לדלג לתוכן

פילוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פילוג, קרע, פיצול, שסע, סכיזמה, היפרדות, חלוקה (ומילים נרדפות נוספות) בא לתאר מקרה בו אנשים כבודדים או כקבוצות נפרדים האחד מהשני.

ניתן לתאר במונח זה גם את היפרדותם של בני זוג האחד מהשני אבל לרוב בפילוג מדובר על תהליך שקורה בארגון, תנועה, דת, או מדינה. מכאן המילה פלג לתיאור אחד הזרמים שיצאו מהזרם הרעיוני המרכזי.

ערך מורחב – זרמים ואסכולות באסלאם

הפילוג הראשון באסלאם היה פרישתם של קבוצה מאנשי עלי בן אבי טאלב שלא קיבלו את הפניה לבוררות שיזמו אנשי מועאויה הראשון. קבוצה זו נקראת ח'וארג' (הפורשים). חילוקי דעות בקרב הפורשים עצמם הובילו לפילוגים נוספים בקרב הח'וארג' חלקם נמוגו במשך השנים (למשל האזארקה והצאפריים), הקבוצה הגדולה מבין מתפלגי הח'וארג' הם האיבאדיה השולטים בעומאן ונמצאים גם בזנזיבר ובצפון אפריקה. עד שנות ה-90 של המאה ה-20 הסברה המקובלת הייתה שהיזידים הם כת שהתפלגה מהח'וארג.

אחרי רציחתו של החליף הרביעי, עלי בן אבי טאלב, האסלאם נחלק לשני פלגים עיקריים: סונה הנחשבת לאורתודוקסיה של האסלאם וכוללת כ־80 אחוזים מהמוסלמים, והשיעה (מילולית – סיעה), מקור הפילוג הוא הוויכוח האם לקיים את ע'דיר ח'ם שקובע כי יורשי מוחמד צריכים להיות צאצאי עלי (כפי שגורסים השיעים) או לקבל את דעת ההנהגה שקבעה את אבו בכר כמנהיג (כפי שגורסים הסונים).

מן האסלאם (במיוחד מהאסלאם השיעי) התפלגו גם דתות אחרות, למשל: העלווים (שהתפלגו במאה ה-10 ונחשבים בעיני עצמם לחלק מהאסלאם השיעי), הדרוזים (שהתפלגו במאה ה-11), הבאביזם (שהתפלג במאה ה-19) והדת הבהאית שהתפתחה מהבאביזם במאה ה-19 והאחמדים, שהתפלגו במאה ה-19. בדתות אלה אפשר למצוא שרידים למנהגים מוסלמיים, אם כי הן נחשבות לדתות נפרדות, היות שהתרחקו במידה ניכרת מן האסלאם, והן נחשבות בעיני שאר המוסלמים כ"כפירה".

תרשים המתאר את התפלגות הזרמים באסלאם
ערך מורחב – זרמים בבודהיזם

הבודהיזם המקורי הוא זרם הטהרוואדה או היניאנה או הזרם הדרומי (על פי תפוצת מאמיניו), עקרונות זרם זה מקובלים גם על שאר הזרמים.

ממנו התפצלו במהלך השנים שני זרמים נוספים

ערכים מורחבים – הפילוג היהודי-נוצרי, היסטוריה של היהדות הקראית, דונמה, ההתנגדות לחסידות

יש מחלוקת בין השומרונים לבין היהדות האורתודוקסית האם השומרונים הם בני עם ישראל שפרשו מהזרם המרכזי בגלל ויכוח על מיקום בית המקדש (כפי גרסת השומרונים) או שהם בני עמים שהובאו לארץ ישראל והתגיירו (כפי שכתוב בספר מלכים).

בתקופת בית שני היו סיעות שונות ביהדות, פרושים, צדוקים, איסיים, פרישי מדברא ועוד. אולם נשמרה מסגרת מאוחדת כלשהי. גם כאשר החלה הנצרות, היא התקיימה אצל יהודים-נוצרים תלמידי ישו שלא בידלו עצמם לגמרי מהיהדות. התהליך של הפילוג היהודי-נוצרי החל במאה ה-3 ואז אפשר לדבר על פילוג בין היהודים לנוצרים, פילוג שהושלם סופית במאה ה-7.

היהדות הקראית התפתחה במאה ה-9 כזרם ביהדות שאינו מכיר בתורה שבעל פה, עם זאת מעולם לא היה נתק או פילוג מוחלט בין היהדות הרבנית ליהדות הקראית והקראים מוכרים כאחד הזרמים (פלגים) ביהדות.

במאה ה-14 ועוד יותר במאה ה-15 הוכרחו יהודים רבים בחצי האי האיברי להתנצר (האנוסים) תוך שהם מנסים לשמור מצוות בסתר. במהלך השנים נפרדו האנוסים לגמרי מהיהדות.

במאה ה-17 קם שבתי צבי ויחד עם נתן העזתי הקים את תנועת השבתאות שהתבדלה מהזרם המרכזי של היהדות וקראה להפר חלק מהמצוות. כאשר שבתי צבי התאסלם, התאסלמו רוב חסידיו וחלק מצאצאיהם מהווים את כת הדונמה בטורקיה.

