רמי טריף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משתמש:Sami.Tar/טיוטה)
רמי טריף
رامي طريف
Rami Tareef
Rami Tareef
לידה 1980 (בן 44 בערך)
ג'וליס, ישראל
לאום ישראלישראל ישראלי
מקום לימודים בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, אוניברסיטת ציריך לאמנויות, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
תחום יצירה עיצוב, אמנות, קראפט אקספרימנטלי, אוצרות
פרסים והוקרה פרס אות העיצוב (2013), פרס שרת התרבות והספורט בתחום העיצוב (2017)
https://www.facebook.com/rami.tareef.7

רמי טריףערבית: رامي طريف, באנגלית: Rami Tareef; נולד ב-1980 בג'וליס) הוא מעצב, אמן, אוצר, מרצה וחוקר עיצוב ישראלי. כיום משמש כאוצר המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל, ירושלים[1][2] ומרצה בכיר במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, מכהן כחבר מן המניין במועצה הישראלית לתרבות ואמנות[3] ומשמש בה כיו"ר המדור לתרבות הדרוזית והצ'רקסית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריף נולד בכפר הדרוזי ג׳וליס בגליל ב-1980, אביו נביל היה מורה למקצועות טכנולוגיים ואמו עקרת בית. את לימודי התיכון סיים במחזור הראשון בתיכון מקיף ג׳וליס במגמה ריאלית.

טריף גדל בג'וליס למשפחה בת שמונה נפשות, אביו היה מורה לחינוך מקצועי וטכנולוגי ולימד במספר בתי ספר באזור. כילד הושפע מאביו ולמד ממנו את התשוקה לחומר, למלאכה ולטכנולוגיה. מגיל צעיר הביע עניין רב באמנות וביצירה. כל אלה סללו את דרכו ללימודי העיצוב בבצלאל.

בשנת 2007 החל את לימודיו במחלקה לעיצוב תעשייתי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ובאוניברסיטת ציריך לאמנויות וסיים אותם בשנת 2011. עם סיום לימודיו בבצלאל התקבל לתוכנית היוקרתית למעצבים d-vision של חברת כתר פלסטיק, שהקים וניהל המעצב עזרי טרזי. במסגרתה זכה במלגה לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל.

במהלך לימודיו בבצלאל החל לעסק במפגש בין עיצוב עכשווי למלאכה מסורתית בתוך ההקשר התרבותי בו גדל. הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט בפרויקט הגמר שלו Craft oriented Design,[4] שזכה בבצלאל בפרס ע"ש פנחס ספיר לפרויקט גמר מצטיין בשנת 2011 וקיבל חשיפה והערכה רבה בארץ ובחו"ל. הפרויקט זכה בין היתר בפרס חדשנות בתחום הריהוט במסגרת יריד המלונאות הבינלאומי בפריז Equip'Hôtel באותה שנה, ופרס אות העיצוב לפרויקט עיצוב מצטיין בשנת 2013. בשנת 2012 פותח לסדרת רהיטים מסחרית בינלאומית עבור המותג Gaga&Design.

בשנת 2011 הקים את הסטודיו לעיצוב ״רמי טריף סטודיו״ ועסק בו בפיתוח ועיצוב מוצרים ופרויקטים בתחום הריהוט, הפלסטיקה והתעשייה, לצד יצירתו ופעילותו האמנותית בתחום העיצוב. בין השנים 2011 עד 2013 עבד כמעצב מוצר בחברת כתר פלסטיק ולאחר מכן סיפק לה שירותי עיצוב מוצר כמעצב חיצוני.

לאחר סיום לימודיו שילב בין הפרקטיקה של העיצוב התעשייתי ליצירה האישית והמשיך להעמיק בדיאלוג בין עיצוב עכשווי למסורות חומריות מתוך תפיסה דיאלקטית של התחדשות לעומת שימור בתרבות המיעוט. הוא זכה להערכה רבה על הישגיו האמנותיים שזיכוי אותו בפרסים, ועבודותיו הוצגו בעשרות תערוכות בארץ ובעולם.

החל משנת 2013 לימד את תחום העיצוב, במחלקות לעיצוב ולארכיטקטורה במספר אקדמיות בארץ, ביניהם מכללת שנקר. כיום משמש כמרצה בכיר במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.[5]

הישגיו האמנותיים זכו להערכה רבה ועבודותיו הוצגו בעשרות תערוכות בארץ ובחו"ל, פורסמו במאות אתרים ומגזינים לעיצוב בעולם, נכללו בספרים רבים ונלמדים בתוכניות הלימוד. בשנת 2016 הציג תערוכת יחיד בבית האמנים ירושלים שעסקה בין היתר בהתפתחות מעמדה של האישה הדרוזית בישראל והביטויים לכך בתרבות החומרית, החזותית ובמסורת. בשנת 2017 זכה בפרס שרת התרבות והספורט בתחום העיצוב[6] והיה לערבי הראשון שמקבל את הפרס.

בשנת 2019 אצר את תערוכה הִתהַוּוּת: זהות בין הפרטי לקולקטיבי בעיצוב עכשווי בישראל, במרכז אומניות וגלריה ע"ש אפטר ברר - מעלות תרשיחא, דרכה ביקש להרחיב את ההסתכלות על ביטויים של זהות ומקומיות בעיצוב הישראלי והמקומי לאורך שלושה דורות של מעצבים.

בשנת 2020 מונה לאוצר המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל, ירושלים, ומשמש בתפקיד זה עד היום.

בשנת 2021 מונה לחבר מן המניין במועצה הישראלית לתרבות ואמנות[7] ומשמש בה בין היתר כיו״ר המדור לתרבות דרוזית וצ׳רקסית.

בשנת 2023 אצר את התערוכה "מעצבים בערבית" (مصمّمون بالعربيّة) במוזיאון ישראל, ירושלים שהוקדשה לראשונה בישראל לעיצוב עכשווי מקומי של מעצבים מהחברה הערבית בישראל. דרכה ביקש לשים זרקור על מגמה חדשה בעיצוב המקומי שהחלה בעשור האחרון בעקבות כניסתם של צעירים רבים מהחברה הערבית ללימודי העיצוב באקדמיות המקומיות. בתערוכה הוצגו עבודות של ארבע מעצבות ומעצב צעירים שעוסקות במורכבויות הזהותיות ובסוגיות החברתיות שמעסיקות את בני דורם בחברה הערבית.

על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריף עוסק ביצירתו בעיקר בעיצוב, כפרקטיקה וכמכלול מתודולוגי לחקר, שימור וחידוש התרבות החומרית של המיעוט הערבי והדרוזי בתוך ההקשר המקומי בפרט והגלובלי בכלל. עבודותיו הן השתקפויות של הזהות הפרטית והקולקטיבית שלו למול ההשפעות ויחסי הגומלין המתקיימים בין זהות זו לבין תרבות ההגמוניה הישראלית ותרבות הצריכה הגלובאלית. ביצירותיו מציב את השינוי כיסוד לשימור עצמו, מתוך תפיסה ששימור תרבות חומרית במובנו הקונסרבטיבי יוביל בהכרח לאיבוד מושאו וניתוקו מחיי היומיום של החברה והפרט.

תפיסתו "שימור דרך שינוי", מבקשת להעמיד את העיצוב כמערכת הגות שיטתית היוזמת ומכילה, בו זמנית, התפתחות תהליך דיאלקטי בין חדש וישן בשדה החומרי המאותגר של תרבות המיעוט. הניגודים המובנים בתפסיה זו מיושבים כסינתזה דרך חפצים היברידים המבקשים ליצור הזדהות של הדור החדש וגאווה של הדור הישן בתרבותם. הדיאלוג בין מזרח למערב נוכח קבוע בעבודותיו ומתוכו נולדים חפצים המבוססים לעיתים על מסורות ומלאכות נשיות וגבריות, הטעונים בתכנים, ערכים ומסרים חברתיים ופוליטיים. תפיסה זו רואה במעצב סוכן שינוי חברתי המבקש לעדכן את המסורתי ולהפכו לרלוונטי ועכשווי ושואלת על מהות תפקידו בחברת מיעוט.

מבחר עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011 - Chic Art Fair, פריז, צרפת
  • 2012 - Design Bonanza, שבוע העיצוב מילאנו, איטליה
  • 2012 - Soft Comfort, שבוע העיצוב מילאנו, איטליה
  • 2012 - קומפלאסטיקה, מוזיאון העיצוב חולון, ישראל
  • 2012 - Super Design Gallery, שבוע העיצוב לונדון, בריטניה
  • 2012 - Equip'hotel Paris, פריז, צרפת
  • 2012 - Side Effects, שבוע העיצוב ירושלים, ישראל
  • 2013 - IMM Cologne Fair, קלן, גרמניה
  • 2013 - צבע טרי, ת"א, ישראל
  • 2013 - Docks en Seine, שבוע העיצוב פריז, צרפת
  • 2013 - Crossover, שבוע העיצוב בודפשט, הונגריה
  • 2013 - Design 2013, MAK Museum, וינה, אוסטריה
  • 2014 - Special Edition, Pesch Gallery, IMM Cologne Fair, קלן, גרמניה
  • 2014 - קיפולים, מוזיאון העיצוב חולון, ישראל
  • 2015 - Gathering - domestic craft to contemporary design, שבוע העיצוב מילאנו, איטליה
  • 2016 - Creative Roughness, טייפה - בירת העיצוב 2016, טייוואן
  • 2016 - אונומטופאיה - תערוכת יחיד, בית האמנים ירושלים, ישראל
  • 2017 - מיקום חדש: חפצים ישנים, יצירות חדשות, המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים, ישראל
  • 2017 - איים - הפרויקט הבינלאומי, שבוע העיצוב ירושלים 2017, ישראל
  • 2017 - הונא והונאק, תערוכה זוגית, יחד עם אמירה זיאן גלריה שיתופית כברי, קיבוץ כברי, ישראל
  • 2018 - Israel - 70 Years of craft and Design, Mingei Museum, סן דייגו, ארה"ב
  • 2018 - Passione Italiana, Cube Design Museum, לימבורג, הולנד
  • 2018 - Spring Show, Mint gallery, לונדון, בריטניה
  • 2018 - חמסה חמסה חמסה, המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים, ישראל
  • 2018 - פרו ג'רוזלם, שבוע העיצוב ירושלים, ישראל
  • 2018 - בת 70 - אוצרות מוזיאוני ישראל, הכנסת, ירושלים, ישראל
  • 2018 - Exposes Nerves, London Design Biennale, בריטניה
  • 2018 - המרחב השלישי,[8] בית הגפן, חיפה, ישראל
  • 2019 - Passione Italiana, Museum of Design Atlanta, אטלנטה, ארה"ב
  • 2019 - תקווה, מוזיאון ראשון לציון, ישראל
  • 2019 - שפת התכשיט, המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים, ישראל
  • 2019 - חוט השני, בית האמנים אשדוד, ישראל
  • 2020 - כסא.שולחן.בית.ספר, הגלריה לאמנות אורנים, קרית טבעון, ישראל
  • 2020 - הבינאלה לאמנות ועיצוב תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל ת"א, ישראל
  • 2021 - קפה מזרח ומערב,[9] המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים, ישראל

אוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפריל 2019 - מאי 2019 - הִתהַוּוּת: זהות בין הפרטי לקולקטיבי בעיצוב עכשווי בישראל,[10][11] מרכז אומניות וגלריה ע"ש אפטר ברר - מעלות תרשיחא [קטלוג]
  • נובמבר 2022 - יוני 2023 - מוניו גיתאי וינרויב: מחשבות אדריכליות,[12] בית טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים (עם תמנע זליגמן) [קטלוג]
  • יולי 2023 - יוני 2024 - מעצבים בערבית,[13] מוזיאון ישראל, ירושלים [חוברת]
  • אפריל 2024 - אוקטובר 2024 - הקיסר והדבורים, אמן אורח: טומאש ליברטיני,[14][15][16] מוזיאון ישראל, ירושלים (עם דודי מבורך)

פרסים, מענקים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הִתהַוּוּת: זהות בין הפרטי לקולקטיבי בעיצוב עכשווי בישראל[19] (עבר, אנג, ערב), מרכז אומניות וגלריה ע"ש אפטר ברר - מעלות תרשיחא, 2019
  • מוניו גיתאי וינרויב: מחשבות אדריכליות[20] (עבר, אנג), מוזיאון ישראל, ירושלים, 2022
  • מעצבים בערבית[21] (עבר, אנג, ערב), מוזיאון ישראל, ירושלים, 2023

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנשי צוות במוזיאון ישראל, ירושלים, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים
  2. ^ יובל סער, רמי טריף מונה לאוצר המחלקה לעיצוב ולאדריכלות במוזיאון ישראל, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2020-01-09
  3. ^ בעלי תפקידים במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, באתר משרד התרבות והספורט
  4. ^ Craft oriented Design, Dezeen.com
  5. ^ טריף רמי, באתר המרכז האקדמי ויצו חיפה, ‏2020-10-02
  6. ^ פרסום שמות הזוכים בפרסי האומנות הפלסטית לשנת 2017, באתר משרד התרבות והספורט
  7. ^ בעלי תפקידים במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, באתר משרד התרבות והספורט
  8. ^ המרחב השלישי, באתר בית הגפן
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    קפה מזרח ומערב, באתר המוזיאון לאמנות האסלאם
  10. ^ הִתהַוּוּת: זהות בין הפרטי לקולקטיבי בעיצוב עכשווי בישראל, באתר מרכז אומניות וגלריה ע"ש אפטר ברר - מעלות תרשיחא
  11. ^ יובל סער, רמי טריף שומר על אופטימיות בפוליטיקת הזהויות של עולם העיצוב, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2019-04-04
  12. ^ מוניו גיתאי וינרויב: מחשבות אדריכליות, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים
  13. ^ מעצבים בערבית, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים
  14. ^ הקיסר והדבורים, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים
  15. ^ חסון, ניר (2023-06-25). "עשרות אלפי דבורים יצרו מחדש בירושלים את פסלו של הדריאנוס". הארץ. נבדק ב-2024-04-24.
  16. ^ Hasson, Nir (2023-06-29). "Bees recreated one of the world's most important sculptures in Jerusalem". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2024-04-24.
  17. ^ פרסום שמות הזוכים בפרסי האומנות הפלסטית לשנת 2017, באתר משרד התרבות והספורט
  18. ^ חגית פלג רותם, הוכרזו הזוכים בפרסי משרד התרבות לאמנות ועיצוב לשנת 2017, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2017-12-26
  19. ^ הִתהַוּוּת: זהות בין הפרטי לקולקטיבי בעיצוב עכשווי בישראל, באתר מרכז אומניות וגלריה ע"ש אפטר ברר - מעלות תרשיחא
  20. ^ קטלוג התערוכה מוניו גיתאי וינרויב: מחשבות אדריכליות, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים (חנות המוזיאון)
  21. ^ מעצבים בערבית, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים