית להיסטוריה ואתנוגרפיה וחבר מערכת הוצאת התנ"ך בפירוש ש"ל גורדון.

התגורר בדרך עזה 32, בשכונת רחביה שבירושלים. נפטר בסתיו 1974, ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[2] אשתו עדי נפטרה באלול תשמ"ו ונקברה לצדו.[3]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגרדון היו שלושה אחים צעירים: ד"ר יהואש גורדון (1894–1974;[4] הרופא המוסמך הראשי והיועץ הרפואי של משרד הביטחון); ימימה ארנון (1900–1992;[5] בתה, איה, היא אשתו של המוזיקולוג דון הרן) ובן-עמי גורדון (1979–1904; ממנהיגי השומר הצעיר, ממייסדי קיבוץ ד' ומשמר העמק[6]).

משה גרדון היה אב לשניים: כרמלה ויורם.
בנו ד"ר יורם (רמי) גורדון (1928–2006) היה מהנדס מומחה להידרולוגיה. לחם במלחמת העצמאות ולאחר מכן היגר לארצות הברית, שם למד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי וסיים דוקטורט באוניברסיטת אריזונה. עבד בחברת הנדסה שונות, כיהן כמהנדס הראשי של הוועדה הבין-מדינתית לאגן נהר הפוטומק, יועץ לבנק העולמי ולבסוף כסגן נשיא וחבר מועצת המנהלים של חברת הייעוץ ההנדסי Greenhorne and O'Mara. היה נשוי לג'ודית גֶסֶלוביץ במשך 52 שנה, עד מותו), השתקע ברֶסטון שבווירג'יניה, והיה אב לשניים וסב לנכדים.[7] בנו ד"ר גלעד של"ג גורדון (Gilad Shalag Gordon) הוא פנימאי המתגורר בבולדר (Boulder) שבקולורדו, ובנו לירן גורדון, המתגורר בפוטומק (Potomac) שבמרילנד, הוא עורך דין העוסק בתחום הטלקומוניקציה.[8]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מ' גרדון (עורך), שיחות עם הורים, ורשה: תרבות, תרפ"ח. (חינוך)
  • משה גדרון, יצחק ליפקין ודניאל פרסקי (עורכים), מקרא לנער: רשימת ספרי קריאה בעברית סדורים לפי הגיל ולפי מחלקות בית ספר עממי וגמנסיה נמוכה, ורשה: הוצאת הסתדרות תרבות (דפוס ספולדרוק), תרפ"ט 1929.
  • מ’ גרדון (עורך), יומן גאוגרפי: חוברת לעבודה עצמית ותרגילים בגיאוגרפיה, (ורשה: דפוס רענאמא, 1929).
  • משה גרדון, גיאוגרפיה: ספר למוד לבתי עממיים ותיכוניים, 2 כרכים, ורשה: (דפוס Monolit), תרצ"א 1932.
    • מהדורה ב מחֻדשת ומתֻקנת, ורשה: א' גיטלין, תרצ"ג–[תרצ"-]. (חלק ב יצא לאור בדפוס הפועל הצעיר בתל אביב) (התוכן: חלק א: גיאוגרפיה כללית, תרצ"ג; חלק ב: אנטרקטיקה, אוסטרליה, אפריקה, אסיה, אמריקה, [תרצ"-].)
  • מ’ גרדון, אם אין אני לי – מי לי: וכשאני לעצמי מה אני?, ורשה: הוצאת המחלקה לתרבות ותעמולה שעל יד אגודת החברות היהודיות לקואופרציה בפולניה, 1931. (ספרון) (כלכלה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Gordon, Moshe,' in: Who's who in the State of Israel, 1967, p. 285.
  • 'Eddy Gordon,' in: Who's who in Wizo, 1966-1970, 1970, p. 56.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה קול, מורים וחברים, כרך ב, ירושלים: מ' ניומן, תשכ"ח 1968, עמ' 115.
  2. ^ משה גורדון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ עדי גורדון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  4. ^ יהואש גורדון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  5. ^ ימימה ארנון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  6. ^ בן גורדון, בפורטל ההנצחה של התנועה הקיבוצית, משמר העמק.
  7. ^ Yoram Rami Gordon, Kriss Foundation Database; Yoram Gordon, water expert, 78, Washington Jewish Week, November 23, 2006, HighBeam.
  8. ^ WEDDINGS; Liran Gordon and Karen Appelbaum, The New York Times, May 31, 1993; Liran Gordon, Sourcing Board.