אמירה זיאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמירה זיאן
أميرة زيّان
Amira Ziyan
לידה 16 באוקטובר 1977 (בת 46)
ירכא, ישראל ישראלישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.amira-ziyan.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמירה זיאן (בערבית: أميرة زيّان; נולדה ב-16 באוקטובר 1977) היא אמנית צילום דרוזית ישראלית ומורה לאמנות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיאן נולדה בכפר הדרוזי ירכא למשפחה מסורתית. שני הוריה היו דתיים. אביה קאסם, היה בעל מפעל לבטון ואמה ג'מילה עקרת בית. לזיאן שבעה אחים ושלוש אחיות.[1] בתיכון למדה במקיף אחווה ירכא. בילדותה הוטלו עליה איסורים רבים בתור אישה, אך למרות האיסורים החליטה ללמוד השכלה גבוהה.[2]

בשנת 1999 סיימה לימודים כהנדסאית כימיה תעשייתית במכללה האקדמית גליל מערבי בעכו. ב-2003 קיבלה תעודת הוראה במנהל ממכללת ויצו בחיפה, אך לא עבדה בתחום.

ב-2004 עבר אביה אירוע מוחי. אחיה, בעל מעבדה לפיתוח תמונות, נאלץ להחליף את האב במפעל הבטון, וביקש ממנה לעזור לו בחנות הצילום. העבודה בחנות הצילום עוררה אותה להתעניין בתחום ולהתקדם בו. ב-2007 החלה ללמוד תואר ראשון בחוג לאמנות ובחוג לצרפתית באוניברסיטת חיפה, אותו סיימה ב־2010. היא המשיכה ללימודי תואר שני באמנות מאוניברסיטת חיפה, אותו סיימה ב-2012.[3]

במהלך לימודיה האקדמיים התבלטה בתחום הצילום וזכתה בפרסים ובמענקים, ביניהם מענק על שם האמן סער עפרוני לשנת 2008, פרס שפילמן לסטודנטים לצילום ממכון שפילמן בתל אביב בשנת 2009, ופרס על הישגים גבוהים בעבודת גמר מטעם ידידי אוניברסיטת חיפה לשנת 2010. לאחר סיום לימודיה המשיכה לעסוק בתחום הצילום. היא זכתה להערכה רבה על הישגיה האמנותיים וזכתה בפרסים, ביניהם פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית מטעם משרד התרבות והספורט לשנת 2017[4][2], ציון לשבח על שם בקי דקל בעמותה לחקר הנשים והמגדר לשנת 2020, פרס אוסקר הנדלר מקיבוץ לוחמי גיטאות 2022 ועוד.

עבודותיה נכללות באוספים כמו כנסת ישראל,[5] מוזיאון חיפה לאמנות,[6] הגלריה לאמנות אום אל-פחם, קרן אלכסנדר טוצק במינכן, וכן באוספים פרטיים בישראל ובעולם.

מאז שנת 2013 היא מלמדת אמנות בחטיבת הביניים אלרואיא בירכא, הכפר בו היא חיה. ב־2022 פתחה סטודיו עם גלריה משלה בכפר.

בין השנים 2012 ל-2024 הייתה חברה בגלריה שיתופית יהודית ערבית בכברי.

על יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיאן עוסקת בעיקר בצילום מבוים עם דגש על פורטרטים של דמויות ויצירת פורטרטים על ידי הצבת חפצים ויצירת סביבות אשר הדמויות נעדרות מהן. בצילומיה היא מרבה לתעד נשים מתוך החברה הדרוזית העכשווית. בעבודותיה עוסקת זיאן בנושאים הקשורים לזהות חברתית-תרבותית בחברה הדרוזית ולסוגיה המגדרית-נשית במציאות הסובבת אותה. בעבודותיה של זיאן ניתנת עדיפות גבוהה לשאלות המעמידות במרכזן את המושג "תרבות" כקטגוריה אסתטית לבחינה ולהבנה של החברה שבה היא פועלת. המרחב האמנותי והאסתטי מזמן אפשרות לפיוס בין הטבע לאנושות ומפַנה מקום לקולות שלא ניתן להם ביטוי במרחבי שיח אחרים.[7]

בתערוכה על "בטון חשוף" שהוצגה בגלריה כברי ב-2016, הציגה זיאן 12 צילומים בפורמטים שונים. בסדרת צילומים מוקפדים ומבוימים כשהיא נוכחת, נעלמת ומתעתעת בצופה מובילה אותנו זיאן אל עולמה הפנימי המסוכסך ובאופן מפתיע גם השלם. אוויר רוח ובטון מתערבבים ומתחרים ביניהם במפגש שנדמה אפשרי רק בעולמה. דמות האב שהייתה המשפיעה והמשמעותית בחייה של אמירה נוכחת ועוברת כחוט השני בכל העבודות גם אם אינה נראית, כמו בעבודה בה מצולם פורטרט של נערה צעירה על רקע בטון. הבטון על גווניו מופיע כמוטיב חוזר בצילומים ומעלה שאלות על קבוע וארעי, על זיכרון ושכחה. מעבודות אלו עולה שאלה האם הבטון הוא רק שכבה דקה ולא יציבה של סנטימטרים בודדים או בטון מזוין הבנוי כיסוד יציב.[8]

ב-2017 הציגה זיאן תערוכה זוגית "הונא והונאק" עם המעצב רמי טריף בגלריה כברי. בתערוכה זו היא בודדה פעולות יום-יומיות שגרתיות המיוחסות לנשים, הוציאה אותן מהקשרן ובכך הפכה אותן למעין ריטואלים מוצפנים בעלי נופח של קדושה ומסתורין.[9]

ב-2018 הציגה תערוכת יחיד "ארמון הבדולח" בגלריה לאמנות באום אל-פחם. בתערוכה זו בחרה זיאן להתמקד בדיאלוגים עם נשים דרוזיות, מקצתן קרובות אליה ומקצתן נשים שהכירה לאחרונה. זיאן שאלה שאלות והקשיבה לחוויותיהן של הנשים בצעירותן ובבגרותן, בחייהן כרווקות וכנשים נשואות, כבנות משפחה, כאימהות וכבנות זוג. התרשמויותיה שלחו אותה לדימוי החזותי – לצילום, שבאמצעותו היא מתעלת את הדברים וממשיגה אותם בשפה צילומית ייחודית. מבחינה חווייתית ומושגית כאחת, העבודות ממחישות את תהליך היצירה עצמו, את המעבר מהסיפור המדובר אל התמונה כמציאות חזותית חדשה, מתומצתת ופואטית.[7][10]

בשנת 2021 התעסקה זיאן בנושא של גלגול נשמות, התערוכה "מעבר לגוף" שהוצגה במוזיאון וילפריד, הייתה שלב נוסף בדרכה האמנותית של זיאן שתצלומיה חושפים רבדים חבויים בסביבתה הקרובה. הצילום המבוים מאפשר לה לשלוט במרכיביו ולייצר מרחב טמיר של נוכחות ושל היעדר גם יחד. תחושת האשליה שמעורר הדימוי בולטת כבר בתצלום הראשון בתערוכה, שבו נראית דמות שקופה כמו מתפוגגת לעבר שער סגור, מזמינה את הצופה לפסוע בעקבותיה לעבר מציאות נעלמה. סדרת העבודות עסקה בתופעת גלגול הנשמות, אמונה עמוקת שורשים ורווחת בעדה הדרוזית, שאליה משתייכת זיאן, פירוש המונח הערבי לגלגול הנשמות, "תקמוס", הוא החלפת בגד, והוא מבטא את היחס אל הגוף האנושי כאל כלי קיבול ארעי לנשמה, החוזרת ונולדת שוב ושוב. תצלומיה של זיאן מתבססים על סיפורי היזכרות, שאספה בקרב בני העדה הדרוזית. רובם ביקשו כבר בילדותם לפגוש את בני משפחותיהם מן הגלגול הקודם והצליחו לזהות אותם ולאתר חפצים אישיים משמעותיים במקום, שהיה ידוע רק להם ולבני משפחתם בחיים קודמים.[11]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמלה אדומה, 2016
    שמלה אדומה, 2016
  • מדרגות לגן עדן 2017
    מדרגות לגן עדן 2017
  • סמירה, 2017
    סמירה, 2017
  • ג'מילה, 2017
    ג'מילה, 2017
  • סמירה, 2017
    סמירה, 2017
  • שבע האחיות, 2019
    שבע האחיות, 2019
  • ללא שם, 2020
    ללא שם, 2020
  • ללא שם, 2021
    ללא שם, 2021

