דובער שניאורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אדמו"ר האמצעי)
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Disambig RTL.svg המונח "אדמו"ר האמצעי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אדמו"ר האמצעי (פירושונים).
רבי דובער שניאורי
דובער שניאורי
Torath2.jpg
לידה 24 בנובמבר 1773
ט' בכסלו ה'תקל"ד
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ליוזנה
פטירה 28 בנובמבר 1827 (בגיל 54)
ט' בכסלו ה'תקפ"ח
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ניז'ין
מקום קבורה אוקראינהאוקראינה ניז'ין
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים העיירה לובביץ' ברוסיה
תקופת הפעילות 1812 – 16 בנובמבר 1827 (כ־15 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חב"ד ליובאוויטש
תפקידים נוספים אדמו"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידיו מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו תורת חיים (חב"ד), אמרי בינה, דרך חיים עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג הרבנית שיינא
שם השושלת משפחת שניאורסון עריכת הנתון בוויקינתונים
אב שניאור זלמן מלאדי עריכת הנתון בוויקינתונים
אם סטערנא ברוכוביטש עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים חיה מושקא - אשת הצמח צדק
דבורה לאה - אשת הרב יעקב ישראל טברסקי
מנוחה רחל - אם היישוב היהודי בחברון
מספר צאצאים 10 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדמו"ר מחב"ד-ליובאוויטש ה־שני
כ"ד בטבת תקע"ג (27 בדצמבר 1812) – ט' בכסלו תקפ"ח (28 בנובמבר 1827)
→ רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן)
רבי הרמ"מ שניאורסון (הצמח צדק) ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי דובער שניאורי, המכונה "אדמו"ר האמצעי"יידיש: דער מיטֶעלֶער רבי) (ט' בכסלו ה'תקל"ד, 24 בנובמבר 1773 – ט' בכסלו ה'תקפ"ח, 28 בנובמבר 1827), היה האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד, שעמד בראשה משנת ה'תקע"ג (1812) ועד לפטירתו בשנת ה'תקפ"ח (1827).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ביום ט' בכסלו תקל"ד לרבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא) וסטֶערנא. בשנת ה'תקמ"ח נשא את שיינא.

עוד בחיי אביו, בשנים ה'תק"ן-ה'תקנ"א, שימש דובער כמדריך רוחני לצעירי החסידים בכיתות הלימוד ('החדרים') שייסד אביו. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תקע"ג מונה לממלא מקומו בראש חסידות חב"ד, ובאותה שנה קבע דירתו בעיירה לובביץ' שברוסיה.

על שיטתו בהבנת דברי אביו ב"ספר התניא" חלק חברו (והחברותא שלו) רבי אהרון מסטרשלה, שבעקבות כך פרש והקים חצר משלו.

שנה לאחר מכן הקים ועד מיוחד לבניין ערי ישראל ברוסיה הלבנה אשר נהרסו בעת המלחמה. שנה לאחר מכן השתדל ופעל להפריש חלקי אדמה בפלך חרסון וייסד שם מושבות יהודים.

שנה לאחר מכן ייסד יישוב חסידי חב"ד בחברון ורכש בעיר מבנה, המשמש היום בית כנסת הקרוי על שם בתו מנוחה רחל סלונים, אשר הגיעה לחברון ונחשבת לאם היישוב החב"די בחברון.

ב-1815 ייסד 39 מושבות חקלאיות יהודיות בקרקעות שהעמידו לרשותו שלטונות רוסיה, יישובים אלו היו קיימים כ-120 שנים והושמדו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה[1].

בכ"ב בתשרי ה'תקפ"ז (5 באוקטובר 1826) נאסר ונחקר בעקבות הלשנה, ובי' בכסלו של אותה שנה שוחרר לביתו. יום זה נחשב אחד מחגי הגאולה של חסידות חב"ד.

נפטר ביום הולדתו ה-54 (ט' בכסלו תקפ"ח) לאחר מחלה קשה, בהיותו בעיר ניז'ין שבאוקראינה. על קברו הוקם אוהל כשלידו קבור נכדו האדמו"ר רבי ישראל נח שניאורסון.

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי דובער המשיך וביסס את תורת חסידות חב"ד אותה יסד אביו. ייחודו היה בהרחבתה והעמקתה, תוך התבססות על מאמרי החסידות של אביו. וכך, מאמרים משל אביו בני עמודים בודדים, התבארו על ידו על פני עשרות ולעיתים אף מאות עמודים.

במאמרים ובספרים שהוציא ביסס למעשה את עבודת ההתבוננות כעבודה המרכזית של חסידי ליובאוויטש. מחסידיו דרש לעסוק בעיון השכלי וברכוז מעמיק על מנת לתפוס ולהפנים את תורת האלוקות המתוארת בכתביו; כפי שהוא כותב על עצמו בתחילת אחד מספריו (קונטרס התפעלות):

"וזהו כל מגמתי מנעוריי לכל אהוביי ומבקשי דברי אלקים חיים באמת, שיוקבע בנפשם אור חיי עולם לתכלית המכוון שהוא עניין גילוי אלקות בנפשם."

במאמריו יישם הלכה למעשה את שיטת העבודה, כאשר הוא מבאר מושגים בתורת החסידות מזוויות שונות ומוסיף משלים רבים לשם הבנתו. לעיתים הוא יורד ומבחין בהיבטים דקים ומופשטים של המושג, באופן המקשה על הבנת הלומד אשר אינו מעורה בתהליך ההתבוננות.

בשונה מאדמו"רי חב"ד האחרים, שמרבית ספריהם התבססו על מאמרי חסידות שנאמרו בעל-פה, רבי דובער כתב ספרי חסידות סדורים שעוסקים בנושאים מוגדרים; . במסורת החב"דית נמסר שכל אחד מהספרים הללו נכתבו לסוג מסוים של חסידים, מלבד שני ספרים ("שערי אורה" ו"שער היחוד") אשר נועדו לכלל החסידים לשם לימוד והכרת עיקרי תורת החסידות: שער היחוד הוא 'המפתח דתורת החסידות' (המפתח של תורת החסידות), ושערי אורה - 'אלף-בית דתורת החסידות' (הא"ב של תורת החסידות)[2].

תורת חיים על התורה, חלק שני, מהדורה ראשונה (ורשה, 1866)

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכלל ספריו של אדמו״ר האמצעי הם ביאורים לדרושי אדמו״ר הזקן.

אלא שאצל אדמו״ר הזקן נחלקו הדרושים לשתי חטיבות:

מאמרים שדרש ברבים (מאמרים אלו לוקטו (ברובם) ע״י אדמו״ר הצמח צדק ונדפסו בספרי 'תורה אור' ו'ליקוטי תורה'), ומאמרים שדרש ליחידים, נדפסו בספרים: "ביאורי הזוהר", "סידור עם דא"ח" [= ראשי תיבות 'דברי אלוקים חיים' כלומר דברי חסידות] ועוד).

אדמו״ר האמצעי מאידך טרח לבאר את מאמרי העבודה שנאמרו ברבים, כאשר הוא מטמיע בהם את היסודות והביאורים עפ״י הדרושים שנאמרו ליחידי סגולה.

כך מובא על ידי בנו רבי מנחם נחום בהקדמה לתורת חיים: ". . .כשאר הואיל לבאר התורה שניתנה לנו . . מאת כ״ק אאזמו״ר ז״ל . . הכי קרא שמו שני־אור, ותורת אמת הייתה בפיו בשני פנים, הא׳ אשר דרש ברבים כאשר הוכיח במישור לענוי ארץ. שמה לא רבים יחכמו להבין עסקי פליאות חכמה לדעת בדברים העומדים ברומו ש״ע אשר הי׳ רצוף בתוך דבריו הקדושים. והוסיף ידו שנית לפני יח״ס מבנ״ע והמה מועטים לבאר דבריו יסודתם בההרי קודש בנוים ומיוסדים על אדני פז חכמת האמת. ואאמו״ר ז״ל לקח את עצי החיים והיו לאחדים בידו״."

אמנם, בדומה לאביו, שמר רבי דובער על שתי החטיבות הנ״ל כאשר הוא מיעד את ספרי השערים שלו לבאר את הסידור שנוסד ברובו על המאמרים שנאמרו לייחודי סגולה, ואילו את התורת חיים ייעד כדי לבאר את מאמרי העבודה.

רבי דובער אף חילק את עבודת הוצאת הספרים של אביו לשניים, כאשר את המאמרים שנאמרו ליחידי סגולה הוא ערך והוציא בעצמו בספרים סידור עם דא״ח וביאורי הזוהר, ואילו את עבודת סידור והדפסת המאמרים שנדרשו ברבים הטיל על חתנו, רבי מנחם מנדל.

גם את המאמרים ליחדי סגולה חילק רבינו לשתי חטיבות מאמרים על סדר התפילה ומאמרים על הזוהר.

מאמרי הזוהר נדפסו על סדר פרשיות התורה, כמעט כלשונם, כפי שנשמעו מאביו, תוספת מעט ביאור .

לעומת זאת את הסידור עם דא״ח ערך מלכתחילה לפי שערים: שער התפילה, שער הציצית, שער התפילין, שער קריאת שמע, שער ברכת המזון, שער המילה, שער המועדים, שער הר״ח, שער השבת, שער החנוכה, שער הפורים, שער חג המצות, שער ל״ג בעומר, שער חג השבועות, שער האלול, שער ראש השנה, שער יוה״כ ושער הסוכות (דרושי חתונה, כוונת המקווה).

כפי הנראה ערך את הסידור בשערים אלו כאשר הוא מתעתד לבארם בהרחבה יותר בספריו הוא.

כך אנו מוצאים שרבים מספרי השערים של רבינו הם אותם המאמרים עצמם שבסידור רק שנתבארו בהרחבה לפי דרכו או מאמריו הוא - המבארים ביתר ביאור את אותם עניינים שנתבארו בקצרה במאמרי אביו.

יוצאים מן הכלל הם ספרו שער היחוד וכן קונטרס ההתפעלות המהווים חטיבה נפרדת של ביאור סדר ההשתלשלות ואופן ההתפעלות.

רשימת הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסקי דינים - ביאורים לשולחן ערוך יורה דעה ואבן העזר.
  • אמרי בינה - ביאור על מצוות קריאת שמע ותפילין. נחשב במסורת החסידית כאחד הספרים המופשטים והקשים להבנה.
  • שער היחוד - ביאור על סדר השתלשלות האור האלקי.
  • שער האמונה - ביאור על מצוות האמונה ומצוות חג הפסח.
  • תורת חיים - מאמרי חסידות על ספר בראשית ושמות, חלקם מבוססים על מאמרי אביו.
  • עטרת ראש - דרשות לימים נוראים.
  • עיון תפילה - על התפילה.
  • שערי אורה - דרושים לחנוכה ופורים.
  • שערי תשובה - על התשובה.
  • דרך חיים - המשך לספרו שערי תשובה.
  • פוקח עורים - בענייני תשובה[3].
  • קונטרס ההתפעלות - פרטי אופני ההתפעלות במוח ולב ומחשבה.
  • פרוש המלות - מהדורא בתרא לשער התפילה שבסדור.
  • ביאורי-הזהר - ביאורים על חלקים מהזהר על פי חסידות ששמע מאביו אדמו"ר הזקן.
  • מלכא משיחא אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא - ביאור על תהליכי התיקון והתשובה בעת הגאולה ותחיית המתים.
  • מאמרי אדמו"ר האמצעי - על התורה ומועדים ועוד - כ-20 כרכים.
  • סידור עם דא"ח - ביאורי חסידות לסידור הרב.
  • אגרות קודש אדמו"ר האמצעי, בהוצאת קה"ת, ברוקלין תשע"ב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד, 2004, עמודים 84–86, יוסף יצחק קמינצקי
  2. ^ היום יום ט"ו אדר-שני
  3. ^ הקונטרס פוקח עורים בהיברו בוקס
  4. ^ ראה אודותיו; מבית הגנזים, שד"ב לוין, תש"ע, הוצאת קה"ת, ISBN 978-0-8266-0657-0 עמוד שכד
  5. ^ 1 2 3 4 5 שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמודים כ"ג-כ"ה; תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 2010 ISBN 9780826653277
  6. ^ ראו צילום מצבת בנם 145 שנים אחרי: נתגלתה מצבת נינת האדמו"ר האמצעי
  7. ^ שלשלת היחס מורחב, PDF קישור, עמוד כ"א ובהערה 111 מציין לספר המאמרים קונטרסים של אדמור האמצעי קישור
  8. ^ השם שרה נקראה על שם אחותה שנפטרה צעירה
  9. ^ מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו
  10. ^ לעצים נוספים של משפחת שניאורסון: ענף חיים אברהם | ענף משה | ענף סלונים: חלק א, חלק ב, חלק ג | ענף טברסקי | ענף ברוך שלום | ענף מהרי"ל | ענף חיים שנ"ז | ענף יואלי | ענף זלמנסון
  11. ^ פריט Q29348543 בוויקינתונים
  12. ^ לשאר צאציהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
  13. ^ רשימת שלשלת היחס מורחב עמוד כא ובקיצור תולדות חב"ד עמודים 110-111
  14. ^ הבן הגדול, רבי ברוך שלום, בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן רבי יוסף יצחק נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו, והבן רבי יעקב נפטר בחיי אביו
  15. ^ צבי הר שפר, העבר, שבט תשי"ד, גליון ב', עמוד 86, בכותרת: "ליובויץ , עיר מושב אדמו"רי חב"ד".
  16. ^ הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו, ISBN 9654932636, ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת - היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמור רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם (באוצר החכמה). וראו בספר "ליובאוויטש - העיירה של חב"ד" פרק י"א, עמודים 197–216, תשע"ז, כפר חב"ד; חנוך גליצנשטיין, 'ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש', תשמ"ו, כפר חב"ד, הוצאת ספרים קה"ת, עמודים 35–38 {באוצר החכמה)
  17. ^ עוד בחיי אביו החל לכהן כאדמו"ר מצ'רנוביל. נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסנגון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסוימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52). לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
  18. ^ א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקן היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתיים מהם בנות דודות שלו - נינות בעל התניא. לא ברור במאה אחוז מאיזה אשה נולדו איזה ילדים ולא ידועים במדויק שמותם. לכן לא הוכנסו לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא - מאשה אחת, ואברהם - מאשה שנייה.
    בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים בנות הדודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (ייד') (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (ב"המבשר": שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אשה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד"' קמינצקי, תשס"ד, עמוד 153)] – ועל אשה שהייתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד נכתב שאשתו מנישואיו השניים נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף
  19. ^ בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). פריט Q83736620 בוויקינתונים. בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112), נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ
  20. ^ א] חצר ליאדי פעלה במשך 43 שנים, עד שנת תר"ע. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
  21. ^ נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
  22. ^ א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי שלמה זלמן. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי שלום דובער מרציצה לנהוג באדמור"ות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי שמריה נח גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] מקורות: 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. אודות חצר קאפוסט ופתיחת פלג זה על ידי רבי יהודה לייב, ראו בבלוג "עונג שבת". אודות ניצני אדמורות אצל שמריה נח, ראו: עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג "מעין אדמורות בצר משרתו כבר העיר" - היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק-ק"ג.
  23. ^ נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג עמוד 30)
  24. ^ בנישואין ראשונים התחתנה עם רבי שניאור, בן דודה רבי יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
  25. ^ התחיל לכהן עוד בחיי אחיו, רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)
  26. ^
    1] מפקד עיריית אורשא, 27 אוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת ISBN 978-08266-5532-5
    2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, ‏בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר HebrewBooks
    3] לגבי שנות התחלת נשיאות ארבעת בני הצמח צדק: הקריאה והקדושה, שבט תש"ב, ניו יורק. עמוד ג (מדור: 'אגודת חב"ד טהעטיגקייט'). ולגבי התחלת נשיאות רבי לוי יצחק גוטרמן: בפרדס חב"ד גיליון 15 עמוד 122, עמרם בלוי
    4] יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
    5] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 - נדפס בתשע"א
    6] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980
    7] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ - תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
    8] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות - יום רביעי, י"ד כסלו תשע"ג
    9] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, ISBN 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
    10] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גיליון א'קא (1101) עמודים 111–122
    11] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמור"י חב"ד
    12] הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, הרבי שלי, מהדורה ראשונה בעברית, 2019,ISBN 9789655262565 בתחילת הספר, עמודים יד-טו (14-15)


תקופת חייו של הרב דובער שניאורי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן