משתמש:אדם אדום/מדינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בישות במדע המדינה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אדם אדום/מדינה (פירושונים).

מדינה מתוארת במדע המדינה בדרך כלל כקבוצה של אנשים הגרים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקית ופוליטית.

לפי הגדרה זו, המונח מדינה כולל בתוכו את המושג שלטון, בשימוש אחר, שני המושגים נרדפים. בין סוגי המדינות שהתפתחו עם ההיסטוריה היו ערי המדינה של יוון העתיקה, הריבונות הייתה מוטלת על האזרחים החופשיים של העיר העצמאית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות הראשונות אשר בהיסטוריה האנושית התקיימו לפני כ6000 שנה באזור המזרח התיכון ומסופוטמיה. לאחר נפילתה של האימפריה הרומית במאה החמישית לספירה, אירופה החלה תהליך של התחלקות לנסיכויות רבות, שריבונותיהן וגבולותיהן השתנו בתכיפות. ממצב זה של אי סדר פוליטי, התפתחה בתהליך הדרגתי שנמשך לאורך מאות שנים, מדינת הלאום המודרנית, המורכבת מאנשים בעלי אזרחות דומה החיים בטריטוריה מוגדרת. סוג השלטון השתנה, בהתחלה קמו שלטונות מונרכיים לחלוטין ולאחר מכן קמו מונרכיות קונסטיטוציוניות (חוקתיות) או רפובליקות, כמה מהן פדרציות, כלומר איחוד של מדינות במטרה לתת לשלטון המרכזי סמכויות בתחום הביטחון, מדיניות החוץ, האוצר והחוקה. בנוסף, קמו איחודים של מדינות חצי עצמאיות.

במאה ה־20, התפתחה תפיסה שכל לאום הרוצה בכך, זכאי למדינה. שכן לאומיות היא הביטוי של עם לרצונו להתקיים במסגרת חברתית ומדינית משותפת. סיסמתם של תנועות לאומיות רבות הייתה מדינה לכל לאום וכל הלאום במדינה אחת. בו בזמן, משטרים טוטליטריים ודיקטטורים, בהן שליט אחד אוחז בידיו את כל הכוח, התקיימו בכמה מדינות.

תאוריות לגבי מבנה המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב התאוריות הפוליטיות לגבי המדינה, יכולות לרוב, להיות מקוטלגות לשתי קטגוריות. לרוב מבחינים בינהם על פי המושגים ימין ושמאל.

  • התאוריות הימינית הן התאוריות ה"ליברליות" או ה"שמרניות", אשר מתייחסות לקפיטליזם כנתון וכיוצא מזה מתעסקות במקום של מדינה בתוך חברה קפיטליסטית. תאוריות אלו לרוב רואות את המדינה כמנותקת מהחברה והכלכלה וככזו אשר לוקחת עמדה נייטראלית בסוגיות אלו.
  • התאוריות השמאליות הן התאוריות ה"מרכסיסטיות" או ה"סוציאליסטיות", מצד שני, רואות בפוליטיקה קשר הדוק לכלכלה ולחברה האנושית. תפיסות אלו מדגישות את הקשר שבין כוח כלכלי לכוח פוליטי. הן רואות את המדינה הליברלית (או הבורגנית) ככלי בלתי-לגיטימי של המעמד העליון אשר מטרתו הוא להנציח את שלטונו.

התפיסה האנרכיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אנרכיזם

אנרכיזם היא פילוסופיה פוליטית, אשר תופסת במדינה כישות בלתי-רצויה ומזיקה. התפיסה האנרכיסטית קוראת לביטול מיידי של מוסד המדינה. קיימים זרמים שונים של אנרכיזם, אשר כל אחד מהם קורא לכינונה של חברה מסוג שונה, בינהם חברות שוויוניות, חברות קפיטליסטיות וחברות אנרכיות. המשותף לכולם הוא שהן מתקיימות ללא מדינה.

