יעקב מלץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב מלץ
יעקב מַלְץ
לידה 1923
לבוב שבפולין
פטירה 8 באוקטובר 2006 (בגיל 83 בערך)
תאריך עלייה 1925
תפקידים בולטים שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה הרביעי של מדינת ישראל

יעקב מַלְץ (19238 באוקטובר 2006) היה שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה הרביעי של מדינת ישראל.

נולד ב-8 באוקטובר 1923 בלבוב שבפולין, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-1925, בגיל שנתיים. למד בבית הספר הריאלי בחיפה ולאחר מכן למד במשך שנה אחת לימודי היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שעזב את האוניברסיטה העברית, החל ללמוד משפטים והשלים את תואר הבוגר בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה (1946). את ההתמחות עשה במשרד עורכי הדין זמורה (לימים הנשיא הראשון של בית המשפט העליון), קרונגולד, רוזן (לימים שר המשפטים הראשון) ואחר כך במשרד בר שירה. ביוני 1948 קיבל רישיון לעריכת דין בטקס הראשון להסמכת עורכי דין במדינת ישראל[1]. ב-1948 התגייס למשטרה והשלים את קורס הקצינים הראשון במשטרת ישראל. היה עוזרו של ראש האגף לחקירות פליליות ירחמיאל ירון[2]. באפריל 1950 הועלה לדרגת פקד[3]. בסוף 1950 התפטר מהמשטרה[4]. לאחר מכן עבד כעורך דין במשרד פרטי שפתח[5] וכמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1979 מונה להיות שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כשופט, ישב כדן יחיד בתיקים אזרחיים ובמשך כשנתיים כיהן כראש ההרכב הדן בתיקי פשיעה חמורה. כן ניהל את תביעת הדיבה של הלנה עם-רם נגד רשות השידור ופסק לעם-רם פיצויים של 27 אלף דולר, מהסכומים הגבוהים ביותר שנפסקו בישראל בתביעת דיבה[6].

ב-1986 מונה להיות שופט בפועל בבית המשפט העליון וכיהן בתפקיד זה עד שמונה ב-5 בפברואר 1987 להיות מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור[7]. ב-30 ביוני 1988 מונה כשופט במינוי קבוע בבית המשפט העליון. בעקבות מינויו פרש מתפקידו כמבקר המדינה. מלץ פרש לגמלאות בהגיעו לגיל 70, ב-1 באוקטובר 1993.

לאחר פרישתו המשיך בפעילות ציבורית:

  • שימש כעשר שנים, עד שנת 2005, כיושב ראש הוועדה לציון חסידי אומות העולם הפועלת ליד מוסד יד ושם.
  • בשנת 1988 בעקבות אירועי שנת היובל למדינת ישראל, ובייחוד הקמת האנדרטה לזכר חללי פעולות האיבה בהר הרצל, עמד בראש הוועדה להשוואת תנאי נפגעי פעולות איבה לתנאים המקבלים אלמנות ויתומי צה"ל ('ועדת מלץ' - שם זה נדד, מאוחר יותר, בשנת 2000, לוועדה בענייני המוסדות להשכלה גבוהה, נושא שקיבל הד חזק יותר בתקשורת). ועדה זו קבעה שיש להשוות את התנאים של השניים, והמליצה על קיום הטקס להנצחת נפגעי פעולות האיבה בהר הרצל, אמנם כפשרה, בטקס נפרד. בסופו של דבר (בשנת 2009) המלצות הוועדה השפיעו על כך שגם שם היום ומשמעותו השתנו בחוק וכללו את נפגעי פעולות האיבה[8].
  • עמד בראש ועדת מלץ, או בשמה המלא, "הוועדה הציבורית לבחינת המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה, בראשותו של שופט ביהמ"ש העליון (בדימוס) יעקב מלץ" - ועדה ציבורית לבחינת מבנה האוניברסיטאות, שהמליצה על שורת רפורמות במבנה ההשכלה הגבוהה בישראל, שהמלצותיה פורסמו בינואר 2000[9].
  • עסק בבוררות. פסק הבוררות המפורסם ביותר שלו היה בין "כלל פיננסים" לאלי ארוך, בעניין תיק ניירות ערך שניהלו אלי וג'ני ארוך, בו קבע מלץ שעל כלל פיננסים לשלם לארוך 95 מיליון ש"ח. פסק הבוררות בוטל לאחר פנייה של כלל פיננסים לבית המשפט בדרישה לבטלו[10].

נפטר ב-8 באוקטובר 2006 ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק. הותיר אחריו שתי בנות, ביניהן הסופרת רונית לוינשטיין מלץ, שהייתה אשתו של הרב יגאל לוינשטיין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרי המדינה
זיגפריד מוזס יצחק ארנסט נבנצל יצחק טוניק יעקב מלץ מרים בן־פורת אליעזר גולדברג מיכה לינדנשטראוס יוסף שפירא
19491961 19611982 19821987 19871988 19881998 19982005 20052012 2012 ואילך