מלכת אמבטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלכת אמבטיה
כתיבה חנוך לוין עריכת הנתון בוויקינתונים
הצגת בכורה אפריל 1970 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"מלכת אמבטיה" הוא רביו סאטירי מאת המחזאי חנוך לוין שהוצג לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב-18 באפריל 1970[1], בעיצומה של מלחמת ההתשה, כשלוש שנים לאחר מלחמת ששת הימים. ההצגה עוררה סערת רוחות ציבורית וירדה אחרי פחות מחודש וחצי[2].

על היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מלכת אמבטיה", או בשמו המלא "מלכת אמבטיה - רביו סאטירי בשני חלקים / על שבת אחים בצל תותחים", נכתב כתגובת נגד למה שלוין ראה כזחיחות דעת שאפיינה את הימים שלאחר הניצחון במלחמת ששת הימים. יצירה זו בנויה מעשרים ואחד קטעים, חלקם שירים וחלקם רבי-שיח, אשר מציגים את המצב הפוליטי והמדיניות של אותם ימים שלאחר המלחמה כחסרי כיוון ואת הגאווה הישראלית כנפיחוּת. כל אלה מוצגים בנלעגות ובגרוטסקיות החריפוֹת האופייניות ללוין. לוין חזה במחזה זה את הבעיות המדיניות העלולות להיגרם עקב תוצאות המלחמה.

