משיח (דתות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משיחיות)
הנדל, "הללויה" מתוך "המשיח"

משיח הוא מילה מן השורש העברי מ.ש.ח. במקור, דמות זו קשורה באדם שקיבל שליחות מיוחדת מאלוהים, לאחר משיחתו בשמן – בפועל או מטפורית – בידי אדם אחר או בידי אלוהים. בהמשך, מושג 'משיח האל' קיבל משמעות הקשורה בגאולה, שהיא בזיקה לזרעו של דוד, וישחרר את עם ישראל משעבודו ויחזיר עטרה ליושנה.

ביהדות כמו בנצרות, המושג הלך וקיבל משמעות אסכטולוגית - הקשורה לזמן מוגדר, שבו יתרחשו תמורות אשר כתוצאה מהן במקום ההווה הבלתי מושלם יבוא עידן טוב ומושלם.

משיחיות הוא ביטוי לאמונות ולתיאוריות בדבר התעלות האדם באחרית הימים, תמורות חברתיות רדיקליות, שינוי סדרי בראשית ומיצוי מלא וסופי של ההיסטוריה. גישות אלו כרוכות בתפיסת ההווה כשלילי ומלא סבל, אשר יש בו בכל זאת מהתקווה לעתיד אוטופי טוב יותר.[1]

המשיח במורשת עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילתה היהדות לא הייתה דת משיחית. בתורה ואף במזמורי תהלים האל הוא דמות המושיעה בהווה: אברהם – המאמין הראשון – אינו בוחר להיות נושע, או מציע ישועה -אלא הוא דגם של צדיק, המבורך בברכת האל. האל לכל היותר מציע ישועה בעתיד הקרוב – וזאת גם ממצוקות קשות, כשל עבדות מצרים. התפנית ביחס לזמן ארעה בעקבות זאת, שאז יציאת מצרים הפכה לאב-טיפוס של גאולה ואף של אסכטון – כלומר של גאולה סופית, שתבוא באחרית הימים. יתר על כן, המערך המשיחי עבר ממעמד שולי למעמד מרכזי עד מרכזי ביותר ביהדות.[2]

יחד עם זאת, לדידו של חוקר הדתות ורבלובסקי, הפוטנציאל המשיחי חובק-כל היה טמון ביהדות כבר מתחילתה – ו"הוא שאפשר לעם ישראל להישרד בעוז, באמונה ובתקווה חסרות פשרה, בכבוד ובגאווה; לנוכח הייסורים, הרדיפות, העלבונות, ודיכוי שעשויים להביאו לידי היעלמות".[1]

קיים מתח מובנה בין הלכה למשיחיות; ומעניין כי ההלכה לא מציעה דרכים לזרז את ביאת המשיח, אלא רק מבטיחה את הסדר כרצונו וכדרכו של אלוהים. בכך היא ממשיכה את דרכו של אברהם, אשר לא רק שהוא דגם של צדיק – אלא עליו לצוות "את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח:יט). 'הלכתיות' זו באה לידי ביטוי בתוכחותיהם של הנביאים, הקוראים את בני ישראל לקיים את חובותיהם לפי הברית. עבור הנביאים (נא עיינו ירמיהו כב:ד, יחזקאל יא:יט-כ), העתיד המפואר הוא עתיד של שמירת מצוות - וירושלים המשיחית היא למעשה עיר 'ארצית'. אמנם, הנביאים לא יכלו שלא להניח סימני גאולה, ולזהות סימני היכר לאירוע אסכטולוגי המשש ובא. נכון שישעיהו נט:כ גורס שהתשובה וקיום מצוות עשויים לעזור ואף לזרז את בוא הגאולה. אבל הגאולה אינה מטרתה של התורה ותכליתה העיקרית של ההלכה.[3]

