משל הכבשים והעתודים
הכבשים והעתודים או "משפט העמים" הוא הצהרה של ישו המתועדת בפרק כ"ה של בשורת מתי בברית החדשה. היא מאופיינת לעיתים כמשל, אם כי בניגוד לרוב המשלים, היא אינה מתיימרת לספר סיפור על אירועים המתרחשים לדמויות כלשהן. על פי התאולוג האנגליקני צ'ארלס אליקוט, "אנחנו בדרך כלל מדברים על חלקו המסכם של פרק זה כמשל 'הכבשים והעתודים', אך ברור מלכתחילה שהוא עובר את תחום המשלים אל תוך המציאות האלוהית, וכי הכבשים והעתודים יוצרים רק תיאור עזר"[1]. פרשה זו מסכמת את החלק של בשורת מתי המכונה בשיטת אוליבט (הקטע בבשורות הסינופטיות הידועות כאפוקליפסות הקטנות בשל הלשון האפוקליפטית שבהן, הכוללת אזהרתו של ישו לתלמידיו ומאמיניו שהם עתידים להיקלע לרדיפות וצרות גדולות עד לניצחון המלא והקמת מלכות אלוהים), והיא מקדימה את תיאורי בשורת מתי על הצליבה ועינויי ישו ותחייתו[2].
למשל זה ולמשל עשר הבתולות ולמשל כיכרי הכסף באותו פרק "יש מכנה משותף, שמגמתם להנחות את התלמידים בצורך המיידי לתובנה שיש לשקוד ולפעול נכון בהתאם ללימוד, אך לכל אחד מהם יש מטרה נפרדת משלו"[1].
נוסח הפסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנוסח של הקטע מופיע בבשורה של מתי והוא החלק האחרון של קטע המכיל סדרה של משלים. בבשורת מתי כ"ה: 46-31:
31 וְהָיָה כִּי יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם בִּכְבוֹדוֹ וְכָל־הַמַּלְאָכִים הַקְּדֹשִׁים עִמּוֹ וְיָשַׁב עַל־כִּסֵּא כְבוֹדוֹ׃ 32 וְנֶאֶסְפוּ לְפָנָיו כָּל־הַגּוֹיִם וְהִפְרִיד בֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַפְרִיד הָרֹעֶה בֵּין הַכְּבָשִׂים וּבֵין הָעַתּוּדִים׃ 33וְהִצִּיב אֶת־הַכְּבָשִׂים לִימִינוֹ וְאֵת הָעַתּוּדִים לִשְׂמֹאלוֹ׃ 34 אָז יֹאמַר הַמֶּלֶךְ אֶל־הַנִּצָּבִים לִימִינוֹ בֹּאוּ בְּרוּכֵי אָבִי וּרְשׁוּ אֶת־הַמַּלְכוּת הַמּוּכָנָה לָכֶם לְמִן־הִוָּסֵד הָעוֹלָם׃ 35 כִּי רָעֵב הָיִיתִי וַתַּאֲכִילֻנִי צָמֵא הָיִיתִי וַתַּשְׁקוּנִי אֹרֵחַ הָיִיתִי וַתַּאַסְפוּנִי׃ 36 עָרוֹם וַתְּכַסּוּנִי חוֹלֶה וַתְּבַקְּרוּנִי בַּמִּשְׁמָר הָיִיתִי וַתָּבֹאוּ אֵלָי׃ 37 וְעָנוּ הַצַּדִיקִים וְאָמְרוּ אֲדֹנֵינוּ מָתַי רְאִינוּךָ רָעֵב וַנְּכַלְכְּלֶךָ אוֹ צָמֵא וַנַּשְׁקֶה אוֹתָךְ׃ 38 וּמָתַי רְאִינוּךָ אֹרֵחַ וַנַּאַסְפֲֶָ אוֹ עָרֹם וַנְּכַסֲֶָּ׃ 39 וּמָתַי רְאִינוּךָ חוֹלֶה אוֹ בַּמִּשְׁמָר וַנָּבֹא אֵלֶיךָ׃ 40 וְהַמֶּלֶךְ יַעֲנֶה וַיֹאמַר אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם מַה־שֶׁעֲשִׂיתֶם לְאֶחָד מֵאַחַי הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה לִי עֲשִׂיתֶם׃ 41 וְאָז יֹאמַר גַּם אֶל־הַנִּצָּבִים לִשְׂמֹאלוֹ לְכוּ מֵעָלַי אֲרוּרִים אֶל־אֵשׁ עוֹלָם הַמּוּכָנָה לַשָּׂטָן וּלְמַלְאָכָיו׃ 42 כִּי רָעֵב הָיִיתִי וְלֹא הֶאֱכַלְתֶּם אוֹתִי צָמֵא הָיִיתִי וְלֹא הִשְׁקִיתֶם אוֹתִי׃ 43אֹרֵחַ הָיִיתִי וְלֹא אֲסַפְתֶּם אוֹתִי עָרוֹם וְלֹא כִסִּיתֶם אוֹתִי חוֹלֶה וּבַמִּשְׁמָר וְלֹא בִקַּרְתֶּם אוֹתִי׃ 44 וְעָנוּ גַם־הֵם וְאָמְרוּ אֲדֹנֵינוּ מָתַי רְאִינוּךָ רָעֵב אוֹ צָמֵא אוֹ אֹרֵחַ אוֹ עָרוֹם אוֹ חוֹלֶה אוֹ בַמִּשְׁמָר וְלֹא שֵׁרַתְנוּךָ׃ 45 אָז יַעֲנֶה אֹתָם לֵאמֹר אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם מַה־שֶׁלּא עֲשִׂיתֶם לְאֶחָד מִן־הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה גַּם־לִי לֹא עֲשִׂיתֶם׃ 46 וְהָלְכוּ אֵלֶּה לְמַעֲצֵבַת עוֹלָם וְהַצַּדִּיקִים לְחַיֵּי עוֹלָם׃
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע זה פונה ישירות, במילותיו של ישו לאחת הסוגיות המטרידות ביותר בתאולוגיה הנוצרית - מי יזכה להגיע לגן העדן, ומדוע. סוגיה קשורה נוספת היא, האם רק נוצרים אדוקים עשויים להיוושע, או שמא גם "עובדי אלילים מוסריים" יכולים גם הם להיוושע. שלוש העמדות התאולוגיות העיקריות בהקשר לכך הן:
- הצדקה על ידי מעשים (פלגיאניזם): הדוקטרינה כי ניתן להיוושע באמצעות עשיית מעשים טובים.