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על בטון חשוף (אנג, עבר) - אמירה זיאן, קטלוג תערוכות, גלריית כברי, קיבוץ כברי, אוצר: אבשלום לוי (2016)
  • ארמון הבדולח (אנג, עבר, ערב) - אמירה זיאן, קטלוג תערוכות, הגלריה לאמנות אום אל-פחם, פברואר 2018. טקסטים מאת: גלעד אופיר, אמר אבא שקרה
  • אמנות ומחקר (עבר) - אמירה זיאן, קטלוג תערוכות, אוניברסיטת בר־אילן 2019, טקסטים מאת: גב׳ לאה פיש
  • מעבר לגוף (אנג, עבר, ערב) - אמירה זיאן, קטלוג תערוכה, מוזיאון וילפריד 2021. טקסטים מאת: שיר מלר-ימגוצ'י

פרסים ומענקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד קרני עם-עד, הצלמת הדרוזית שמורדת במסורת הפטריארכלית, באתר הארץ, 11 ביולי 2016
  2. ^ 1 2 אורין ויינברג, "ויתרתי על החיים הפרטיים בשביל האומנות", באתר ynet, 14 בפברואר 2018
  3. ^ אתר למנויים בלבד סיון קלינגבייל, יום בחיי אמירה ז'אן, כל בוקר מתחיל במפגש משפחתי על (שתי) כוסות קפה, באתר הארץ, 11 בפברואר 2020
  4. ^ 1 2 Hagit Peleg Rotem, הוכרזו הזוכים בפרסי משרד התרבות לאמנות ועיצוב לשנת 2017, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2017-12-26
  5. ^ צאלה קוטלר הדרי, ‏אמנות בכנסת: בוחרים בצילומים ישראליים, באתר גלובס, 21 באוקטובר 2019
  6. ^ 1 2 "זיכרונות נבדלים" מתוך הרכישות החדשות של אוסף המוזיאון, באתר מוזיאוני חיפה - שישה מוזיאונים במסגרת אחת
  7. ^ 1 2 Muhammad Farhan, ארמון הבדולח: תערוכת יחיד לאמירה זיאן באוצרותו של גלעד אופיר, באתר שנקר - הנדסה. עיצוב. אמנות, ‏2018-02-22
  8. ^ אבשלום לוי/ אוצר התערוכה, אמירה זיאן / ’על בטון חשוף‘, באתר גלריה כברי, ‏מאי 2016
  9. ^ מתוך טקסט התערוכה, ענת גטניו
  10. ^ ארמון הבדולח אמירה זיאן קטלוג גלריה אום אל פחם "בין אמירה למרים החופש האסור" מאת גלעד אופיר
  11. ^ שיר מלר-ימגוצ'י, אמירה זיאן/מעבר לגוף, באתר אמירה זיאן, ‏פברואר 2021
  12. ^ אתר למנויים בלבד כותבות "גלריה", מסתכלות לאלימות בעיניים: פרויקט מיוחד, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2018
  13. ^ על בטון חשוף – כברי, באתר www.cabrigallerynew.org
  14. ^ רגע לפני נעילת התערוכה בכברי זכו האמנים הדרוזים בפרסים, באתר mynetkibbutz, ‏2017-12-22
  15. ^ Muhammad Farhan, ארמון הבדולח: תערוכת יחיד לאמירה זיאן באוצרותו של גלעד אופיר, באתר שנקר - הנדסה. עיצוב. אמנות, ‏2018-02-22
  16. ^ תערוכת צילומים של האומנית הדרוזית אמירה זיאן (29.4.21), באתר www.mevaker.gov.il
  17. ^ תערוכות: מעבר לגוף - אמירה זיאן ואבסינת' - ליילה רוז ברי, באתר המכללה האקדמית ספיר
