אהרן ברק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אהרון ברק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהרן ברק
Aharon Barak.jpg
אהרן ברק (2008)
לידה 16 בספטמבר 1936 (בן 83)
ליטאליטא קובנה, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1947
השכלה
עיסוק שופט, איש חינוך, מרצה באוניברסיטה, חוקר משפט עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא בית המשפט העליון ה־8
13 באוגוסט 199516 בספטמבר 2006
(11 שנים)
היועץ המשפטי לממשלה ה־6
19751978
(כ־3 שנים)
תחת ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ומנחם בגין
המשנה לנשיא בית המשפט העליון ה־12
1 בנובמבר 199312 באוגוסט 1995
(שנה ו-40 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר
שופט בית המשפט העליון
22 בספטמבר 197816 בספטמבר 2006
(28 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936) הוא משפטן ישראלי. כיהן כנשיא בית המשפט העליון (19952006), היועץ המשפטי לממשלה (19751978) וכדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975. כיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ייל האמריקנית.

אהרן ברק

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כאריק בריק בקובנה שבליטא, בנם היחיד של הירש (צבי), עורך דין, וליבה (לאה), מורה, ועבר את השואה בגטו קובנה[1] ובמסתור מחוץ לגטו. ניצל עם אמו בזכותו של חסיד אומות העולם[2]. בנאום שנשא במאי 2002[3] תיאר תקופה זו בחייו:

ביולי 1941, הייתי בן 5, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהנום בא עלינו.

הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו "על השחיטה". הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמלי התקיים שם כי הכול עבד לפי פקודות.

בשנת 1943 הייתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה נסים נותרתי אני בחיים ובהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי - חסיד אומות העולם - שהציל את חיינו, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותנו מהגרמנים.

ב-1947 עלה עם הוריו לארץ ישראל ולמד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת העתודה האקדמית, ובשנת 1958 הוענק לו תואר שני במשפטים. במקביל למד שם גם כלכלה ויחסים בינלאומיים. בשנים 1958–1960 שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל. עם שחרורו מהצבא חזר ללמוד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1963[4] סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט, שנושאה "אחריות שילוחית וטובת המעביד", בהדרכת פרופסור גד טדסקי. במקביל, החל לעבוד כמתמחה של היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, ואולם משזה החל לעסוק במשפט אייכמן, העדיף, בשל היותו ניצול שואה, שלא לעסוק בכך, ועבר לבקשתו לפרקליטות המדינה. לאחר סיום התמחותו הוסמך כעורך דין.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 נתמנה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית[5]. את מחקר הפוסט דוקטורט השלים בשנים 19661967 בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1968 נתמנה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית[6], ושם ייסד את כתב העת משפטים. בשנת 1973 זכה בפרס קפלון, וב-1974 מונה לדיקן הפקולטה למשפטים. חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975 (בגיל 38, מהצעירים בזוכי הפרס). באותה שנה נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1987 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

היועץ המשפטי לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושבים, מימין לשמאל: עזר ויצמן, אנואר סאדאת, מנחם בגין, אהרן ברק, בעת שיחות השלום בקמפ דייוויד

בשנים 19751978 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, ביוזמתו של שר המשפטים, חיים צדוק. החלטות נודעות שלו בתפקיד זה:

בספטמבר 1978 צורף ברק על ידי ראש הממשלה, מנחם בגין, כיועץ משפטי לצוות המשא ומתן הישראלי, ובתפקידו זה סייע לגיבושם של הסכמי קמפ דייוויד[9][10]. ג'ימי קרטר אמר לאחר מכן שברק "עשה" את הסכם קמפ דייוויד[11].[דרוש מקור]

שופט בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בספטמבר 1978 החל לכהן כשופט בבית המשפט העליון, והיה הצעיר מבין השופטים.