במאה ה-18 הקים יעקב פרנק שטען כי הוא גלגולו של שבתי צבי את התנועה הפרנקיסטית וב-1759 התנצר ובעקבותיו התנצרו חסידיו.

כאשר קמה תנועת החסידות במאה ה-18, התעוררה מחלוקת ביהדות, מחלוקת שבחלקה קיימת עד היום. המאבק של הקהילה היהודית הממוסדת בחסידות כלל חרמות ורדיפות, ולעיתים אף מסירה לשלטונות. שיאו בשלושה פולמוסים בולטים בין השנים 1770–1805, אולם המחלוקת לא הובילה לפילוג.

במאה ה-19 קמו ביהדות שני זרמים מרכזיים חדשים, יהדות קונסרבטיבית ויהדות רפורמית וזרמים קטנים יותר כמו יהדות רקונסטרוקטיבית. הקהילות היהודיות בעולם התפלגו בין הזרמים השונים.

ערכים מורחבים – פילוג הכנסייה הנוצרית, הקרע המערבי

הנצרות עצמה התפצלה מהיהדות, במהלך התגבשותה של הדת החל במאה ה-1 עד המאה ה-5, התפלגו ממנה כתות שונות או שנדחקו על ידי הנהגת הזרם המרכזי והוכרזו ככופרים, בהם כתות ששמרו על מאפיינים יהודיים כמו האביונים, האתינגאנים והאלכסאים, כתות גנוסטיות כמו הדוקטיזם, הולנטיניזם והמרקיוניזם, היו קבוצות שנדחקו בגלל אדיקות יתר כמו המונטניזם והדונאטיזם או כאלו שהאמינו שאדם יכול להיות טוב גם ללא התערבות אלוהית כמו הפלגיאניזם.

הפילוגים החשובים ביותר באלף הראשון היו האריאניות והמונופיזיטיזם שהציבו דרך כריסטולוגית שונה בפני המאמינים. היו קבוצות שהושפעו מהמניכאיזם כמו הקתרים במאה ה-11, וקבוצות בעלות מסר חברתי כמו התנועה הוולדנסית במאה ה-12.

ב-1054 חלה הסכיזמה הגדולה, בה התפלגה הכנסייה הקתולית מהכנסיות המזרחיות (האורתודוקסיות). הסיבה הרשמית-תאולוגית לפילוג הייתה הוויכוח האם להוסיף בתפילת "אני מאמין" (הקרדו), למשפט "הרוח הקדושה נאצלה מן האב" את המילים "ומן הבן", כפי שרצו הלטינים. או לא להוסיף, כפי שרצו היוונים ושאר הכנסיות המזרחיות, לסיבה רשמית זו נוספו מאבקים פוליטיים בין הבישופות של קונסטנטינופול והקיסר הרומי שישב אף הא בקונסטנטינופול לבין בישוף רומא ושליטי המערב.

בין 1378 ל-1417 חל קרע זמני בכנסייה הקתולית, קרע המכונה הקרע האפיפיורי, הסכיזמה המערבית או הקרע המערבי. הסיבות לקרע היו פוליטיות ונבעו ממאבקי יוקרה וכבוד, במהלך הקרע כיהנו במקביל שני אפיפיורים, אחד לכל אחד מהצדדים.

פילוג נוסף בכנסייה הקתולית הוא הקמת הנצרות הפרוטסטנטית על זרמיה השונים מהמאה ה-15 ואילך. הנצרות הפרוטסטנטית קמה בתגובה לשחיתות בממסד הכנסייתי הקתולי ולחוסר גמישות מספקת בממסד ההגותי הקתולי. עיקרי ההבדל בין הנצרות הקתולית לנצרות הפרוטסטנטית נוגעים ליחס בין האדם לאל.

בשנים 16501660 חל פילוג הקרוי הרסקול, בין אדוקי האמונה הישנה לבין חסידי הפטריארך ניקון, שהנהיג רפורמות דתיות.

בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, המפלגה הקומוניסטית של סין שהייתה בעלת אידאולוגיה מאואיסטית ("מרקסיזם-לניניזם בהקשר סיני") נפרדה אידאולוגית מהמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות שראתה במערב יריב ראוי ולא ישות מרושעת. פילוג אידאולוגי זה גרם לפיצול הסיני-סובייטי ולפילוג בין ברית המועצות וחברות ברית ורשה לבין סין (ואלבניה) ולפילוג בתוך התנועות הקומוניסטיות בעולם.

מדינות שהתפלגו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוגים במדינות גורמים ליצירת שתי מדינות (או יותר) במקום בו הייתה מדינה אחת, מבין הפילוגים האלו

פילוג אזרחי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוג רעיוני יכול להוביל למלחמות אזרחים או להתפצלות.

בישראל, פילוגים רעיוניים הובילו למספר פילוגים בתנועה הקיבוצית, החשוב בהם שגרם להתפלגות קיבוצים ולמעבר אוכלוסיות מקיבוץ לקיבוץ היה הפילוג בקיבוץ המאוחד בשנות ה-50 של המאה ה-20.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פילוג בוויקישיתוף

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]