התודעה המשחית היהודית והציפייה לישועה התפתחו אם כן בעקבות אירועים היסטוריים מאתגרים. תקוות אלו התייחסו לחזרה לעבר של ימי חסד אבודים - עבר ממשי, או שעבר אידיאליזציה. בגלל מעמדה האפלטוני, העל-היסטורי, העל זמני - המיסטיקה נחשבת כמאפשרת מרווח קטן לעיסוקים משיחיים. זאת מבקשת נצחיות של העכשיו הקיים לעד - ולאו דווקא זמן ממשי. ואולם, ועל פי גרשום שלום המשיחיות היהודית הייתה למשיחיות מיסטית לחלוטין.[4] זאת לובשת שתי פנים שונות: האחת – זאת של קבלת ר' משה קודוברו – היא משיחית בדחפיה ובמניעיה הפסיכולוגיים, אך לא במבנה הפנימי כדוקטרינה. השנייה – זאת של קבלת האר"י – היא משיחיות מתפרצת במהותה ובמבניה.

ואולם לא דגם משיחי זה ולא זה, מעולם לא ניתקו מגע עם המציאות החברתית וההיסטורית, גם כשהן הגיעו לרמת הרחנה גבוהה ביותר. קץ הגלות, קיבוץ גלויות והחזרת עטרת מלכות דוד לישנה - מעולם לא איבדו את מעמדם הבכיר. המשיחיות היהודית שמרה על בסיסה הלאומי, שלא בתלות למשמעותה האוניברסלית, הקוסמית, הפנימית והרוחנית. ורבלובסקי טוען ש:

ייתכן שצריך להשוות את המשיחיות היהודית למבנה רב קומות. יותר ויותר רמות נוספו - רמות רוחניות, אוניברסליות, אפילו קוסמיות, מיסטיות ופילוסופיות - וכל אחת מהן שינתה את מהותן של אלה שמעליהן היא נבנתה. אף על פי כן, מחד גיסא לעולם שום רמה חדשה לא המעיטה או ביטלה את הקודמות, אשר עליהן היא נשענה. מאידך גיסא, כמו טבעותיו של עץ, ההתפתחות ברעיונות ובתפיסות המשיחיות – בנוסחתם הרסטורטיבית והאוטופית כאחד – מנע מהיהדות לזהות באופן קבוע את המשיחיות עם כמה מעקרונות היסוד שלה לבדם

ורבלובסקי, תשנ"ג, עמ' 335

המשיח ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – משיח

קיימת אמונה בסיסית ביהדות, אשר על פיה בשלב מסוים בהיסטוריה יקום נצר לדוד המלך, יהפוך למלך המשיח, יביא גאולה לעם ישראל ויחולל תיקון עולמי, שיעשה את העולם טוב יותר. האדם הזה מכונה לרוב משיח, או "משיח בן דוד". הרמב"ם קבע אמונה זו כעיקר ה-12 מבין שלושה עשר העיקרים, וכך הוא כותב: "והיסוד השנים עשר - ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא, ואין לומר שנתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן". העיקר הזה נוסח מאוחר יותר בלשון קצרה יותר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

משיח הוא למעשה אדם, דמות משכמו ומעלה אך לא יצור שמימי ולא יצור על-אנושי. משיח על-פי היהדות הוא ילוד אישה, ואין הכרח שיחולל ניסים וישנה את מערכות הטבע. המסורת המקובלת גורסת כי משיח פוטנציאלי מצוי בכל דור, והוא יהפוך למשיח ממש, אם ההשגחה העליונה תחליט שהדור זכאי לכך. ביסודה, התפיסה של היהדות לגבי המשיח מורכבת ממספר אמונות יסודיות שונות.

א'- הברית שה' כרת עם דוד היא ברית נצחית, בלתי פוסקת. וגם אם בגלל החטאים המלוכה אבדה מזרע דוד למשך תקופה מסוימת- היא עתידה לחזור. וכפי שמוכח מכמה מקומות בנביאים, כגון דברי ה' לדוד "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כיסאך יהיה נכון עד עולם". וכן בירמיה- "כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יומם ולילה בעתם, גם בריתי תפר את דוד עבדי מהיות לו בן מלך על כסאו ואת הלווים הכוהנים משרתי".

