משתמש:סימהד/חברה אזרחית

החברה האזרחית הוא מושג המתאר את המרחב הפעיל שבין האזרחים למדינה. במרחב זה פועלים הארגונים ללא מטרת רווח ומתנדבים לצד הגורמים המממנים: קרנות פילנתרופיות ויזמים פרטיים המשקיעים מכספם וזמנם לקידום מטרות חברתיות.

במדינות דמוקרטיות מתקדמות נחשבת החברה האזרחית ל"רגל הרביעית של הדמוקרטיה". היא מכילה אנשים פעילים ואכפתיים, שסביבת חייהם חשובה להם והם מקדישים זמן, מרץ ומשאבים בעבודה לשם השפעה ושיפור חיי הכלל. החברה האזרחית מעודדת מחויבות אזרחית שמשמעותה נכונות לפעול ביחד למימוש מטרות קולקטיביות, ובזה תרומתה לערך המוסף של המדינה. החברה האזרחית מגשרת ומפשרת בין קבוצות בעלי גוונים חברתיים-כלכליים ואידיאולוגיים שונים, ומאפשרת להם לחיות בצוותא מתוך כבוד הדדי, ובעיקר העדפת המכנה המשותף והמטרה הזהה לשמה הם פועלים יחד על פני השונה.

מרכיב בסיסי בחברה אזרחית פעילה הם ארגוני המגזר השלישי. ריבוי הארגונים והמטרות מבטיח מגוון רחב של פעילויות, אך נקודת המוצא הערכית של ארגונים ללא מטרות רווח אחת היא: שיפור המציאות ותרומה לחברה ולמדינה בהם פעילים. לכן, ארגונים רבים נוטים לפעול יחד ככוח משפיע על מנת לקדם את מטרותיהם. בשל אופי העבודה, ובדומה למקומות רבים אחרים בעולם, החברה האזרחית בישראל נתמכת מאוד על ידי משאבי המדינה. המגזר השלישי בישראל סובל מחסמים ומעורבות רגולטורית גבוהה של המדינה (חוק העמותות, תקנות מס מיושנות, היעדר תמריצים לפילנתרופיה מקומית ועוד), ולכן תחושת ההשפעה על השלטון ומידת ההשתתפות האזרחית בתהליכי קבלת החלטות בישראל נמוכה מהמקובל במערב. מבחנה של החברה האזרחית היא האוטונומיה שיש לה מן המדינה, סוג התביעות שהיא מציגה למדינה, יכולתה להניע אזרחים להשתתף בחיים הציבוריים ולטעת בהם ערכים אזרחיים.

היסטוריה

הפילוסוף הגל, תיאר במפנה המאה ה-18 את החברה האזרחית היא כחברת שוק, הניצבת אל מול מוסדות המדינה המודרנית. הוא ראה בחברה האזרחית מערכת צרכים, תחום מערכת היחסים הכלכליים, כפי שהוא קיים בחברה הקפיטליסטית התעשייתית המודרנית, מכיוון שהיא צמחה בתקופת הקפיטליזם ושירתה את האינטרסים שלה: זכויות האדם ורכוש אישי. מבחינתו היו כאן כוחות מנוגדים: יש כאן פוטנציאל לקונפליקטים ואי-שיוויון (לדוגמה כשרונות ומצבים כלכליים). הוא טען שאי-שיוויונות אלה משפיעים על הבחירות של החברים בנוגע לעבודות שלהם. המצבים המגוונים בחברה האזרחית מתחלקים לשלושה מעמדות: המעמד היסודי (חקלאות), המעמד הרשמי (מסחר ותעשיה) והמעמד האוניברסלי (חברה אזרחית). אדם יכול לבחור את מעמדו, בכפוף לאי-השיוויון הנ"ל. עם זאת, הגל טוען שאי-השיוויון הוא שמאפשר לכל המעמדות בחברה האזרחית להתמלא, ובכך להביא למערכת יעילה יותר.

קרל מרקס המשיך את דרכו של הגל בהגדרת החברה האזרחית. עבורו, התהוות המדינה המודרנית יצרה את תחום החברה האזרחית, שצמצמה את החברה לאינטרסים פרטיים שמתחרים זה בזה. בכתביו המוקדמים הוא ניבא את ביטול ההפרדה בין המדינה לחברה האזרחית וציפה לאיחוד מחודש של התחומים הפרטיים והציבוריים. מסיבה זו, מרקס דחה את התפקיד החיובי שהגל ייחס למדינה. מרקס טען שהמדינה לא יכולה לפתור בעיות באופן נייטרלי. הוא ראה את המדינה כמגנה על האינטרסים של הבורגנים וכזרוע המבצעת שלהם, וחשב שהבורגנים ייעלמו כשמעמד הפועלים ישתלט באופן דמוקרטי על החברה.