התפיסה המרכסיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Marxist Perspective[עריכת קוד מקור | עריכה]

Marx and Engels were clear in that the communist goal was a classless society in which the state would have "withered away".[1] Their views are scattered throughout the Marx/Engels Collected Works and address past or the then extant state forms from an analytical or tactical viewpoint, not future social forms, speculation about which is generally anathema to groups considering themselves Marxist but who, not having conquered the existing state power(s) are not in the situation of supplying the institutional form of an actual society. To the extent that it makes sense, there is no single "Marxist theory of state", but rather many different "Marxist" theories that have been developed by adherents of Marxism.[2][3][4]

Marx's early writings portrayed the state as "parasitic", built upon the superstructure of the economy, and working against the public interest. He also wrote that the state mirrors class relations in society in general, acts as a regulator and repressor of class struggle, and acts as a tool of political power and domination for the ruling class.[5] The Communist Manifesto claimed that the state is nothing more than "a committee for managing the common affairs of the bourgeoisie.[2]

For Marxist theorists, the role of the non-socialist state is determined by its function in the global capitalist order. Ralph Miliband argued that the ruling class uses the state as its instrument to dominate society by virtue of the interpersonal ties between state officials and economic elites. For Miliband, the state is dominated by an elite that comes from the same background as the capitalist class. State officials therefore share the same interests as owners of capital and are linked to them through a wide array of social, economic, and political ties.<ref name="AUTOREF8" />

Gramsci's theories of state emphasized that the state is only one of the institutions in society that helps maintain the hegemony of the ruling class, and that state power is bolstered by the ideological domination of the institutions of civil society, such as churches, schools, and mass media.[6]

Pluralism[עריכת קוד מקור | עריכה]

Pluralists view society as a collection of individuals and groups, who are competing for political power. They then view the state as a neutral body that simply enacts the will of whichever groups dominate the electoral process.[7] Within the pluralist tradition, Robert Dahl developed the theory of the state as a neutral arena for contending interests or its agencies as simply another set of interest groups. With power competitively arranged in society, state policy is a product of recurrent bargaining. Although pluralism recognizes the existence of inequality, it asserts that all groups have an opportunity to pressure the state. The pluralist approach suggests that the modern democratic state's actions are the result of pressures applied by a variety of organized interests. Dahl called this kind of state a polyarchy.[8]

Pluralism has been challenged on the ground that it is not supported by empirical evidence. Citing surveys showing that the large majority of people in high leadership positions are members of the wealthy upper class, critics of pluralism claim that the state serves the interests of the upper class rather than equitably serving the interests of all social groups.[9][10]

Postmodernists[עריכת קוד מקור | עריכה]

Jürgen Habermas believed that the base-superstructure framework, used by many Marxist theorists to describe the relation between the state and the economy, was overly simplistic. He felt that the modern state plays a large role in structuring the economy, by regulating economic activity and being a large-scale economic consumer/producer, and through its redistributive welfare state activities. Because of the way these activities structure the economic framework, Habermas felt that the state cannot be looked at as passively responding to economic class interests.[11][12][13]

Michel Foucault believed that modern political theory was too state-centric, saying "Maybe, after all, the state is no more than a composite reality and a mythologized abstraction, whose importance is a lot more limited than many of us think." He thought that political theory was focusing too much on abstract institutions, and not enough on the actual practices of government. In Foucault's opinion, the state had no essence. He believed that instead of trying to understand the activities of governments by analyzing the properties of the state (a reified abstraction), political theorists should be examining changes in the practice of government to understand changes in the nature of the state.[14][15][16]

