שמואל הספרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל הספרי
אין תמונה חופשית
לידה 26 באוגוסט 1954 (בן 67)
רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
http://www.hasfari.net
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שמואל (שמוליק) הספרי (נולד ב-26 באוגוסט 1954) הוא מחזאי, תסריטאי, סאטיריקן, פזמונאי, מנהל אמנותי ובמאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרי נולד ב-1954 ברמת גן למרדכי וציפורה, ניצולי שואה שעלו מפולין. בבגרותו למד פילוסופיה יהודית, קבלה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים אלו עבר תהליך של יציאה בשאלה. בשנות ה-70 הראשונות, היה חבר תנועת הנוער בית"ר[1]. שרת ביחידה קרבית בצה"ל, במלחמת יום כיפור[2]. ב-1979 קטע את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה של ימי הביניים ועבר ללמוד בימוי בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"התיאטרון הפשוט"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981 פרש הספרי עם קבוצת סטודנטים מלימודי התיאטרון וייסד עמם את "התיאטרון הפשוט", קבוצת תיאטרון ייחודית, שבמסגרתה העלה חמישה מחזות. הראשון היה "חופה שחורה" שכתבו במשותף, על פי המשל "אשה, בעלה ופרש" מתוך הספר "משלי שועלים", כשהספרי משמש כבמאי. המחזה עלה לראשונה בפסטיבל עכו באוקטובר 1981, וזכה במקום השלישי[3]. המחזה השני של הקבוצה, שעלה במרץ 1982, היה "אליעזר שושני ו/או אליקו בן שושן", עיבוד לסיפור מאת יצחק בן נר, שפורסם בהמשכים בעיתון "הארץ", וכונס אחר כך בספרו ארץ רחוקה[4]. המחזה השלישי, "תשמ"ד", זכה בפרס הראשון פסטיבל עכו 1982[5]. "תשמ"ד" מספר את סיפורם של ארבעה מתנחלים המתבצרים במקלט של התנחלות דמיונית בגדה, ביום הכיפורים תשמ"ד, ומאיימים לפוצץ את עצמם אם ייאלצו להתפנות[6]. המחזה הוצג אחר כך, בתחילת 1983, במרכז התיאטרוני בנווה צדק[7]. בנוסף העלו באותה שנה את "מפלצת הצחוק", הצגת ילדים[8]. בסוף 1983, העלתה הקבוצה את המחזה "מתן תורה בשש" בתיאטרון החאן. במחזה נקלע משה רבנו לישיבה במאה שערים של ימינו[9].

במאי ומחזאי תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1984, עלה המחזה שביים, "אבא אובו", בתיאטרון החאן, עיבוד למחזה "המלך אובו"[10].

בשנת 1985 עלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "קידוש", אותו כתב וביים לראשונה כבר ב-1980[11][12], וזכה בפרס הצגת השנה בטקס "פרס התיאטרון הישראלי". באותה שנה מונה לתפקיד מחזאי הבית בתיאטרון באר שבע[13].

לאחר שהסתיימה פעילות הקבוצה, כתב וביים כעשרים מחזות, ביניהם "החילוני האחרון", "נוצות", "אחרי החגים", "מלאכים באמריקה" ו"המפקח" בתיאטרון הקאמרי; "ציד המכשפות" בהבימה ובתיאטרון חיפה; "נתניה", "גיסתו של גולדין", "המלך", "חמץ" (שזכה בשלוש קטגוריות ב"פרס התיאטרון הישראלי"[14]), "שבעה" (עליו זכה ב"פרס התיאטרון הישראלי"), "אותו ואת בנו", "חצוצרה בואדי", "תזמורת על תנאי", "ערפל", "מילאנו" ו"אישה בעל בית" (שזכה בחמש קטגוריות בפרס התיאטרון הישראלי) בתיאטרון החאן, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע, הבימה ובקאמרי. כמו כן ביים את הצגות הילדים "מפלצת בצחוק" ו"עלילות שמשון בר לשון". תפקד כמנהלם האמנותי של פסטיבל עכו ושל תיאטרון הקאמרי.

מחזותיו עוסקים לרוב בנושאים אקטואליים וטעונים. הקוורטט "קידוש", "חמץ", "שבעה" ו"הבדלה" הציג את חייה של משפחה דתית לאומית באור ביקורתי. המחזה "תשמ"ד" הציג התבצרות מתנחלים קיצונים במחסן חומרי נפץ. נושא המחזה "גיסתו של גולדין", נסוב סביב ההתנגשות בין הדת והחזרה בתשובה לבין העולם החילוני[15]. בנעוריו היה הספרי איש הימין הקיצוני, אך בהליך יציאתו בשאלה התמתן, וכיום הוא מחזיק בדעות ליברליות, להן הוא נותן ביטוי ביצירתו.