  18. ^ Michal Bardea, גלריות אומנות בצפון: המקומות שאתם חייבים להכיר, באתר כלבו – חיפה והקריות, ‏2019-07-30
  19. ^ Textile — Territory — Text, Mana Contemporary (באנגלית אמריקאית)
  20. ^ חנה אורלוף: פיסול פמיניסטי בישראל, באתר מוזיאוני חיפה - שישה מוזיאונים במסגרת אחת
  21. ^ Amira Kasim Ziyan – CIRCLE1, ‏2017-11-03 (באנגלית אמריקאית)
  22. ^ efrat, סיפור כיסוי | אמירה זיאן, אמירה פודי, היאם מוסטפא, חיה גרץ רן, מיכל ברץ קורן נזקת אקיג’י, נחמה גולן, שלומית אתגר, באתר ספרייה ומרכז הנצחה קרית טבעון, ‏2018-01-26
  23. ^ תרבות ובידור, תערוכה בועטת: "מסיגות גבול", באתר סלונה, ‏2020-02-02
  24. ^ הדבר הכי חשוב במקום שאני באה ממנו זה שמירה על הגוף שלי, באתר און לייף, ‏2020-02-04
  25. ^ אתר למנויים בלבד איתמר זהר, התערוכות המומלצות של השבוע: 14.5 עד 21.5, באתר הארץ, 14 במאי 2020
  26. ^ ארוחת חג, באתר beithankin (באנגלית)
  27. ^ Itay Almog, תערוכת הזוכים בפרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, באתר Archijob.co.il - עיצוב ואדריכלות חדשות
  28. ^ אתר למנויים בלבד איתמר זהר, התערוכות המומלצות של סוף השבוע: 27.5 עד 29.5, באתר הארץ, 25 במאי 2021
  29. ^ אוצרת: ד"ר אורנה יאיר, אוצרת מוזיאון מורשת בתי המשפט, תערוכת קפסולה, בית המשפט העליון, באתר בית המשפט העליון
  30. ^ סיגל גליל, עידן חדש נולד: תערוכת אמנות ישראלית ראשונה באיחוד האמירויות, באתר מגפון ניוז Megafon News, ‏2022-02-04
  31. ^ רעות ברנע, כמעט נורמלי: 14 תערוכות חדשות לנשום איתן בסוף השבוע, באתר כמעט נורמלי: 14 תערוכות חדשות לנשום איתן בסוף השבוע | טיים אאוט, ‏2023-11-30
  32. ^ הגלריה השיתופית היהודית-ערבית עברה מכברי למוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע, באתר זו הדרך, ‏2023-12-03
  33. ^ Finnish Cultural Institute in New York — Paola Fernanda Guzmán Figueroa in Residency Unlimited's show "…an instinct to change things…", Finnish Cultural Institute in New York, ‏2023-05-10 (באנגלית אמריקאית)
  34. ^ Reut Barnea, סיפורי טעמים: ההיסטוריה של המטבח הערבי במוזיאון האסלאם, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2023-08-17
  35. ^ אתר למנויים בלבד קרני עם-עד, הצלמת הדרוזית שמורדת במסורת הפטריארכלית, באתר הארץ, 11 ביולי 2016
  36. ^ פרס ע"ש בקי דקל לשנת 2020, באתר women-art-and-gender
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמירה_זיאן&oldid=38534513"