Heavily influenced by Gramsci, Nicos Poulantzas, a Greek neo-Marxist theorist argued that capitalist states do not always act on behalf of the ruling class, and when they do, it is not necessarily the case because state officials consciously strive to do so, but because the 'structural' position of the state is configured in such a way to ensure that the long-term interests of capital are always dominant. Poulantzas' main contribution to the Marxist literature on the state was the concept of 'relative autonomy' of the state. While Poulantzas' work on 'state autonomy' has served to sharpen and specify a great deal of Marxist literature on the state, his own framework came under criticism for its 'structural functionalism.'[דרוש מקור]

State autonomy / Institutionalism[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבנית:Main

State autonomy theorists believe that the state is an entity that is somehow impervious to external social and economic influence, and has interests of its own.[17]

"New institutionalist" writings on the state, such as the works of Theda Skocpol, suggest that state actors are to an important degree autonomous. In other words, state personnel have interests of their own, which they can and do pursue independently (at times in conflict with) actors in society. Since the state controls the means of coercion, and given the dependence of many groups in civil society on the state for achieving any goals they may espouse, state personnel can to some extent impose their own preferences on civil society.<ref name="AUTOREF10" />

G. William Domhoff claims that "The idea of the American state having any significant degree of autonomy from the owners and managers of banks, corporations, and agribusinesses is a theoretical mistake based in empirical inaccuracies.", citing empirical studies showing a high degree of overlap between upper-level corporate management and high-level positions in government.[17][18]

מאפיינים נדרשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים העיקריים הנדרשים על מנת שישות טריטוריאלית תוגדר כמדינה על פי המשפט הבינלאומי הפומבי:

  1. טריטוריה - שטח מוגדר על ידי גבולות קבועים. הטריטוריה אינה חייבת להיות רציפה, והיא יכולה לכלול שטחי ים בתוכה (כדוגמת איי יוון וארצות הברית שבינה לאלסקה חוצצת קנדה)
  2. אוכלוסייה - רוב תושבי הקבע בטריטוריה של המדינה הם בעלי אזרחות. וכן רוב האזרחים מביעים שאיפה לאומית שברובה מונחת על יסוד התנועה הלאומית.
  3. שלטון, ריבונות- גוף יחיד השולט על האוכלוסייה בתוך הטריטוריה באמצעות חוקים ומוסדות ובכלל זה היכולת לשלוט על שטח המדינה, ולאכוף את חוקיה.
  4. עצמאות - מדינה ריבונית היא מדינה אשר מסוגלת לנהל את ענייני הפנים והחוץ שלה ללא תלות במדינה אחרת או בגוף אחר כל שהוא.
  5. הכרה על ידי הקהילה הבינלאומית - נדרשת הכרה של מדינה עיקרית ורלוונטית(לפי התאוריה הקונסטיטובית)[19].

ישנן שתי תאוריות לעניין דרישת ההכרה במשפט הבינלאומי תאוריית המדינות הדקלרטיבית לפי די בהכרזה של מדינה על ידי ישות על מנת שתהיה מדינה (כלומר תנאים 1-4 הם הכרחיים ומספקים), ותאוריית המדינות הקונסטיטוטיבית לפי די בהכרה על ידי הקהילה הבינלאומית (כלומר תנאי 5 הוא הכרחי ויכול לספק בתנאים מסוימים).

התאוריה הדקלרטיבית מתבססת על אמנת מונטבידאו משנת 1933 בה נקבע בסעיף 3 כי אין דרישה להכרה בינ"ל בקיומה של מדינה (מאידך, אמנה זו מציין כדרישה להכרת מדינה היכולת של אותה ישות טריטוריאלית להתקשר באמנות בינלאומיות עם ישויות אחרות, היינו נדרשת הכרה דה פאקטו מכוח סעיף 1 (ד) של האמנה, אף אם אין הכרה דקרלטיבית). כיום הנוהג הבינלאומי מתבסס על התאוריה הקונסטיטוטיבית‏‏[20], ומדינות מוכרות אף אם איבדו את כל ארבעת הקריטריונים הראשונים. דוגמה לכך היא ההכרה בכווית כמדינה גם בעת כיבושה על ידי עיראק במלחמת המפרץ הראשונה, והכרת בעלות הברית בצרפת החופשית כמדינה, אף בהיעדר טריטוריה ושליטה בפועל בטריטוריה.