אנטוניו גראמשי ביקר את נקודת המבט שלעיל. בשונה ממרקס הוא לא ראה בחברה האזרחית מערכות יחסים, אלא דרך לשליטת הבורגנים. הוא זיהה תפקיד מכריע של החברה האזרחית בתרומה תרבותית ואידיאולוגית שנחוצה להישרדות הקפיטליזם. במקום לראות בכך בעיה, כמו מרקס, גראמשי ראה בחברה האזרחית זירה לפתרון בעיות. לפי השמאל החדש תפקיד החברה האזרחית הוא להגן על האזרחים מפני המדינה והשוק ולתבוע את הרצון הדמוקרטי להשפיע על המדינה. במקביל, הנאו-ליברלים רואים בחברה האזרחית מקום למאבק כדי לערער על הקומוניזם ומשטרים סמכותיים. המונח חברה אזרחית משמש תפקיד חשוב בשיח הפוליטי של השמאל החדש והנאו-ליברלים.

מקובל לחשוב שההבנה הפוסט-מודרנית של החברה האזרחית פותחה לראשונה בהתנגדות פוליטית במדינות הגוש המזרחי של שנות ה-80. עם זאת, המחקר מראה שההשפעה החזקה ביותר על התפתחות והתפשטות התופעה היתה של התעמולה הקומוניסטית, מתוך שאיפה לתת לגיטימציה לטרנספורמציה הנאו-ליברלית ב - 1989. לפי התיאוריה של הבניה מחדש של שירותי הרווחה, האידיאולוגיה הנאו-ליברלית השתמשה במונח חברה אזרחית כדי לתת לגיטימציה להתפתחות המגזר השלישי כחלופה למדינת הרווחה.

השימוש הפוסטמודרני בחברה האזרחית מחולק לשניים: החברה הפוליטית והמגזר השלישי. מסוף שנות ה-90 החברה האזרחית כבר לא נחשבה לתרופת פלא בקרב התנועה לאנטי-גלובליזציה והמעבר של מדינות רבות לשלטון דמוקרטי. החברה האזרחית נדרשה להצדיק את קיומה. כתוצאה מכך האו"ם הקים פאנל בנושא החברה האזרחית. עם זאת, כשנוצרו ארגונים לא-ממשלתיים ותנועות חברתיות חדשות ברמה הגלובלית, התייחסו לחברה האזרחית בתפקידה כמגזר שלישי כמפתח לפעולה אסטרטגית לבניית סדר עולמי וחברתי חלופי. תיאוריית החברה האזרחית הפוסט-מודרנית מאופיינת בהבדל שבין מחקר התופעה בחברות עשירות למדינות מתפתחות.

אחרי השיקום של מלחמת העולם השנייה אנשים התפנו לעסוק בנושאי חברה ומדינה, כחלק משינויים הקשורים לגלובליזציה ומודרניזציה שקרו בתקופה זו. חלק מהעיסוק התבטא בהפגנות, בעיקר בארה"ב ובאירופה, שמטרתן סיפוק צרכי הפרט. העולם המערבי עבר בתקופה זו מתרבות שלטונית לתרבות של פוסט ליברליות, אינדיוידואליות ופלורליזם שהתאפשרו בעקבות תפיסת השוק החופשי. איכות החיים ותוחלת החיים השתפרו, והרחיבו את צרכי הפרט. עם זאת, השוק והממשלה התקשו לספק את הצרכים האלה. כתוצאה מכך עלתה שאלה בנוגע לתפקיד הקהילה והאזרחים והחלו התאגדויות כדי לפתור את הבעיות במשותף.

עד לפני כעשרים שנה, הוענקה בישראל במשך שנים רבות תמיכה ציבורית לגופים ללא מטרות רווח, על פי כללים בלתי ידועים לציבור, ולעתים אף ללא כללים. נושא זה היה פרוץ ואיפשר הקצאה לא שוויונית של משאבים ציבוריים.

חברה אזרחית ודמוקרטיה

החברה האזרחית מתפקדת כמשקיפה על מוסדות המדינה וקוראת עליהן תיגר.

