משתמש:ליאן רוכנשטיין26/רימווסקה סובוטה

העיירה רימבסקה סובוטה (Rimavska Sobota), בירת נפה במחוז גמר (gemer) בדרום סלובקיה. רימבסקה סובוטה נוסדה במאה ה-12 ועל פי תעודות מאותו הזמן כבר התקיים במקום שוק. במהלך השנים קיבלה פריווילגיה של עיירה ונהנתה מצמיחה כלכלית ודמוגרפית מהירה.

לפני השואה

מתי התחילה הקהילה היהודית

ישיבת יהודים נאסרה ברימבסקה סובוטה במשך מאות שנים, ורק לאחר 1840 עם ביטולם ההדרגתי של הגבלות הישיבה בתחום הקיסרות, נפתחה העיר בפני יהודים.

ב-1850 כבר התגוררו בה משפחות יהודיות שמוצאן מן הכפר הסמוך ינובצה וכעבור שנה גרו בה שש משפחות יהודיות.

ב-1853 נוסדה ברימבסקה סובוטה חברת קדישא וכעבור מספר שנים קמה בה קהילה עצמאית, שניהלה מרשם לידות ונישואין.

ראש הקהילה הראשון היה אדולף כהן ובראש החברה קדישא עמד יוליוס סלוונדי.

בתחילה לא אפשרה הרשות המקומית קבורת יהודים ברימבסקה סובוטה והמנוחים הובאו לקבורה בבית העלמין של ינובצה אבל כעבור שנים אחדות שינתה את דעתה והקצתה לקהילה קרקע לבית עלמין משלה.

התפילה בציבור התקיימה בעשורים הראשונים בבתים פרטיים.

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 כיהנו ברימבסקה סובוטה רבנים.

הרב הראשון היה רבי אברהם פרידמן. בתקופת כהונתו בשנת 1868 הקימו יהודי המקום בית תפילה.

ב- 1872 הוקם הבית כנסת הראשון שהיה בשפה ההונגרית כתוצאה מאיום פילוג העם בשנת 1869.

עם התפרקות החברה המסורתית ותחילת תהליך האמנציפציה ליהודים, גבר המתח בין המחדשים, ששאפו להשתלבות מיטבית בסביבתם, לבין השמרנים שביקשו להגן על הדת ואורחות החיים הישנים. בהונגריה היה העימות חריף במיוחד כיוון שהייתה האחרונה במרכז אירופה בה שרדה יהדות אורתודוקסית חזקה.

ב-1870 פתחה הקהילה בית ספר יסודי בהונגרית, אך כעבור שנים אחדות הוא נסגר והילדים היהודים עברו ללמוד בבית ספר הכללי המקומי.

בהמשך פתח ברימבסקה סובוטה תלמוד תורה שלמדו בו כ-80 בנים ו-40 בנות בכיתות נפרדות והתקיימו בו שיעורי דת לילדים יהודים.

ברימבסקה סובוטה פעלו כמה וכמה חברות צדקה וביניהם: "עוזר דלים" (נוסדה ב- 1883) ו"אגודת נשים יהודיות" (נוסדה ב- 1886).

בשנת 1910 עודכן תקנון הקהילה שבו נכללו החוקים והכללים של רימבסקה סובוטה על מנת שלא יהיו מריבות בתוך העיירה וכדי שישרור שקט, שלווה ושלום במקום.

במה עסקו היהודים

מעורבותם של היהודים בחיי הציבור הכלליים גברה באותן השנים. הם היו דוברי הונגרית, שייכו את עצמם לתרבות ההונגרית, נטלו חלק באירועי תרבות והיו פעילים באגודות מקומיות למיניהן.

הרב אליעזר זינגר שימש כמה פעמים חבר הנהלת העיר, ויהודים נוספים נבחרו למועצה מטעם רשימות שונות ובראשן המפלגה היהודית-לאומית, שזכתה ב-1923 בשני מושבים במועצה.

ב-1928 נבחרו למועצה 3 מנציגיה וביניהם הרב זינגר, וגם בשנים הבאות היא שמרה על כוחה.

יהודים איישו משרות בכירות בבית-המשפט המחוזי, בסניף משרד האוצר ובמערכת הבריאות: ד"ר אלדר רמר שימש מנהל בית החולים המחוזי, ד"ר איזידור פוקס שימש בו רופא ראשי וד"ר יוסף זיגמונד ניהל את המחלקה הכירורגית. גם ראש משטרת הנפה היה יהודי.