האבחנה המקובלת כיום היא של מדינה דה יורה - מדינה המקיימות את כל התנאים, כגון קנדה (למעט מקרים חריגים כמו במלחמת העולם השנייה), ומדינה דה פקטו - מדינה המקיימת את כל התנאים אך אין לה הכרה בינ"ל כגון סומלילנד.

במצב בו לא קיים שלטון, מתקיים מצב של אנרכיה - ביטול כל צורה של שלטון, כפייה והיררכיה חברתית.

לדוגמה מדינת צרפת בזמן מלחמת העולם השנייה לאחר שנכבשה על ידי הגרמנים, חולקה לשניים:

  1. חלק שנשלט על ידי שלטון צבאי גרמני ישיר.
  2. חלק שנשלט על ידי צרפת של וישי.

צרפת של וישי הייתה אמנם טריטוריה שנקבעה על ידי הגרמנים, אוכלוסייה צרפתית שהועברה מצפון לצרפת לדרום ואוכלוסייה מקומית באזור וכן שלטון קבוע לצרפת. אך אומנם עם כל סממנים אלו, לא הייתה לממשלה עצמאות ריבונית - היא לא יכלה לנהל את ענייניה, כך שהיא אמנם היא הוגדרה כמדינה אך למעשה פעלה כממשלת בובות שהנאצים הכתיבו לה מדיניות שעל פיה חויבה לפעול.

גבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגית הגבולות של מדינות היא סוגיה חשובה, שתאורטיקנים שונים במדע המדינה נדרשו לה. גבול מדיני זהו קו המגדיר את שטחה של המדינה, בדרך כלל – תוך הסכמה עם שכנותיה או – תחום הים עליו היא יושבת. ישנן מדינות, כדוגמת ישראל, אשר גבולותיהן עדיין אינם מוחלטים בעיני הקהילה הבינלאומית. למרות זאת, בהתאם לתאוריות שונות במדע המדינה, אף על פי שמדינות כישראל אינן בעלות גבולות סופיים, הדבר אינו גורע מהן את הגדרתן כמדינה. בעיקר כיוון שיש במדינות אלו שלטון עצמי, ריבונות, שליטה על אמצעי האלימות (צבא, משטרה), הכרה מצד הקהילה הבינ"ל וכדומה. מאידך, עקב הסיבות שהוזכרו הרשות הפלסטינית למשל, עדיין לא תוגדר כמדינה, למרות שגם היא נדרשת לשאלת הגבולות.

הרכב אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת הרכב האוכלוסייה, מדינות לאום אתני מתחלקות לארבע קטגוריות:

  • מדינת לאום הומגנית - מדינה שיש בה רק לאום אחד למעט מיעוט או מיעוטים שאינם מורגשים כלל בגלל קוטנם (לדוגמה: פורטוגל)
  • מדינת לאום קלאסית - מדינה של לאום אחד מרכזי ומיעוט או מיעוטים עם לאום אחר עם נוכחות מורגשת (לדוגמה: ספרד).
  • מדינה דו לאומית - מדינה אחת ובה שני לאומים בעלי מעמד שווה (לדוגמה: בלגיה).
  • מדינה רב לאומית - מדינה שבה יושבים לאומים רבים (לדוגמה: שווייץ).

בנוסף מדינה ישנם מדינות בעלי לאומיות פוליטית המכונות מדינת כל אזרחיה.

