שמואל הספרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל הספרי
אין תמונה חופשית
לידה 26 באוגוסט 1954 (בן 63)
פרסים פרס התיאטרון הישראלי
פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.hasfari.net
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמואל (שמוליק) הספרי (נולד ב-26 באוגוסט 1954) הוא מחזאי, תסריטאי, מנהל אמנותי ובמאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרי נולד ב-1954 ברמת גן למרדכי וציפורה, ניצולי שואה שעלו מפולין. בבגרותו למד פילוסופיה יהודית, קבלה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים אלו עבר תהליך של יציאה בשאלה. שרת ביחידה קרבית בצה"ל, במלחמת יום כיפור[1]. לאחר מכן למד בימוי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. ב-1981 פרש הספרי עם קבוצת סטודנטים מלימודי התיאטרון וייסד עמם את "התיאטרון הפשוט", קבוצת תיאטרון ייחודית, שבמסגרתה העלה חמישה מחזות, שהבולט שבהם הוא "קידוש" (1985), אותו כתב וביים מחדש בתיאטרון הקאמרי[2], וזכה בפרס הצגת השנה בטקס "פרס התיאטרון הישראלי". במהלך שהותו בקבוצה זכה פעמיים בפרס פסטיבל עכו על בימוי מצטיין.

לאחר שהסתיימה פעילות הקבוצה, כתב וביים כעשרים מחזות, ביניהם "החילוני האחרון", "נוצות", "אחרי החגים", "מלאכים באמריקה" ו"המפקח" בתיאטרון הקאמרי; "ציד המכשפות" בהבימה ובתיאטרון חיפה; "חופה שחורה", "תשמ"ד", "נתניה", "מתן תורה בשש", "גיסתו של גולדין", "המלך", "חמץ" (שזכה בשלוש קטגוריות ב"פרס התיאטרון הישראלי"), "שבעה" (עליו זכה ב"פרס התיאטרון הישראלי"), "אליקו בן שושן", "אותו ואת בנו", "חצוצרה בואדי", "תזמורת על תנאי", "אבא אובו", "ערפל", "מילאנו" ו"אישה בעל בית" ( שזכה בחמש קטגוריות בפרס התיאטרון הישראלי) בתיאטרון החאן, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר-שבע, הבימה ובקאמרי. כמו כן ביים את הצגות הילדים "מפלצת בצחוק" ו"עלילות שמשון בר לשון". תפקד כמנהלם האמנותי של פסטיבל עכו ושל תיאטרון הקאמרי.

מחזותיו עוסקים לרוב בנושאים אקטואליים וטעונים. הקוורטט "קידוש", "חמץ", "שבעה" ו"הבדלה" הציג את חייה של משפחה דתית לאומית באור ביקורתי. המחזה "תשמ"ד" הציג התבצרות מתנחלים קיצונים במחסן חומרי נפץ. הטרילוגיה שתחילתה ב"אישה, בעל, בית", המשכה ב"מילאנו" וסיומה טרם נכתב, מציגה את הישראליות החילונית במבט ביקורתי. בנערותו היה הספרי איש הימין הקיצוני, אך בהליך חזרתו בשאלה התמתן, וכיום הוא מחזיק בדעות שמאליות, להן הוא נותן ביטוי ביצירתו.

במקביל לפעילותו הקולנועית, הרחיב הספרי את עיסוקיו לטלוויזיה. בשנת 1990 כתב את התסריט לסרט הקולנוע "המיועד". ב-1994 השתתף בצוות הכתיבה לתוכנית הסאטירה המצליחה "החמישייה הקאמרית". ב-1997 ביים את סרטו הראשון, סרט הטלוויזיה "קמפיין" בכיכובם של חנה אזולאי הספרי, שמיל בן ארי ואלון אבוטבול, וב-2005 ביים את סרטו "שושלת שוורץ". סרטיו זכו להצלחה קופתית. את סרטו המשמעותי ביותר ביים בשנת 1994, על פי תסריט של אשתו, חנה אזולאי הספרי, "שחור", שזכה להצלחה רבה וקיבל שישה פרסי אופיר, ביניהם להספרי עצמו בקטגוריות הבמאי הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר. על "שחור" זכה הספרי בציון לשבח בפסטיבל ברלין. כמו כן ביים את דרמות הטלוויזיה "כל דיכפין", "וכל עמי הארץ מתייהדים", וכתב תסריטים במסגרת התוכניות "קשת וענן" ו"זהו זה!". הספרי ידוע אף ככותבו של השיר "חורף 73'" (שתורגם לשפות רבות וזכה להצלחה במדינות רבות[1]), בביצוע להקת חיל החינוך.