ב'-האמונה בגאולת עם ישראל. בספר התורה מתואר כמה פעמים שאם עם ישראל יחטא אזי הם יגלו מארץ ישראל ויורחקו מה'. אולם, התורה גם אומרת שבסופו של דבר ה' ישוב ויגאל את עם ישראל ויחזיר אותם לקרבתו, וישוב להיטיב עמם כאשר בראשונה ואף למעלה מזה- "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך, והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך...". במקומות מסוימים בנביאים גם יש קישורים בין גאולת עם ישראל לבין מלכות בית דוד, כגון הכתוב בספר יחזקאל- "והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה. והקמתי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא יהיה להן לרועה. ואני ה' אהיה להם לאלהים, ועבדי דוד נשיא בתוכם".

ג'- אמונה בגאולה עולמית שבה העולם כולו יתוקן. אמונה זו מבוססת על שני דברים. מצד אחד- על כתבי הקודש, כגון הכתוב בספר ישעיה- "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". ומעין זה יש נבואות רבות המתארות עתיד של חזרה בתשובה עולמית, כאשר במקומות רבים- חזרה בתשובה זו מיוחסת גם למנהיג משכמו ומעלה מזרע בית דוד, כגון- "והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והייתה מנחתו כבוד". ומצד שני- על התפיסה שבסופו של דבר בעולם שהאל מנהל אותו, הטוב חייב לנצח בסופו של דבר, וכל בני האדם יחזרו בתשובה.

הצירוף של שלוש האמונות הללו, מרכיב את התמונה המשיחית התורנית- מלך מזרע דוד, שינהיג את עם ישראל בצורה מתוקנת, ישפוט בצדק, וילמד תורה לכל הגויים- ועל ידי זה יביא לתיקון עולמי.

המשיח בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – ישו, הביאה השנייה

הנצרות יונקת את מורשתה המשיחית מהמקרא העברי, אשר עבר פרשנות בברית החדשה. בניגוד ליהדות שמדברת על משיח עתידי שטרם הגיע, הנצרות מדברת על משיח שכבר הגיע - ישו, ועיקר מרכזי של אמונתה הוא שצריך להאמין שכבר בא, בנוסף לבואו העתידי. כינויו של ישו "כריסטוס" משמעו משיח. ביאה שנייה זו של ישו באחרית הימים היא אחת מהדוגמות הנוצריות ומופיע ב"קרדו" (אני מאמין) הנוצרי:

אני מאמין באל אחד, האב הכול יכול, עושה שמיים וארץ, כל הנראה וכל הבלתי נראה. ובאדון אחד, ישוע המשיח, בן יחיד לאלוהים, אשר נולד מן האב לפני כול הדורות. אל מאל, אור מאור, אל אמת מאל אמת. מולד, ולא נברא, עצמו עצם האב, ועל-ידו נעשה הכול. עבורנו בני האדם, ועבור ישועתנו, ירד מן השמיים. ונהיה בשר על-ידי רוח הקודש ברחם מרים הבתולה, ונעשה אדם. נצלב למעננו בימיו של פונטיוס פילאטוס, סבל ונקבר. וקם לתחייה מקץ שלושה ימים, ככתוב בכתבים. ועלה השמיימה, והוא יושב לימין האל האב. והוא ישוב בתהילה, לשפוט את החיים ואת המתים, ולא יהיה קץ למלכותו. וברוח הקודש, האדון המחייה, הנובע מן האב ומן הבן[2], לו אנו סוגדים ואותו אנו מוקירים, כאת האב וכאת הבן, והוא אשר דיבר בפי הנביאים. ובכנסייה האחת, הקדושה, הכוללת והשליחית. אני מכיר בטבילה האחת למחילת החטאים, ומצפה לתחיית המתים, ולחיי העולם הבא. אמן.