חלקי היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הראיון - בחלק זה מוצגים בני נוער ישראלים הנשאלים על ידי המראיין לדעתם בנוגע לעמדת ישראל מבחינת יחסהּ לערבים. אלה, ממסמסים את השיחה בפיטומי מילים חסרי כל פשר.
  • אנשי בסדר (סולן: ישראל גוריון) - שיר הלועג ל"טפיחה העצמית על השכם" בעקבות הניצחון במלחמה. תחילת השיר:
"בלילה בלילה, באין רואה
לאור ירח חיוור
יוצאים אנשי בסדר לגן
לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי
לגביעי הפרחים"
  • החיזור - שני צעירים נפגשים על יד ספסל ובמה שנראה לכאורה כתהליך הכרות והתיידדות בין השניים, מתאהב כל אחד מהם בעצמו, ובשיאה של התמונה, כאשר כל אחד מהם מלא ערגה וכיסופים לדמות עצמו, פוצחים הם בשיר הכתוב ללחן הוואלס הידוע "הדנובה הכחולה" (מאת יוהאן שטראוס הבן), להלן תחילת השיר:
"אני אומללה
כי אני לא יכולה
לנשק לי לי לי
בפּוֹפּוֹ שלי"
  • שלוקי ופצלוכס - אף בתמונה זו לוין שם ללעג את התשבחות שנתנו לעצמם הישראלים אגב המלחמה שנסתיימה: מוצגות שתי אמהות המשוחחות זו עם זו. האחת מתגאה בבנה על תכונותיו המשובחות ("אצל שלי יש משהו מאוד ישר ונאמן. כשהוא אומר שהוא אוכל אז הוא אוכל") וכך עושה גם השנייה ("עוד לא קרה שיגיד שהוא הולך לישון ופתאום אמצא אותו קורא ספר, לא לא. כשהוא אומר שהוא הולך לישון אז הוא הולך לישון"). כך מתנצחות השתיים ומנסות להוכיח כל אחת בתורהּ שבנהּ מוצלח יותר, עד שמגיע בבחינת "דאוס אקס מכינה" אליהו הנביא, שליח האלוהים ומשבח את השתיים על התכונות הנפלאות של בניהן - תכונות הנחוצות מאוד למלחמה באויב (מהימנות ואמינות - כל אחד מקיים את שהבטיח, אינדיבידואליות - איש איש ומומחיותו, ליכוד - מלאכתו של האחד אינה מפריעה לזו של השני). על כך מעניק להן "פרס": יותר להן לומר שלושה דברים טיפשיים או גסים מבלי שדמותן האמהית תיפגם.
  • היה זה בגיל שלוש (סולנית: ז'רמן אוניקובסקי) - שיר אודות המלחמה הגוזלת את נעוריהם של הילדים כאשר הכותב משתמש בתיאורים מיניים. פזמון השיר:
"אז קומו, עורו, תינוקות בני תמותה
אכול ושתֹה והרטב מיטה,
ולושו היטב-היטב את שדי אמכם-
שעתכם היפה כבר כמעט מאחוריכם".
  • זבוב - תמונה של בעל ואישה שוכבים במיטתם ומשוחחים על כמה טוב שהבעל אינו זבוב. שיחה זו מדברת על חולשות החרק המעופף הקטן, זבוב (המשמש כמשל לערבים), ומדברת בנימת התנשאות על כך שהבעל לעולם יהיה טוב מהזבוב הקטן וכי תמיד תהיה לו זכות קיום חשובה הרבה יותר מזו של הזבוב.
  • הגטו שלי (סולן: ישראל גוריון) - שיר מחאה על העולם כמקום בלתי אפשרי למחיה. הכותב דימה את המקום הבלתי אפשרי למחיה לגטו בו נרצחו בשואה שישה מיליון יהודים על ידי השלטון הנאצי של אדולף היטלר.
  • הספרייה הלאומית - תמונה סאטירית על תייר עורך סיור בלוויית מורת דרך באוטובוס תיירים. המורה והנהג משכנעים אותו שהספרייה הלאומית של ישראל היא בעצם קופסת גפרורים וכשאינו מבין מלגלגים על טיפשותו ומכנים אותו בשמות גנאי. הקטע הוא בעצם אלגוריה על נסיונותיה של ישראל לשטות בשאר העולם ולהוכיח בפניו בתחבולות את צדקתה - המורה והנהג המייצגים את ישראל, מנסים להוכיח לתייר, אשר מייצג את שאר העולם, כי דבר אשר ברור לעיני כל (קופסת גפרורים אינה אלא קופסת גפרורים) אינו כלל כפי שנדמה לו (אלא בעצם הספרייה הלאומית). כאן מסתתרת סימבוליות נוספת: הגפרור מייצג את האש, היינו יצר המלחמה, בעוד הספרייה מייצגת תרבות ומורשת לאומית - ולפיכך, מה שישראל מציגה כ"מורשת לאומית", לפי לוין, אינה אלא יצר מלחמה משולהב.
  • צ'מבלולו + אחים צ'מבלולו (סולנים: ישראל גוריון ונחום שליט) - חולדה וזאב (שני שמות ישראליים מן האליטה האשכנזית המובהקת) פוגשים בצ'מבלולו (שם עם רמיזה ל"טמבלול" ו"בלולו", שהפך ברבות הימים לשם מוכר), נציג היהודים המזרחים הנהנים מרגע חטוף של שיויון בהילחמם לצד האליטות, רק כדי לשוב אל האפליה בתום המלחמה. הזוג מתענג על טיב מצבם לעומת רוע מצבו. לאחר מכן מושר השיר "אחים צ'מבלולו", על הייאוש של כל אותם "צ'מבלולויים".
  • סמטוכה - קטע מלגלג על היחס המתנשא כלפי הערבים.
  • רגעים יפים (סולנית: תיקי דיין) - שיר ציני המקונן על כך שמרוב מלחמות כבר לא ניתן למות מסיבות אחרות, אישיות יותר.
  • עשרת הדיברות - שיר המספר על זניחת כל ערכי המוסר הבאים לידי ביטוי בעשרת הדיברות בזה אחר זה.
  • ישיבת הממשלה + הבטחה - סאטירה הבאה למתוח ביקורת על האופי הנפוח, על פי לוין, של ראש הממשלה, גולדה מאיר, על האופי החלש והנגרר של שר החוץ באותו זמן אבא אבן, על חולשת וטיפשות שאר השרים (הדואר והתחבורה, עזר ויצמן[3]) ועל האופי הרצחני של שר הביטחון. "אני אומרת לעצמי: "אל תצדקי יום אחד, הרי בן-אדם זה רק בן-אדם... אבל לא! אני קמה בבוקר ו-הופס! אני שוב צודקת...". בסיום הקטע שר הביטחון שר את השיר "הבטחה", בו מבטיח לעמו שיהיה רע ומר, שימשיכו לחיות ללא תקווה ושאל להם לשאול לשם מה.
  • פגשתי תותח ביישן (סולנית: תיקי דיין) - שיר הבז לנקיטת עמדת המוסר על ידי הישראלים. בית א' מתוך השיר:
"פגשתי תותח ביישן
תותח עם נקודת-חן;
הוא אמר שמאוד לא נעים לו
להכניס פגז לכולכם"
  • העקידה - דיאלוג סאטירי בין אברהם ליצחק בנו לפני העקידה. בקטע זה מנסה כל אחד במשפטים הפוכי משמעות ("מה פתאום להאשים, הרי אתה רק שליח של אלוהים, לא? וכשאלוהים אומר לך לשחוט את הבן שלך כמו כלב אתה מוכרח לרוץ ולשחוט") מנסים לעורר האחד בשני רגשות אשם. לבסוף אברהם בלהט הוויכוח מתרגז ומתכוון לשחוט את בנו מרוב רוגז. אז יצחק מספר ש"שמע קול" האומר "אל תשלח ידך אל הנער". השחיטה נמנעת, אך השניים תוהים אם גם אצל אבות ובנים אחרים עליהם תוטל משימה כזו מהשמיים יהיה המזל לשמוע את קול מלאך ה' שימנע את המעשה.
  • אבי היקר (סולן: ישראל גוריון) - שיר מלנכולי על אפסות הבשר אל מול המילים הגדולות של הערכים הפטריוטיים.
  • מלכת אמבטיה - קטע סאטירי נוקב. סיפור המלחמה ותוצאותיה מוצגים באלגוריה של סיפור משפחתי, והערכים הפטריוטיים מוצגים בתור צואה ושתן. ההכרזה על כיבוש ירושלים הופכת במערכון זה ל"בית השימוש בידינו" (על משקל "הר הבית בידינו").
  • אבל המלכות היא שלֵמה (סולנית: תיקי דיין) - שיר המדבר על כך שבמלחמה המטרה מקדשת את האמצעים, ושעל כל החללים, האבלים והפצועים להתנחם בכך ש"המלכות היא שלמה".
  • לקקו, אחים, לקקו - השיר המסיים את היצירה. שיר פֶּסימי השולל כל תקווה לחיים טובים.

