משתמש:פרץ הכהן/מצוות בית דין שיהיו בו כהנים ולויים

עמדת הכהנים על ריב הוא מושג מקראי שמופיע לראשונה בפרשת שופטים ואחריו בספר יחזקאל, וכן בספר דברי הימים. לפיה, הופקד הכהנים בני אהרן (ובספר יחזקאל הכהנים בני צדוק) להימסר לדון במשפט העברי במעמדי ריב בעם ישראל.

בפרשנות המקרא, היפקדות זו נחשבת כבוצע על ידי מניית הכהנים כחברי סנהדרין . ואילו יש מרחיבים את ההיפקדות בהעמדת הכהן לכתחילה על כל ריב שתהיה בכל בית דין שבישראל שדנים כפי משפט התורה.

פירוש המילה

מזוית מדקדי המקרא, המונח ריב (כמקביל למילים נרדפות כמו מדון, מצות, סכסוך, משפט וכדומה), נתפס כמסמנת ריב-מילולי בלבד שעדיין לא באו לתכולת מכות בין בעלי הריב. וכן מציין סידור טענות פליליות שעדיין אין תכליתם מבואר עדיין בעיני השופט או שעדיין לא באו לפני השופט כלל המונח גם יתכן מריבה על לא דבר ששווה בכלל לפתוח עליהם בריב. האדמו"ר האמצעי מסביר את נפוצת ההקשר המילי במקרא של המילה "עמדה" והמילה "ריב" כמורה שלמען ההצלחה בריב מומלץ שבעלי הריב "יעמדו" על רגלם בכל עוזם ותוקפם.

בכל אופן, בהבנת חז"ל, הביטוי נתפס כמסמן סוג של ריבים ספציפיים ודי נדירים (ראה לקמן), ואילו המקובלים הבינו את ביטוי זה כסמל למין כוח מטפיזית שמולידה רוח שכחה בחכמים ורוח עועים בין חבירים טובי לב (ראה לקמן).

מקורות במקרא

ערך מורחב – האיסור לכהן להורות כשהוא שיכור

עמדת הכהנים לכללות תחום הוראה הלכתית מבוסס בפסוקי התורה, והוא מופיע לראשונה בספר ויקרא בעת הקמת המשכן; ”וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. לֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה.” (ויקרא י ח-יא). אם שמפשטות המקרא מובן שכלל תחום ההוראה ניתן אל הכהנים בני אהרן, עניין העמדת הכהנים על דיני ריב לא מופיע בכתובים עד ספר דברים.

פתרון לדין מופלא

העמדת הכהנים לתחום הספציפי של דיני ריבים מופיע לראשונה בספר דברים (משנה תורה), ומדובר בעמדת הכהנים במקום המקדש;

”כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט” (דברים יז ח). לפי פרשני המקרא, מדובר כאן במקרא שהתעורר ספק בדין תורה לדייני בית דין של עיר בישראל. בכך, מוטל ציווי על שופטיה אשר בבית דין "לקום ולעלות" אל מקום המקדש ו"לדרוש" פתרונם ההלכתי מאת כהני המקדש והשופט. הרלב"ג מנמק כי דרישת פתרון-דין מאת הכהנים הלוים מוסמך גם מהכתוב ”יורו משפטיך ליעקב” (דברים לג י) וגם כי ראוי לסמוך כהנים תלמידי חכמים כחברי הסנהדרין, ובעצם תובעים את הפתרון מאת הסנהדרין אלא שהיא כלולה רובו מכהנים וללוים. לפי הש"ך על התורה מדובר כאן בבית דין של פתח העזרהתבנית:דרוש הבהרה ששם הוא מושב הכהנים

הספרי מפרשת משמעות הביטוי "דברי ריבת" כביטוי שכוללת שלשה מיני ריבים שעליהם הופקדו הכהנים, ואילו התלמוד בבלי מכליל גם את תחומי ספיקות בהלכות חרמים, ערכין, והקדשות. בכל אופן, פרשני המקרא מרחיבים את הביטוי ככולל כל סוג של ריבות שלא תהיה.