בדצמבר 1986, פסלה המועצה לביקורת סרטים ומחזות את המחזה "החילוני האחרון" של הספרי, שהועלה בתיאטרון הקאמרי. המחזה היה קברט סאטירי על הצגת בידור המועלית בישראל, לאחר שהשלטון במדינה עבר לידי החרדים[16]. המחזה נפסל במלואו על ידי המועצה בנימוק כי "המחזה פוגע פגיעה גסה בערכי יסוד וברגשותיו של ציבור רחב, דתי וחילוני כאחד. זו סאטירה המסיתה והעלולה להביא לליבוי שנאה"[17]. לאחר סערה ציבורית ודיון בכנסת[18], התירה המועצה לקאמרי להציג את המחזה לאחר קיצוץ ושינוי של המחזה. במחאה על החלטת הנהלת התיאטרון להציג את ההצגה המצונזרת הסירו הספרי, המוזיקאי אורי וידיסלבסקי ומעצבת התפאורה והתלבושות יעל פרדס, את שמם מההצגה. בעקבות הפסילה, יזם שר החינוך והתרבות יצחק נבון מהלך לביטול הצנזורה על מחזות והשארת הצנזורה על הסרטים בלבד, שעיקרה הגבלת הצפייה לבני גיל מסוים במדית הצורך[19].

פעילות בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לפעילותו בתיאטרון, הרחיב הספרי את עיסוקיו לטלוויזיה וקולנוע. בשנת 1989 כתב את התסריט לסרט הקולנוע "המיועד" ואת התסריט לדרמה של הערוץ הראשון, "וכל עמי הארץ מתייהדים", המבוסס על מחזהו "גיסתו של גולדין". ב-1992 כתב וביים את סרטו הראשון, הדרמה "כל דיכפין" בערוץ הראשון, בכיכובו של שמואל וילוז'ני[20]. ב-1994 השתתף בצוות הכתיבה לתוכנית הסאטירה המצליחה "החמישייה הקאמרית". באותה שנה ביים את סרטו המשמעותי ביותר, על פי תסריט של אשתו, חנה אזולאי הספרי, "שחור", שזכה להצלחה רבה וקיבל שישה פרסי אופיר, ביניהם להספרי עצמו בקטגוריות הבמאי הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר. על "שחור" זכה הספרי בציון לשבח בפסטיבל ברלין.

ב-1997 ביים את סרט הטלוויזיה "קמפיין" בכיכובם של חנה אזולאי הספרי, שמיל בן ארי ואלון אבוטבול, וב-2005 ביים את סרטו "שושלת שוורץ"[21].

כמו כן כתב תסריטים במסגרת התוכניות "קשת וענן" ו"זהו זה!". הספרי גם כתב את מילות השיר "חורף 73'" (שתורגם לשפות רבות וזכה להצלחה במדינות רבות[2]), בביצוע להקת חיל החינוך.

ב-2009 וב-2011 כתב וביים את הסדרה "פולישוק" עבור ערוץ 2[22]. הסדרה שודרה במסגרת שידורי קשת בין 31 במאי 2009 ל-12 בינואר 2015[23]. סדרה בת שלוש עונות שזכתה להצלחה רבה ולשבחים רבים. ב־2021 שב לביים קומדיה פוליטית אחרת בשם "מותק בול באמצע" עבור כאן 11[24].

אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2009 פרסם יחד עם אלדד יניב מסמך שכותרתו "השמאל הלאומי" ואשר מהווה מניפסט הפורש את עמדותיו הפוליטיות, המדיניות והחברתיות[25]. בשנת 2011 העלה הקאמרי את ההצגה "הבדלה" באריאל. בעקבות זאת ניתק הספרי את קשריו עם התיאטרון[26]. לדבריו ישנו סעיף בחוזה שלו המחייב לבקש את רשותו בכל פעם שמחזה שלו מוצג מחוץ לישראל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרי נשוי לשחקנית והיוצרת חנה אזולאי הספרי. לזוג שלושה ילדים. אחותו רות נשואה לפרופ' אבי רביצקי.

מחזות שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קידוש,[27] הוצג בתיאטרון הקאמרי
  • שבעה[28]
  • חמץ[29]
  • הבדלה, הוצג בתיאטרון הקאמרי
  • חופה שחורה, פרס השחקן יגאל נאור
  • תשמ"ד - זוכה פרס השחקנים הטובים ביותר: חנה אזולאי-הספרי, שלמה טולדו, יגאל נאור, נדב בן יהודה, בפסטיבל עכו 1983 .
  • מפלצת הצחוק
  • אליעזר שושני ו/או אליקו בן שושן, על פי סיפורו של יצחק בן נר
  • מתן תורה בשש
  • סיפורי עם מבית שאן
  • אותו ואת בנו, עיבוד ונוסח לשוני מחודש למחזה של י"ד ברקוביץ'
  • גיסתו של גולדין
  • החילוני האחרון[30]
  • תזמורת על תנאי, על פי ספרה של פניה פנלון
  • נוצות, על פי ספרו של חיים באר
  • חצוצרה בואדי, על פי ספרו של סמי מיכאל
  • אחרי החגים, על פי ספרו של יהושע קנז
  • עלילות האביר שמשון בר לשון
  • המלך
  • נתניה
  • המפקח
  • הרב קמע, על פי "טרטיף" מאת מולייר
  • אקורדיונים
  • אשה, בעל, בית[31]
  • מילאנו
  • פולישוק
  • לעולם לא יפגשו
  • מותק בול באמצע

