לדלג לתוכן

יעקב מלץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב מלץ
לידה 8 באוקטובר 1923
לבוב, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוקטובר 2006 (בגיל 83) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1925
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מבקר המדינה ה־4
5 בפברואר 198730 ביוני 1988
(שנה)
שופט בית המשפט העליון
30 ביוני 19881 באוקטובר 1993
(5 שנים)
תפקידים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב מַלְץ (8 באוקטובר 1923 – 8 באוקטובר 2006) היה שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה הרביעי של מדינת ישראל.

נולד ב-8 באוקטובר 1923 בלבוב שבפולין, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-1925, בגיל שנתיים. למד בבית הספר הריאלי בחיפה ולאחר מכן למד במשך שנה אחת לימודי היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שעזב את האוניברסיטה העברית, החל ללמוד משפטים והשלים את תואר הבוגר בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה (1946). את ההתמחות עשה במשרד עורכי הדין זמורה (לימים הנשיא הראשון של בית המשפט העליון), קרונגולד, רוזן (לימים שר המשפטים הראשון) ואחר כך במשרד בר שירה. ביוני 1948 קיבל רישיון לעריכת דין בטקס הראשון להסמכת עורכי דין במדינת ישראל[1]. ב-1948 התגייס למשטרה והשלים את קורס הקצינים הראשון במשטרת ישראל. היה עוזרו של ראש האגף לחקירות פליליות ירחמיאל ירון[2]. באפריל 1950 הועלה לדרגת פקד[3]. בסוף 1950 התפטר מהמשטרה[4]. לאחר מכן עבד כעורך דין במשרד פרטי שפתח[5] וכמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1979 מונה להיות שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כשופט, ישב כדן יחיד בתיקים אזרחיים ובמשך כשנתיים כיהן כראש ההרכב הדן בתיקי פשיעה חמורה. כן ניהל את תביעת הדיבה של הלנה עם-רם נגד רשות השידור ופסק לעם-רם פיצויים של 27 אלף דולר, מהסכומים הגבוהים ביותר שנפסקו בישראל בתביעת דיבה[6].

ב-1986 מונה להיות שופט בפועל בבית המשפט העליון וכיהן בתפקיד זה עד שמונה ב-5 בפברואר 1987 למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור[7]. ב-30 ביוני 1988 מונה כשופט במינוי קבוע בבית המשפט העליון. בעקבות מינויו פרש מתפקידו כמבקר המדינה. מלץ פרש לגמלאות בהגיעו לגיל 70, ב-1 באוקטובר 1993.

לאחר פרישתו המשיך בפעילות ציבורית:

נפטר ב-8 באוקטובר 2006 ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק[13]. הותיר אחריו שתי בנות, בהן הסופרת רונית לוינשטיין מלץ, שהייתה אשתו של הרב יגאל לוינשטיין.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב מלץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הוכתרו 50 עורכי־דין חדשים, המשקיף, 16 ביוני 1948
  2. ^ נתמנו 15 קציני־משטרה חדשים, המשקיף, 8 ביוני 1948
  3. ^ העלאות במשטרה, חרות, 5 באפריל 1950
  4. ^ עוד קצין משטרה הגיש התפטרות, מעריב, 4 בדצמבר 1950
  5. ^ התפטרויות במשטרה, על המשמר, 18 בפברואר 1951
  6. ^ השדכנית הלנה עמ-רם, מעריב, 25 באוקטובר 1985
  7. ^ אילן בכר, מלץ: אני מדבר בנועם אך בל יפורש הדבר לא נכון, מעריב, 6 בפברואר 1987
  8. ^ יואב יצחק, ‏יעקב מלץ התפטר מראשות הוועדה למינוי יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות, באתר גלובס, 2 בנובמבר 1998
  9. ^ הדיון בוועדת הכנסת בשנת 2009 על החוק המשנה באופן רשמי את שמו של יום הזיכרון ומשמעותו גם לנפגעי פעולות איבה
  10. ^ המלצות הוועדה הציבורית לבחינת המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה, בראשותו של שופט ביהמ"ש העליון (בדימוס) יעקב מלץ, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 5 במאי 2002
  11. ^ טל לוי, הבורר יעקב מלץ: "מעולם לא אוימתי על ידי מישהו ממשפחת ארוך או מטעמו", באתר הארץ, 12 במרץ 2006
    אורה קורן, אלי ארוך לבורר יעקב מלץ: "המפגש בינינו הוא מבחן אמיתי של הבורא", באתר הארץ, 11 במרץ 2006
  12. ^ נועם שרביט, ‏מלץ אישר: אלי ארוך ביקר בביתי ואיים עליי, באתר גלובס, 15 במרץ 2006
  13. ^ ניר חסון, יעקב מלץ הובא למנוחות, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2006


מבקרי המדינה
זיגפריד מוזס יצחק ארנסט נבנצל יצחק טוניק יעקב מלץ מרים בן־פורת אליעזר גולדברג מיכה לינדנשטראוס יוסף שפירא מתניהו אנגלמן
19491961 19611982 19821987 19871988 19881998 19982005 20052012 20122019 2019 ואילך