ב-2009 וב-2011 כתב וביים את הסדרה "פולישוק" עבור ערוץ 2. הסדרה שודרה במסגרת שידורי קשת בין 31 במאי 2009 ל-12 בינואר 2015. סדרה בת שלוש עונות שזכתה להצלחה רבה ולשבחים רבים.

בקיץ 2009 פרסם יחד עם אלדד יניב מסמך שכותרתו "השמאל הלאומי" ואשר מהווה מניפסט הפורש את עמדותיו הפוליטיות, המדיניות והחברתיות. בשנת 2011 העלה הקאמרי את ההצגה "הבדלה" באריאל. בעקבות זאת ניתק הספרי את קשריו עם התיאטרון[3]. לדבריו ישנו סעיף בחוזה שלו המחייב לבקש את רשותו בכל פעם שמחזה שלו מוצג מחוץ לישראל.

הספרי נשוי לשחקנית והיוצרת חנה אזולאי הספרי. לזוג שלושה ילדים. אחותו רות נשואה לפרופ' אבי רביצקי.

מחזות שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קידוש,[4] הוצג בתיאטרון הקאמרי
  • שבעה[5]
  • חמץ[6]
  • הבדלה, הוצג בתיאטרון הקאמרי
  • חופה שחורה, פרס השחקן יגאל נאור
  • תשמ"ד - זוכה פרס השחקנים הטובים ביותר חנה אזולאי-הספרי, שלמה טולדו, יגאל נאור, נדב בן יהודה, בפסטיבל עכו 1983 .
  • מפלצת הצחוק
  • אליעזר שושני ו/או אליקו בן שושן, על פי סיפורו של יצחק בן נר
  • מתן תורה בשש
  • סיפורי עם מבית שאן
  • אותו ואת בנו, עיבוד ונוסח לשוני מחודש למחזה של י"ד ברקוביץ'
  • גיסתו של גולדין
  • החילוני האחרון[7]
  • תזמורת על תנאי, על פי ספרה של פניה פנלון
  • נוצות, על פי ספרו של חיים באר
  • חצוצרה בואדי, על פי ספרו של סמי מיכאל
  • אחרי החגים, על פי ספרו של יהושע קנז
  • עלילות האביר שמשון בר לשון
  • המלך
  • נתניה
  • המפקח
  • הרב קמע, על פי "טרטיף" מאת מולייר
  • אקורדיונים
  • אשה, בעל, בית[8]
  • מילאנו
  • לעולם לא יפגשו

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של שמואל הספרי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דבריו על שירו "ילדי חורף 73", בכנס פלוגת קורן של סיירת חרוב, נובמבר 2009
  2. ^ ציפי שוחטהקאמרי יעלה מחדש את מחזהו של שמואל הספרי "קידוש", באתר עכבר העיר, 10 בספטמבר 2009
  3. ^ טל שניידר, ‏הספרי: כשהעלו מחזה שלי באריאל הרגשתי כמי שעבר אונס, באתר גלובס, 10 ביולי 2011
  4. ^ שמואל הספרי, "קידוש", ב"אתר מחזאי ישראל"
  5. ^ שמואל הספרי, "שבעה", ב"אתר מחזאי ישראל"
  6. ^ שמואל הספרי, "חמץ", ב"אתר מחזאי ישראל"
  7. ^ ראו אוריאל זוהר היהודי הראשון, מאמר על המחזה של שמואל הספרי: "החילוני האחרון", בספרות משא עיתון דבר, 30 בינואר 1987.
  8. ^ שמואל הספרי, "אשה, בעל, בית", ב"אתר מחזאי ישראל"


הקודם:
1993 - אנריקה רוטנברג
זוכה בפרס אופיר לבימוי לשנת 1994
שמואל הספרי ("שחור")
הבא:
1993 - שבי גביזון