בחברה האזרחית מאופיינת בהרגשת שייכות, זהות ומטרה משותפים של הפרטים. באזרחות הכוונה לפן הציבורי של החברה, דהיינו הפעילות שמוציאה את הפרט מרשות היחיד ומערבת אותו בזירה הציבורית ומביאה להשפעה ישירה או עקיפה על חייו כפרט וכחלק מקבוצה. החברה האזרחית יכולה לעבוד עם השלטון, אך גם ייתכן ותצא כנגד השלטון. החברה האזרחית איננה המדינה, היא ישות נבדלת ושונה ממנה, מדובר בטווח שבין הפרט כגרעין משפחתי למדינה כגוף כללי.[2] זוהי זירה של מוסדות, ארגונים, רשתות ויחידים וערכיהם, שממוקמת בין גבולות המשפחה, המדינה והשוק החופשי, המחויבת למערכת מוסכמת של חוקים אזרחיים, ואנשים מתאגדים בה בצורה וולונטרית כדי לקדם אינטרסים משותפים. החברה האזרחית נמצאת בין המשפחה לבין המדינה ואינה כוללת את המגזר העסקי.[3]

הגדרה בינלאומית חיובית של ארגונים השייכים ל"מגזר השלישי", גורסת שעל הארגון לקיים חמישה תנאים על מנת שיוכל להיכלל ב"מגזר השלישי":[4]

1. עליו להיות ארגון פורמלי;
2. להיות נפרד ממערכת המדינה;
3. אסור לו לחלק רווחים;
4. עליו להיות בעל מנגנונים עצמאיים לקבלת החלטות הנוגעות לארגון;
5. עליו להיות בעל מרכיב פילנתרופי ו/או וולונטרי;

ארגוני החברה האזרחית והמגזר השלישי הם ביטוי לרצון האזרחים, לרצון החברה, לקחת אחריות ולהיות שותפים בעיצוב עתידם. בסיס קיומם הוא הרצון והיכולת לבסס את החברה ולחזקה, להשמיע את קולה ולחולל שינויים חברתיים. מדינה דמוקרטית שבה נשמרים זכויות הביטוי וההתארגנות מאפשרת כר פעולה נרחב לקיום שיח ציבורי, עיצוב נורמות, חינוך לערכים משותפים, יצירת אמון, סולידריות ואכפתיות המהווים בסיס ליכולת פעולה משותפת. בעידן של "קץ המפלגות", כאשר קולן של אידאולוגיות בזירה הפוליטית-ציבורית נחלש, קולו של האזרח, קולה של הקהילה וקולם של פלחי האוכלוסייה המייצגים גוונים של רב-תרבותיות מתגברים; ותפקידם של ארגוני החברה האזרחית הם פועלים גם בתחומי מתן שירותים. פעילות זו היא פועל יוצא של תפקדים כמקדמי החברה.

רוברט ד' פוטנם טען כי גם ארגונים לא פוליטיים בחברה האזרחית חיוניים לדמוקרטיה. זאת משום שהם בונים הון חברתי, אמון וערכים משותפים, המועברים למרחב הפוליטי ומסייעים להחזיק את החברה יחד, ומסייעים בהבנת הקשר ההדדי של החברה והאינטרסים שבתוכה. [12]

עצם קיומה של חברה אזרחית פועלת ותוססת שומר על צביונה של הדמוקרטיה.

חברה אזרחית בישראל

בישראל החברה האזרחית משלימה את הפעילות החסרה של המדינה ומוסדותיה. היא גורם נפרד אך מדגישה את ההיבטים השיתופיים של ההתארגנויות האזרחיות ואת חשיבותן לחברה.

ישנם שלושה שלבים מרכזיים בבניית החברה האזרחית בישראל: השלב הראשון מקום המדינה עד סוף שנות ה-60 בה הארגונים ההתנדבותיים פעלו בסמוך למדינה. קבוצות עצמאיות של אזרחים היו נדירות. השלב השני מסוף מלחמת ששת הימים ועד תחילת שנות ה-80, בעקבות אובדן כוחות של המפלגות הפוליטיות ועליה ברמת החיים פועלות קבוצות מחאה חזקות (הפנתרים השחורים, התנועה הפמיניסטית), והשלטון דואג להוקיע אותן. השלב השלישי מתחילת שנות ה-80 מתאפיין בהפרטת הכלכלה והשירותים החברתיים, דבר שמגביר את פעילות החברה האזרחית וגורם להיווצרות ארגונים שונים.