ביקורת ציבורית על המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטעים של ההצגה הופיעו לראשונה במוסף עיתון "הארץ" ב-23 בינואר 1970, בין היתר הפזמון "עשרת הדברות", בו מתואר כיצד בני עם ישראל עולים להר סיני, מחזירים את עשרת הדברות ואומרים: "נושמים אוויר מלוא הריאות / החרא איננו — אפשר לחיות". בעקבות הפרסום, עוד בטרם החלו ההצגות, ביקשה סיעת המפד"ל בעיריית תל אביב, בראשות חיים בסוק, לצנזר את השיר "עשרת הדיברות" (שממנו הוצאה לבסוף השורה הלפני אחרונה 'החרא איננו')[4]. אך ראש העירייה יהושע רבינוביץ הודיע כי עיריית תל אביב לא תתערב בתוכן ההצגה[5]. אחר כך המועצה לביקורת סרטים ומחזות פסלה את המערכון "העקידה" וכן את "האלמנה וזחטי" (שהוצא בסופו של דבר מההצגה, אך מופיע בספר 'מה אכפת לציפור')[6]. למרות הלחצים שעמדו בפני התיאטרון, הנהלת הקאמרי החליטה לבסוף להציג את המחזה כדי להוכיח שהתיאטרון שומר על עצמאותו על אף התמיכה הכספית שהוא מקבל[7]. ההצגה, שהועלתה על בימת תיאטרון ממוסד בעיצומה של מלחמת ההתשה, עוררה סערת רוחות ציבורית חסרת תקדים: צופים הפגינו והתפרעו במהלך ההופעות[8], פצצות סירחון הושלכו[9] פעמיים פונה האולם לאחר התרעה טלפונית על הטמנת פצצה[10], נשלחו מכתבי איום ועלתה דרישה מצד חיים בסוק (סגן ראש עיריית תל אביב מטעם המפד"ל) להפסיק את התמיכה בתיאטרון. אולם, יגאל אלון ששימש אז כשר החינוך, סירב לפגוע בתמיכה בקאמרי[11]. בתגובה לבקשה כתב: "פורנוגרפיה ופסולת גרידא אינן חדלות להיות מה שהן גם כאשר מעטפים אותן באצטלה של אמנות ותרבות. השאלה היא: מי יקבע מהי פסולת? הממשלה? העיריות? הסוכנות היהודית? [...] אני מתנגד לשימוש בשוט התקציבי להכתבה צנזוריאלית החורגת מזו שאושרה בחוק והמופעלת, הלכה למעשה, על ידי משרד הפנים"[12][13].