"השופט"

בתלמוד, מובא דעתו של התנא רבי אליעזר בן יעקב שכוונת הביטוי "השופט" הנהו או לכהן גדול או למלך. לפי דעתו של האברבנאל הואיל שמדובר כאן על בית דין הגדול שהוא ייצור דוגמתי להשבעים זקנים שמינה משה רבינו במשא העם ובעת ההיא נקרא משה בעצמו ה"שופט" (או ראש או נשיא), והגדול שבשבעים איש הוא שנקרא אב בית דין ונחשב כמשנה ל"שופט".

עד חמס

ערך מורחב – עדים זוממים

כמו כן, במקרא של עדים שהעלילו כזב על מנת להוציא ממון ממישהוא ונתפסו כשקרנים על סמך עדות אחרת שמכחיש אפשרותם להיות נוכחים בשעת מעשה המועד ("עדים זוממים" או בלשון המקרא שניהם נקראים בלשון יחיד "עד חמס"), מוזכרת מעמד הכהנים על ריב זה;

”כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם” (דברים יט טז)

לפי פירושו שלועמדו שני האנשים..לפני י' כי יתחייבו לעלות לי"ם..שתי כתות העדים שעליהם אמר ועמדו שני האנשים והבעלי דינין שעליהם אמר אשר להם הריב (כאילו כתיב ואשר)..וכן פירש"י,.ודרשו השופטים היטב ולא אמר בזה כהנים..לפי ש..תהיה אליהם (הדרישה וחקירה) במה שהם שופטים לא במה שהם כהני ה'.-אברבנאל דיטיד ד"ה והנה המצוה הזאת

רבינו בחיי מפרש שכאן מדובר לא על הקמת בעלי הריב לפני הבית דין הגדול בירושלים אלא בכל בית דין שבתחומי ישראל. רבינו מסתמך שיטתו על סמך;

• ביטוי המקראי "לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים" בלי כתיבת "ה' אלקים" (כפי שכתוב בכל הספר דברים כולו)

• הכתוב מנמק אודות הגבלת זמנית של "אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם"

• הרב חיים דוב שעוועל -במהדורת מוסד הרב קוק של רבינו בחיי- מעיר שאולי הסתמך הרב כאן על כעין דבר הלמד מעניינו - וזאת כי הפרשה בכללה מדברת אודות בית דין של כל שער ושער בישראל

גירסת תרגום יונתן

לפי גירסה הנפוצה של תרגום יונתן למקרא, חסר אות הו של והשופטים, חסרון שמבטא שהכהנים הם המוסמכים היחידים לדון במקרה של עד חמס

בעגלה ערופה

ערך מורחב – עגלה ערופה

בתוך הדינים שהתורה קובעת בטיפול מציאת איש הרוג ועריפת עגלה, המקרא מסבירה את טעם נוכחיותו של הכהנים בני לוי בטכס העגלה כי בעצם מדובר כאן על העמדה על מין ריב; ”כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ..וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע.” (דברים כא ה).

הרב שמשון רפאל הירש מנמק כי בטכס המדובר, עצם מעמד הריב בעגלה באה רק אחרי מעשה העריפה וזאת למען הרחקת המחשבה שמדובר כאן בהקרבת איזשהו קורבן מחוץ למקדש (דבר שהתורה אוסרת)

(וכל נגע היינו נגע אדם בגד ובית וזה בהמשך לג' שכלול בריב הנ"ל .-מדרש התנאים דלגי ברלין שנת יגדיל תורה)

(אולי ריבי עגלה כי בעל השדה יעכב בכל מה דאפשר שלא יעורף העגלה בשדהו כי לא תזרע עולמית.-פאה בעת לומדי אברבנאל דהביא מו"נ ג מו דהזכיר ענין זה כסברה שידרוש הוא בעצמו אחר הרוצח למצאהו)

-כשימצא חלל..הביאו הרמבם בפ"ט מהל' רוצח..ש..יוצאים החמשה זקנים מהכהנים הלוים אשר בבית דין הגדול(בגי' כאן לא כתיב מהכהנים הלוים)אשר בי"ם ומודדין הערים..מה שאמר ויצאו זקניך ושופטיך למדו שהמודדין יהיו מסנהדרי גדולה ולא יהיו זקני אחת מהערים לפי שהיו קרובים לעצמם בענין המדידה,..ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו..ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע והתוארים האלה לא יאמרו כי אם על הסנהדרין(וכן מביא ראיה מהכתוב שלא אמר זה על זקני העיר ממה שאמר אח"ז וכל זקני העיר ההוא..ירחצו את ידיהם ו..ידינו לא שפכה..)..אברבנאל דכ סוף פר' שופטים

