משתמשת:יעל.גולדי/בג"ץ לאור נגד המועצה לביקורת סרטים ומחזות
 | |
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בית המשפט העליון |
| תאריך החלטה | 5 בפברואר, 1987 |
| החלטה | |
| בהתנגשות בין חופש הביטוי ובין הפגיעה בסדר הציבורי, אשר עלולה להתרחש בעקבות הצגת המחזה "אפרים חוזר לצבא", חופש הביטוי גובר ולכן יש לבטל את הצנזורה על המחזה. | |
| חברי המותב | |
| חברי המותב | אהרון ברק, שושנה נתניהו, יעקב מלץ |
בג"ץ 14/86 לאור ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות ואח' (15.2.1987) דן בעתירה כנגד החלטתה של המועצה לביקורת סרטים ומחזות לפסול את הצגת המחזה "אפרים חוזר לצבא" מאת יצחק לאור. המחזה עסק בביקורת על הממשל הצבאי ביהודה ושומרון, ושופטי בג"ץ היו מאוחדים בדעתם כי מדובר בהצגה פוגעת, מסיתה, מתסיסה ומסלפת את המציאות. השופטים דנו בהתנגשות בין חופש הביטוי ובין הפגיעה בסדר הציבורי אשר עלולה להתרחש בעקבות הצגת המחזה. למרות דעתם על תוכנו של המחזה, החליטו פה אחד כי אין מדובר במידת וודאות קרובה לפגיעה "קשה, רצינית וחמורה" בסדר הציבורי, ועל כן אינטרס הסדר הציבורי צריך לסגת בפני חופש הביטוי. הצנזורה על המחזה בוטלה. שינוי התפיסה של מושג "חופש הביטוי", כפי שהוצג בבג"ץ לאור, הוביל לתמורות בחקיקה, אשר בסופן בוטלה כליל סמכות המועצה לעניין צנזורה על מחזות בישראל.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
חופש הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
חופש הביטוי הוא מערכי היסוד של השיטה הדמוקרטית בישראל, ומהווה זכות עילאית[1]. מעמד זה של חופש הביטוי נקבע בפסיקה, עוד בימיה הראשונים של המדינה, במסגרת בג"ץ קול העם[2]. למרות מעמדו הרם, חופש הביטוי אינו חופש מוחלט[3], וקיימת אפשרות להגבילו באמצעות גופי צנזורה[4].
המועצה לביקורת סרטים ומחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועצה לביקורת סרטים היא גוף צנזורה ציבורי הפועל מטעם משרד הפנים ובסמכותו לפסול לצפיה סרטי קולנוע, בשלמותם או בחלקם, או להגבילם לצפיה לבני גילים מסוימים ומעלה, כשיש בהם חומר תועבה (אלימות קיצונית או פורנוגרפיה) או פגיעה ברגשות הציבור. בעבר נקראה מועצה זו בשם "המועצה לביקורת סרטים ומחזות", אך מאז בוטלו סמכויותיה לעניין מחזות בשנת 1991[5], תפקידיה מתייחסים לסרטי קולנוע בלבד[6], ועל כן שונה שמה ל"מועצה לביקורת סרטים".
עד פסיקת בג"ץ בעניין לאור, פסלה המועצה מספר מחזות, ביניהם המחזה "חברים מדברים על ישו" של המחזאי עמוס קינן. פסילה זו אושרה בשנת 1972 על ידי בית המשפט העליון[7], בטענה שגם עקרון יסוד כחופש הביטוי חייב לסגת בפני החובה השלא לפגוע ברגשות הזולת. פסיקה זו הייתה פסיקה מאפיינת, שכן עד השינוי שהתרחש בבג"ץ לאור, קיבל בג"ץ באופן גורף את מרביתן של החלטות המועצה[8].
בשנת 1982 המחזה "הפטריוט"[9] של חנוך לוין נפסל בשלמותו על־ידי המועצה. על אף הפסילה הוצג המחזה פעמיים באופן הפגנתי. לאחר מכן הוגש ערעור לצנזורה, שבעקבותיו הותר המחזה. באותה השנה, הצעת החוק של חבר הכנסת מרדכי וירשובסקי לעניין ביטול הצנזורה על מחזות וסרטים, התשמ"ב-1982[10] הועלתה בפני הכנסת העשירית, ועברה קריאה טרומית, אולם לא התגבשה לכדי חקיקה.