- הצדקה מתוך אמונה: הדוקטרינה כי ישועה תתקבל אך ורק על ידי האמונה. דוקטרינה זו קשורה בעיקר למרטין לותר ויורשיו.
- יעידה מראש: דוקטרינה שאלוהים יעד מראש (או, החליט תוך התקדמות בזמן כפי שאנו מכירים אותו) מי ייוושע ומי יידון לדראון עולם, תוך שימוש בעקרונות של אמות מידה שאינם ידועים לבני אדם. דוקטרינה זו קשורה עם הקלוויניזם, היאנסניזם, והפולמוסיות הנגדית של אוגוסטינוס הקדוש.
משל זה נראה כתומך לכאורה בהשקפה הראשונה, הצדקה מתוך מעשים. "הכבשים" נושעים בגלל מעשים טובים שעשו, בלי קשר לכל מסגרת של ידע או אמונה, או תקווה לתועלת בעתיד. מספר תאולוגים קלוויניסטים בפרט ניסו אפוא לחמוק מהקטע על ידי צמצום הביטוי "אֶחָד מֵאַחַי הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה", או על ידי הכחשת האפשרות שלקטע זה יש משמעות מילולית לחיים שלאחר המוות. נראה שאפשרות הראשונה אינה טבעית, ועומדת בניגוד לרוח משל השומרוני הטוב . אי. קרסון בריסון שהוא פרופסור חבר לשפות המקרא בסמינר האיגוד הפרסביטריאני, אומר, "יש לציין כי הרשימה המופיעה במשל של אנשים שגורלם התאכזר אליהם, עניים, רעבים, פגועים גופנית, נפשית ונזקקים היא, במבט ראשון, רשימה של אלה שנראים כזקוקים ביותר לחסד אלוהים. אלה הם "אחי הקטנים האלה", אלה הם באמת ה"אחרים"[3]. האפשרות הראשונה גם אינה תומכת ביעידה מראש, אך לכל היותר עשויה להצביע, למשל, כי הכופרים יישפטו על פי יחסם הטוב או הרע כלפי כלל המאמינים.
המאמינים בהצדקה על ידי האמונה עדיין יכולים לטעון כי מעשים טובים יכולים לשמש כמבחן או מדד לאמונה. ראו אגרת יעקב ב': 17-14[4], אשר מתייחס בעקיפין למשל זה:
אפשרות נוספת הנתמכת על ידי מאמינים נוצרים אוונגליים רבים הרואים ב"אֶחָד מֵאַחַי הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה" את עם ישראל והיהודים[5], שהם ללא ספק אחיו בבשר של ישו ואשר שבכל הדורות לאחר צליבת ישו, נרדפו בשמו לכאורה, נרצחו, נאנסו, נאסרו, הוגלו, הורעבו, הושמדו והופלו לרעה בכל מקום שם שלטה הנצרות (וגם במקומות בהן שלטו דתות אחרות). על פי סברה זו ישפטו העמים על פי יחסם ליהודים. השקפה זו מבוססת גם על קטעי נבואה הלקוחים מהנביאים יואל ד' 1–8, דניאל ז' 25–27, ישעיהו ל"ד 2–3 וכן 5 ו 8, ישעיהו ס"ג 1–8, יחזקאל ל"ו 2–7.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Matthew 25". biblehub.com. נבדק ב-2018-04-15.
- ^ Jerusalem Bible sub-title for chapters 26-28
- ^ Brisson, E Carson. "Matthew 25:14-30." Interpretation 56.3 (2002): 307-310. ATLA Religion Database with ATLASerials. Web. 5 Sept. 2013.
- ^ הברית החדשה, תרגום דליטש, איגרת יעקב ב' 17-14: 14 אַחַי מַה־יּוֹעִיל לְאִישׁ שֶׁיֹּאמַר כִּי אֱמוּנָה בוֹ וּמַעֲשִׂים אֵין בּוֹ הֲתוּכַל הָאֱמוּנָה לְהוֹשִׁיעוֹ׃ 15 אָח אוֹ אָחוֹת כִּי־יִהְיוּ בְעֵירֹם וְאֵין לָהֶם לֶחֶם חֻקָּם׃ 16 וְאִישׁ מִכֶּם יֹאמַר אֲלֵיהֶם לְכוּ לְשָׁלוֹם וְהִתְחַמֲמוּ וּשְׂבָעוּ וְלֹא־תִתְּנוּ לָהֶם צָרְכֵי גוּפָם מַה־תּוֹעִיל זֹאת׃ 17 כָּכָה גַּם־הָאֱמוּנָה אִם־אֵין בָּהּ מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא בְּעַצְמָהּ׃
- ^ Samuel Whitefield, Who are the "least of these my brethern?", https://samuelwhitefield.com/1109/who-are-the-least-of-these-my-brethren, may 29 2014