הקשה ר"י..למה נסמכה פר' אמור האמורה באהל מועד אצל בהר סיני האמורה בעבות מואב? ..לפי שהתחיל בקרבנות ואח"כ שמירת הטומאות אשר על אהרן ובניו כמו שנ' ועפיכרו"נ עד שבא לנגעי בתים ושמיטה,מכירה ערכין ואע"פ שנאמרו בסיני ראויין ליסמך כאן..-מושב זקנים בעלי התוס' פר' בהר ע' תי

-על פיך ישק כל עמי

-על פיהם יהיה כל ריב

-וכל אחיהם על פיהם.-דה"א יבלב-ג

"על פיו יצאו ועל פיו יבאו..".-במ' כזכא

"על פי הגורל()" מלמד שהיה קול יוצא מן הגורל ואומר זה לבנימין וזה למנשה..ואל תתמה על הדבר שהרי הושע מעיד על האבן שהיא שומעת ויודעת דכתיב "כי היא שמעה את כל אמרי י'..(יכדכז)"..-מדהג במ' כו נו

ההיקש בין ריבים לנגעים

ההיקש הלכתי שקיים בין דין ראיית נגע על ידי כהן לבין כל ריב שלא תהיה, מובא בספרא, בתוספתא, וגם בתלמוד בבלי (סנהדרין דף לד). לפיה, הוקשו שני העניינים באופן שדיני ראיית נגע הצרעת על ידי כהן מלמדת דינים מסויימים אודות דיני ריבי ממונות וכן נלמדת מדיני ריבי ממונות;

ההיקש בין ריבים לנגעים
הנדרש	בנגעים	בריב
דיון בשעות היום	חייב (מלמדת)	חייב (נלמדת)
דיון על ידי קרובי משפחה	מותר	אסור (מלמדת)
כמות דיינים הנדרשים	די בכהן אחד	שלשה דיינים
סומא בעין אחד	אסור לדון(מלמדת)	אסור לדון(נלמדת)
אישיות כהן	אישיות כהן קובעת	לא הוברר

-הקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים(ממון)ביום מה ריבים שלא בקרובים(לדעת ר"מ וחכמים פליגי -סנ' ד' לד, נדה ד' נ -רמל) אף נגעים שלא בקרובים, אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה קל וחומר אם ממונו בשלשה אינו דין שיהיה גופו בשלשה ת"ל "או אל אחד.."...-ספרא ויגב ד' תעא, סק מג

אישיות כהן כדיין בריבי ממונות

הספרי על הכתוב ”יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב” (דברים לג י) מרחיב את תחום הוראת הכהן לכל - "כל הוראות אינן יוצאות אלא מפיהם", ומסתמך בקביעה זו על הכתוב ”וְעַל פִּיהֶם _{(של הכהנים)} יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע” (דברים כא ה). אולם, הספרי בסופו מגביל את תחום הוריית הכהן אל מקרים ספציפיים בלי להזכיר הורייה בריבי ממונות. אולם, לפי לשון התוספתא משמע שהדיון בריבים כמו כן חייב להיעשות לכל מראה עיני הכהן.

בכל אופן, העמדת הכהן לתהליך הדיון בריבי ממונות לעיכובא אינו מופיע בספרי הלכה, ויש מפרשני ספרות ההלכה והתלמוד שהוקשו על כך.

המהר"צ חיות מסביר שבאמת היינו מחייבים העמדת כהן כדיין בכל מקרה של ריבי ממונות לולא הכתוב "ואל השופט", היינו שלריבי ממונות ניתן לדון לפני כל שופט -בין היותו כהן או לא, וזאת מפני שמילים הללו מבטל את ההיקש שבין דיני נגעים לדיני ריבים בפרט זו. אמנם, המהר"צ מסביר את ההתחייבות הוויית כהנים בתוך אנשי הבית דין כמצווה לכתחילה ולמרות כן מותר לחתוך דין אף בלי נוכחיותו של כהן. ואילו יש מסבירים שמקיימים ציווי הכתוב "על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע" על ידי שדיין כהן יחרוץ את הדין בפיו בעת גמר הדיון.

אולם, לפי משנתו של הרב אליהו בקשי-דורון, ההיקש בין דיני נגעים ובין דיני ריבים משמיע שכשם שהתורה קובעת אישיותו של כהן כדיין בתחום נגע הצרעת כמו כן יש להשתדל שדווקא כהנים תלמידי חכמים ימסרו עצמם לתחום הוראה הלכתית בדיני ממונות במדינת ישראל -ויש להקדימם לכך כשם שעשו בימי השופטים ומלכי יהודה.

-רבי ירמיה כד לא הוה בעי מידון אמר עיני כהייא "ופיכרונ()"הקיש ריבים לנגעים מה נגעים לכל מראה עיני הכהן אף ריבים לכל מראה עיני הכהן.-ירו' נדר' טא כט:

ואילו לדעת פרשנים האחרונים הורחב הפירוש לכלול כמו כן עמדת הכהנים בריבי ממונות.

-..כהנים הכי נמי דלא דייני דינא (כפי ההו"א אליבא דר"מ דהחשוד לדבר א' חשוד לדון בכה"ת כולה),והכתיב "ועל פיהם יהיה כל ריב וכ"נ(משמע פשוט דדייני ודייני)" אימר דאמר רבי מאיר לחששי,לאחזוקינהו מי אמר ?!(אלא פשוט דזה אינו כוונת ר"מ והכהנים דייני ודייני. נמצינו כי כוונם הכתוב לדיינים בכל התורה כולה ואע"פ שחוששין להן בשביעית)..-בכורות לה:

-טעם ונגשו הכהנים בני לוי כי בחסד יכופר עון(מש' טזו)ואמר בני לוי כי הם ממונין על הדין ובהם תתרצה מדת הדין וזהו אומרו ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע כי הם שלוחי מדת הדין. וטעם ירחצו ידיהם על העגלה לטבול ידיהם במי החסד שלא תשלוט מדת הדין עליהם.-רקנטי

ריבי פרה

ברוח זו, הספרי כאן מסבירה את המילים כל ריב לכלול גם "ריבי" פרה אדומה כריב שבו דרוש נוכחיותו של כהן. המושג ריבי פרה פורש מטעם שמופיע כעין תרתי דסתרי בטכס עשיית פרה אדומה. מבחינה אחת היא מטמאת האיש שעוסק בשרפיתה ומבחינה אחרת היא מטהרת איש טמא מת מטומאתו. ואילו לפי פירוש אחר, מציאות פרה אדומה באה רק בגלל חטא העגל ולכן כל עשייתה היא כעין בחינת ריב. ואילו יש מפרשים כי על אף שמעיקר הדין הכל כשרין להזות מי פרה בפועל ניתן פעולת ההזיה רק להכהנים ולפקח שהמוזה הרחיק נדוד מטמא מת כבר שלשה ימים טרם בואו לפני הכהן. וגם שמירת טכס שריפת הפרה משיטתם של הצדוקים שמצריכים איש טהור שאיננו טבול יום,^{[דרוש מקור]}

-מקשה מאי ריבי פרה ומתרץ דקחשיב הני תלתא דהן מעשה כהן ואינן קרבנות.-זית רענן לפר' וזאת הברכה, ד' עז טו"ב, מכון חת"ס י"ם תשלא

עד זומם

"כי יהיה ריב בין אנשים..(כאן לא כתיב כהן)" דכהא

-הדברים שבין אדם לחבירו יקרא דבר שמובנו ענין מה..ריב הוראתו ויכוחי דברים כשיתוכחו ועי"ז יצא דבר עוות..בעת הספק קודם שיעמדו למנין אין זה ריב אבל כסנהדרי קטנה עמדו למנין.. לדעה א' רק שזקן זה המרה.. יקרא ריב,..יאמרו שהוא רשע והוא יאמר שהם רשעים..-טוטר לרמ"ל דכהא

בנבואת יחזקאל

ערך מורחב – הכהנים בני צדוק

העברה אל בני צדוק

נבואת יחזקאל הנביא מוסר כעין סמכות בלעדית של העמדה על ריב אל הכהנים בני צדוק; ”וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק..אֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם. וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט במשפטי ושפטהו ואת תורתי ואת חקתי בכל מועדי ישמרו ואת שבתותי יקדשו” (יחזקאל מד כג).