בשני העשורים האחרונים התרחב העיסוק הציבורי בחברה האזרחית ונכתבו מסמכים שונים שהתייחסו לארגוני החברה האזרחית וליחסים הבין-מגזריים בישראל. ישנם נסיונות לאגד את פעילויות החברה האזרחית דרך שיתופי פעולה בין הארגונים השונים.

עובדות ומספרים

המגזר השלישי בישראל נחשב בין הגדולים בעולם מבחינת מספר הארגונים ביחס לאוכלוסיה, היקף הפעילות הכספית, מספר המועסקים והתרומה לתוצר הלאומי. מספר המלכ"רים הרשומים בישראל הוא כ - 25,000, בקצב גידול של כ – 7% בשנה. מחזור הכספים הוא 98 מיליארד ₪ בשנה המהווה 13% מהתל"ג. מועסקים בו כ – 10% מכח האדם במשק הישראלי. 60% מהארגונים חדלים מלהתקיים במהלך עשר השנים הראשונות. צריכת המגזר מהווה כ – 16% מהצריכה הפרטית והציבורית. תוצר המגזר כ – 6% מהתמ"ג. בשנים האחרונות חל גידול בארגוני רווחה, סיוע חומרי וארגוני חינוך.

במאגר הגיידסטאר רשומים מעל 40,000 מלכ"רים (מוסדות ללא כוונת רוח) אולם מעריכים כי סך הכל פועלות בישראל 15,000 עמותות וחברות לתועלת הציבור פעילות מתוך מעל 40,000 עמותות רשומות. כלל הארגונים הללו יחד קרויים מגזר שלישי.

מקורות מימון

50% ממימון החברה האזרחית מגיע מהמדינה. שליש מהמימון מגיע מהכנסות עצמאיות של הארגונים, והנותר מפילנתרופיה. ניתן לראות ברוב מדינות המערב חלוקה שונה, בה חצי מהמימון מגיע מהכנסות עצמאיות, כשליש מהמדינה והשאר מתרומות.

תפקידים וערכים

החברה האזרחית תורמת לדמוקרטיה ולעיצוב דמותה של ישראל כמדינה נאורה ותרבותית. כמו כן, לחברה האזרחית יש תרומה ערכית. ניתן לראות שיש סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, מימוש פלורליזם במדינה ושמירה על זכויות האדם, ובמיוחד זכויותיהם של אנשים בעלי מוגבלויות וקבוצות מיעוטים. בנוסף החברה האזרחית תורמת לשמירה על חופש הביטוי, להגנה על איכות הסביבה, לקידום ערכים של התנדבות ותרומה ולשוויון. זו פלטפורמה ייחודית לחדשנות וליזמות, להתנדבות ולשיתוף פעולה בין-מגזרי, המהווה מנוף לחברה, לכלכלה, לאיכות הסביבה ולאיכות החיים במדינה.

חשיבות החברה האזרחית

החברה האזרחית חיונית לחוסנה וקיומה של המדינה והחברה, בעיקר היא חיונית לקיום דמוקרטיה פלורליסטית ששמה לרגליה את ערכי כבוד האדם והצדק. החברה האזרחית הפכה ברבות השנים למושג שנוי במחלוקת, עקב הפרשנויות השונות שניתנו לו. מחד, החברה האזרחית הוא מושג תאורטי העוסק ברעיונות של חברה, דמוקרטיה, פלורליזם ושלום, ומאידך זהו מושג המתאר מציאות חברתית שהתפתחה מהמאה ה-18 בעיקר באירופה וארצות הברית. מציאות של מפגשים פורמלים וא-פורמליים שאינם תלויים בממשל המתרחשים במרחב הציבורי בו יכולים לפעול אינדיבידואלים ללא קשר לזהותם הדתית, חברתית, המין או הגזע. להיפגש, להתחבר, להחליף דעות, לקרוא, להציג, להקים קהילה חדשה, להתארגן סביב רעיון, ולקדם שירות חדש. הארגונים החברתיים הם חלק חשוב ממציאות החברה האזרחית בכל מקום, אך הם בהחלט לא החלק היחיד.