בכלכלה המקומית ובראש ובראשונה במסחר מילאו היהודים תפקיד מכריע, אף שחלקם באוכלוסייה נע סביב 11% בלבד.

ב-1921 היו ברימבסקה סובוטה 76 בתי מסחר, 14 בתי מלאכה ו-4 מפעלי ייצור, ביניהם מפעל גדול לעיבוד עץ של משפחות כהן וזיידנר (ענף העץ כולו היה בידי היהודים).

באותה שנה היו בין היהודים בעיר 9 רופאים, 8 עורכי דין, וטרינר, רוקח ופקידים רבים.

על חלקם במגזר העסקי בעיר מלמדים נתוני לשכת המסחר העירונית על רישיונות העסק שהנפיקה ב- 1921:

סוג העסק	מספר העסקים	בבעלות יהודית
מכולת וסחורות כלליות	25	17
הלבשה ובדים	23	11
מסעדות ובתי מרזח	21	15
עצים, חומרי הסקה ובניין	12	10
עור ונעליים	7	5
הובלה	7	5
רוכלות	4	4
מוצרי ברזל וכלי עבודה	4	4
תוצרת חקלאית	4	3
כלי בית	3	3
שעונים ותכשיטים	3	2
יין ומשקאות חריפים	2	2
שונות	9	5

מספר בני הקהילה

על הרכב האוכלוסייה המקומית במאה ה-20 ניתן ללמוד מנתוני מפקד 1930: כ- 40% מתושבי העיר התפקדו כהונגרים על פי הלאום והשאר נרשמו כסלובקים, כיהודים וכגרמנים.

השנה	מספר תושבים	מספר היהודים	ב- %
1869	4,903	278	5.7
1880	4,956	345	7
1900	5,849	595	10.2
1919	6,133	680	11
1930	8,044	816	10.2
1941	7,023	635	8.5
1948	9,160	189	2

היהודים בין שתי מלחמות עולם

בסתיו 1918 התחוללו ברימבסקה סובוטה מהומות אנטי יהודיות שבמהלכן פרץ המון של איכרים ותושבים מקומיים לבתים ולבתי עסק למטרות ביזה.

היהודים התארגנו להגנה עצמית ועלה בידיהם להדוף את המתפרעים. עם כניסת צבא צ'כוסלובקיה לעיר ב-1919 נעצרו כמה ממארגני ההגנה היהודית והועמדו לדין באשמת שימוש בנשק חם נגד אזרחים וסיוע למהפכנים ההונגרים.

בשנת 1921 התפקדו 370 מיהודי רימבסקה סובוטה כיהודים על פי הלאום ורוב האחרים הגדירו את עצמם הונגרים.

הקהילה מנתה ב-1922 כ-700 נפשות (195 ראשי משפחה משלמי מס), תקציבה השנתי היה 60,000  קרונות ובראשה עמד לדיסלב דיקמן . מלבד בית הכנסת ובית העלמין היו לה בית מדרש, תלמוד תורה, מקווה טהרה, בית קהילה ובו דירות לעובדי ציבור, ומשחטת עופות.

הקהילה ניהלה את ענייניה ביעילות ובסדר מופתי. מלבד הרב אליעזר זינגר היא העסיקה 2 מורים, חזן ששימש גם שוחט וכמה עובדים זמניים.

מ- 1936 העסיקה הקהילה גם דיין –רבי שלמה זינגר (בנו של הרב אליעזר). לצדה של החברה קדישא פעלו בקהילה חברת ש"ס, "אגודת נשים יהודיות" וחברות נוספות.

בתקופה זו התקיימו ברימבסקה סובוטה חיי ציבור תוססים ופעילות ציונית ערה.

בשנות ה-20 הוקמו סניפי "המזרחי" ו"הציונים הכלליים", אגודת הספורט "מכבי", סניף ויצ"ו, אגודת נשים "מרים" ותנועות הנוער "השומר הצעיר", "צעירי המזרחי" ובית"ר.

המנהיג הציוני המקומי היה אימריך סקלי (Szekeli). בשנת 1929 תרמו יהודי ברימבסקה סובוטה 1,500 קרונות לקרן קיימת לישראל לנטיעת יער על שם נשיא צ'כוסלובקיה ט"ג מסריק, וערב הקונגרס הציוני הי"ז (ב-1931) הם רכשו 58 "שקלים".

