רלב"ג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רלב"ג
תאריך לידה לועזי 1288
תאריך פטירה לועזי 1344 (בגיל 56 בערך)
מקום פעילות Flag of France (XII-XIII).svg צרפת
השתייכות ראשונים, אשכנז
חיבוריו מחוקק ספון, שערי צדק, מעשה חושב, חכמת התשבורת, מלחמות ה', פירוש על התנ"ך

רבי לוי בן גרשום[1]ר"ת: רלב"ג, ובכינויו הלועזי: מגיסטר ליאו הבריאוס) (12881344) היה פרשן המקרא, איש אשכולות, מדען, רופא, מהנדס, מתמטיקאי ומחשובי הפילוסופים היהודיים. פעל בחבל פרובאנס שבדרום צרפת.

רלב"ג היה בקיא במתמטיקה ובאסטרונומיה. הוא פיתַּח שני מכשירי תצפית אסטרונומיים משוכללים, ובשל כך זכה לשם בין מלומדי דורו. עניינו באסטרונומיה השפיע רבות על הפילוסופיה שלו. היו לו תרומות גם בתחום המתמטיקה. מחקריו באסטרונומיה זכו להערכה רבה ותורגמו ללטינית בפקודת האפיפיור קלמנס השישי, וכן קרוי על שמו מכתש בירח - המכתש Rabbi Levi. בספרו "מעשה חושב" (1321), הוכיח משפטים שונים בקומבינטוריקה, בהם חישוב מספר הצירופים והתמורות, ואף כתב הוכחות באינדוקציה מתמטית. כמו כן הוכיח את אחד השלבים להשערה שנקראה ברבות הימים השערת קטלן.

בשיטתו הפילוסופית הולך רלב"ג אחרי הרמב"ם ואריסטו, אך גם חולק עליהם בחריפות (למשל, הוא מבטל מכל וכל את תורת שלילת התארים המיימונית) ומעלה שורה של רעיונות מקוריים, חלקם יוצאי דופן במחשבה היהודית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי לוי נולד לאביו רבי גרשון, בעיר בניולס (Bagnols) אשר בלנגדוק, בצרפת ולאחר מכן התגורר בערים שונות בפרובינציה (אביניון, אורנוש ופירפינין). סבו הוא רבי לוי בן אברהם בן חיים הכהן מווילפראנש (Villefranche).[2] מקובל כי הוא היה גם נכדו של הרמב"ן דרך אביו, רבי גרשון בן רבי שלמה, שהיה חתנו של הרמב"ן.[3] אך היו שערערו על כך.[4]

הרלב"ג נפטר בו' באייר ה'ק"ד (1344),[5] ועל פי המסורת, נקבר בבית החיים בעיר מץ בצרפת. ככל הנראה עצמותיו הועברו מבית העלמין העתיק שבמץ.

הפילוסופיה של רלב"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מלחמות השם" מהדורה משנת 1480. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 4

בשאלת קדמות העולם נוקט רלב"ג עמדה חד משמעית לטובת התפיסה שהעולם נברא. הוא סבור שזמן עבר לעולם אינו יכול להיות אינסופי בגודלו, ועל כן חייבת להיות לו נקודת התחלה. עם זאת, הוא סבר שחומר גולמי (היולי) היה קיים תמיד והוא מה שקרוי "תוהו ובוהו", בניגוד לדעת הרמב"ם אשר סבר שהיה חידוש גמור. אפשר לראות בדעתו של הרלב"ג, כי החומר ההיולי היה קיים תמיד, דעה חדשה ביהדות בדבר קדמות ללא הגבלת זמן לכיוון העבר. הרלב"ג הקים עליו מתנגדים, בין היתר בשל דעה זו. בנוסף, הרלב"ג טוען בספרו "מלחמות השם" כי העולם נוצר יש מיש ולא יש מאין, דבר שסותר את העובדה שהעולם לא היה קדמון אפילו כפוטנציאל, ובהקדמתו לספר זה הוא מתנגד לדעת הרמב"ם שלפיה אין מקום לחקירה בנושא קדמות העולם.