סוגי מוסדות בחברה האזרחית

החברה האזרחית היא גם האזור בו פועלים מתנדבים, תורמים, התארגנויות לא מתואגדות כגון ועדי הורים, או שותפויות. רבים מבלבלים בין החברה האזרחית לבין המרכיב שלה הכולל את הארגונים ללא כוונת רווח, קרי המגזר השלישי. המגזר השלישי הוא החלק בחברה האזרחית הכולל את סך כל הארגונים האזרחיים והחברתיים, או המוסדות המעצבים דמוקרטיה מתפקדת, ושאינם גופים שקיומם תלוי באופן מלא בממשלה או בגופים מסחריים. קבוצות הפועלות במסגרת החברה האזרחית תומכות ופועלות בעיקר עבור התפתחות חברתית והאינטרס הציבורי.

דוגמאות למוסדות של החברה האזרחית:

• קבוצות חוץ פרלמנטריות,
• ארגוני התנדבות פרטיים,
• תנועות חברתיות,
• איגודים מקצועיים,
• ארגוני צדקה,
• ארגונים לשינוי חברתי,
• שמירת טבע,
• ארגונים קהילתיים,
• ארגונים או קבוצות דת, מגדר ותרבות,
• מועדוני ספורט
• תקשורת המונים.

דוגמאות בולטות

דוגמא בולטת לחברה אזרחית בארץ היא תנועת ארבע אימהות שהביאה ליציאת צה"ל מלבנון. דוגמא נוספת היא תכניות של החברה האזרחית במערכת החינוך בשולחן עגול בין-מגזרי. בישראל ובמדינות אחרות השחיקה בשליטת המדינה בחינוך פינתה מקום לצורות ניהול והפעלה חדשות, המשלבות בתי ספר, הורים, רשויות מקומיות, עמותות וקרנות בתהליכים חינוכיים ובקביעת תכנים (Benavot and Resh, 2003). דוגמה נוספת היא 5 פי 2, שהינה יוזמה של החברה האזרחית שאומצה ע"י משרד החינוך להביא תלמידים רבים יותר לגשת למבחן בגרות של 5 יח"ל במתמטיקה.

ראו גם

• המגזר השלישי
• תקנת הציבור
• שיתופים

קישורים חיצוניים

• המרכז למנהיגות מתנדבת במכון למנהיגות וממשל
• שיתופים לקידום החברה האזרחית בישראל
• איתן אבריאל, כך שינו עמותות בלי גרוש את המדינה - וכך יש מי שמנסה לאלף אותן, באתר TheMarker‏, 25 באפריל 2015
• ד"ר מיכל חמו לוטם, (סדרת מאמרים בנושא החברה האזרחית ומנהיגותה)
• שיח משתף בחברה האזרחית: מרחב פעולה משותף לארגוני המגזר השלישי בישראל
• מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של ארגוני החברה האזרחית והמגזר השלישי בישראל
• Robert D. Putnam, Robert Leonardi, Raffaella Y. Nanetti; Robert Leonardi; Raffaella Y. Nanetti (1994). Making Democracy Work: Civic Traditions in Modern Italy. Princeton University Press. ISBN 0-691-07889-0.

• גיידסטאר: שנתון העמותות בישראל, תמצית נתונים 2014.

•  ישי, יעל. (2009). חברה אזרחית בתהליכי פירוק?: כמה הערות על המצב הנוכחי, חברה אזרחית ומגזר שלישי בישראל ב,2 (תשסט) 7-27. 
• גדרון, ב., בר, מ., כץ, ח. (2003). המגזר השלישי בישראל: בין מדינת רווחה לחברה האזרחית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הקדמה, פרק ראשון (א); עמ' 10-28. 
• גרינשפן איתי, (2017). מגזר שלישי וחברה אזרחית בישראל: סקירה, תוכנית עמיתי מנדל.
• אורי בן אליעזר (2005). האם מתהווה חברה אזרחית בישראל? פוליטיקה וזהות בעמותות החדשות, בתוך ברוך קימרלינג (עורך) סוציולוגיה של הפוליטיקה. תל אביב הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. ע"ע 287-333 .

•  המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום קיסריה (2010). חברה אזרחית ומגזר שלישי בישראל, פורום קיסריה להתוויית מדיניות כלכלית לאומית.
• ישי, י. (1998), החברה האזרחית בישראל לקראת שנות ה - 2000 - בין חברה למדינה, ירושלים, בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש פאול ברוואלד, האוניברסיטה העברית בירושלים.

הערות שוליים

קטגוריה:מדע המדינה קטגוריה:סוציולוגיה קטגוריה:סוציולוגיה פוליטית קטגוריה:חברה