בשנים 19821983 היה חבר בוועדת כהן, ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בעקבות טבח סברה ושתילה. כחלק ממסקנות הוועדה הועבר שר הביטחון, אריאל שרון, מתפקידו, תוך המלצה שלא למנותו עוד לתפקיד זה. בשנת 1993, עם פרישת המשנה לנשיא מנחם אלון, מונה ברק כמשנה לנשיא במקומו, ועם פרישתו לגמלאות של הנשיא מאיר שמגר, ב-13 באוגוסט 1995, מונה ברק לנשיא בית המשפט העליון.

במהלך כהונתו הרחיב ברק את קשת הנושאים שבהם עסק בית המשפט העליון. הוא ביטל את מבחן זכות העמידה שבו הרבה בג"ץ להשתמש, והרחיב את מתחם השפיטות, ובכך פתח דלת לשורה של עתירות ציבוריות במגוון נושאים. פרופ' דפנה ברק-ארז ציינה:

אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של השופט ברק על המשפט הישראלי התבטאה בתמורה שהוביל בכל הנוגע לתחומי השפיטות. השופט ברק היה המחולל והמנהיג של התפיסה שלפיה דוקטרינת השפיטות המסורתית מגבילה באופן לא ראוי ולא נחוץ את התחומים שבהם בית המשפט עוסק. בהנהגתו של השופט ברק, בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו[12].

במקביל קידם שורה של סטנדרטים – הן למנהל הציבורי (בעיקר סטנדרט סבירות ההחלטה המנהלית) והן במגזר הפרטי (סטנדרט תום הלב), תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין השניים. מבקריו של ברק טוענים כי בכך פגע בית המשפט העליון שבהנהגתו ביציבות המשפטית, בעיקר במגזר הפרטי והעסקי (טענה שברק נוהג להשיב עליה במימרתו של קודמו בתפקיד משה זמורה "אמת ויציב – אמת עדיף").

החל משנת 1992 התמקד בקידום ובעיצוב המהפכה החוקתית (מונח שהוא טבע במאמר אקדמי שפרסם), שיצרו לדעתו חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם. לפי שיטתו של ברק, שאותה אימץ בית המשפט העליון, המהפכה החוקתית הביאה זכויות כדוגמת הזכות לשוויון, חופש העיסוק וחופש הביטוי למעמד של עליונות נורמטיבית, כאשר המהפכה החוקתית העניקה לבתי המשפט (לא רק בית המשפט העליון) סמכות לפסול חוקים שפוגעים באופן לא מידתי בזכויות המוגנות בחוקי היסוד. בכך, קבע ברק, הפכה מדינת ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה פרלמנטרית חוקתית[13].

נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך טקס בבית המשפט העליון לציון 50 שנה לבתי המשפט בישראל

בעת כהונתו כנשיא בית המשפט, יישם ברק את תפיסת האקטיביזם השיפוטי, לפיה בית המשפט אינו חייב להסתפק בפרשנות החוק, אלא עליו גם להשלים את החסר ב'חקיקה שיפוטית', כנהוג במשפט המקובל, דבר שהקים לו מתנגדים רבים, בהם גם פוליטיקאים. הפרשן המשפטי פרופ' זאב סגל כתב ב-2004: "ברק, רואה בבג"ץ מעצב חברתי, הרבה מעבר לתפקידו הראשוני של בית המשפט כמכריע בסכסוכים. בית המשפט העליון בהנהגתו ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב המשפט שאינו נופל בהרבה מזה של הכנסת. ברק הוא הכוח מוביל בבית המשפט, כשופט מפתח בו זה כרבע מאה וכ"שופט מס' 1" זה כעשר שנים."

ב-14 בספטמבר 2006, עם הגיעו לגיל פרישה, פרש ברק מבית המשפט העליון, ושלושה חודשים לאחר מכן פרסם את פסקי דינו האחרונים, בהם מספר תקדימים בנוגע לפיצויי נזיקין לתושבי השטחים, סיכולים ממוקדים[14], העדפת יוצאי צבא ובעלות בני זוג על דירתם.