רלב"ג היה מאמין נלהב באסטרולוגיה. הוא סבר שהעולם מתנהל על פי דטרמיניזם אסטרולוגי, ואילו הנביא הוא זה המסוגל להשיג את הידע האסטרולוגי, ולהסיק ממנו. מצד שני סבר הרלב"ג שחופש הבחירה של האדם אינו כפוף לדטרמיניזם אסטרולוגי. לא רק זאת, אלא שלא ייחס לידיעה האלהית את ידיעת הפרטים, שהרי ידיעה כזו תפגום ביכולת הבחירה החופשית של הפרט. דעה זו של הרלב"ג נראית כחריגה ביהדות, אף שהיו הוגים נוספים, כרבי רפאל בירדוגו, שסברו כך ואף מצאו לדעה זו סימוכין בדברי הגמרא במסכת ראש השנה יח. "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: וכולן נסקרין בסקירה אחת. אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא: "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". מאי קאמר? אילימא הכי קאמר, דברנהו לכולי עלמא ומייחד לבייהו כהדדי, והא קא חזינן דלאו הכי הוא. אלא לאו הכי קאמר: היוצר רואה יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם". וניתן להתאימם עם השיטות של בעלי הנסתר והקבלה (ראה רמ"ע מפאנו מאמר הנפש ח"ב פרק ו). הרב קוק בספרו "אורות הקודש", מלמד זכות על שיטת הרלב"ג[6].

ההשגחה, בעיני רלב"ג, היא שינוי ההתנהגות לכזו שהכוכבים מנבאים לה תוצאה טובה. התוצאה הסופית היא שאדם המיטיב את דרכיו, יוטב לו. גם הנס פירושו יכולתם של אדם או קיבוץ אנשים להתאים את התנהגותם לכזו, שעל פי מנהג הכוכבים, צפויה להיות מתוגמלת בנס. עם זאת, צמצם הרלב"ג בפרשנותו את מושג הנס המקראי (אירוע "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" של ספר יהושע, לא כלל לדעתו כל שינוי במהלך השמש. הנס היה שבני ישראל הספיקו בזמן קצר מלאכה שבדרך כלל נדרש לה זמן מרובה).

בספרו "מלחמות השם" מבטא הרלב"ג בחריפות את דעתו על כך שהמנהיג והאחראי על העולם הוא "השכל הפועל" ואילו האל אינו משפיע באופן ישיר על העולם אלא על ידי אמצעי, דהיינו, השכל הפועל. תפישה זו גודרת את כל הפעולות הנעשות בעולם זה על ידי הטבע, שכן השכל הפועל, שמוגבל על ידי חוקים מסוימים, הוא המשפיע על עולם הזה. מחלוקת זו באה לידי ביטוי באופן ההשגחה, בהסבר לנסים ובדרכי הנבואה (בעוד שהרמב"ם טוען שאדם צריך תנאים מסוימים כדי שתחול עליו הנבואה, בנוסף לרצון האלוהי להשפיע על אדם זה את השפע, טוען הרלב"ג שמספיקים התנאים הנזכרים בלבד, ללא שום רצון אלוהי - פעולות מסוימות יגררו בהכרח תוצאות מסוימות).

בשאלת הישארות הנפש נוקט רלב"ג עמדה אריסטוטלית שכלתנית אופיינית. רק המרכיב השכלי שבנפש האדם נותר, ואילו מרכיביו האחרים נעלמים. עם זאת, הוא טוען שמכיוון שהתפיסה השכלית היא אינדיווידואלית, הישארות כזו של הנפש היא הישארות פרטית.

יחס הרלב"ג לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרציונליזם של רלב"ג הביא אותו להביע דעות מזלזלות לגבי מעמד האישה, שאותה, בהשפעת השקפות אריסטוטליות, הוא תיאר כמי שנמצאת בדרגת ביניים בין האדם לבין החיות[7].