סמכות השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון במדינה פועל מתוקף שלוש הנחות:

  1. הסכמת האוכלוסייה לחיות באותה מדינה ולקבל את מרותה (בעיקר בדמוקרטיות).
  2. כוחה של המדינה להשליט סמכות וחוק (ריבונות).
  3. יכולתו להפעיל כוח חמוש מאורגן הפועל בשם המדינה ושהכוח הזה הוא היחיד שראוי לפעול-ללא מתחרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lassa Oppenheim, Ronald Roxburgh‏, International Law, 2005

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל:
פורטל מדינות העולם

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frederick Engels - Socialism: Utopian and Scientific. 1880 Full Text. From Historical Materialism: "State interference in social relations becomes, in one domain after another, superfluous, and then dies out of itself; the government of persons is replaced by the administration of things, and by the conduct of processes of production. The State is not "abolished". It dies out...Socialized production upon a predetermined plan becomes henceforth possible. The development of production makes the existence of different classes of society thenceforth an anachronism. In proportion as anarchy in social production vanishes, the political authority of the State dies out. Man, at last the master of his own form of social organization, becomes at the same time the lord over Nature, his own master — free."
  2. ^ 1 2 Flint & Taylor, 2007: p. 139
  3. ^ Joseph, 2004: p. 15
  4. ^ Barrow, 1993: p. 4
  5. ^ Smith, Mark J. (2000). Rethinking state theory. Psychology Press. p. 176. ISBN 9780415208925.
  6. ^ Joseph, 2004: p. 44
  7. ^ Vincent, 1992: pp. 47-48
  8. ^ Dahl, Robert (1973). Modern Political Analysis. Prentice Hall. p. תבנית:Page needed. ISBN 0-13-596981-6.
  9. ^ Cunningham, Frank (2002). Theories of democracy: a critical introduction. Psychology Press. pp. 86–87. ISBN 9780415228794.
  10. ^ Zweigenhaft, Richard L. & Domhoff, G. William (2006). Diversity in the power elite: how it happened, why it matters (2nd ed.). Rowman & Littlefield. p. 4. ISBN 9780742536999.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  11. ^ Duncan, Graeme Campbell (1989). Democracy and the capitalist state. Cambridge University Press. p. 137. ISBN 9780521280624.
  12. ^ Edgar, Andrew (2005). The philosophy of Habermas. McGill-Queen's Press. pp. 5–6, 44. ISBN 9780773527836.
  13. ^ Cook, Deborah (2004). Adorno, Habermas, and the search for a rational society. Psychology Press. p. 20. ISBN 9780415334792.
  14. ^ Melossi, Dario (2006). "Michel Foucault and the Obsolescent State". Michel Foucault and power today: international multidisciplinary studies in the history of the present. Lexington Books. p. 6. ISBN 9780739113240. {{cite book}}: פרמטר לא ידוע |editors= (הצעה: |editor=) (עזרה)
  15. ^ Gordon, Colin (1991). "Government rationality: an introduction". The Foucault effect: studies in governmentality. University of Chicago Press. p. 4. ISBN 9780226080451. {{cite book}}: פרמטר לא ידוע |editors= (הצעה: |editor=) (עזרה)
  16. ^ Mitchell, Timothy (2006). "Society, Economy, and the State Effect". The anthropology of the state: a reader. Wiley-Blackwell. p. 179. ISBN 9781405114677. {{cite book}}: פרמטר לא ידוע |editors= (הצעה: |editor=) (עזרה)
  17. ^ 1 2 Sklair, Leslie (2004). "Globalizing class theory". In Sinclair, Timothy (ed.). Global governance: critical concepts in political science. Taylor & Francis. pp. 139–140. ISBN 9780415276658.
  18. ^ Sklair, Leslie (2001). The transnational capitalist class. Wiley-Blackwell. p. 12. ISBN 9780631224624.
  19. ^ יורם דינשטיין, המשפט הבינלאומי והמדינה (1971), עמ' 100-102.
  20. ^ Lassa Oppenheim, Ronald Roxburgh‏, International Law, בעמ' 135
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:אדם_אדום/מדינה&oldid=33664761"