במקביל לכהונתו בבית המשפט העליון היה ברק יושב ראש הוועדה שניסחה, במשך כעשרים שנה, את תזכיר חוק דיני ממונות (חוק הקודיפיקציה), שבא לאחד את עשרים וארבעה החוקים העיקריים במשפט האזרחי בישראל תחת חוק אחד, שאמור להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי.

המשך קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, הצטרף ברק לסגל האקדמי של המרכז הבינתחומי הרצליה, והוא מלמד בתוכנית לתואר שני במסלול למשפט מסחרי. בנוסף, הוא ממשיך להעביר קורסים באוניברסיטת ייל האמריקנית.

בסוף 2007 הביע ברק התנגדות לשינויים שביקש שר המשפטים, דניאל פרידמן לחולל במערכת המשפט[15].

בעקבות קידומה של הצעת חוק יסוד: החקיקה בידי שרת המשפטים איילת שקד, שנועדה להסדיר בחוק את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת ולהגביל את היכולת הזו במספר תנאים, אמר ברק בינואר 2018 כי גם אם הכנסת תקבע בחוק יסוד שאין בית המשפט העליון רשאי לבטל חוקים, יוכל בית המשפט העליון לבטל את חוקי הכנסת מכוח מגילת העצמאות.

על יחסו לציונות אמר:

על עצמי אני יכול להעיד שאני ציוני בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי ולא ציוני בנוסח אחד העם. ציוני הרצלייני. ציוני המאמין במדינת לאום יהודית שנועדה לפתור את הבעיה היהודית. ציוני החושב שמדינה דו-לאומית היא אסון. ציוני החושב שחוק השבות הוא לא חוק מפלה אלא חוק צודק הנותן מענה לזעקה של ההיסטוריה של העם היהודי. גם באופן אישי אני ציוני. האמן לי, היו לי הרבה הזדמנויות לא לשבת בארץ הזאת. האוניברסיטאות הטובות ביותר, שכר של מיליונים, אפילו שיפוט. אני דחיתי את כל ההצעות האלה ואפילו לא הירהרתי בהן מפני שאני ציוני. יש לי ארבעה ילדים. אחד האסונות הכי גדולים שעלולים לקרות לי הוא שילד שלי יירד מן הארץ והם כולם כאן.

ראיון לארי שביטאהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08

בדצמבר 2010 נחנך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית "מרכז אהרן ברק למשפט בינתחומי". [16]

קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[17].

בדצמבר 2018 הביע דעתו בעניין חוק הלאום: "אני חושב שזה חוק חשוב אבל היה כדאי שיבוא בסוף תהליך כינון החוקה ולא באמצעו. ... נקודת המוצא שלי היא שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של עם היהודי. הסעיף הראשון בחוק הלאום מקובל עליי וגם בכמה פסקי דין כתבתי שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, תוך ציטוט של מגילת העצמאות. אבל עדיין קיימים היבטים של השוויון, שלא מטופלים מספיק בחוק." והוסיף: "אני מקבל שאין מקום להכניס התייחסות לשוויון בתוך חוק הלאום, משום שהשוויון נוגע לזכות האישית ומקומן של הזכויות האישיות הוא בחוקים אחרים. הבה נבטיח שזה יהיה חלק מהזכויות האישיות."[18]

פסקי דין עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום כהונתו של ברק בבית המשפט העליון נפרדה ממנו נשיאת בית המשפט העליון הנכנסת, דורית ביניש, במילים אלו:

... במרכז פיתוחה של החקיקה הישראלית המקורית עומד אהרן ברק. הוא פתח אופקים חדשים. המשפט בתום כהונתו שונה בתכליתו מהעידן הקודם לו. מאז שנתו הראשונה בבית המשפט העליון הייתה פסיקתו להלכה פורצת דרך, מאז 78' ועד היום קבע את הנורמות המשפטיות המרכזיות שבית משפט זה העניק לחברה בישראל[19].

להלן פסקי דין בולטים של אהרן ברק:

  • ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221: פסק הדין שבו תיאר ברק (יחד עם שופטים נוספים) את המהפכה החוקתית בראייתו, שהחלה עם חקיקתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בפסק דין זה נקבע כי לבית-המשפט העליון יש סמכות לפסול חקיקה של הכנסת שאינה מתיישבת עם חוקי היסוד האלו.
  • ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113: בפסק דין תקדימי זה ניסח ברק מחדש חלקים מהותיים מדיני הנזיקין בישראל.
  • בג"ץ 1000/92 חוה בבלי נ' בית הדין הגדול. בפס"ד זה קובע ברק לראשונה, בשבתו כמשנה לנשיא שמגר – כי הלכות שיתוף הנכסים אשר פותחו על ידי בית המשפט העליון אינן נגרמות מאקט הנישואין ואין הן בגדר ענייני נישואין. הן נגזרות מהסכם בין הצדדים והן חלק מחופש ההתקשרות המוכר בדין הכללי.
  • ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265: בפסק דין זה הציע ברק מהפכה בתורת פרשנות החוזה, כשקבע משקל רב בהרבה לנסיבות שהובילו לכריתת החוזה. חלקים מדעתו של ברק בנושא זה עודם שנויים במחלוקת, אך רוח פסק דינו הפכה לרוח המקובלת בנוגע לפרשנות חוזה[דרוש מקור].
  • ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70: פסק דין זה הוא נקודת מפנה בפרשנותם של דיני המיסים בישראל, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המיסים מהיצמדות ללשון החוק ("פירוש דווקני") להגשמה של 'תכלית' החקיקה.
  • ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701: בפסק דין זה שטח ברק, בדעת מיעוט, את תורת פרשנות החקיקה שלו. היום הפכה תורתו זו לתורת פרשנות חקיקה מקובלת במשפט.
  • ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר, פ"ד לח(3) 257: ברק מחיל חובת הגינות על בעל שליטה בחברה, בקובעו שבעל שליטה אינו יכול למכור את מניותיו בחברה אם הוא יודע שכתוצאה מהמכירה החברה, ולכן שאר בעלי המניות שלה, ינזקו.
  • ע"פ 347/88‏ איוון (ג'והן) דמיאניוק‎ ‎נ' מדינת ישראל: ב-29 ביולי 1993 פסק הרכב בן חמישה שופטים של בית המשפט העליון בראשותו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, סגנו מנחם אלון והשופטים אהרון ברק, יעקב מלץ ואליעזר גולדברג שזיהויו של ג'ון איוון דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק, ועל כן הוא זכאי מחמת הספק.[20]

הערכה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברק זוכה להערכה רבה בקרב הקהילה המשפטית בישראל ("הנשיא אהרן ברק הוא בעיניי המשפטן מס' 1 בארץ" אמרה פרופ' רות בן ישראל[21]) ושניים מספריו בדבר הפרשנות המשפטית תורגמו לאנגלית וזכו לשבחי הביקורת. עם תומכיו ומבקריו יש שתיארוהו במילים "עילוי" ו"מבריק"[22].

פעולתו של ברק כנשיא בית המשפט העליון נגעה בכל תחומי החיים בישראל, וזכתה להערכה רבה כמו גם לביקורת לא מבוטלת. יש הסכמה רחבה שלברק הייתה השפעה רבה ביותר (שהיו שכינו אותה "מהפכה") על הכיוון של בית המשפט העליון, אך מתקיימת מחלוקת בשאלה האם מעשיו היו רצויים. בנושא זכות העמידה ומבחן הסבירות (ביטול מעשה שלטוני אם השופט משוכנע שהוא אינו "עומד במתחם הסבירות") כתב פרופ' אמנון רובינשטיין:

... כך נוצר מצב שבית המשפט העליון יכול לדון ולהכריע בכל נושא אפשרי. בנוסף לכך חוסר הסבירות של המעשה המנהל יהיה עילה להתערבות משפטית. זו הייתה מהפכה טוטאלית בחשיבה השיפוטית שאפיינה את בית המשפט העליון של הדורות הקודמים והיא שהוציאה לו שם של בית המשפט האקטיביסטי ביותר בעולם ועוררה גם הערצה וגם ביקורת. למעשה, בהרבה מובנים הפך בית המשפט העליון בהנהגת ברק לממשלה אלטרנטיבית[23].

פרופ' אריאל בנדור ציין את החשיבות באקטיביזם של ברק, ביקר נקודות שבהן הגזים לדעתו, וציין נקודות שבהן היה מרוסן מדי Haifa Faculty of Law Blog: הנשיא ברק - האומנם אקטיביסט?, haifalawfaculty.blogspot.com.

השופטים אהרן ברק ומנחם אלון

בין המבקרים את האקטיביזם השיפוטי של ברק נמנים נשיאי בית המשפט העליון בדימוס משה לנדוי[24] ומאיר שמגר[25], המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט מנחם אלון ופרופסור רות גביזון, אשר טענו שברק נטל לעצמו סמכויות שלטוניות שאיש לא העניק לו. חלקם השתמשו במילים חריפות, למשל שהוא הנהיג "דיקטטורה שיפוטית". בלט בביקורתו על הגישה השיפוטית של ברק שר המשפטים לשעבר, פרופ דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בעיקר ביקר בחריפות את תפיסת העולם השיפוטית של ברק, שלפיה "הכל שפיט", וכי אין נושא שמערכת המשפט איננה יכולה ואיננה רשאית לפסוק בו.

פרופ' ריצ'רד פוזנר[22], שופט בית משפט פדרלי לערעורים בארצות הברית, כתב בביקורת על ספרו של ברק, כי לוּ היה פרס נובל למשפטים, ברק היה עשוי להימנות עם ראשוני מקבליו. עם זאת כתב שכאשר העיר רוברט בורק "שברק 'קובע שיא עולמי בהיבריס שיפוטי', הוא התקרב מאוד לאמת [...] מה שברק יצר ובדה מליבו הוא מידה של כוח שיפוטי עליו לא חלמו אפילו שופטי ביהמ"ש העליון השתלטניים ביותר שלנו [...] הוא מניח כמובן מאליו שלשופטים ישנה סמכות טבועה לעקוף הוראות חוק. יש לתאר שיטה זו כתפיסת שלטון בכוח [...] הוא היה שודד-ים משפטי, ואולי ישראל הייתה זקוקה לזאת. אולם, אין בספר ולו בדל של הכרה בכך. ברק כותב לא רק ללא ספק-עצמי, אך גם ללא מודעות לכך שגישתו המשפטית עלולה לשקף תנאים מקומיים ואישיים"[26].

המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט פרופ' מנחם אלון אמר:

הוויכוח בינינו נובע מתוך השקפותיו של ברק על המערכת המשפטית ועל תפקידו כשופט. אני מתנגד להשקפות האלה שלו. לדעתי, לא הכול שפיט, לא הכול משפט וגם כאשר הנושא הוא שפיט, על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי. שפטת מרובה, לא שפטת. ברק גורס שמלוא כל הארץ משפט. אין אצלו חלל משפטי ולדעתו כל פעולה שאנו עושים יש לה אופי משפטי. תפיסה זו מתאימה להגות דתית ולא לתפיסה משפטית. הביטוי של ברק 'מלוא כל הארץ משפט' לקוח מהביטוי שבתפילה היהודית 'מלוא כל הארץ כבודו', שכוונתו לקדוש ברוך הוא. לדעת ברק, המערכת המשפטית יש בה משום אופי דתי, שכוללת את כל ההוויה של האדם. לכן ברק מדבר על 'היקום המשפטי'[27].

ברק התנגד נחרצות למינוי של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון בנימוק "האג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון"[28].

מחוץ לקהילה המשפטית יש הרוחשים לברק איבה גלויה. פסיקותיו בענייני ביטחון ספגו ביקורת מימין (למשל[29]) ומשמאל (למשל[30][31]) גם יחד.

פסיקותיו בנושא יחסי דת ומדינה הובילו לאיבה עזה כלפיו מצד הציבור הדתי. דתיים מכל המגזרים קיימו הפגנה המונית בכניסה לירושלים כנגד בית המשפט העליון בראשותו של ברק, לאחר פסיקת בג"ץ בתיק בבלי שקבעה כי בתביעת גירושין, על בתי הדין הרבניים לדון בענייני חלוקת רכוש על פי חוקי הכנסת ולא על פי ההלכה. על תפיסת עולמו בסוגיה זו אמר ברק:

הקושי בדת היהודית הוא שבניגוד לנצרות אין בה הכרה בכך שמה שלקיסר לקיסר ומה שלאפיפיור לאפיפיור. הדת שלנו לא עושה את ההבחנה הזאת. לכן האדם הדתי נפגע לא רק כאשר מכריחים אותו לנסוע בשבת אלא כאשר אני נוסע בשבת. לכן אין אפשרות להנהיג בישראל יחסי דת ומדינה כמקובל במערב. בגלל הייחודיות שלנו אנו צריכים לפתח מודל משלנו של יחסי דת-מדינה. אני תומך בתמיכת המדינה בדת, למשל, כל עוד היא על בסיס של שוויון. לא מפריע לי שלמרחב הציבורי יהיה צביון דתי מסוים. אבל אני עומד על כך שבתמורה תהיה הכרה של הדתיים בציפורי הנפש שלי: שוויון, חירות הפרט. החתירה אל האיזון הזה היא שאיפיינה את הפסיקות שלי בכל שנותי בבית המשפט העליון[32].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן ברק נשוי לאלישבע ברק-אוסוסקין, אותה הכיר בעת לימודיהם בבית הספר התיכון. במהלך כהונתו בבית המשפט העליון התקדמה אשתו מתפקיד של רשמת בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לתפקיד סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. לזוג ברק ארבעה ילדים, כולם למדו משפטים. ביקורת שנמתחה על ברק טוענת כי יש נפוטיזם במינוי אשתו לבית הדין הארצי לעבודה ובכך שילדיו התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, כל זאת כשברק מכהן בבית המשפט העליון וידוע שיתמנה לנשיאו[33].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו ומאמריו הרבים של אהרן ברק הם מעמודי התווך של הספרות המשפטית העברית.

ספרים שכתב:

  • אחריות שילוחית בדיני נזיקין (1964).
  • מהותו של שטר (1974).
  • שיקול דעת שיפוטי (1987).
  • פרשנות במשפט (חמישה כרכים: 1992-2001).
  • חוק השליחות (מהדורה שנייה 1996).
  • פרשנות תכליתית במשפט (2003). תורגם לאנגלית: Purposive Interpretation in Law
  • שופט בחברה דמוקרטית (2004). תורגם לאנגלית: The Judge in a Democracy.
  • מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה (2010).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות ומאמרים:

ממאמריו:

מנאומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל יועז, נשיא העליון בכלל רצה ללמוד הנדסת חשמל, באתר הארץ
  2. ^ הצלתו של אהרון ברק בשואה, באתר יד ושם
  3. ^ הלקחים שלמדתי מהשואה
  4. ^ 174 תוארי דוקטור ו-329 תוארי מוסמך, מעריב, 27 ביוני 1963
  5. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה, מעריב, 5 במאי 1966
  6. ^ הועלו בדרגה באוניברסיטה, מעריב, 13 באוגוסט 1968
  7. ^ אביחי יהוסף ואחרים, ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 43
  8. ^ מתוך הפרק "תורו של רבין מגיע" בתוך אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק, עו"ד יוסי דר.
  9. ^ רועי מנדל, אהרן ברק: היו רגעי תסכול ואימה בקמפ דיוויד, באתר ynet, 26 במרץ 2014
  10. ^ ברק העיד שצירופו לצוות היה תנאי של משה דיין. ברק בחן את ההסכם, והתנגד לסעיף הבוררות שנכלל בו, מפני שהסעיף קבע שמחלוקות יתבררו בבית הדין הבינלאומי לצדק. בעקבות דרישתו, הסעיף נמחק. כשהכנסת כוננה את חוקי היסוד ב-1992, היה לי ברור שיש פה מהפכה, www.israelbar.org.il
  11. ^ בשם החוק: היועץ המשפטי והפרשות שטילטלו את המדינה, דביר, 2012
  12. ^ דפנה ברק-ארז, "מהפכת השפיטות: הערכת מצב", הפרקליט נ(1)
  13. ^ פרוטוקול מס' 208 של ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 29.4.04(הקישור אינו פעיל, 20.8.2019)
  14. ^ בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל
  15. ^ יובל יועז, ברק: לא להגביל השפיטות בחקיקה, באתר הארץ, 17.11.07
  16. ^ מרכז אהרן ברק למשפט בינתחומי נחנך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, דוברות האוניברסיטה העברית, 22 בדצמבר 2010
  17. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  18. ^ בת אל בנימין, אהרון ברק: "חוק הלאום הוא חוק חשוב שנחקק באופן גרוע", באתר ערוץ 20, 18 בדצמבר 2018.
    פרופ' אהרן ברק מתבטא לראשונה בנושא חוק הלאום, בערוץ יוטיוב של הבינתחומי הרצליה
  19. ^ דורית ביניש, טקס הפרידה מאהרן ברק
  20. ^ ע"פ 347/88‏ איוון (ג'והן) דמיאניוק‎ ‎נ' מדינת ישראל, ניתן ב-29 ביולי 1993, באתר "נבו"
  21. ^ שלומי וינברג ועמית יריב, מאחורי הקלעים עם פרופ' רות בן-ישראל
  22. ^ 22.0 22.1 יובל יועז, שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי, באתר הארץ
  23. ^ "מהפכן, נעים לשון אבל מהפכן", בגיליון המיוחד של בטאון לשכת עורכי-הדין לכבוד פרישת ברק.
  24. ^ אתר מנוף(הקישור אינו פעיל, 20.8.2019)
  25. ^ שמגר: הכל שפיט? פגיעה בהפרדת הרשויות, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2012
  26. ^ המקור: Richard A. Posner, Enlightened Despot, The New Republic, April 23, 2007. הנוסח בתרגום ג'וני גרין, "רודן נאור": ריסוק גישתו השיפוטית של אהרן ברק, באתר 'זווית אחרת'
  27. ^ מתוך ראיון לנעמי לויצקי, מובא בספר 'כבודו, אהרון ברק', הוצאת כתר, 2001
  28. ^ יועז, יובל (12 בנובמבר 2005). "ברק מתנגד למינוי גביזון: האג'נדה שלה אינה ראויה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 בפברואר 2019. 
  29. ^ רותי אברהם, שנלר: בג"ץ פוגע בליבת הדמוקרטיה, באתר ערוץ 7, 12 בדצמבר 2006
  30. ^ ורד לוי-ברזילי, אצלי זה פוליטי, נקודה, באתר הארץ, 5.11.2005
  31. ^ גדעון ספירו, עמוד הקלון, ינואר 2007, באתר "יש גבול".(הקישור אינו פעיל, 20.8.2019)
  32. ^ ראיון לארי שביטאהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08
  33. ^ אימפריה פרטית, www.court.org.il