אברהם גרוסמן בספרו והוא ימשול בך? ליקט מתוך משנת הרלב"ג כמה נקודות העוסקות במקומה של האישה במשפחה ובחברה. בניתוח הדברים מעלה גרוסמן כי הרלב"ג נקט עמדה ביקורתית כלפי האישה והרחיק לכת בדרכו זו יותר מרוב חכמי ישראל שנמנו עם הזרם הפילוסופי (אברהם גרוסמן מציע אף עמדה לפיה היו הפילוסופיים היהודיים אלו אשר הביעו את המסרים הקשים ביותר בגנות נשים). רלב"ג כתב בנוגע לנחיתות האישה: "׳אישה כי תזריע וילדה זכר - הנה הקימה התורה להזכיר היולדות זכר כי הוא היותר נכבד"[8], בנוגע לנזקים שהיא גורמת בזמן הווסת: "אם תסתכל בה באישה בעת ויסתה, יראה בה כתם דם, ישאר רשומו בה זמן מוחש - ואלו האדים יתכן שימיתו קצת האנשים בהיותם ארסיים להם"[9].

עמדה חמורה כלפי נשים מביע רלב"ג בדיוניו על פרשת הבריאה, כך הוא כותב על בריאת האישה: "שנקבת האדם תתיחד מבין שאר נקבות בעלי החיים, שהיא נבראת לעבודת הזכר כדי שישלם לו הפנאי להשתדל במושכלות, להגיע אל הצלחתו. ואולם נקבות שאר הבעלי חיים לא ימצא בהם זה היתרון"[10]. עוד הוא כותב, בפירושו לספר בראשית, על הסברו לשם 'חוה' שנתן האדם לאשתו לאחר האכילה מעץ הדעת. רלב"ג מפרש זאת מלשון ׳חיה׳, דהיינו ביטוי לקרבתה לבעלי החיים.

עוד דעות שהביע רלב"ג, בהתבססו על הכתובים: אין האישה רשאית לעשות דבר בלא הסכמת בעלה, היא אינה יכולה לעמוד בבית דין, אסור לבעלה לצאת לצבא מפני שאז תבגוד בו. הוא אף פירש את מעשה פילגש בגבעה כמקרה הבא להוכיח, בין היתר, ש"ראוי לאשה שלא תטה מאישה ללכת מאתו, אבל ראוי לה לסבול דבריו ותוכחתו ותטה אל כל אשר יחפץ"[11].

אף לעניין המשגל ראה הרלב״ג בנטייה והמשיכה אחר האישה כמאפיין ראשי לרֶשע, וכך ביאר בדברי קהלת[12]: "ומצאתי היותר מגונה במיני הרשע, ההימשך אל האישה, כי ענינה מר ממוות."[13]

היחס לרלב"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלא כהוגים נועזים אחרים, כמו רבי יוסף אבן כספי ויצחק אלבלג, לא הוצא רלב"ג מחוץ לתחומה של היהדות המסורתית. אומנם ספרו "מלחמות השם" זכה לכינוי "מלחמות בהשם", בידי מתנגדיו, אבל בסופו של דבר הוא זכה להערכה רבה. פרשנותו על התנ"ך מצוטטת עד עצם היום הזה בספרות הלכה ומחשבה (במיוחד אהוד פירושו למשלי כ"ט י"ח, המתפרש כהתקפה על אפשרות קיומו של מוסר טבעי שאינו מוסר התורה). בין המתבטאים בחריפות כלפיו נמצא הריב"ש, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, שכתב עליו: והחכם רבי לוי ז"ל ... גם הוא היטו את לבבו אותן החכמות הרבה מדרך האמת, והפך דעת הרב רבינו משה ז"ל בקצת עניינים ... כתב דברים שאסור לשומעם ...".[14] כמו כן רבי יהודה מוסקאטו מביא מפרקי ר' ברכיאל (שהיו תחת ידו [15]), מקובל שחי במאה הארבע-עשרה, כי "דברי הרמב"ם קרובים אל האמת יותר מן השקר, דברי הרלב"ג קרובים אל השקר יותר מן האמת, ודברי ה"ר יהודה הלוי (הכוזרי) כולם אמת".[16] עם זאת מסופר שכאשר שמע פעם הגאון מווילנה דברים בגנותו של הרלב"ג הגיב באומרו: "הלוואי ואשב לצידו בגן עדן"[דרוש מקור].