-ועל ריב המה יעמדו שהם (בני צדוק) יהיו בין הסנהדרין לדון דיני ממונות ונפשות.-רמל יח' מדכד

בימי המלך יהושפט

בעת גמר מלחמת ישראל ויהודה עם מלך ארם והריגת אחאב, מסופר כי חזר המלך יהושפט אל ירושלים ועסק בהקמת שופטים לדון דיני תורה;

”וְגַם בִּירוּשָׁלַ‍ִם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט יְהוָה וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלָ‍ִם. וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת יְהוָה בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם. וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַיהוָה וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ. וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר יְהוָה וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי יְהוָה עִם הַטּוֹב” (דברי הימים ב יט ח)

-גם בי"ם העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים..למשפט ה' ולריב ..(-(כמקביל למשפט, ריב)נופל על דיני נפשות וחבלות.-רשי).-דה"ב יטח

לפי דעתו של רש"י משמעותו של המילה מסמנת העמדה על דיני נפשות וגם דיני נזיקין ("חבלות").

טעם עמדת הכהנים

-קליפה א' נק' ריב וממונה להשכיח לת"ח משנתן בחוליין ושם כדת מבטלה..ב' אלהים דקטנות המוחין גי' קע"ב וי' אותיות הפשוטים ול' אותיות דב' אחוריים דאלהים גי' ריב וע"כ הוא ממונה על השכחה.-קה"י ריב

-הוא סוד אחוריים דזכר ונקבה די' ע"ב וארבע אותיות הפשוטים די' הרי ע"ו ואחוריים דאדני קכ"ו וי"א המילוי גי' קלו(סך ע"ו וקל"ו היינו )..גי' ריב.-קה"י ריב

-"ואת ע'מי י'ורו ב'ין ק'דש ל'חל(יח')" ..ר"ת ריב..קליפה המשכחת..שמה ריב ויש לה חיילות תר"ה..הני כהני קדושי עליונים שמורים לישראל דינים ומשפטים..מבטלים ריב הממונית על השכחה והם מורים כהלכה וז"ש "על ריב המה יעמדו למשפט" כי הם מתגברים על קליפת רי"ב כי הם דנים כד"ת (המבטלת קליפה זו).-צוארי שלל לחיד"א(נדפס בסוף ספרו 'פני דוד') הפטרת אמרו ע"פ פירוש שמשון מאוסטרופולי

-כל ריב דייקא כי מצוה להושיבו בסנהדרין והנה לפי הדין שהגדול אומר הפס"ד פלוני אתה חייב..ובאיכא כהן יש מ"ע דוקדשתו שיכבדו שיפתח ראשון ויוצא שעל פיו יהיה כל ריב.-יעלת חן צוטט בכבודה של תורה ד' קסג י"ם תש"ל

טעם ונגשו הכהנים בני לוי כי בחסד יכופר עון ואמר "בני לוי" כיהם ממונין על הדין ובהם תתרצה מדת הדין וזהו אומרו ופיכרו"נ כי הם שלוחי מ"ה וטעם ירחצו ידיהם על העגלה לטבול ידיהם במי החסד שלא תשלוט מ"ה עליהם.-רקנטי לפר' שופטים

אמנם, החיד"א -בנוי על דברי הרב שמשון מאוסטרופולי- מפרש שאכן על הכהנים בני צדוק להתמסר לתחום ריבי ממונות, והתברכו בכוחות עליונות מיוחדות להתגבר על מידת השכחה ולדון כדת אמת.

-"ואת ע'מי י'ורו ב'ין ק'דש ל'חל(יח')" ..ר"ת ריב..קליפה המשכחת..שמה ריב ויש לה חיילות תר"ה..הני כהני קדושי עליונים שמורים לישראל דינים ומשפטים..מבטלים ריב הממונית על השכחה והם מורים כהלכה וז"ש "על ריב המה יעמדו למשפט" כי הם מתגברים על קליפת ריב כי הם דנים כד"ת (המבטלת קליפה זו).-צוארי שלל לחיד"א(נדפס בסוף ספרו 'פני דוד') הפטרת אמרו ע"פ פירוש שמשון מאוסטרופולי

האבן עזרא מעיר שעיקר שמירת התורה נמצאת בידי הכהנים, כלל שעליו מעיד גם הספורנו.

-מצוה שיהיו כהנים ולוים: כי מצב פרנסתם מתאים להרחבת הדעת ללמוד וללמד לכן דיבר הכתוב בהווה וייחס להם הידיעה בתורה, גם שם כהן לא"ד אבן אהרן דקאי אף את"ח ואתם כהני י' תקראו, ושרי י"ם הריסים והכהנים(יר' לדיט), גדוליו מיודעיו כהניו(מ"ב ייא),ובני דוד כהנים היו(מ"ב י ח).-אברבנאל לפר'

טעם ונגשו הכהנים בני לוי כי בחסד יכופר עון ואמר "בני לוי" כי הם ממונין על הדין ובהם תתרצה מדת הדין וזהו אומרו ופיכרו"נ כי הם שלוחי מ"ה וטעם ירחצו ידיהם על העגלה לטבול ידיהם במי החסד שלא תשלוט מ"ה עליהם.-רקנטי לפר' שופטים

-מצוה שיהיו כהנים ולוים: כי מצב פרנסתם מתאים להרחבת הדעת ללמוד וללמד לכן דיבר הכתוב בהווה וייחס להם הידיעה בתורה, גם שם כהן לא"ד אבן אהרן דקאי אף את"ח ואתם כהני י' תקראו, ושרי י"ם הריסים והכהנים(יר' לדיט), גדוליו מיודעיו כהניו(מ"ב ייא),ובני דוד כהנים היו(מ"ב י ח).-אברבנאל לפר' שופטים ד"ה ההודעה עיינהו

טענת הפסק הייעוד

יש מפרשים כי אחרי מות שמעון הצדיק הועבר טיטול ראש הסנהדריה מן אישיות כהן אל אנטיגנוס איש סוכו שלא היה כהן -דבר שלא היה עד אז למנות זולת כהן לנשיא או אב בית דין. ומסתמך על מאמר בן סירא באמרו (מה-כט) "וכאשר נשבע לדוד בן ישי לבלתי הסר שבט מיהודה כן הנחיל משמרת הכהונה לאהרן ולזרעו לשפוט את העם וללמדו דעת למען ישאר כבודם לעולם ותפארתם לא תסור מזרעם". וכן משער כי הכהן גדול יקים איש צרורות הרג יוסי בן יועזר הכהן כי לא רצה למסור משרת הנשיא אליו כנוסף להיותו כהן גדול.

אילו לפי כתבת זכריה פרנקל -הנחשב כאביה הרוחני של היהדות הקונסרבטיבית- היפקדות נכשלו הכהנים בתפקידם כמורי תורה ואנשי רוח בימי שמואל הנביא הזהירו אנכהג"ד:.ואילו בתחלת עת בית שני היתה חוזרה משאת ההוראה על שכמי הכהנים ושוב נכשלו כמורי הוראה הוא מסיים באמר כי אין ההוראה בתורה ירושה לשבט אחד אלא שתהיה מורשה לכל איש מקהילת יעקב וכתר התורה תהיה מונחת כל הרוצה ליטול יבוא ויטול ולא כן אם יסודי האמונה נמסרו לאנשים מיוחדים..חיש קל יולד תאות הממשלה בענין האמונה לא כאלה חלק יעקב כקטן כגדול יש לו חלק בתורת ה' כראש השבט וכבוז משפחות אם מצאה להם..וזה כוונת העמידו תלמידים הרבה לא לכהנים -הקד' ז"פ לספרו דרכי המשנה

-סודות התורה..היו רק ביד הכהנים..עד זמן שמואל..כמו שמצינו בשבט יששכר..יודעי בינה..,והטעם..שראה שמואל.. שהכהנים בימיו..לא נהגו כשורה ע"כ יסד להקת נביאים..מכל שבט ושבט..בחרו אח"כ מהם.. לשופטים.-בית יהודה ד' 59-60 ע' צ-צא

וגם בכתבת יצחק בר לווינזון ממייסדי תנועת ההשכלה -המצות שהיו מסורות ביד הכהנים..היו רק..חקיות..והוא בין חול לקודש ובין טמא לטהור (ונכללו בו איסור והיתר)..בדבר החוק אין להוסיף ואין לגרוע..או לת איזה ביאור עפ"י שיקול הדעת(וזה כמקביל לשופט שמותר לו הפסיקה בשיקול הדעת)..לא תמצא בכל התורה במשפטים שיאמר זאת תורת הגנב או זאת חקת הגנב כמו שנא'...זאת תורת המצורע זאת חקת הפרה..וכן..שאל נא הכהנים תורה..ולא אמר שאל נא את הכהנים דין או משפט..וכן קרא ר"י בעה"ט ..חלק המדבר באו"ה..'יורה' דעה ואת החלק המדבר בין אדם לחבירו..בשם.. חושן ה'משפט'-בית יהודה ד' 71-69 ע' צ-צא

-נ"ל כי חז"ל רמזו..לענין זה.אשר יתנכר בהם לאחרית הימי וז"ש בפי' א"ע(?)כשראה שמואל ..אמר..שחיטה בזר כשרה..כי רק עבודת הקרבן..נשארה..אבל דברים הצריכים רק לימוד ובקיאות וכשרים בזרים אין להדר בתר כהן..וממילא כל דיני ההוראה אינם מסורים דוקא בידי הכהנים..וע"ז הקפיד עלי וא"ל מורה הלכה בפני רבך את ר"ל שתחפוץ לקחת ההוראה מהמורים הכהנים בפניהם והבן דברי חכמים וחידותם.-עץ יהודה ע' סח ד' סד

Note: -מצות בית דין שיהיו בו כהנים ולוים(מתחילה כתיב ואל השופט די"ל דוי"ו הנהו מחבר להראות דכהנים בב"ד לעיכובא, אולם מואל השופט ראיה שאע"פ דלית כשר-רמל לדל).-דיזי-יב

-(מצוה שיהיה בו כהן אולם חובה אינו, לכתחילה בעי כהן ובדיעבד כשר בלעדו).-ספרי דיזט וברמ"ל שם

מצוה להיות בסנהדרין גדולה כהנים ולויים שנא' ובאת אל הכהנים הלוים(סנהדרין גדולה היינו לההוא שבבהמ"ק דע"ז איירי קרא -לחם משנה לדל. מגדל עוז מצין לקיד' ד' עד. הכס"מ וגם הלח"מ מציינים לספרי פר' שופטים כמקור דברי הרב).-משנ"ת סנהדרין ב ב

-סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחו"ל.-ילקו"דב ד' רכה, משנה מכות ז.

-יש בה שנים שיכולין לדבר(ע' לשון)וכולן ראוין לשמוע הרי זו ראויה,..ג'..בינונית,ד' הרי זו חכמה.-ירו' שק' כא:

-אין ממנים בסנהדרי גדולה כי אם כהנים או לוים או ישראלים מיוחסים.-רלבג לסוף דה"ב תועלת ט

-ג' סנהדריות היו בי"ם א' דע' וב' דכ"ג היינו קיו כמנין "עליו"..-רוקח לשהש גה לדל

-"מלא ידם לכהן" ראוים הם להיותם סנהדרין כמנין "מלא".-ש"ך ב רמב

-מניין לדינין ולטענות ולערעורין ולכל מעשה בית דין שנקראו מלאכה ת"ל "כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשוטרים ולשופטים(דה"א כוכט)".-מדהג שלהב

-מצוה בסנה' שיהיו כי להם זכות העבודה ויכלו לכוון לזכות כי רוח י' חופף עליהם.-פירוש סוכת דוד דיזב

(-כל ריב דייקא כי מצוה להושיבו בסנהדרין והנה לפי הדין שהגדול אומר הפס"ד פלוני אתה חייב.. ובאיכא כהן יש מ"ע דוקדשתו שיכבדו שיפתח ראשון ויוצא שעל פיו יהיה כל ריב.-יעלת חן צוטט בכבודה של תורה ד' קסג י"ם תש"ל)

-"ובניה בן יהוידע על הכרי(קרי כרתי) ועל הפלתי"..היה כהן..ראוי שיהיה הגדול שבסנה' כהן כ.. "ובאת אל הכהן" והטעם "כי לא תאבד תורה מכהן"..-רלב"ג שב ככג