אני מאמין נוסח ניקיאה-קונסטנטינופוליס (381)

לפי מסורת הכנסייה, ישו הבטיח לפני מותו לשוב ולהופיע, ומאמיניו מחכים מאז לשובו (רמזים לכך בחזון יוחנן, כ 4-6). הביאה השנייה ('parousia') מזוהה עם הארמגדון ועם מלחמת גוג ומגוג כאירועים, שיסיימו את התקופה ה'טבעית' בבריאה. אף שהיא נזכרת מספר פעמים, חזרתו של ישו אינה מפורטת כל צרכה ותיאורה שופע מטפורות ואלגוריות. מסיבה זו צמחו לתיאורים אלה פרשנויות רבות. ברם, על רוב הנוצרים מוסכם שישו ישוב לעולם הגשמי באחרית הימים כדי לשפוט את החיים והמתים (אשר יקומו לתחייה) ביום הדין ולהקים את מלכות האל, שאליה יורשו להיכנס רק הצדיקים ואשר תימשך לעולמי עד. בכך, על-פי הנצרות, תבואנה נבואות אחרית הימים שב"ברית הישנה" (התנ"ך) לידי קיום.

חלק מהזרמים בנצרות (אוונגליסטים בעיקר) רואים בגאולת ישראל נדבך מרכזי בביאתו המחודשת של ישו, ולכן הם מעודדים את הריבונות היהודית על ארץ ישראל ותורמים כספים למדינת ישראל ולארגוני ימין יהודיים.

המשיח באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מהדי

המהדיערבית: مهدي, שפירושו: המונחה (בידי האל), המונחה נכונה) הוא גואל העולם והמקביל המוסלמי למשיח ביהדות. המידע על המהדי אינו מופיע בקוראן אלא רק בחדית' - מקבץ המסורות שבעל-פה ועל כן גילו, מוצאו ולטענת מספר חוקרים סונים עצם קיומו, שונים בין שני הפלגים העיקריים באסלאם - הסונה והשיעה.

במהלך ההיסטוריה, הציפייה למהדי התעצמה בעת שגברו קשייה של הקהילה השיעית, בשל רדיפת השליטים הסונים את התומכים במשפחת עלי, שראו את עצמם מנושלים מעמדת הכוח הראויה להם. האמונה במהדי שיחזור לעולם ויעשה צדק, הקלה על המאמינים להתמודד עם קשיי היום-יום.

מעת לעת ניצלו אנשים שונים (בעיקר ממשפחתו של מוחמד) את מצבם הקשה של השיעים, הכריזו על עצמם כמהדי, וניסו למרוד בשלטונות הסוניים (בשתי המאות הראשונות לאסלאם היו מספר התמרדויות סוניות תחת דגלו של "מהדי", אולם לאחר מכן, השיעים היו היחידים שעשו שימוש באמונה הזו במרידות). לפיכך, כדי להוכיח כי הם אכן המהדי, המורדים השונים זייפו מסורות רבות על מוצאו, שמו, ועת הגעתו של המהדי.

בדתות ותרבויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדי שגיב, משיחיות יהודית בעת החדשה: משבתי צבי ועד הרבי מלובביץ', רעננה, האוניברסיטה הפתוחה (מהדורה פנימית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 צבי ורבלובסקי (עורכים: א' כהן, פ' מנדס פלור, א' שפירא), משיחיות, לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, עמ' 332-336.
  2. ^ צבי ורבלובסקי, היהדות או דת ישראל, אנציקלופדיה דתות ואמונות, תל אביב 1968, עמ' 21-57
  3. ^ יוסף קלוזנר, הרעיון המשיחי בישראל, תש"י
  4. ^ גרשום שלום (א' שפירא - עורך), דברים בגו, תשל"ו