ספריו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושו למקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפירושו למקרא משלב הרלב"ג את הידע הנרחב שלו בפילוסופיה, במתמטיקה ובאסטרונומיה, אולם במיוחד בולט העיסוק הנרחב בתחום ההלכתי. בפירושו מנסה לחבר הרלב"ג בין מדרשי ההלכה ומסורת התורה שבעל פה לבין פשוטם של הפסוקים, וכן מקדיש מקום רב לפסיקת ההלכה. רלב"ג מחלק את פירושו לשלושה חלקים: ביאור המילים, ביאור דברי הפרשה והתועלות, שהן סיכום והפקת לקחים בעיקר בדעות, במידות ובמצוות. בפירושו למקרא מפנה רלב"ג פעמים רבות לספרו הפילוסופי "מלחמות ה'". פירושו של הרלב"ג לתורה היה בתקופתו אחד הפירושים הפופולריים לתורה, ועדות לכך הדפסתו כבר בעשור הראשון לדפוס העברי (מנטובה רל"ו). למרות הפופולריות הרבה לה זכה הפירוש, לא הוכנס פירוש הרלב"ג במהדורת מקראות גדולות בבית הדפוס של דניאל בומברגי בונציה, אך נדפס שם כספר נפרד בשנת ש"ז. פירושיו לחלק מספרי המקרא נכללו במהדורת "מקראות גדולות" של שלמה נטר ובמהדורות המבוססות עליו. בדורנו הודפס הספר במספר מהדורות מחודשות:

פירושו לשיר השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושו של רלב"ג על שיר השירים ייחודי אף הוא. רוב רובם של חכמי ישראל פרשו את שיר השירים כשיר אהבה בין עם ישראל לה', ואילו רלב"ג מפרש את שיר השירים כטקסט שמטרתו היא אפיסטמולוגית; לדעתו, שיר השירים מסביר לקורא אותו כיצד יש לגשת למציאות ובאילו כלים עלינו לחקור אותה. לשיטתו, שיר השירים כתוב כמחזה שמשתתפות בו שלוש ישויות בשתי שיחות. דו-שיח אחד הוא בין השכל ההיולי לבין כוחות הנפש, ודו-שיח שני הוא בין השכל ההיולי לשכל הפועל. יש חוקרים הרואים את פירושו לשיר השירים כחלק מן הפולמוס בשאלת לימוד הפילוסופיה - האם ראוי ללמוד פילוסופיה, מיהו הראוי ללמוד, ובאיזה גיל.

עבודות במתמטיקה ואסטרונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1321 כתב הרלב"ג ספר בשם "מעשה חושב" בהקשר לפעולות חשבון, כולל שורש ריבועי ושורש שלישי, זהויות אלגבריות, סכומי סדרות חשבוניות, מקדמים בינומיים וזהויות קומבינטוריות שונות. בשנת 1341 הוא כתב ספר בשם "חכמת התשבורת" (על סינוסים, מיתרים וקשתות) בנושא טריגונומטריה כולל הוכחת משפט הסינוסים וטבלאות סינוסים בדיוק של 5 ספרות. שנה מאוחר יותר הוא כתב ספר פרושים על ספרי אוקלידס.

