משה שוורץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

משה שוורץ (19251978) היה פילוסוף וחוקר פילוסופיה, מקים המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, בראשה עמד ושימש כפרופסור במחלקה.[1][2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוורץ סיים את עבודת הדוקטורט בשנת 1954 באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא התזה שלו הייתה התפיסה הריאליסטית של המיתוס במשנתו של פרידריך וילהלם שלינג. שוורץ הושפע בעיקר מהגותם של שלינג ופרנץ רוזנצווייג. הוא עסק בחשיבות השפה וביחס לדרכי ההבנה של הניסיון הדתי בעידן המודרני.[3] מושאי מחקריו היו בין היתר ר' יהודה הלוי, משה מנדלסון, רנ"ק ומרטין בובר.[4] בשנת 1968 זכה בפרס של עירית רמת גן לחכמת ישראל על ספרו "שפה, מיתוס ואומנות".[5]

לשוורץ ואשתו מרים נולדו שלש בנות ושני בנים - יוסף שוורץ ואלי שוורץ.

פעולות לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלאת עשרים שנה למותו, בשנת 1998, הקדישה אוניברסיטת בר-אילן את ספר השנה למדעי היהדות והרוח (כב-כג) לזכרו והוא נקרא גם "ספר משה שוורץ". השער הראשון של הספר נקרא "משה שוורץ - האיש והגותו" וכולל מאמרים מאת מנחם צבי קדרי, יהודה פרידלנדר, וזאב לוי. את הספר ערך משה חלמיש. כעבור עשור נוסף, בשנת 2008, התקיים כינוס בן יומיים במחווה להגותו בשם "אידאליזם, מיתוס והתגלות".[6] הכינוס התקיים במכון ון ליר בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים
ספרים שערך
ספרים להם תרם מבוא וביאורים
ספרים שתרגם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.