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל הספרי חבר ביתר, בבלוג של מישהו שהכיר אותו
  2. ^ 1 2 דבריו על שירו "ילדי חורף 73", בכנס פלוגת קורן של סיירת חרוב, נובמבר 2009
  3. ^ שרית פוקס, הקוקסינל הישראלי בעכו, מעריב, 23 באוקטובר 1981
  4. ^ אליקו בן שושן יומחז, דבר, 23 בפברואר 1982
  5. ^ אמש בפסטיוול - פרס ל"תשמ"ד", מעריב, 7 באוקטובר 1982
  6. ^ מירי פז, אחרי תשמ"ד, דבר, 15 באוקטובר 1982
  7. ^ לוח תיאטרון, כותרת ראשית, 16 בפברואר 1983
  8. ^ שוש אביגל, בצל הביסלי והבמבה, כותרת ראשית, 14 בדצמבר 1983
  9. ^ אורה עריף, משה ובנו נוחת בישיבה ובורח בבהלה - במאה שערים, מעריב, 10 בפברואר 1984
    שוש אביגל, ביקורת- תיאטרון פשוט שהסתבך, כותרת ראשית, 16 בנובמבר 1983
  10. ^ אליקים ירון, הצגה בלי אבא, מעריב, 26 בינואר 1984
    שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - אבא של אף אחד, כותרת ראשית, 8 בפברואר 1984
  11. ^ שוש אביגל, תיאטרון - הישרדות - קידוש מאת שמואל הספרי ובבימויו, קאמרי 2, כותרת ראשית, 23 באוקטובר 1985
  12. ^ ציפי שוחט, עכבר העירהקאמרי יעלה מחדש את מחזהו של שמואל הספרי "קידוש", באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
  13. ^ חיים נגיד, שמואל הספרי וחני אזולאי -לתיאטרון ב"ש, מעריב, 23 ביולי 1985
  14. ^ מרב יודילוביץ', הצגת השנה: "אישה, בעל בית", באתר ynet, 16 באפריל 2004
  15. ^ אורן כהן, מונולוג - "אותי יוציאו להורג ראשון", חדשות, 15 במאי 1986
  16. ^ אבי כצמן, המצונזר האחרון (בינתיים), כותרת ראשית, 10 בדצמבר 1986
  17. ^ חיים נגיד, "הפסילה מוכיחה את מה שכתוב במחזה ,החילוני האחרון", מעריב, 2 בדצמבר 1986
  18. ^ הצעות לסדר-היום - התערבות הצנזורה בהעלאת מחזות, הישיבה המאתיים-ושישים-ושש של הכנסת האחת-עשרה, יום רביעי, ח' בכסליו התשמ"ז (10 בדצמבר 1986)
  19. ^ פעילות השר נבון לביטול הצנזורה על מחזות, באתר ארכיון המדינה
  20. ^ רון מיברג, טלוויזיה / צעד אחד אחורה - "כל דיכפין", תסריט ובימוי: שמואל הספרי, חדשות, 14 באפריל 1992
  21. ^ אורי קלייןשתי קבורות ואטליז, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2005
  22. ^ ביקורות:
    ניר קיפניס, ‏איך הפשפש עלה למעלה, באתר גלובס, 31 במאי 2009
    ירון פרידתודה, אדוני השר, באתר הארץ, 14 ביולי 2009
  23. ^ ניר קיפניס, ‏מציאות שעולה על כל דמיון - הסיטקום הטוב בטלוויזיה, "פולישוק", הוא בעברית. לצחוק או לבכות?, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2014
  24. ^ ניב הדס, "מותק בול באמצע" מתאמצת להיות סאטירה, "מייקל" היא פשוט כזו, באתר הארץ, 15 באפריל 2021
  25. ^ ארי שביטמניפסט השמאל החדש של אלדד יניב ושמואל הספרי, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2009
  26. ^ טל שניידר, ‏הספרי: כשהעלו מחזה שלי באריאל הרגשתי כמי שעבר אונס, באתר גלובס, 10 ביולי 2011
  27. ^ שמואל הספרי, "קידוש", ב"אתר מחזאי ישראל"
  28. ^ שמואל הספרי, "שבעה", ב"אתר מחזאי ישראל"
  29. ^ שמואל הספרי, "חמץ", ב"אתר מחזאי ישראל"
  30. ^ ראו אוריאל זוהר היהודי הראשון, מאמר על המחזה של שמואל הספרי: "החילוני האחרון", בספרות משא עיתון דבר, 30 בינואר 1987.
  31. ^ שמואל הספרי, "אשה, בעל, בית", ב"אתר מחזאי ישראל"


הקודם:
1993 - אנריקה רוטנברג
זוכה בפרס אופיר לבימוי לשנת 1994
שמואל הספרי ("שחור")
הבא:
1993 - שבי גביזון