גם הביקורת השתלחה בהצגה: "מכלול דיאלוגים דפקטיביים ופזמונים המכוונים לזרות מלח על הפצעים הפתוחים" (חיים גמזו)[דרוש מקור], "מן המחזבל משתמע כי כולנו רוצחים מתועבים, אזרחים במדינה מיליטריסטית שואפת דמים" (אורי פורת) ו"סצנה על עיתונאי, הבא לראיין אלמנה צעירה, שבעלה נפל בתעלה - ומתעלס עמה באהבים - יכול להמציא רק מוח שטני או חולה רוח [...] זוהי התעללות זדונית באלפי הורים שכולים" (ראובן ינאי, עורך "מעריב לנוער")[דרוש מקור]. שר הביטחון, משה דיין, שצפה בהצגה, אמר: "לא יכולה להיות הצגה יותר מעודדת לערבים בראייתם העוינת את מדינת ישראל"[14].

בעקבות המהומות החליטה הנהלת התיאטרון, חרף מחאותיו של לוין, להוריד את ההצגה[15]. בעקבות הפסקת המופעים פרסם לוין גילוי דעת ציני בו כתב שהוא חוזר בו מכל מילה שכתב במחזה[16] וחיפש אולם שיסכים לארח את המחזה. עוד קודם הסכימה מועצת פועלי ירושלים שהמחזה יעלה באולם "מיטשל", בבניין ההסתדרות ברחוב שטראוס, אך חזרה בה[17]. במקום זאת הוא עלה בפעם האחרונה באולם "וייז", בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ב-27 במאי 1970. גם הצגה זו הופרע על ידי קבוצה של סטודנטים[18].

ב-14 ביוני 1970, שודרו קטעים מההצגה בתוכנית הטלוויזיה "כניסה חופשית", והתקיים דיון על סובלנות וחופש הביטוי[19].

בעקבות הורדת ההצגה כתב מבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ: "הייתי רוצה לומר שחנוך לוין הוא סאטיריקן רע, והסאטירה שלו משקרת, מסלפת ואינה אקטואלית - לצערי, נראה לי שהתגובה הסוערת והמעוותת שנתעוררה כנגד ההצגה רק מחזקת את צדקת טענותיה"[20].

רבים רואים בהצגה אבן דרך בתולדות התיאטרון והסאטירה הישראלית, במחאה התרבותית הראשונה שכוונה נגד אושיות החברה והשלטון בארץ[21].

בעקבות הורדת ההצגה חיבר לוין שני קטעים: האחד שמו "כך הכרתי את בעלי", בו מספר לוין בציניות האופיינית לו על זוג המתאהב זה בזה על רקע ההתפרעויות במהלך ההצגה "מלכת אמבטיה", ומכתב "גילוי דעת", בו ביקש לוין סליחה מהקהל הנעלב, אך גם התריס נגד הזעם הציבורי[22].

הפקות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1971, העלה חוג דרמטי בקיבוץ מגל, גרסה של המחזה כאופרטה, עם שינויים שנערכו בהסכמת לוין[23].

תקליט ובו 11 משירי ההצגה יצא לאור (ללא שם החברה שהוציאה אותו) לאחר הורדת ההצגה והפך לפריט אספנים ולאחד התקליטים הנדירים ביותר בארץ. באוקטובר 2006 הפיקה אירסיי רקורדס הוצאה מחודשת של התקליט על גבי תקליטור, עם עטיפת האלבום המקורי בעיצובו של הגרפיקאי דוד טרטקובר המציג תצלום מאמר ביקורת ציורי במיוחד על "מלכת אמבטיה" שהופיע בעיתון "מעריב"[24]. לצורך הפקת האלבום מחדש אותרו שניים מהתקליטים המקוריים שעברו דיגיטציה, מפני שהסלילים המקוריים אבדו[25].

ביוני 2010, 40 שנה בדיוק אחרי הורדת ההפקה המקורית, הועלתה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב ההצגה "מלכת אמבטיה 1970.2010", התמודדות מחודשת עם הקברט הסאטירי המקורי, בבימויו של מרט פרחומובסקי[26].

ביוני 2011, הועלה בתיאטרון "תמונע" המופע "שירה על במה: מלכת אמבטיה", שכלל את שירי ההצגה[27].

באפריל 2015, הוציאה האוזן השלישית בהוצאה מחודשת ומוגבלת (כ-400 עותקים) את התקליט- פזמוני "מלכת אמבטיה" תחת הלייבל "זהב שחור"[28].

ביוני 2022, העלה תיאטרון גשר הפקה של המחזה בבימוי נעם פרנק, במסגרת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי יפו[29].

משתתפי ההצגה המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשמיעה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פזמוני "מלכת אמבטיה", שירים מתוך המחזה, CD, הוצאה מחודשת ב-500 עותקים, האוזן השלישית, 2006.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי אייל, הקהל הפסיק הצגת "מלכת האמבטיה" בתיאטרון הקאמרי, למרחב, 19 באפריל 1970
  2. ^ נעם רפפורט, מלכת שערוריות, באתר "מגזין אג'נדה", 21 באפריל 2021
  3. ^ העולם הזה, גיליון 1703, עמוד 21. 22.4.1970
  4. ^ ח. מ. בוסק - סגן ראש העירייה, "מלכת האמבטיה" ועשרת דיברות, למרחב, 2 במרץ 1970
  5. ^ [יהושע רבינוביץ, העיריה לא תתבע מהקאמרי להוציא קטעים, כתביעת המפד"ל, למרחב, 18 בפברואר 1970
  6. ^ הותרה הצגת "מלכת האמבטיה ׳, על המשמר, 8 באפריל 1970
    הקאמרי יפנה לבג"צ בעניין "מלכת האמבטיה", מעריב, 13 באפריל 1970
  7. ^ העולם הזה, גיליון 1700, עמוד 9. 1.4.1970
  8. ^ פוצצה הצגת "מלכת האמבטיה", דבר, 4 במאי 1970;
    סטודנט - לדין משמעתי על התפרעות בעת הצגת "מלכת האמבטיה", מעריב, 29 במאי 1970
  9. ^ הפרעות, מעצרים וסערת רוחות ב"מלכת האמבטיה", מעריב, 4 במאי 1970
  10. ^ "הקאמרי" ימשיך להציג את "מלכת האמבטיה", דבר, 6 במאי 1970
  11. ^ יורם ברונובסקי, איך להגיב?, למרחב, 29 במאי 1970
  12. ^ אודי מנור, יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית, עמ' 234.
  13. ^ עופר אדרת, מה הלקח שמירי רגב יכולה ללמוד מ"מלכת אמבטיה", באתר הארץ, 3 באוגוסט 2016
  14. ^ משה דיין, על הלכלוך של מלכת האמבטיה, "החזית", 15 במאי 1970
  15. ^ הנהלת "הקאמרי" החליטה להוריד "מלכת האמבטיה", דבר, 20 במאי 1970
  16. ^ חנוך לוין - גילוי דעת (ארכיון)
  17. ^ מ.פ. ירושלים ביטלה את הצגת "מלכת האמבטיה", דבר, 19 במאי 1970
  18. ^ תגרות בהצגת "מלכת האמבטיה'" בירושלים, למרחב, 28 במאי 1970
  19. ^ קטעים מ"האמבטיה הערב בטלוויזיה, למרחב, 14 ביוני 1970
  20. ^ ה. מיכאל, סערה באמבטיה, למרחב, 29 במאי 1970
  21. ^ ד"ר סבטלנה נטקוביץ', מלכת האמבטיה, tarbut.cet.ac.il
  22. ^ חנוך לוין, גילוי דעת (ארכיון)
  23. ^ "מלכת האמבטיה" בקיבוץ, למרחב, 31 במאי 1971
  24. ^ בן שלו, המלכות היא שלמה, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2006
  25. ^ יאיר יונה, הסיפור האישי שלי עם זוהר לוי, באתר smalltownromanceblog, ‏12 ביוני 2010
  26. ^ מיכאל הנדלזלץ, "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין אקטואלי גם היום, באתר הארץ, 22 ביוני 2010
  27. ^ שירה על במה: מלכת אמבטיה, באתר "תמונע"
    טל אימגור, עכבר העיר, הצד האינטימי של המחול: המלצות במה לסוף השבוע, באתר הארץ, 1 ביולי 2011
  28. ^ יאיר אשכנזי, "מלכת אמבטיה" חוזרת בתקליט ויניל, באתר הארץ, 18 באפריל 2015
  29. ^ YouTube play button icon (2013–2017).svg תיאטרון גשר - מלכת אמבטיה, סרטון בערוץ Gesher Theatre, באתר יוטיוב (אורך: 01:04:56)