הרב ד"ר נחום רבינוביץ' טען שהרלב"ג היה "הכותב הראשון שהשתמש באינדוקציה באופן שיטתי, ושהכיר בה כהליך מתמטי נפרד". לוי בן גרשום כתב כמה ספרי הערות על "יסודות" של אוקלידס; בספר "מעשה חושב" (1321) הוא באר את הספרים השביעי, השמיני והתשיעי של אוקלידס, והוכיח תוצאות קומבינטוריות משל עצמו. לשיטה של עלייה צעד אחר צעד ששימשה אותו בהוכחות הוא העניק את השם העברי "הדְרגה". רבינוביץ' הציע שהרלב"ג יכול היה לשאוב את רעיונותיו מפירושו של שבתאי בן אברהם דונולו (913-970) לספר יצירה, שמנה תמורות והסביר כיצד לחשב (רקורסיבית) את מספר התמורות של 3 עצמים מזה של 2 עצמים, של 4 מזה של 3, של 5 מזה של 4, וכן הלאה, עד לתמורות של 7 עצמים (אותן הוא מנה אחת לאחת)[דרוש מקור].

לרלב"ג מיוחסת המצאתו של מכשיר המדידה מטה יעקב, ששימש נווטים בלב ים כארבע מאות שנים.[17]

הוא עשה תצפיות של ליקוי ירח בשנת 1337 וליקוי חמה בשנת 1335.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Charles Touati,La pensée philosophique et théologique de Gersonide,éditions de Minuit, Paris 1973
  • יוסף שצמילר, הרלב"ג וקהילת אוראנז' בימי חייו, מחקרים בתולדות עם-ישראל וארץ-ישראל ב (תשלב) עמ' 111-126; הנ"ל, שם ג (תשלה) 139-143.
  • אברהם בן עזרא, עיונים בחכמת הרלב"ג, מבוא ופרקי פרשנות וביאורים על התורה לפי סדר פרשיות השבוע, תוך הסתמכות על כתבי הרלב"ג, הוצאת "קרטוב" תשס"ז.
  • ר' לוי בן גרשום, פירוש לשיר השירים, ההדיר מנחם קלנר, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן
  • אסתי אייזנמן, "עקרונות חברתיים ומדיניים במשנתו של הרלב"ג", בתוך: בנימין בראון, מנחם לורברבוים, אבינועם רוזנק, ידידיה צ' שטרן (עורכים), על דעת הקהל - דת ופוליטיקה בהגות היהודית, מרכז זלמן שזר, 2012, עמ' 347-319.
  • אברהם גרוסמן, ״והוא ימשול בך? האשה במשנתם של חכמי ישראל בימי הביניים״, בהוצאת מכון מנדל והאוניברסיטה העברית בירושלים, 2011. עמ׳ 439-462