בשנת 1986, השנה בה נפתח בבג"ץ הדיון על פסילת "אפרים חוזר לצבא", פסלה המועצה קטעים מתוך המחזה "החילוני האחרון"[11] מאת שמואל הספרי. נושא "התערבות הצנזורה בהעלאת מחזות" עלה באותה שנה לדיון בישיבות הכנסת האחת עשרה[12].
הדיון המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עובדות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
התיאטרון העירוני בחיפה פנה אל המועצה לביקורת סרטים ומחזות, בבקשת אישור להציג מחזה אשר עוסק בביקורת על הממשל הצבאי ביהודה ושומרון. הבקשה סורבה. המחזה במלואו נאסר להצגה.
טענות המועצה לביקורת סרטים ומחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועצה טענה שהיא ערה לחשיבותו של חופש הביטוי, ולכך שניתן במקרים מסוימים להפחית בפגיעה בחופש זה על ידי השמטת קטעים מהמחזה, במקום לאסור באופן מוחלט את הצגתו. לטענתה, במקרה זה, השמטת קטעים לא תוכל למנוע את הנזק הקשה לסדר הציבורי, שכן מדובר במחזה חריג המעורר "תגובה רגשית קשה של יחס שלילי כלפי המדינה, של תיעוב וסלידה כלפי צה"ל בכלל וכלפי הממשל הצבאי בפרט". כמו כן טענה המועצה לקיומו של חשש מ"הסתה והתססה ובפעילות אנטי ממשלתית עוינת" של הציבור הערבי, וכן "פגיעה קשה ברגשות הציבור היהודי בעצם ההשוואה הנרמזת והגלויה של הממשל הישראלי לממשל הכיבוש הנאצי". מסקנתה של המועצה הייתה כי לא ניתן להפריד את הקטעים הפוגעניים מתוך המכלול על מנת לצמצם את חומרת הפגיעה בחופש הביטוי, ובחירתה חייבת להיות בין הכל ולא כלום.
טענותיו של לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאור טען שאף כי המחזה אכן שנוי במחלוקת, את חופש הביטוי ניתן להגביל רק במקרים קיצוניים בהם קיימת וודאות קרובה של פגיעה בשלום הציבור. ודאות קרובה שכזו אינה מתקיימת בעניין המחזה מושא העתירה. לטענתו, גם אם אכן מציג המחזה תמונה "מעוותת" של המציאות, העלולה לפגוע ברגשות ציבור זה או אחר, אין מדובר בפגיעה ברגשות שהיא קיצונית וקשה דיה על מנת למנוע את הצגתו. כמו כן, תפקידם של מחזות אינו לשקף את המציאות, וכי אין זה מתפקידה של המועצה לקבוע מה היא המציאות. לאור טען גם שאין הוכחות לטענת המועצה כי המחזה יעורר סערה ציבורית שעלולה להוביל ל"פעילות אנטי-ממשלתית עוינת".
הכרעת בית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
פגיעה בחופש הביטוי בדמות איסור על הצגת המחזה צריכה להיות במקרים נדירים, ולשמש כמוצא אחרון – זאת כאשר יש "ודאות קרובה" שתתרחש פגיעה "קשה, רצינית וחמורה" בסדר הציבורי. לגבי המחזה "אפרים חוזר לצבא" לא ניתן לבסס ודאות קרובה לפגיעה ברגשות שהיא כה קשה עד כי מוצדק לפגוע בחופש הביטוי. לפיכך החלטת המועצה לפסול את המחזה, בטלה.
נימוקי בית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
השופט ברק בחן את נימוקיה של המועצה בזה אחר זה, וקבע:
- אין זה עניינה של המועצה אם המחזה מסלף את המציאות.
- אין תשתית ראייתית להשפעה המתסיסה של המחזה, ולכל היותר יש למחזה "נטייה רעה" להתססה. זהו חשש בלבד שאינו עומד בתנאי מבחן הוודאות הקרובה.
- הפגיעה ברגשות הציבור שעניינה השוואת המשטר למשטר הכיבוש הנאצי אינה מספיק קשה להצדיק פגיעה בחופש הביטוי.
השופטת נתניהו תמכה בדעתו של השופט ברק שיש לפסול את החלטת המועצה. היא הביעה דעתה שהמחזה הוא רצף של דימויים ומשפטים מקוממים ומעוררי סלידה ("ממרח מגונה של ארוטיקה, פוליטיקה וסטיות מכל סוג"), ואין אפשרות "לנקות" רגשות אלו על ידי השמטת קטעים אלו ואחרים, אך למרות זאת, אין בכך להצדיק צנזורה למחזה. לטענתה, המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל מבוסס היטב ויכול "לשאת גם מחזה קלוקל ונפסד כמחזה שלפנינו". הטענה האחרונה מביאה את השופטת לידי מסקנה שאין עוד צורך בצנזורה, והיא פונה למחוקק על מנת שיפעל בעניין.
גם לדעת השופט מלץ, מדובר במחזה מתסיס, המציג תמונות מבחילות, אך אין די ראיות להתקיימותה של ודאות קרובה לפגיעה בסדר הציבורי, והוא מצטרף ליתר השופטים לפסול את החלטת המועצה. השופט מלץ מוסיף כי המבחנים הנדונים (מבחן ה"וודאות הקרובה", ומבחן הפגיעה הקשה) הם נוקשים עד כדי לעג למושג הצנזורה על מחזות. הוא פונה למחוקק, על מנת שיחליט האם לבטל את הצנזורה, או להפוך את המבחנים לחמורים פחות.
בעקבות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועצה לביקורת סרטים ומחזות ניסתה לפנות לבית המשפט העליון בשנית, על מנת שיקיים דיון נוסף בשאלת המבחן הראוי לפסילת המחזה, אך בקשתה נדחתה. בדיון הנוסף קבע בית המשפט כי תפיסה על פיה יכולה המועצה לאסור הצגות על פי אמות מידה שהיא עצמה מגבשת היא תפיסה מרחיקת לכת אשר אינה משתלבת עם התפיסה המשפטית הנהוגה[13].
בפברואר 1987, חמישה ימים לאחר שבג"ץ פרסם את פסיקתו לעניין לאור, העלה חבר הכנסת וירשובסקי בפעם השישית[14] על שולחן הכנסת את עניין ביטול הצנזורה על מחזות. וירשובסקי התייחס לבג"ץ לאור על מנת לקדם את משנתו, באומרו[15]:
רק לפני ימים מספר קבע בית-המשפט העליון פעם נוספת, בהחלטה פה אחד, את עמדתו החד-משמעית נגד הצנזורה על מחזות. בכך רמז למחוקק, רמז לנו, שהגיעה העת להיות אמיצים ולבטל אחת ולתמיד את הדבר המיותר הזה בספר החוקים שלנו
כחודש לאחר מכן הוגשה על ידי חבר הכנסת וירשובסקי הצעת החוק לביטול פקודת ההצגות הציבוריות (בקורת)[16]. פקודת ההצגות הציבוריות (בקורת)[17] הייתה פקודה מנדטורית אשר קבעה את החובה לקבל היתר מהמועצה לביקורת סרטים ומחזות, לפני כל הצגת מחזה. הצעת החוק התקבלה ונחקק החוק להשעיית תוקפה של פקודת ההצגות הציבוריות (בקורת)[18]. חוק זה קבע שפעילותה המועצה בתחום הצנזורה על מחזות והצגות תוקפא למשך שנתיים, והוא נחקק מתוך מטרה לבטל כליל את פעילות המועצה בתחום זה[19].
ביולי 1991, עם תום תקופת ההשעייה, נתקבל בכנסת תיקון 35 לחוק העונשין[20] אשר במסגרתו בוטלה לחלוטין פקודת ההצגות הציבוריות (בקורת). בזאת נמחק המקור החוקי לפעילות המועצה לעניין מחזות ונמנעה הפגיעה מראש בחופש הביטוי. מאידך, החוק קבע עבירה פלילית של "פרסום והצגת תועבה", כך שיהיה ניתן להעמיד לדין פלילי את העובר על החוק[21].
בג"ץ לאור החל תהליך הדרגתי של צמצום תפקידיה של המועצה לביקורת סרטים ומחזות[22]. גם לאחר ביטולה המוחלט של הצנזורה על מחזות, המשיכה הפסיקה לצטט את דברי השופט ברק לעניין ההתנגשות בין חופש הביטוי ובין אינטרס הסדר הציבורי, על מנת להצדיק שוב ושוב את ביטול החלטותיה של המועצה, גם לעניין צנזורה על סרטים[23].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בג"ץ 14/86 לאור ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות ואח', פ"ד מא(1) 421
- המחזה "אפרים חוזר לצבא" באתר http://yitzhaklaor.com
- גלי גינת, כשבג"ץ החליט לא לפסול מחזה שהשווה חיילי צה"ל לנאצים, באתר וואלה, 13 ביוני 2015
- תבנית:אנציקלופדיה ynet
- גואל פינטו, לאיזה צד מותר להיות חד-צדדי, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2002
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל בירנהק "שקט, מדברים! התרבות המשפטית של חופש הביטוי בישראל", הוצאת רמות - אוניברסיטת תל אביב, תשס"ו 2006
- אהרן ברק "המסורת של חופש הביטוי בישראל ובעיותיה" משפטים כז תשנ"ז
- דוד קרצ'מר "חמישים שנה של משפט ציבורי בבית המשפט העליון - זכויות אדם" משפט וממשל כרך ה תש"ס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
- ^ אהרן ברק "המסורת של חופש הביטוי בישראל ובעיותיה" משפטים כז תשנ"ז 223
- ^ בג"ץ 87/53 חברת קול העם בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד (ז) תשי"ג / תשי"ד (1953).
- ^ אהרון ברק ״המסורת של חופש הביטוי בישראל ובעיותיה״ משפטים כז (תשנ"ז) 225
- ^ נעמה כרמי "צנזורה וחופש הביטוי" (3.3.2005). נצפה ביום 13/12/2015.
- ^ חוק העונשין (תיקון מס׳ 35), התשנ׳׳א-1991, ס"ח 1366, עמוד 208
- ^ המועצה לביקורת סרטים משרד התרבות והספורט
- ^ בג"ץ 351/72 עמוס קינן נ' המועצה לבקורת סרטים ומחזות, כו (2) 811 (פורסם בנבו, 21.11.1972)
- ^ גואל פינטו, לאיזה צד מותר להיות חד-צדדי, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2002
- ^ "הפטריוט" באתר www.hanochlevin.com
- ^ פרוטוקול ישיבה מס' 128 של הכנסת ה-10 (27 באוקטובר 1982) באתר הכנסת
- ^ "החילוני האחרון" באתר www.hasfari.net
- ^ פרוטוקול ישיבה מס' 267 של הכנסת ה-11 (10 בדצמבר 1986) באתר הכנסת
- ^ דנ 3/87 המועצה לביקורת סרטים ומחזות נ' יצחק לאור, מא (2) 162 (פורסם בנבו, 05.04.1987)
- ^ פרוטוקול ישיבה 293 של הכנסת ה-11 (10 בפברואר 1987) באתר הכנסת
- ^ פרוטוקול ישיבה 293 של הכנסת ה-11 (10 בפברואר 1987) באתר הכנסת
- ^ הצעת חוק לביטול פקודת ההצגות הציבוריות (בקורת), התשמ״ז-1987, ה"ח כנסת וממשלה 1826 מיום 22 במרס 1987, עמוד 215
- ^ פקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת), חוקי א"י, כרך ב, פרק קכג, עמ' 1240
- ^ חוק להשעיית תוקפה של פקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת), התשמ״ס-1989, ס"ח 1273, עמוד 42
- ^ דברי ההסבר להצעת חוק לביטול פקודת ההצגות הציבוריות (בקורת), התשמ״ז-1987, ה"ח כנסת וממשלה 1826 מיום 22 במרס 1987, עמוד 215
- ^ חוק העונשין (תיקון מס' 35), התשנ"א-1991, ס"ח 1366, עמודים 208-209
- ^ הצעת חוק העונשין (תיקון מס׳ 39), התשנ״א-1991, ה"ח 2061, דברי ההסבר בעמוד 253
- ^ דוד קרצ'מר "חמישים שנה של משפט ציבורי בבית המשפט העליון - זכויות אדם" משפט וממשל כרך ה תש"ס 315
- ^ בג"ץ 806/88 universal city studios inc נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, מג (2) 022 (פורסם בנבו, 15.06.1989), עמוד 32; בג"ץ 316/03 מחמד בכרי נ' המועצה לביקורת סרטים, נח (1) 249 (פורסם בנבו, 11.11.2003), עמוד 277; בג"ץ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים, נ (5) 661 (פורסם בנבו, 09.01.1997), עמוד 670