בתקופת השואה

בסך הכל נספו בשואה 624 מיהודי רימבסקה סובוטה.

אחרי הסיפוח להונגריה בנובמבר 1938 הפכו יהודי רימבסקה סובוטה לנרדפים, ואחדים מהם שהתקשו להוכיח את אזרחותם ההונגרית גורשו לשטח סלובקיה.

מ-1940 ביטלו השלטונות רישיונות עסק של יהודים והביאו לסגירתם של בתי עסק רבים, ומ-1941 גויסו צעירים יהודים ל"פלוגות עבודה" של צבא הונגריה.

המהנדס סקלי מרימבסקה סובוטה נבחר להנהגה הארצית של OMZSA – מפעל של יהודי הונגריה.

עם תחילת הכיבוש הגרמני בהונגריה מ-19 במרס 1944 שיתפו הנאצים ושלטונות הונגריה פעולה ברדיפה אחרי היהודים, וראש העיר ההונגרי האנטישמי לסלו אווה גזר עליהם גזרות חדשות.

בעיר הוקמה מועצה יהודית שייצגה את היהודים כלפי השלטונות.

באפריל 1944 מנתה קהילת רימבסקה סובוטה 546 נפשות (192 ראשי משפחה משלמי מס), בראשה עמדו ד"ר רודולף ויינברגר ויוליוס סלוונדי, והרב אליעזר זינגר המשיך בכהונתו. מלבדו העסיקה הקהילה 6 עובדים והחזיקה בית ספר ותלמוד תורה.

עם התגברות המצוקה בקרב היהודים התגייסה הקהילה גם לפעולות רווחה, וסייעו על ידה חברות הצדקה המקומיות וביניהן החברה קדישא וחברת "תלמוד תורה".

בסוף  1944 העבירו ז'נדרמים הונגרים את יהודי ברימבסקה סובוטה לגטו ב- 3 קטעי רחובות בעיר, ויחד עם בני יישובים סמוכים שהובאו אליו הצטופפו בו 684 איש.

בתחילת יוני 1944 שולחו יושבי הגטו למישקולץ (Miskolc) ובאמצע יוני צורפו לטרנספורט  למחנה ההשמדה אושוויץ.

בין המגורשים היו גם הרב אליעזר זינגר ובני משפחתו.

ב-14 ביוני 1944 הודיע ראש הנפה למושל המחוז שנפת רימבסקה סובוטה "מטוהרת מיהודים" ("יודנריין").

כעבור זמן מה נפתחו שוב 89 בתי העסק ו- 127 דירות של יהודים ניתנו בידי "מורשים" שמינו השלטונות.

אחרי המלחמה

לאחר השחרור שבו לרימבסקה סובוטה כ- 200 יהודים ניצולי מחנות שונים ו"פלוגות עבודה"- לא כולם תושביה בעבר.

הקהילה התארגנה מחדש ופעלה לשיקומם של הניצולים. ראש הקהילה הראשון אחרי המלחמה היה איגנץ מרקוביץ'.

בית הכנסת שופץ, התפילה בציבור חודשה, והוצב בו לוח זיכרון לנספים.

בית העלמין היהודי לא ניזוק בזמן המלחמה והוחזר אף הוא לשימוש. תוך זמן קצר התארגנו יהודי רימבסקה סובוטה והקימו  קואופרטיב יצרני.

גם הפעילות הציונית בעיר חודשה, ותנועת הנוער "בני עקיבא" החזיקה חוות הכשרה חלוצית ליד רימבסקה סובוטה.

ב-1947 תרמו יהודי העיר לקרן קיימת לישראל 58,500 קרונות לנטיעת "יער קדושי צ'כוסלובקיה" בהרי ירושלים.

בשנת 1948 גרו ברימבסקה סובוטה 198 יהודים ובמהלך 1949 עלו רבים מהם לישראל. הקהילה היהודית עוד התקיימה עד סוף שנות ה- 70.

ב- 1986 הרסה העיירה את בית הכנסת. בית העלמין היהודי נשאר במקומו וזוכה לטיפול סדיר.

ב- 1990 גרו ברימבסקה סובוטה כמה עשרות יהודים.