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנם, בתשובות רבי יצחק לאטיש נמצא תשובה יחידה החתומה "לוי ב"ר צבי גרשון ג' שבט ה"א ק"ג" אולם ביתר המקומות פתח או חתם את דבריו במילים "אמר לוי בן גרשום".
  2. ^ פירוש רלב"ג עה"ת, כי תשא, שו"ת תשב"ץ ח"א, סי' קל"ד.
  3. ^ רבי אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, ורשה, תרל"ד, עמ' 150 סוף הטור השמאלי; רבי דוד קונפורטי, קורא הדורות, פרק ג, עמ' 34 (סוף הטור הימני), 44 (תחילת הטור השמאלי) ו-48 (תחילת הטור הימני), במהדורת פיוטרקוב, תרנ"ה; רבי יחיאל היילפרין, האלף השישי, ה"א צ"ח, ורשה, תרל"ז, עמ' 228; סדר הדורות, החיד"א, שם הגדולים, מערכת גדולים, אות ג [טו]; מערכת ספרים אות ש [קט], בשם ספר סדר הדורות.
  4. ^ ראה מאמרו של קלמן שולמן, הודפס בהקדמה לספר "שערי צדק" שהודפס בירושלים, תרמ"ד, בהסכמת רבני ירושלים, עמ' 3 מעמודי ההקדמה; סיני, גיליון מז, עמוד עד.
  5. ^ ראה סיני, גיליון מז, עמוד עד.
  6. ^ אורות הקודש ח"ב תקמט: "הפילוסופיא הייתה מעולם נוטה להכרתה של ההשגחה הכללית, והיא רחוקה ביסודה מנטייה אל ההכרה של ההשגחה הפרטית, שבה מתגדרת בייחוד הדת. אבל בשרשם של דברים מתרכזות הנטיות הללו, הנראות מתנגדות זו לזו, למרכז אחד. ההשקפה החודרת תדין, שכל עיקר המושג של הפרטיות אין לו מעמד אמיתי מצד עצמו. האמת העליונה היא מתארת לנו את הכלל, בחטיבה אחת, כל מה שנראה לנו פרטי, איננו באמת כי אם הופעה אחת מהכלל המאוחד. וזה הוא דבר ברור, שההשגחה האלהית מתקשרת היא עם האמת העליונה, וביסודה אין לנו כלל מושג של פרטיות. אבל ההשגחה הכללית הזאת הרי היא יותר חודרת אל כל הפרטים כולם, שהם מצד חשכנו מתתארים לפרטיותם, מכל מין השגחה פרטית שאפשר להעלות על הדעת. הצד החלוש שהתערב בהסברתה של הפילוסופיא ביחושה אל תיאור ההשגחה, הוא רק מה שחשבה, שבמקום שהיא מדברת מהשגחה כללית, יש מקום לפרטים במציאות, אלא שהם יוצאים מחוץ לשטתה של ההשגחה. וזהו דבר בדוי ומוכחש מעיקר היסוד של עומק הטהרה הפילוסופית. וזאת הנטייה בעומק אמתתה הייתה נטיתו של הרלב"ג, בצדדו כל כך להסביר את התוכן של ההשגחה לצד הכללות, ומוצל הוא אותו צדיק מעון, של סילוק השגחה מפרטים. ההבנה של השגחה כללית וידיעה כללית שבפילוסופיה, כלפי מעלה, מיוסדה היא על עומק הדעת, שעצמיות הפירוד לפרטים היא הכרה מוטעית, מצד הכהות שבהכרת הברואים, גם העליונים שבעליונים. אבל האמת הוא, שהמצוי כולו הוא כלל גדול, ואם כן כלפי מעלה, שמוארה שם האמת הבהירה, ההשגחה והידיעה היא באמת כללית"
  7. ^ פירוש הרלב"ג לבראשית ג', כ'.
  8. ^ רלב"ג, פירוש רלב"ג לספר ויקרא, מקראות גדולות, הכתר, עמ' קפב-קפה
  9. ^ רלב״ג, פירוש רלב״ג לשמות, מקראות גדולות, הכתר, עמ' תד׳
  10. ^ רלב״ג, פירוש הרלב״ג לבראשית, מקראות גדולות, הכתר, עמ' 37
  11. ^ רלב״ג, התועלות לספר שופטים, מקראות גדולות, הכתר, עמ' 180
  12. ^ מגילת קהלת, פרק ז', פסוק כ"ו.
  13. ^ רלב״ג, פירוש הרלב״ג למגילות- קהלת, לא ידוע, עמ' מח׳
  14. ^ שו"ת הריב"ש, סוף סי' מה.
  15. ^ רבי חיים מיכל, אור החיים, פרנקפורט מיין, תרנ"א, מס' 644 אות א, עמ' 298.
  16. ^ רבי יהודה מוסקאטו, ספר הכוזרי עם פירוש קול יהודה, וילנה, תרס"ה, פתיחה, סוף אות ג, עמ' 12.
  17. ^ ראה Jacob's Staff
  18. ^ ראה לעיל בפרק ביוגרפיה.
  19. ^ רלב"ג על התורה, פרשת כי תשא, שו"ת תשב"ץ חלק א, סימן קלד.
  20. ^ ראה לעיל בפרק ביוגרפיה.
  21. ^ ראה בשו"ת תשב"ץ חלק א, סימן קלד ובהגהה שם (בטור הימני, בתחתיתו). וראה עוד בהגהה שם פרטים נוספים על המשפחה. ראה גם בספר התורה והחכמה עמוד 200, בטור הימני.
תקופת חייו של הרב רלב"ג על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן